שוודיה – שנה למגפה

רק מדינות מעטות משכו תשומת לב עולמית כפי שעשתה שוודיה מאז החלה מגפת הקורונה. העובדה שהיא לא הטילה סגרים, לא כפתה בידודים, לא השביתה בתי-ספר ולא המליצה על עטית מסכות גרמה לה להפוך למושאם של אלפי מאמרי פרשנות, ידיעות עיתונאיות וכתבות טלוויזיה. יש שכינו אותה "קבוצת הביקורת של העולם", אחרים אמרו שביצעה "ניסוי בבני-אדם". יחד עם תשומת-הלב הגיעו, כצפוי, גם חדשות הכזב. דיווחים על כך שבשוודיה בני 65 ומעלה לא מאושפזים בבתי-חולים אלא מופקרים למות ושהממשלה מקריבה את הזקנים למען הכלכלה נפוצו בכל רחבי העולם. דברים אלו אמנם מופרכים, אך המודל השוודי אכן מעלה שאלות – מה בעצם קרה שם בשנה האחרונה? מה המצב כעת? האם השוודים הצליחו או כשלו ומה מצפה להם בחודשים הקרובים?

פורסם ב"הארץ": https://www.haaretz.co.il/news/world/europe/.premium.HIGHLIGHT-MAGAZINE-1.9504171

הוקן פרנדן גר בשטוקהולם ועובד בימים כתיקונם כמדריך תיירים, אבל הימים אינם ימים רגילים ותיירים נחשבים למצרך נדיר ביותר במדינה מאז פרוץ מגפת הקורונה בשנה שעברה. "מטבע הדברים המגפה השפיעה מאוד על חיי המקצועיים", אומר פרנדן בן ה-61 ל"הארץ". "העולם נסגר ועונת התיירות הסתיימה עוד לפני שהחלה. ב-2020 הגיעו אפס תיירים ואני ואשתי, גם היא מדריכת תיירים, איבדנו את כל הכנסותינו". למרות המצב הקשה שאליו נקלעו, פרנדן ורעייתו לא נשברו. היא עברה השתלמות ועובדת כיום כמאמנת כושר ומדריכת יוגה, והוא קיבל מלשכת התעסוקה עבודה חלקית במשלוחי מזון ומקבל דמי אבטלה עבור הימים שבהם אינו עובד. "זאת היתה שנה נוראית מבחינת קורבנות המגפה, אבל ברמה האישית היא היתה טובה", הוא אומר, "קנינו אופניים וגילינו מחדש את העיר, פעמים רבות ביחד עם הילדים והנכדים, והיה לנו יותר זמן לעצמנו ולמשפחה".

כמו לבני הזוג פרנדן, לשוודים רבים היתה 2020 שנה שונה מכל מה שהכירו. הכל התחיל, ככל הידוע, בינואר כשתושבת המדינה הגיעה בטיסה מהעיר ווהאן שבסין. אולם, יש חשד שכבר בדצמבר 2019 היו נדבקים במדינה, אבל הם לא אותרו בשל היעדר בדיקות בזמנו. בתחילת מארס כבר נרשמה הדבקה בקהילה עם נחיתתם של נדבקים רבים בפברואר בטיסות מצפון איטליה, איראן ומדינות נוספות. כבר בשלב הראשון של המגפה נמתחה ביקורת על הרשויות השוודיות על כך שלא העריכו את הסכנה ולא נערכו בהתאם. ב-11 במארס, היום בו הכריז ארגון הבריאות העולמי על מגפה עולמית, מת בשטוקהולם חולה הקורונה הראשון. באפריל נרשם גל תחלואה משמעותי ועד אמצע יוני מתו מדי יום בשוודיה עשרות בני אדם שנדבקו בנגיף.

מערכת הבריאות עמדה בעומס הכבד ולא קרסה הודות למאמצים גדולים של הצוותים הרפואיים ותגבור תקציבי ולוגיסטי מצד הממשלה והרשויות המקומיות. לעומת זאת, בבתי האבות המצב היה אחר לגמרי. דו"ח של ועדה ממשלתית קבע בדצמבר ששוודיה נכשלה בהגנה על האוכלוסייה בבתי האבות כתוצאה מהזנחה וטיפול לקוי של הממשלה הנוכחית ושל קודמותיה. 

בגל הראשון, האסטרטגיה השוודית לבלימת הידבקויות במדינה היתה ייחודית. בניגוד לסגרים כלליים שנכפים באמצעות פיקוח וסנקציות, הרשויות פשוט ביקשו מתושבים שפיתחו תסמינים לנגיף ומאנשים בקבוצות סיכון להישאר בבית. כמו כן, האוכלוסייה הכללית התבקשה לעבוד מהבית במידת האפשר ולהימנע מנסיעות מיותרות. בניגוד למערך מקיף של בדיקות, מעקבים ובידודים שהוקם במדינות רבות, השוודים ביצעו בשלב הראשון בדיקות קורונה רק בבתי החולים ובמערכת הטיפול באוכלוסייה המבוגרת. אנדרס טגנל, האפידמיולוג הראשי והאיש המזוהה ביותר עם ההתמודדות השוודית עם הקורונה, הסביר את המדיניות הזו בראיון ל"הארץ" באפריל ואמר שלשוודיה היתה יכולת בדיקה מוגבלת. לדבריו, גם אם בדיקות מעלות תשובות חיוביות, ההמלצה ממילא תהיה להישאר בבית. טגנל גם אמר שהמדיניות השוודית מתבססת על רמה גבוהה של אמון ציבורי בשלטונות ועל מחשבה לטווח ארוך. למרות ההסתמכות על אמון הציבור, הממשלה והשלטון המקומי, הרשויות השוודיות נקטו במספר קטן של צעדים מגבילים על רקע המגפה: הן העבירו את האוניברסיטאות והתיכונים ללמידה מקוונת, הגבילו התקהלויות בפומבי ל-50 איש, אסרו על ביקורים בבתי חולים ובבתי אבות והטילו מגבלות מסוימות על הגשת אוכל בברים ומסעדות.

במהלך קיץ 2020 המגפה דעכה בשוודיה ומחלקות הקורונה בבתי החולים התרוקנו. אבל הדעיכה היתה רגעית ובנובמבר החל גל שני וקטלני יותר של הידבקויות. פעם נוספת נרשמו עשרות מקרי מוות ביום ובתי החולים התמודד עם עומס גדול. על רקע המצב, הרשויות בשוודיה החליטו להחמיר את ההגבלות: הן הגבילו התקהלויות לשמונה אנשים, הטילו איסור על מכירת אלכוהול אחרי השעה שמונה בערב וסגרו בתי קולנוע, מוזיאונים וספריות ציבורית. עם זאת, האסטרטגיה הכללית לא השתנתה. ראשי המדינה המשיכו לסמוך על אמון הציבור ונמנעו מסגירה כללית של המשק והשאירו את בתי-הספר, המסעדות והקניונים פתוחים. גם חנויות ובתי עסק נותרו פתוחים, אך עם הגבלה של מספר המבקרים בהם. יתר על כן, במקום לחייב לעטות מסכות הם המליצו לתושבי המדינה להשתמש בהן רק בתחבורה הציבורית, בשעות השיא.

ברחבי העולם נוצר הרושם שבזמן שמדינות רבות מסתגרות וסובלות מפגיעה כלכלית קשה, בשוודיה "העסקים כרגיל". אבל המציאות היתה שונה. "בהתחלה חשבתי שנעבוד מהבית למשך חודש ואז נחזור למשרד", מספר ל"הארץ" אריק נוימן, ארט דיירקטור בן 56 משטוקהולם. "היום, עשרה חודשים מאוחר יותר, הייתי במשרד רק יום אחד". נוימן מספר שהפסיק להתעמל בחדר כושר, לא מבקר את הוריו וכמעט שלא נפגש עם חברים. הוא אמנם אומר שאינו מוטרד מאוד מהנגיף באופן אישי, אבל חש סולידריות עם אחרים שעלולים להידבק ודואג למערכת הבריאות העמוסה. "אין מי שבודק אותי והמשטרה לא תעצור אותי אם לא אקיים את ההמלצות", הוא אומר, "אבל נדמה לי שמרבית השוודים עושים מה שצריך כשיש משבר". בתו בת ה-16 של נוימן נדבקה בקורונה ופיתחה תסמינים קלים ובשל מצבה שהתה שבועיים בבידוד. "כשהיא פוגשת עכשיו חברות הן מתחבקות כרגיל, בזמן שאנחנו המבוגרים הפסקנו לגמרי ללחוץ ידיים", מספר נוימן.

בדומה לזוג פרנדן, גם לינאה סאליי, זמרת וכנרית בת 60 המתגוררת בשטוקהולם, נפגעה מהקורונה ברמה המקצועית. "כל העבודות נעלמו בן לילה באמצע מארס", היא מספרת, "אף על פי שאני עובדת בתחומים רבים, משתתפת בקונצרטים, מדריכה סיורים ומפיקה אירועים, הכל נעלם ואני עדיין לא יכולה לתכנן שום דבר גם אחרי שחלפה שנה". סאליי אומרת שהשנה האחרונה היתה במובנים רבים עבורה גם הפסקה מבורכת. היא החזיקה מעמד כלכלית הודות לחסכונות שהיו לה, פתחה ערוץ יוטיוב ופיתחה את כישוריה הדיגיטליים. גם היא בילתה זמן רב עם משפחתה וחבריה, אם כי נמנעה מללכת למסעדות ובתי קפה. את המקצוע שלה היא לא זנחה ומתכוננת בימים אלה לקונצרטים דיגיטליים ועושה חזרות.

שוודיה סבלה מכמה חסרונות בעת התמודדותה עם נגיף הקורונה: היא מדינה מבוגרת מאוד (20% מהאוכלוסייה מעל גיל 65), היא קרה, גבולותיה פתוחים למדינות אחרות, אוכלוסייתה מגוונת מאוד והיא לא מורגלת במצבי חירום. מצד שני, היו לה גם יתרונות: מערכת בריאות אוניברסלית המספקת שירותים טובים, מערכות שלטוניות יציבות ומתוקצבות היטב וריבוי משקי-בית שחיים בהם אדם אחד בלבד. בהתחשב בעמדת הפתיחה שהיתה לה לפני שנה, קשה להעריך מה היתה ההשפעה האמיתית של המדיניות השוודית על שיעורי התחלואה והתמותה מקורונה. ביחס לשכנותיה הנורדיות, פינלנד, דנמרק ונורבגיה, שיעורי התמותה בשוודיה היו גבוהים מאוד. בסה"כ מתו במדינה, שאוכלוסייתה מונה כעשרה מיליון תושבים, כ-12 אלף בני אדם ומספר המתים למיליון תושבים היה גבוה ועמד על 1,166. לשם השוואה, בדנמרק, פינלנד ונורבגיה נרשמו 372, 123 ו-104 מתים למיליון אנשים, בהתאמה. אבל ביחס למדינות רבות אחרות באירופה, בהן כאלה שהטילו סגרים, סגרו בתי ספר והשביתו את המשק, שיעור התמותה בשוודיה נמוך יחסית. בבריטניה, ספרד ואיטליה, למשל, מספרי המתים מקורונה למיליון תושבים הם 1,263,1,565 ו-1,471, בהתאמה.

בראייה רחבה יותר של בריאות הציבור יש המשערים שההימנעות מהטלת סגרים הביאה לשוודיה תוצאות טובות יותר בפרמטרים שטרם נמדדו כמו שיעורי דיכאון, השמנה, התמכרויות, אלימות והתפתחות של מחלות אחרות החל מסכרת ועד להתקפי לב ושבץ. בשוודיה גם נשמעה טענה שהתמותה הגבוהה במדינה ב-2020 היא תוצאה של שיעורי תמותה נמוכים משפעת ב-2019. בראיון שהעניקה ל"הארץ" בספטמבר אמרה שרת הבריאות של שוודיה, לנה הלנגרן, שמוקדם לשפוט את המדיניות השוודית משום שמדובר במרתון ולא בריצת ספרינט. "זו אינה תחרות ואין סיבה להכריז על מנצח", היא אמרה, "עדיין מוקדם ומסוכן מדי להשוות שיעורי תמותה שבועיים. מדינות שונות נפגעו בדרכים שונות. יש להן תשתיות שונות, ומערכות יחסים שונות בין הרשויות לאזרחים. הן בודקות בשיטות שונות ומחזיקות בנתונים ובמידע שונים. בטווח הארוך, כולנו זקוקים לחברה שמתפקדת היטב. עלינו ללמוד את מה שאפשר מאחרים, לא להפנות אצבעות מאשימות ולנסות להתמיד בציות להמלצות לאורך זמן".

עם זאת, יש לא מעט עדויות על כישלונות נקודתיים ומערכתיים באופן שבו שוודיה התמודדה עם המגפה. התקשורת השוודית חשפה מקרים שבהם דיירי בתי אבות שנדבקו בנגיף לא זכו לפגוש רופא ולא פונו לבתי חולים למרות מצבם הקשה. צוותי בתי האבות לא היו ערוכים, לא היו מצוידים ולא הוכשרו כלל להתמודדות עם מגפה. גם הרשות לבריאות הציבור, שמנהלת את המשבר הבריאותי, ספגה ביקורת קשה. בימים הראשונים של המגפה, כך נטען, היא היתה שאננה ולא העריכה נכון את הסכנה. בהמשך, ראש הממשלה עצמו, סטפן לופבן, הצטרף לטענות ואמר שרשות הבריאות המעיטה בהערכותיה לגבי הגל השני. דמויות מרכזיות באקדמיה ובמערכת הרפואית גם הצטרפו למבקרים, ובשלבים שונים דרשו מהרשות להחמיר את המלצותיה במטרה לבלום את התפשטות הנגיף.

גם בתחום החיסונים בשוודיה יש סימנים המעידים על עיכובים ומחדלים, אם כי בסוגיה זו מדובר בעיקר בכשל ברמה האירופית ולא הלאומית. כמו מדינות רבות אחרות, שוודיה רכשה חיסונים כחלק מעסקה של האיחוד האירופי עם יצרניות החיסונים אבל האספקה של המנות איטית, בין היתר בגלל תקלה בייצור ובאספקת החיסונים של חברת אסטרה-זנקה. נכון ל-2 בפברואר, שוודיה חיסנה 256,978 בני אדם במנה הראשונה של החיסון ו-28,279 במנה השנייה. המשמעות היא ש-3.13% מהאוכלוסייה הבוגרת במדינה (מעל גיל 18) קיבלו מנה אחת של החיסון ו-0.34% בלבד קיבלו את שתי המנות.

המערכת הפוליטית השוודית אמנם תמכה בממשלה והתייצבה מאחוריה בשנה החולפת, אך בשבועות האחרונים מתחילים להישמע גם קולות אחרים. "אנחנו צריכים להגיב אחרת מעתה והלאה", אמרה אֵבָּה בוש, מנהיגת המפלגה הנוצרית-דמוקרטית האופוזיציונית בראיון ליומון "אפטונבלדט", "אם אין לממשלה אומץ להנהיג היא צריכה להתפטר". עם זאת, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית השלטת עדיין מובילה בסקרים וזכתה ל-28.5% תמיכה בסקר שנערך בחודש שעבר, עלייה של 2% לעומת נובמבר.

"אני חושב שהתמודדנו טוב עם המגפה", אומר מדריך התיירים פרנדן, "לא הייתי רוצה עכשיו להיות במקום אחר. אבל היו גם כישלונות. בעיקר ההדבקה בבתי האבות. בעשורים האחרונים היו בשוודיה הפרטות חסרות מעצורים במערכת הטיפול בקשישים וזאת אחת הסיבות לרשלנות בהכשרת הצוותים הרפואיים בבתי האבות. לדברי פרנדן, הנגיף התפשט בקרב אוכלוסייה מוחלשת נוספת בשוודיה. "ב-2015-2014 היתה שוודיה אחת המדינות שפתחה הכי הרבה את הדלת פליטים. רבים מהם התמקמו בפרברים של שטוקהולם והחלו לצוץ תופעות שלא הכרנו קודם לכן", מספר מדריך התיירים. "מגורים בצפיפות במשפחות גדולות, התקהלויות המוניות של קרובי משפחה מבוגרים ופחות גישה למידע מהשלטונות. בעניין הזה הרשויות נכשלו וייתכן שזהו הסבר להבדלים בהתפשטות המחלה בין שוודיה לבין דנמרק, פינלנד ונורבגיה שכמעט ולא קלטו אליהן פליטים".

גם סאליי מתחה ביקורת על התמודדות הרשויות עם המגפה, בייחוד בפן הכלכלי, ובמהלך המשבר יזמה מחאה של עובדים עצמאיים ביחד עם עמיתה שלה. "אנחנו העצמאיים הקטנים שאין להם עובדים שכירים הופלינו לרעה", היא אומרת ומספרת שחברות גדולות בשוודיה הוציאו עובדים לחל"ת וקיבלו מהממשלה תמיכה כספית על הוצאות קבועות ואילו החברות הקטנות מתחילות רק עכשיו לקבל עזרה. סאליי צודקת. גם בימים כתיקונם המשק השוודי נוטה לטובתם של עובדים שכירים וחברות גדולות. בראיון ל"דה-מרקר" ביוני הסבירה שרת האוצר השוודית, מגדלנה אנדרסון, את האסטרטגיה הכלכלית של המשבר כתוכנית בעלת ארבעה שלבים, כולם נוטים לטובת המערכות הציבוריות והגופים הגדולים במשק. הצעד הראשון היה הקצאת תקציבים למערכת הבריאות וניהול המשבר עצמו, השני היה צעדים להגבלת הפגיעה בתעסוקה ובעסקים באמצעות פיצויים, תשלום לעובדים בחל"ת, ערבויות, חיזוק נזילות וכו'. הצעד השלישי הוא תמיכה במובטלים באמצעות דמי אבטלה, הכשרה מקצועית והסבה מקצועית והרביעי הוא השקעה גדולה במערכות הציבוריות ליציאה מהמשבר. אנדרסון תומכת בחיזוק האיגודים המקצועיים ובהגדלת התעסוקה הקבועה במערכת הבריאות, כך שנראה שגם בתום המשבר עצמאים קטנים לא יהיו במוקד ההשקעה הממשלתית.

"אני חושב שמוקדם מדי לדעת אם בחרנו בדרך הנכונה", אומר נוימן, "לכל מדינה יש את התנאים שלה, וההשלכות החברתיות ארוכות הטווח עלולות להתגלות כגדולות יותר במדינות שהיה נראה שהצליחו בתחילת הדרך". הארט דיירקטור משטוקהולם סיכם ואמר כי "אני מקווה שנדע להעריך יותר זה את זה כשכל זה ייגמר, ואני מקווה שנחזור להיפגש באופן אנלוגי. לעזאזל הזום".

מאת

David Stavrou דיויד סטברו

עיתונאי ישראלי המתגורר בשוודיה Stockholm based Israeli journalist

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s