A Year On, How Coronavirus Changed Sweden

A policy downplaying lockdowns and mask-wearing may have buoyed infection rates and deaths, but Swedes disagree on how the long term will look. How the world we knew has changed – the first in a series.

Published in "Haaretz": https://www.haaretz.com/world-news/.premium.MAGAZINE-coronavirus-year-one-the-way-the-pandemic-has-changed-sweden-1.9511565

Scandiabadet, Malmö, summer 2020. Photo: News Øresund Johan Wessman

David Stavrou

Stockholm, Sweden

 Feb 5, 2021 13:10

STOCKHOLM – Håkan Frändén, 61, lives in Stockholm and normally works as a tour guide, but these aren’t ordinary times and tourists have been a very rare commodity in Sweden since the coronavirus broke out a year ago.

“Of course, the pandemic affected my professional life when the world closed down and the high tourist season ended before it even began,” he says. “In 2020 we had zero tourists and my wife, who’s a tourist guide too, and I lost all our income.”

But Frändén and his wife didn’t give up. She took a course and is now working as a personal trainer and yoga instructor, while Håkan got a part-time job via the national employment agency delivering groceries – plus he receives unemployment benefits for the days he doesn’t work.

.Malmö, 2021. Photo: Maria Eklind

"It’s true this has been a terrible year when it comes to the victims of the pandemic, but personally I had a good year,” he says. “We bought bicycles and made them our main means of transportation, we rediscovered our city – many times with our children and grandchildren – and we had more time for ourselves and our family.”

In the past year, few countries have attracted attention like Sweden. The fact that it didn’t impose lockdowns, didn’t force quarantines, didn’t close schools and didn’t require masks made it the subject of thousands of news reports and commentaries in the world media. Some called Sweden “the world’s control group,” others said it was carrying out “an experiment on people.”

As far as we know, COVID-19 reached Sweden in January 2020, carried by a passenger from Wuhan, China. Still, there’s a suspicion that already the month before people were infected in Sweden, without being traced due to a lack of testing.

Community transmission started in March, after a month earlier many infected people landed on flights from northern Italy, Iran and other countries. Already during the first stage of the pandemic the Swedish authorities were criticized for not assessing the danger and preparing accordingly.

On March 11, the day the World Health Organization declared a global pandemic, the first coronavirus patient died in Stockholm. April saw a significant wave of illness, and by mid-June dozens of infected people were dying every day in Sweden.

Heavy burden on health care

The country’s health care system withstood the heavy burden and didn’t collapse thanks to the great efforts of the medical staff, as well as budgetary and logistics efforts by the government and local authorities. But in nursing homes for the elderly the situation was completely different. A government committee has determined that Sweden failed to protect this population, citing neglect and poor management by the current government and its predecessors.

In the first wave, the Swedish strategy for halting the infection was unique. The authorities simply asked people who developed symptoms and people in risk groups to show responsibility and stay home. Also, everyone was asked to work from home if possible and  forgo unnecessary travel.

Instead of the thorough system of testing, tracing and quarantining established in many countries, the Swedes did coronavirus testing during the first stage only in hospitals and in care for the elderly.

Anders Tegnell, the chief epidemiologist and the person most identified with Sweden’s management of the virus, explained this policy in April in an interview with Haaretz. He said that Sweden had limited testing capacity and that regardless of the test results, the recommendation would be to stay home. The Swedish policy was based on a high level of public trust in the authorities and long-term thinking, he added.

Hagaparkern, north of Stockholm, 2021. Photo: Guillume Baviere

Despite the reliance on public trust, the government and the local authorities, the Swedes took a number of restrictive steps due to the virus. They switched over to online learning at universities and high schools, limited public gatherings to 50 people, prohibited visits to hospitals and nursing homes, and imposed restrictions on serving food in bars and restaurants.

'The long-term social consequences will probably turn out greater in countries that seemed to be succeeding at the beginning'

During the summer the pandemic waned in Sweden and the hospitals’ coronavirus wards emptied out. But this was temporary; in November a more deadly wave began. Once again there were dozens of deaths every day and the hospitals were overburdened. So the authorities tightened the restrictions: They limited gatherings to eight people, banned the sale of alcohol after 8 P.M. and closed movie theaters, museums and libraries.

Still, the overall strategy didn’t change. The country’s leaders continued to rely on public trust and eschewed a general lockdown; they left the schools, restaurants and malls open. Stores and other businesses remained open, but with restrictions on the number of people allowed inside. Also, there was no requirement to wear a mask; Swedes were recommended to wear one only on public transportation at peak hours.

Around the world, people had the impression that while many countries were isolating and suffering a harsh economic blow, in Sweden it was business as usual. But the reality was different. “At first I thought we’d work from home for a month and then return to the office,” says Erik Numan, a 56-year-old art director from Stockholm. “By now, 10 months later, I’ve been in the office for only one day.”

'Even though I work in many fields, everything disappeared and I still can’t plan anything even a year later'

A shopping mall in Stockholm, December 2020. Photo: TT News Agency via Reuters

Numan says he has stopped exercising at a gym, doesn’t visit his parents and rarely meets with friends. Although he says he isn’t very worried about the virus personally, he feels solidarity with others who are likely to become infected and is concerned about the overburdened health care system.

“Nobody checks on me and the police won’t arrest me if I don’t observe the recommendations,” he says. “But I think most Swedes do what’s necessary when there’s a crisis.”

Numan’s 16-year-old daughter contracted the virus, developed mild symptoms and was in quarantine for two weeks. “When she meets girlfriends now they hug as usual, at a time when we adults have completely stopped shaking hands,” Numan says.

Like the Frändéns, Linnéa Sallay, a 60-year-old singer and violinist who lives in Stockholm, saw her professional life racked by the virus. “All the jobs disappeared overnight in mid-March,” she says. “Even though I work in many fields, perform in concerts, guide tours and produce events, everything disappeared and I still can’t plan anything even a year later.”

Sallay notes, however, that the past year has also provided a welcome time-out. She's surviving financially thanks to her savings, she has launched a YouTube channel and is developing her digital skills. She has also spent a lot of time with her family and friends, even if not at restaurants and cafes. And she’s now rehearsing and preparing for digital concerts.

Vaxholm, Sweden, summer of 2020. Photo: Bengt Nyman

Entering the crisis with disadvantages

Sweden has several disadvantages regarding COVID-19. Twenty percent of the population is over 65, it’s cold, its borders are open to other countries, its population is very diverse and it’s not used to emergency situations. But it also had advantages: a universal, quality health care system, stable and well-financed government services, and many single-person households.

Considering its starting conditions a year ago, it’s hard to estimate the real effect of the Swedish policy on illness rates and mortality. Compared to its Nordic neighbors – Finland, Denmark and Norway – Sweden’s mortality has been very high. The country of 10 million people has suffered about 12,000 deaths, with this figure per million people high at 1,444. In Denmark, Finland and Norway the number is 363, 121 and 104, respectively.

It’s not a competition and there’s no point saying who the winner is. It’s far too early and too dangerous to compare week-by-week mortality rates

Swedish Health Minister Lena Hallengren

Swedish Health Minister Lena Hallengren at a press conference in Stockholm in November 2020. Photo: Henrik Montgomery / TT News Agency via Reuters

But compared to many other European countries, including those that imposed lockdowns, closed schools and halted the economy, the mortality rate is modest. In Britain, Spain and Italy, for example, the number of deaths from COVID-19 per million inhabitants is 1,591, 1,254 and 1,473, respectively.

Some experts believe that the shunning of lockdowns has brought Sweden better results in metrics that have yet to be measured such as rates for depression, excessive weight gain, addiction, violence and illnesses from diabetes to heart attacks and strokes. In Sweden you could also hear the claim that the country’s high mortality rate in 2020 stemmed from the low mortality rates from the flu in 2019.

Fiasco at the nursing homes

Swedish Health Minister Lena Hallengren told Haaretz in September that it was too early to judge the Swedish policy because this was a marathon, not a sprint.

“It’s not a competition and there’s no point saying who the winner is,” she said. “It’s far too early and too dangerous to compare week-by-week mortality rates. Different countries were hit differently; they have different structures and relations with their authorities, they test in different ways and have different kinds of data and information. In the long run, we all need well-functioning societies. We should learn what there is to learn from others, point fewer fingers and try to keep up with long-term recommendations.”

Uppsala, Sweden, last month. Photo: Guillaume Baviere

But there’s considerable evidence of failures in Sweden’s handling of the pandemic. The Swedish media has reported on cases where nursing home residents did not see a doctor and were not evacuated to hospitals despite their serious condition. The nursing home staffs were unequipped and not trained at all to deal with a pandemic.

The Public Health Agency of Sweden has been harshly criticized too. Critics say that during the pandemic’s early days, the agency was complacent and didn’t assess the danger correctly. Later, the prime minister himself, Stefan Löfven, said the agency had downplayed the second wave. At various stages, key people in academia and the medical system demanded that the agency make more stringent recommendations to curb the spread of the virus.

Regarding vaccines in Sweden, signs also attest to delays and complications, though here the shortcoming is mainly on the European level. Like many countries, Sweden has bought vaccines as part of an EU transaction, but the supply has been slow, one reason being a hitch in the manufacture and supply of AstraZeneca’s vaccine.

As of now, Sweden has vaccinated 256,978 people with the first dose and 28,279 with the second. That means 3.13 percent of the population over 18 has received one dose and only 0.34 percent two.

Although Swedish politicians in general have backed the government over the past year, other voices have been heard in recent weeks. “We have to respond differently now,” Ebba Busch, the leader of the opposition Christian Democratic Party, told the daily Aftonbladet. “If the government lacks the courage to lead, it should resign.” Nonetheless, the ruling Social Democratic Party is leading in the polls and received 28.5 percent support in a survey last month, a 2-point rise over November.

'I hope we’ll appreciate each other more when all this is over, and I hope we’ll go back to meeting up again. The hell with Zoom'

A nurse vaccinating a nursing home resident in Mjölby, Sweden, in December 2020.Photo: Stefan Jerrevang / TT News Agency via Reuters

“I think we’ve dealt pretty well with the pandemic,” says Frändén, the tour guide. “I wouldn’t want to be anywhere else. But there have been failures too, mainly the spreading of the virus in old age homes. In recent decades there has been unrestrained privatization in our care system, and that’s one reason for the negligence in preparing and training staff.”

Frändén says the virus spread within another marginalized group too. “In 2014 and 2015 Sweden was one of the countries in Europe that opened its doors to the most refugees,” he says.

“As a result, many refugees settled in Stockholm’s suburbs and we saw social phenomena that we didn’t have before – crowded living conditions in large families, large family gatherings including elderly people, and less access to the authorities’ information. Our authorities failed here, and that may be an explanation for the differences in the virus’ spread between Sweden and Denmark, Norway and Finland, which hardly took in any refugees.”

‘Every country has its own conditions’

Sallay, the singer and violinist, also criticizes the authorities’ handling of the pandemic, especially the economic aspect, so she and a colleague launched a protest by the self-employed.

“We, the small independent workers who don’t have employees, have been discriminated against,” she says, noting that large companies in Sweden furloughed employees and received government funding for expenses, while small businesses are only now beginning to receive help.

And indeed, in an interview with TheMarker in June, Swedish Finance Minister Magdalena Andersson said the national priority is to help salaried workers and large companies. During the crisis the Swedish government has invested large sums to buoy employment while providing payments to furloughed workers, compensation and guarantees, while strengthening companies’ liquidity and providing professional training and retraining for the unemployed.

“I think it’s too early to know whether we chose the right path,” says Numan, the art director. “Every country has its own conditions, and the long-term social consequences will probably turn out greater in countries that seemed to be succeeding at the beginning.”

As he puts it, “I hope we’ll appreciate each other more when all this is over, and I hope we’ll go back to meeting up again. The hell with Zoom.”

שוודיה – שנה למגפה

רק מדינות מעטות משכו תשומת לב עולמית כפי שעשתה שוודיה מאז החלה מגפת הקורונה. העובדה שהיא לא הטילה סגרים, לא כפתה בידודים, לא השביתה בתי-ספר ולא המליצה על עטית מסכות גרמה לה להפוך למושאם של אלפי מאמרי פרשנות, ידיעות עיתונאיות וכתבות טלוויזיה. יש שכינו אותה "קבוצת הביקורת של העולם", אחרים אמרו שביצעה "ניסוי בבני-אדם". יחד עם תשומת-הלב הגיעו, כצפוי, גם חדשות הכזב. דיווחים על כך שבשוודיה בני 65 ומעלה לא מאושפזים בבתי-חולים אלא מופקרים למות ושהממשלה מקריבה את הזקנים למען הכלכלה נפוצו בכל רחבי העולם. דברים אלו אמנם מופרכים, אך המודל השוודי אכן מעלה שאלות – מה בעצם קרה שם בשנה האחרונה? מה המצב כעת? האם השוודים הצליחו או כשלו ומה מצפה להם בחודשים הקרובים?

פורסם ב"הארץ": https://www.haaretz.co.il/news/world/europe/.premium.HIGHLIGHT-MAGAZINE-1.9504171

הוקן פרנדן גר בשטוקהולם ועובד בימים כתיקונם כמדריך תיירים, אבל הימים אינם ימים רגילים ותיירים נחשבים למצרך נדיר ביותר במדינה מאז פרוץ מגפת הקורונה בשנה שעברה. "מטבע הדברים המגפה השפיעה מאוד על חיי המקצועיים", אומר פרנדן בן ה-61 ל"הארץ". "העולם נסגר ועונת התיירות הסתיימה עוד לפני שהחלה. ב-2020 הגיעו אפס תיירים ואני ואשתי, גם היא מדריכת תיירים, איבדנו את כל הכנסותינו". למרות המצב הקשה שאליו נקלעו, פרנדן ורעייתו לא נשברו. היא עברה השתלמות ועובדת כיום כמאמנת כושר ומדריכת יוגה, והוא קיבל מלשכת התעסוקה עבודה חלקית במשלוחי מזון ומקבל דמי אבטלה עבור הימים שבהם אינו עובד. "זאת היתה שנה נוראית מבחינת קורבנות המגפה, אבל ברמה האישית היא היתה טובה", הוא אומר, "קנינו אופניים וגילינו מחדש את העיר, פעמים רבות ביחד עם הילדים והנכדים, והיה לנו יותר זמן לעצמנו ולמשפחה".

כמו לבני הזוג פרנדן, לשוודים רבים היתה 2020 שנה שונה מכל מה שהכירו. הכל התחיל, ככל הידוע, בינואר כשתושבת המדינה הגיעה בטיסה מהעיר ווהאן שבסין. אולם, יש חשד שכבר בדצמבר 2019 היו נדבקים במדינה, אבל הם לא אותרו בשל היעדר בדיקות בזמנו. בתחילת מארס כבר נרשמה הדבקה בקהילה עם נחיתתם של נדבקים רבים בפברואר בטיסות מצפון איטליה, איראן ומדינות נוספות. כבר בשלב הראשון של המגפה נמתחה ביקורת על הרשויות השוודיות על כך שלא העריכו את הסכנה ולא נערכו בהתאם. ב-11 במארס, היום בו הכריז ארגון הבריאות העולמי על מגפה עולמית, מת בשטוקהולם חולה הקורונה הראשון. באפריל נרשם גל תחלואה משמעותי ועד אמצע יוני מתו מדי יום בשוודיה עשרות בני אדם שנדבקו בנגיף.

מערכת הבריאות עמדה בעומס הכבד ולא קרסה הודות למאמצים גדולים של הצוותים הרפואיים ותגבור תקציבי ולוגיסטי מצד הממשלה והרשויות המקומיות. לעומת זאת, בבתי האבות המצב היה אחר לגמרי. דו"ח של ועדה ממשלתית קבע בדצמבר ששוודיה נכשלה בהגנה על האוכלוסייה בבתי האבות כתוצאה מהזנחה וטיפול לקוי של הממשלה הנוכחית ושל קודמותיה. 

בגל הראשון, האסטרטגיה השוודית לבלימת הידבקויות במדינה היתה ייחודית. בניגוד לסגרים כלליים שנכפים באמצעות פיקוח וסנקציות, הרשויות פשוט ביקשו מתושבים שפיתחו תסמינים לנגיף ומאנשים בקבוצות סיכון להישאר בבית. כמו כן, האוכלוסייה הכללית התבקשה לעבוד מהבית במידת האפשר ולהימנע מנסיעות מיותרות. בניגוד למערך מקיף של בדיקות, מעקבים ובידודים שהוקם במדינות רבות, השוודים ביצעו בשלב הראשון בדיקות קורונה רק בבתי החולים ובמערכת הטיפול באוכלוסייה המבוגרת. אנדרס טגנל, האפידמיולוג הראשי והאיש המזוהה ביותר עם ההתמודדות השוודית עם הקורונה, הסביר את המדיניות הזו בראיון ל"הארץ" באפריל ואמר שלשוודיה היתה יכולת בדיקה מוגבלת. לדבריו, גם אם בדיקות מעלות תשובות חיוביות, ההמלצה ממילא תהיה להישאר בבית. טגנל גם אמר שהמדיניות השוודית מתבססת על רמה גבוהה של אמון ציבורי בשלטונות ועל מחשבה לטווח ארוך. למרות ההסתמכות על אמון הציבור, הממשלה והשלטון המקומי, הרשויות השוודיות נקטו במספר קטן של צעדים מגבילים על רקע המגפה: הן העבירו את האוניברסיטאות והתיכונים ללמידה מקוונת, הגבילו התקהלויות בפומבי ל-50 איש, אסרו על ביקורים בבתי חולים ובבתי אבות והטילו מגבלות מסוימות על הגשת אוכל בברים ומסעדות.

במהלך קיץ 2020 המגפה דעכה בשוודיה ומחלקות הקורונה בבתי החולים התרוקנו. אבל הדעיכה היתה רגעית ובנובמבר החל גל שני וקטלני יותר של הידבקויות. פעם נוספת נרשמו עשרות מקרי מוות ביום ובתי החולים התמודד עם עומס גדול. על רקע המצב, הרשויות בשוודיה החליטו להחמיר את ההגבלות: הן הגבילו התקהלויות לשמונה אנשים, הטילו איסור על מכירת אלכוהול אחרי השעה שמונה בערב וסגרו בתי קולנוע, מוזיאונים וספריות ציבורית. עם זאת, האסטרטגיה הכללית לא השתנתה. ראשי המדינה המשיכו לסמוך על אמון הציבור ונמנעו מסגירה כללית של המשק והשאירו את בתי-הספר, המסעדות והקניונים פתוחים. גם חנויות ובתי עסק נותרו פתוחים, אך עם הגבלה של מספר המבקרים בהם. יתר על כן, במקום לחייב לעטות מסכות הם המליצו לתושבי המדינה להשתמש בהן רק בתחבורה הציבורית, בשעות השיא.

ברחבי העולם נוצר הרושם שבזמן שמדינות רבות מסתגרות וסובלות מפגיעה כלכלית קשה, בשוודיה "העסקים כרגיל". אבל המציאות היתה שונה. "בהתחלה חשבתי שנעבוד מהבית למשך חודש ואז נחזור למשרד", מספר ל"הארץ" אריק נוימן, ארט דיירקטור בן 56 משטוקהולם. "היום, עשרה חודשים מאוחר יותר, הייתי במשרד רק יום אחד". נוימן מספר שהפסיק להתעמל בחדר כושר, לא מבקר את הוריו וכמעט שלא נפגש עם חברים. הוא אמנם אומר שאינו מוטרד מאוד מהנגיף באופן אישי, אבל חש סולידריות עם אחרים שעלולים להידבק ודואג למערכת הבריאות העמוסה. "אין מי שבודק אותי והמשטרה לא תעצור אותי אם לא אקיים את ההמלצות", הוא אומר, "אבל נדמה לי שמרבית השוודים עושים מה שצריך כשיש משבר". בתו בת ה-16 של נוימן נדבקה בקורונה ופיתחה תסמינים קלים ובשל מצבה שהתה שבועיים בבידוד. "כשהיא פוגשת עכשיו חברות הן מתחבקות כרגיל, בזמן שאנחנו המבוגרים הפסקנו לגמרי ללחוץ ידיים", מספר נוימן.

בדומה לזוג פרנדן, גם לינאה סאליי, זמרת וכנרית בת 60 המתגוררת בשטוקהולם, נפגעה מהקורונה ברמה המקצועית. "כל העבודות נעלמו בן לילה באמצע מארס", היא מספרת, "אף על פי שאני עובדת בתחומים רבים, משתתפת בקונצרטים, מדריכה סיורים ומפיקה אירועים, הכל נעלם ואני עדיין לא יכולה לתכנן שום דבר גם אחרי שחלפה שנה". סאליי אומרת שהשנה האחרונה היתה במובנים רבים עבורה גם הפסקה מבורכת. היא החזיקה מעמד כלכלית הודות לחסכונות שהיו לה, פתחה ערוץ יוטיוב ופיתחה את כישוריה הדיגיטליים. גם היא בילתה זמן רב עם משפחתה וחבריה, אם כי נמנעה מללכת למסעדות ובתי קפה. את המקצוע שלה היא לא זנחה ומתכוננת בימים אלה לקונצרטים דיגיטליים ועושה חזרות.

שוודיה סבלה מכמה חסרונות בעת התמודדותה עם נגיף הקורונה: היא מדינה מבוגרת מאוד (20% מהאוכלוסייה מעל גיל 65), היא קרה, גבולותיה פתוחים למדינות אחרות, אוכלוסייתה מגוונת מאוד והיא לא מורגלת במצבי חירום. מצד שני, היו לה גם יתרונות: מערכת בריאות אוניברסלית המספקת שירותים טובים, מערכות שלטוניות יציבות ומתוקצבות היטב וריבוי משקי-בית שחיים בהם אדם אחד בלבד. בהתחשב בעמדת הפתיחה שהיתה לה לפני שנה, קשה להעריך מה היתה ההשפעה האמיתית של המדיניות השוודית על שיעורי התחלואה והתמותה מקורונה. ביחס לשכנותיה הנורדיות, פינלנד, דנמרק ונורבגיה, שיעורי התמותה בשוודיה היו גבוהים מאוד. בסה"כ מתו במדינה, שאוכלוסייתה מונה כעשרה מיליון תושבים, כ-12 אלף בני אדם ומספר המתים למיליון תושבים היה גבוה ועמד על 1,166. לשם השוואה, בדנמרק, פינלנד ונורבגיה נרשמו 372, 123 ו-104 מתים למיליון אנשים, בהתאמה. אבל ביחס למדינות רבות אחרות באירופה, בהן כאלה שהטילו סגרים, סגרו בתי ספר והשביתו את המשק, שיעור התמותה בשוודיה נמוך יחסית. בבריטניה, ספרד ואיטליה, למשל, מספרי המתים מקורונה למיליון תושבים הם 1,263,1,565 ו-1,471, בהתאמה.

בראייה רחבה יותר של בריאות הציבור יש המשערים שההימנעות מהטלת סגרים הביאה לשוודיה תוצאות טובות יותר בפרמטרים שטרם נמדדו כמו שיעורי דיכאון, השמנה, התמכרויות, אלימות והתפתחות של מחלות אחרות החל מסכרת ועד להתקפי לב ושבץ. בשוודיה גם נשמעה טענה שהתמותה הגבוהה במדינה ב-2020 היא תוצאה של שיעורי תמותה נמוכים משפעת ב-2019. בראיון שהעניקה ל"הארץ" בספטמבר אמרה שרת הבריאות של שוודיה, לנה הלנגרן, שמוקדם לשפוט את המדיניות השוודית משום שמדובר במרתון ולא בריצת ספרינט. "זו אינה תחרות ואין סיבה להכריז על מנצח", היא אמרה, "עדיין מוקדם ומסוכן מדי להשוות שיעורי תמותה שבועיים. מדינות שונות נפגעו בדרכים שונות. יש להן תשתיות שונות, ומערכות יחסים שונות בין הרשויות לאזרחים. הן בודקות בשיטות שונות ומחזיקות בנתונים ובמידע שונים. בטווח הארוך, כולנו זקוקים לחברה שמתפקדת היטב. עלינו ללמוד את מה שאפשר מאחרים, לא להפנות אצבעות מאשימות ולנסות להתמיד בציות להמלצות לאורך זמן".

עם זאת, יש לא מעט עדויות על כישלונות נקודתיים ומערכתיים באופן שבו שוודיה התמודדה עם המגפה. התקשורת השוודית חשפה מקרים שבהם דיירי בתי אבות שנדבקו בנגיף לא זכו לפגוש רופא ולא פונו לבתי חולים למרות מצבם הקשה. צוותי בתי האבות לא היו ערוכים, לא היו מצוידים ולא הוכשרו כלל להתמודדות עם מגפה. גם הרשות לבריאות הציבור, שמנהלת את המשבר הבריאותי, ספגה ביקורת קשה. בימים הראשונים של המגפה, כך נטען, היא היתה שאננה ולא העריכה נכון את הסכנה. בהמשך, ראש הממשלה עצמו, סטפן לופבן, הצטרף לטענות ואמר שרשות הבריאות המעיטה בהערכותיה לגבי הגל השני. דמויות מרכזיות באקדמיה ובמערכת הרפואית גם הצטרפו למבקרים, ובשלבים שונים דרשו מהרשות להחמיר את המלצותיה במטרה לבלום את התפשטות הנגיף.

גם בתחום החיסונים בשוודיה יש סימנים המעידים על עיכובים ומחדלים, אם כי בסוגיה זו מדובר בעיקר בכשל ברמה האירופית ולא הלאומית. כמו מדינות רבות אחרות, שוודיה רכשה חיסונים כחלק מעסקה של האיחוד האירופי עם יצרניות החיסונים אבל האספקה של המנות איטית, בין היתר בגלל תקלה בייצור ובאספקת החיסונים של חברת אסטרה-זנקה. נכון ל-2 בפברואר, שוודיה חיסנה 256,978 בני אדם במנה הראשונה של החיסון ו-28,279 במנה השנייה. המשמעות היא ש-3.13% מהאוכלוסייה הבוגרת במדינה (מעל גיל 18) קיבלו מנה אחת של החיסון ו-0.34% בלבד קיבלו את שתי המנות.

המערכת הפוליטית השוודית אמנם תמכה בממשלה והתייצבה מאחוריה בשנה החולפת, אך בשבועות האחרונים מתחילים להישמע גם קולות אחרים. "אנחנו צריכים להגיב אחרת מעתה והלאה", אמרה אֵבָּה בוש, מנהיגת המפלגה הנוצרית-דמוקרטית האופוזיציונית בראיון ליומון "אפטונבלדט", "אם אין לממשלה אומץ להנהיג היא צריכה להתפטר". עם זאת, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית השלטת עדיין מובילה בסקרים וזכתה ל-28.5% תמיכה בסקר שנערך בחודש שעבר, עלייה של 2% לעומת נובמבר.

"אני חושב שהתמודדנו טוב עם המגפה", אומר מדריך התיירים פרנדן, "לא הייתי רוצה עכשיו להיות במקום אחר. אבל היו גם כישלונות. בעיקר ההדבקה בבתי האבות. בעשורים האחרונים היו בשוודיה הפרטות חסרות מעצורים במערכת הטיפול בקשישים וזאת אחת הסיבות לרשלנות בהכשרת הצוותים הרפואיים בבתי האבות. לדברי פרנדן, הנגיף התפשט בקרב אוכלוסייה מוחלשת נוספת בשוודיה. "ב-2015-2014 היתה שוודיה אחת המדינות שפתחה הכי הרבה את הדלת פליטים. רבים מהם התמקמו בפרברים של שטוקהולם והחלו לצוץ תופעות שלא הכרנו קודם לכן", מספר מדריך התיירים. "מגורים בצפיפות במשפחות גדולות, התקהלויות המוניות של קרובי משפחה מבוגרים ופחות גישה למידע מהשלטונות. בעניין הזה הרשויות נכשלו וייתכן שזהו הסבר להבדלים בהתפשטות המחלה בין שוודיה לבין דנמרק, פינלנד ונורבגיה שכמעט ולא קלטו אליהן פליטים".

גם סאליי מתחה ביקורת על התמודדות הרשויות עם המגפה, בייחוד בפן הכלכלי, ובמהלך המשבר יזמה מחאה של עובדים עצמאיים ביחד עם עמיתה שלה. "אנחנו העצמאיים הקטנים שאין להם עובדים שכירים הופלינו לרעה", היא אומרת ומספרת שחברות גדולות בשוודיה הוציאו עובדים לחל"ת וקיבלו מהממשלה תמיכה כספית על הוצאות קבועות ואילו החברות הקטנות מתחילות רק עכשיו לקבל עזרה. סאליי צודקת. גם בימים כתיקונם המשק השוודי נוטה לטובתם של עובדים שכירים וחברות גדולות. בראיון ל"דה-מרקר" ביוני הסבירה שרת האוצר השוודית, מגדלנה אנדרסון, את האסטרטגיה הכלכלית של המשבר כתוכנית בעלת ארבעה שלבים, כולם נוטים לטובת המערכות הציבוריות והגופים הגדולים במשק. הצעד הראשון היה הקצאת תקציבים למערכת הבריאות וניהול המשבר עצמו, השני היה צעדים להגבלת הפגיעה בתעסוקה ובעסקים באמצעות פיצויים, תשלום לעובדים בחל"ת, ערבויות, חיזוק נזילות וכו'. הצעד השלישי הוא תמיכה במובטלים באמצעות דמי אבטלה, הכשרה מקצועית והסבה מקצועית והרביעי הוא השקעה גדולה במערכות הציבוריות ליציאה מהמשבר. אנדרסון תומכת בחיזוק האיגודים המקצועיים ובהגדלת התעסוקה הקבועה במערכת הבריאות, כך שנראה שגם בתום המשבר עצמאים קטנים לא יהיו במוקד ההשקעה הממשלתית.

"אני חושב שמוקדם מדי לדעת אם בחרנו בדרך הנכונה", אומר נוימן, "לכל מדינה יש את התנאים שלה, וההשלכות החברתיות ארוכות הטווח עלולות להתגלות כגדולות יותר במדינות שהיה נראה שהצליחו בתחילת הדרך". הארט דיירקטור משטוקהולם סיכם ואמר כי "אני מקווה שנדע להעריך יותר זה את זה כשכל זה ייגמר, ואני מקווה שנחזור להיפגש באופן אנלוגי. לעזאזל הזום".

All you wanted to know about Sweden's policy (but were afraid to ask)

Contrary to popular opinion, Sweden’s handling of the coronavirus crisis is not so unusual. Sweden is not a coronavirus-denier, it is not continuing business as usual and it does not seek herd immunity; it is just trying to flatten the curve by social distancing using methods suitable for its society and its political culture. For example, the decisions are made at the professional level and not the political one, most of the directives are recommendations not obligatory orders and there is almost no enforcement through fines or police action.

Published in "Haaretz": https://www.haaretz.com/opinion/.premium-no-sweden-s-coronavirus-model-hasn-t-failed-here-s-why-1.9483069

The essential differences, compared to other countries, are few: Sweden did not close its elementary schools or its kindergartens; it did not recommend the wearing of masks and did not impose general lockdowns, because the authorities decided that these steps would do more harm than good.

The uniqueness of the Swedish model might therefore be defined as “non-imposing of lockdown.” This is a significant difference, but – and the conspiracy theorists will forgive me – it does not prove that Sweden treats the coronavirus like “flu with PR.”

The main argument of critics of the Swedish model is the high mortality rate, about 11,000 in a country of 10 million. While this is a human tragedy, even if we ignore the fact that the population of Sweden is very elderly (about 20 percent are age 65 or over), the number of the dead compared to the number of inhabitants is still much smaller than in other countries in Europe that imposed strict lockdowns, like France and Great Britain. The experience in Europe so far has shown that lockdowns do not necessarily reduce the level of mortality.

The focus on the “failure of the Swedish model” in this matter is absurd and its purpose is to justify the policy of lockdowns. Why isn’t anyone talking about the “failure of the Belgian model,” for example? The number of dead in Belgium, which imposed severe lockdowns, is about 1,800 per million inhabitants. In Sweden, the number is less than 1,100 per million.

“But even the king of Sweden himself said the Swedish model failed,” goes another common claim. King Carl Gustaf XVI did stammer something in an interview about the high number of the dead being a failure, but he did not relate to any specific component of the Swedish model, and certainly not to the fact that no lockdown was imposed. The criticism expressed by the king is also accepted by the state authorities, which concede the failure to protect nursing homes. But more importantly – and the monarchists will forgive me – the king of Sweden does not deal with the matter, he is not particularly knowledgeable about it and he has no influence or political power whatsoever.

One of the reasons lockdowns were not imposed in Sweden is that until the beginning of 2021, the law did not permit this. The government could and indeed did restrict public events and initiated emergency action, but it did not have the authority to close restaurants, malls or gyms. Laws can be changed, but the Swedes are hesitant when it comes to restricting personal freedoms and human rights. That is one of the reasons that they seek to change behavior voluntarily, without orders and fines. There are many indications that change has indeed been achieved this way.

In Sweden it is easier to maintain discipline, trust and solidarity. Many claim that this is because its population is homogenous (a polite way of saying they don’t have ultra-Orthodox communities or an Arab population). But the image of the Swedes as blond and obedient, hard-working and doing as they are told is false – a quarter of the population is made up of immigrants or second-generation immigrants. That is in fact a great challenge, but with a social-democratic welfare system, ethnic variety does not necessarily contradict trust and social responsibility. On the contrary – and the Greeks and the Hungarians will forgive me – a lack of trust in the authorities and concern over government corruption are common in quite a few countries that are more ethnically homogenous.

Another issue absent from the public debate is the global addiction to tables and numbers, which can be drawn and understood quickly: The number of infected, the number of seriously ill, the number of dead. It will be years before the price of the lockdowns will be measured and calculated, but public health is a broad concept, and there are reasons to believe that the advantages of the Swedish model will be recorded in the future with regard to phenomena like depression, addictions, violence, weight gain, diabetes, disrupted treatment of other illnesses, poverty, unemployment and more.

This is the price of a lockdown: It’s high, it's tough, and it must be paid over the course of years. Sweden decided to avoid this although the temptation was great. Nevertheless, hospitals in Stockholm never got to the situation of hospitals in Lombardia and Madrid; excess mortality in Sweden over the past few months is lower than that of Switzerland and Austria; and the number of seriously ill patients in Sweden is lower than in Romania and the Czech Republic. Like every other country, Sweden made mistakes in dealing with the pandemic. But not imposing a lockdown wasn’t one of them. Comparing the illness and mortality rates in Sweden and Israel is problematic because it’s hard to compare a warm, young country with closed borders and lot of experience with emergency situations to a cold and aging country with open borders that last experienced war in 1814. But, on second thought,  that last part may not be such a disadvantage. Perhaps treating the pandemic like a military battle is a metaphor that got out of control, and produced sweeping, brutal solutions when what may really have been needed were complex, balanced and long-term solutions. I hope the generals will forgive me, but after all, the coronavirus is a virus, not an army, and COVID-19 is an illness, not a war

כל מה שרציתם לדעת על מלך שוודיה ועל היעלמותו המוזרה של המודל הבלגי, ולא העזתם לשאול

סרטם הדוקומנטרי של אורלי וילנאי וגיא מרוז "ומה אם כל העולם טעה?" מעלה לדיון מחודש את מה שמכונה "המודל השוודי להתמודדות עם הקורונה". בסרט מוצגת שוודיה כ"מדינה המסרבת להתיישר עם הקו ההיסטרי העולמי" וכהוכחה לאפשרות להתמודדות עם המגפה ללא סגרים הרסניים. אפשר להתווכח עם מסקנותיהם של וילנאי ומרוז לגבי שוודיה, אך גם המתקפה נגדם באמצעי התקשורת וברשתות החברתיות היא במקרים רבים משוללת יסוד. הנה כאן, לשירות הציבור, כמה דברים שיש לדעת על "המודל השוודי" שנעלמו מהדיון בנושא.

פורסם ב"הארץ": https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.9480080

ראשית, בניגוד למה שנהוג לחשוב, שוודיה אינה חריגה כל כך. היא איננה מכחישת קורונה, היא לא ממשיכה ב"עסקים כרגיל" והיא לא חותרת לחסינות עדר. היא בסה"כ מנסה להשטיח את העקומה ע"י ריחוק חברתי בשיטות המתאימות לחברה ולתרבות הפוליטית שלה. כלומר, ההחלטות מתקבלות בידי דרג מקצועי ולא פוליטי, מרבית ההנחיות הן בגדר המלצות ולא צווים מחייבים וכמעט שאין בה אכיפה באמצעות קנסות וכוחות משטרה. ההבדלים המהותיים הם מעטים: שוודיה לא סגרה את בתי-הספר היסודיים וגני-הילדים, היא לא ממליצה לעטות מסכות והיא לא הטילה סגרים כלליים מכיוון שרשויותיה החליטו שהנזק הכרוך בהם גדול מהתועלת. ניתן, אם כן, להגדיר את הייחוד של המודל השוודי כך: "אי-הטלת סגר". זהו אמנם הבדל משמעותי, אבל יסלחו לי הקונספירטיבים, הוא איננו מעיד על כך ששוודיה נוהגת בקורונה כאל "שפעת עם יחסי ציבור".

מצד שני, הטיעון המרכזי של מבקרי המודל השוודי הוא מספר המתים הגבוה. קרוב ל-11,000 בני-אדם במדינה בת 10 מיליון תושבים. זוהי אמנם טרגדיה אנושית, אבל גם אם מתעלמים מהעובדה ששוודיה מבוגרת מאוד, מספר המתים שלה ביחס לאוכלוסייה הוא עדיין קטן בהרבה מזה של מדינות אחרות באירופה שהטילו סגרים מחמירים כמו צרפת ובריטניה. הניסיון באירופה עד כה מראה שסגרים לא בהכרח מורידים את רמת התמותה, בוודאי שלא בטווח הארוך. ההתמקדות ב"כישלון המודל השוודי" בעניין זה הוא אבסורדי והוא נועד אך ורק כדי להצדיק את מדיניות הסגרים. מדוע אף אחד לא מדבר על "כישלון המודל הבלגי" למשל? יסלחו לי הבלגים, אבל מספר המתים למיליון תושבים בבלגיה שהוטלו בה סגרים מחמירים מתקרב ל-1,800. בשוודיה המספר נמוך מ-1,100.

"אבל אפילו מלך שוודיה עצמו אמר שהמודל השוודי נכשל", כך ע"פ טענה נפוצה נוספת. אמנם נכון שהמלך קארל ה-16 גוסטב גמגם משהו בראיון על כך שמספר המתים הגבוה הוא כשלון, אך הוא לא התייחס לשום מרכיב ספציפי במודל השוודי, בוודאי שלא לאי-הטלת סגרים. הביקורת שהוא הביע מקובלת גם על רשויות המדינה שמודות בכישלון ההגנה על בתי-האבות. אבל חשוב מכך, מלך שוודיה אינו עוסק בנושא, הוא אינו מתמצא בו ואין לו השפעה או כוח פוליטי. יש אמנם מלכים ונשיאים שמעמדם הציבורי גבוה בגלל ניסיונם, תבונתם ואישיותם הכריזמטית. מלך שוודיה, ויסלחו לי המלוכנים, אינו כזה. ארמוז בעדינות שהביטוי שעולה כאן על הדעת קשור לעפרונות וקלמרים.

עוד עובדה פחות ידועה היא שאחת הסיבות לאי הטלת סגר בשוודיה היא שעד תחילת 2021 החוק פשוט לא איפשר זאת. הממשלה יכלה ואמנם הגבילה אירועים ציבוריים והפעילה אמצעי חירום אך לא היתה לה סמכות לסגור מסעדות, קניונים ומכוני כושר. נכון, חוקים אפשר לשנות, אבל השוודים הססנים מאוד כשמדובר בהגבלת חירויות אישיות וזכויות אדם. זו אחת הסיבות לכך שהם חתרו לשינוי התנהגות וולונטרי ללא צווים וקנסות וישנן אינדיקציות רבות לכך שהשינוי אכן הושג. בשוודיה קל יותר לשמור על משמעת, אמון וסולידריות, כך טוענים רבים, כי אוכלוסייתה הומוגנית (ביטוי מכובס שמשמעותו – אין בשוודיה חרדים וערבים). אך הדימוי של השוודים כבלונדינים צייתנים שעובדים קשה ועושים מה שאומרים להם הוא מופרך – רבע מאוכלוסיית שוודיה היא מהגרת או דור שני של מהגרים. זהו אמנם אתגר גדול, אבל עם מערכת רווחה סוציאל-דמוקרטית, הגיוון האתני לא נוגד בהכרח אמון ואחריות חברתית. להפך, יסלחו לי היוונים וההונגרים, אך חוסר אמון ברשויות ודאגה מפני שחיתות שלטונית, נפוצים בלא מעט מדינות הומוגניות יותר מבחינה אתנית.

נושא נוסף שנעדר מהדיון הציבורי קשור להתמכרות העולמית לטבלאות ולמספרים שאפשר לייצר ולהבין במהירות – מספר נדבקים, מספר חולים, מספר מתים. ייקח עוד שנים רבות עד שגם מחיר הסגרים יימדד ויחושב, אך בריאות הציבור הוא מושג רחב ויש בהחלט סיבות להאמין שיתרונות המודל השוודי יירשמו בהמשך הדרך בכל הקשור לנושאים כמו דיכאון, התמכרויות, אלימות, השמנה, סכרת, טיפול לקוי במחלות אחרות, עוני, אבטלה ועוד. זהו מחיר הסגר – הוא גבוה, הוא קשיח והתשלומים נמשכים שנים. שוודיה החליטה להימנע מהרכישה גם כשהפיתוי היה גדול. ולמרות זאת, בתי-החולים של סטוקהולם לא הגיעו למצבם של בתי-החולים בלומברדיה ובמדריד, התמותה העודפת בשוודיה בחודשים האחרונים היתה נמוכה מזו של שוויץ ואוסטריה ומספר החולים הקשים בשוודיה הוא נמוך מזה של צ'כיה ורומניה.

כמו כל מדינה אחרת, גם שוודיה עשתה טעויות בהתמודדותה עם המגפה. אי-הטלת סגר לא היתה אחת מהן. ההשוואה בין שוודיה לישראל בכל הקשר למספרי התחלואה והתמותה היא בעייתית מכיוון שקשה להשוות מדינה חמה וצעירה, בעלת גבולות סגורים וניסיון במצבי חירום, למדינה קרה וזקנה, בעלת גבולות פתוחים שחוותה מלחמה בפעם האחרונה ב-1814. ואולי בעצם זהו לא חיסרון – אולי ההתייחסות למגפה כאל קרב צבאי היא מטפורה שיצאה משליטה המולידה פתרונות גורפים וברוטליים במקום שצריכים דווקא פתרונות מורכבים, מאוזנים וארוכי טווח. יסלחו לי הגנרלים, אבל אחרי הכל הקורונה היא נגיף, לא צבא וקוביד-19 היא מחלה, לא מלחמה.

Sweden’s Coronavirus Crossroads: Get Tougher Than the Go-easy Approach?

STOCKHOLM – Once the coronavirus spread to Europe, Sweden captured the world’s attention with its low-key approach to fighting the pandemic. During the first wave in the spring, the Swedish government eschewed lockdowns and kept the elementary schools and preschools open. Gyms, restaurants and workplaces have also remained open throughout the crisis. Although measures like social distancing, working from home and discouraging large events were implemented, most were merely recommendations; no one would be fined. The policy was carried out at the recommendation of nonpartisan health experts and won the public’s trust.

At the wave’s peak, Sweden had one of the world’s highest death rates, yet this wasn’t attributed to the relaxed approach but to the failure to protect the elderly in retirement homes, where half the people who died had resided. The strategy came under fresh scrutiny this week following the release of an official report stating that the government had failed to sufficiently protect Swedes in retirement homes.

Commuters at a railway station in central Stockholm, December 2020, TT News agency, Reuters

Still, by summer, the belief was that perhaps the “Swedish model” was more sustainable than strategies elsewhere based on coercion and lockdowns. The number of infected people had decreased significantly; coronavirus wards in hospitals emptied and the death rate was not excessive.

But in the second half of October the second wave struck and now many of Sweden’s hospitals are overwhelmed. According to the Swedish statistics agency, the November death rate was the highest per capita in a decade and highest in absolute figures since November 1918 – during the Spanish flu pandemic. “The health system is overloaded,” Björn Eriksson, the health and medical care chief for the Stockholm region, said in a television interview. He described an event of historic proportions. “Never have we needed so much medical care at one time point in time, and an improvement doesn’t appear likely soon,” he said.

Worsening daily number

In recent days, 7,000 new coronavirus cases a day have been plaguing Sweden, whose population is 10 million. The number of patients in hospitals this week reached nearly 3,700, topping the peak of the first wave. The number of average daily fatalities is lower than in the spring, but with the total death toll approaching 8,000, there are fears the situation is getting worse. Sweden’s plight is no different than that of several other European countries now facing a second wave, but its per capita patient number is lower than in Switzerland, Austria, the Netherlands and the Czech Republic, where a similar number of tests are being done. Sweden comes in 25th in the world in deaths per capita – doing far better than Britain, Spain and Italy.

However, the situation in Sweden is far worse than in its neighbors Denmark, Norway and Finland, whose mortality and infection rates are among the lowest in the world. The numbers may be going up, but the Swedes are loyal to the model they created. Even in the second wave they decided not to impose a lockdown and kept schools and preschools open. The economy is functioning and although some people are wearing masks in public spaces, they’re still a minority. In recent days medical experts have slammed the public health agency, claiming that not enough has been done to slow the spread of the virus, and even Prime Minister Stefan Löfven appeared to be critical. Löfven told the daily Aftonbladet this week that the experts had underestimated the second wave, and the government is drafting a bill enabling the closure of shopping centers, gyms and public transportation.

The Royal Swedish Opera practicing social distancing, Stockholm, October 2020

Tactical change

However, the legislative process could take months and there’s no indication the government plans to implement a lockdown at this stage. Sara Byfors of Sweden’s Public Health Agency told Haaretz that while the country’s strategy hasn’t changed, stricter measures have been taken. “The Swedish strategy is to reduce mortality and the serious COVID-19 infection rate to a minimum and make sure the health system can cope and provide medical care to those who need it,” she said.

“The steps we’re taking to achieve this goal have changed in the course of the pandemic. In the autumn the government took steps like banning alcohol sales after 10 P.M. and limiting gatherings to eight people. We’re also very clear in our message that social interactions must be restricted, so the strategy has remained similar but the measures may change.” Additional measures have been implemented such as remote learning for school kids and the closing of some retirement homes to visitors. But these steps might not be enough: The hospitals are stretched to capacity, the death rate is rising and nonurgent medical procedures are being postponed. Last week, following the resignation of a large number of health care workers, the head of the Swedish Association of Health Professionals, Sineva Ribeiro, called the situation ”terrible.”

The head of emergency preparedness at the National Board of Health and Welfare, Johanna Sandwall, told Haaretz it saddened her to see nurses and other health workers quit during the crisis. “We don’t have an analysis yet as to whether it will affect national planning and what the repercussions will be,” she said. “At the moment the health system is stretched extremely thin due to the medical staffs’ exhaustion and the many COVID-19 patients. We have to take various steps to handle urgent needs.”

Either way, there is still no agreement on the Swedish strategy. Unlike those who say the current crisis stems from the soft approach and Sweden’s refusal to close everything down, many note that a raft of countries that shunned lockdowns are faring worse. This is reflected in infection rates, mortality, delays in treating strokes and heart attacks during lockdowns, and worsening cases of depression, obesity and addiction to drugs, cigarettes and alcohol, amid worsening violence, poverty and unemployment. The Swedish authorities also say it’s too early to judge their approach. At this stage they’re focusing on bolstering the health system and trying to prevent the virus from spreading. Conclusions will have to wait for the crisis to pass, they say.

שוודיה נמצאת בצומת דרכים: האם לדבוק במדיניות המקלה או לחשב מסלול מחדש

בימים האחרונים מתמודדת המדינה עם עלייה בתחלואה ובמספר המאושפזים, ורבים מבתי החולים סובלים מעודף תפוסה. פקידה ברשות השוודית לבריאות הציבור ל"הארץ": האסטרטגיה לא השתנתה, אך בהחלט ננקטים צעדים מחמירים יותר.

פורסם ב"הארץ": https://www.haaretz.co.il/news/world/europe/.premium-MAGAZINE-1.9378683

מאז התפשט נגיף קורונה לאירופה, שוודיה הפכה מוקד לתשומת לב עולמית בשל האסטרטגיה שבה בחרה לנקוט כדי להתמודד עם המגפה. במהלך הגל הראשון החליטה הממשלה לא להטיל סגרים, היא לא המליצה לאוכלוסייה לעטות מסכות והיא גם לא סגרה את בתי הספר היסודיים וגני הילדים. גם מכוני הכושר, המסעדות ובתי העסק נשארו פתוחים לכל אורך המשבר.

למרות שבמדינה כן הונהגו צעדים כמו שמירה על ריחוק חברתי, עבודה מהבית והימנעות מאירועים גדולים, מרביתם נבעו מהמלצות הרשויות ולא מהוראות מחייבות, אכיפה וקנסות. מדיניות זו התקבלה על פי המלצות של דרג מקצועי א-פוליטי והתמיכה והאמון של הציבור בה היתה גבוהה. בשיאו של הגל, המדינה הנורדית ראתה שיעור תמותה מהגבוהים בעולם, אך הוא לא יוחס למדיניות המקלה, אלא למחדל נקודתי בבתי האבות השוודיים, בהם חיו כחצי מהנפטרים. ועדה רשמית שהוקמה ופרסמה השבוע מסקנות ראשוניות אף הצהירה ש"בעניין הגנת האוכלוסייה המבוגרת האסטרטגיה השוודית נכשלה".

אחרי הגל הראשון בחודשים מארס-אפריל הגיע הקיץ, ואיתו גם הכרה הולכת וגוברת לפיה ייתכן שאותו "מודל שוודי" הוא בר קיימא יותר ממודלים המבוססים על כפייה וסגרים הגורמים לנזקים חברתיים וכלכליים אדירים, כפי שיושמו ברחבי העולם: מספר הנדבקים ירד משמעותית; מחלקות הקורונה בבתי החולים התרוקנו; ולא נרשמה במדינה תמותה עודפת. אך לקראת סוף אוקטובר הגיע הגל השני וכעת רבים מבתי החולים במדינה מתמודדים עם עודף תפוסה. לפי נתוני סוכנות הסטטיסטיקה של שוודיה, בנובמבר האחרון נרשם שיעור התמותה הגבוה ביותר לנפש זה עשור, ושיעור התמותה הגבוהה ביותר בסך הכל מבין כל חודשי נובמבר מאז 1918 עם התפרצות "השפעת הספרדית".

"יש לנו עומס קשה במערכת הבריאות", אמר הממונה על מערכת הבריאות במחוז שטוקהולם, ביורן אריקסון, בראיון בטלוויזיה. אריקסון תיאר את המצב כאירוע בקנה מידה היסטורי: "מעולם לא היה צורך בטיפול רפואי רב כל כך בנקודת זמן אחת, ולא נראה שתהיה בקרוב הקלה בעומס מכיוון שההדבקה נמשכת".

נוסעים בשעות השיא בתחנת רכבת תחתית במרכז סטוקהולם בדצמבר. צילום: TT NEWS AGENCY/רויטרס

התחלואה בעלייה

בימים האחרונים מאובחנים בשוודיה, שאוכלוסייתה מונה כעשרה מיליון תושבים, יותר מ-7,000 נדבקים חדשים בכל יום. השבוע עמד מספר המאושפזים בבתי החולים על כמעט 3,700 — יותר מבשיאו של הגל הראשון. מספר המתים היומי אמנם נמוך מזה של השיא באביב, אך בשעה שמניין המתים הכולל מתקרב ל-8,000, החשש הוא שהמצב מחמיר.

בהשוואה למדינות רבות באירופה שמתמודדות כעת עם גל שני, המצב בשוודיה אינו שונה: שיעור החולים לנפש אצלה נמוך מבשווייץ, אוסטריה, הולנד וצ'כיה — שבהן נערכת כמות דומה של בדיקות — והיא נמצאת במקום ה-25 בעולם במספר המתים לנפש, הרבה מתחת לבריטניה, ספרד ואיטליה. עם זאת, המצב בשוודיה גרוע בהרבה מזה של שכנותיה דנמרק, נורווגיה ופינלנד, שרמת התמותה והתחלואה בהן היא מהנמוכות בעולם.

המספרים אמנם עולים, אך השוודים נאמנים למודל שיצרו: גם בגל השני הנוכחי הן החליטו לא להטיל סגר, בתי הספר היסודיים וגני הילדים נותרו פתוחים, המשק מתפקד, ולמרות שפה ושם ניתן להבחין באנשים עוטים מסכות במרחבים הציבוריים, הם עדיין מיעוט. בימים האחרונים הופנתה ביקורת כלפי הרשות לבריאות הציבור, העומדת בחזית עיצוב המדיניות השוודית — החל מצד גורמים רפואיים הטוענים שלא נעשה מספיק לעצור את ההדבקה, ועד לביקורת מרומזת מצד ראש הממשלה עצמו, סטפן לוון. ראש הממשלה השוודי אמר בראיון ליומון "אפטונבלדט" כי המומחים לא העריכו נכונה את עוצמתו של גל התחלואה השני.

במקביל, הממשלה מנסחת הצעת חוק שיאפשר לסגור מרכזי קניות, מועדוני כושר ותחבורה ציבורית, צעדים שהחוק הקיים אינו מאפשר ליישם. עם זאת, תהליך החקיקה עשוי לקחת חודשים ואין אינדיקציה לכך שיש לממשלה כוונה להטיל סגר בשלב זה.

הופעה בריחוק חברתי בבית האופרה המלכותי של סטוקהולם, באוקטובר צילום: TT NEWS AGENCY/רויטרס

שינוי טקטי ולא אסטרטגי

בתשובה לפניית "הארץ" אמרה שרה ביפורש מהרשות השוודית לבריאות הציבור כי האסטרטגיה של מדינתה אמנם לא השתנתה, אך בהחלט ננקטו צעדים מחמירים יותר: "האסטרטגיה השוודית היא להקטין למינימום את התמותה והתחלואה החמורה כתוצאה מקוביד-19 ולוודא שמערכת הבריאות תעמוד בעומס ותוכל להעניק טיפול רפואי לאלו הזקוקים לו. זה לא השתנה". עם זאת, ציינה ביפורש, כי "הצעדים שאנו נוקטים כדי לעמוד ביעד השתנו לאורך המגפה. בסתיו (בנובמבר) הממשלה נקטה בצעדים כמו איסור מכירת אלכוהול אחרי השעה עשר בלילה וצמצום ההתקהלויות המותרות לשמונה אנשים. אנחנו גם מאוד ברורים במסר שלנו לפיו יש להקטין את מספר האינטראקציות החברתיות, כך שהאסטרטגיה נותרה דומה אבל הצעדים יכולים להשתנות".

לצעדים שעליהם מדברת ביפורש נוספו לאחרונה אמצעים נוספים כמו מעבר ללימודים מקוונים בתיכונים וסגירת חלק מבתי האבות לביקורים. אך אם לשפוט על פי מצב מערכת הבריאות, ייתכן שצעדים אלו אינם מספיקים; בתי-החולים מלאים, מספר המתים עולה וטיפולים רפואיים שאינם דחופים נדחים. בשבוע שעבר, בעקבות התפטרויות רבות של אנשי צוות רפואיים, טענה יו"ר האיגוד המקצועי של האחיות בשוודיה, סינווה ריבירו, ש"המצב נורא". יוהאנה סנדוול, האחראית על המוכנות למשברים במועצה הארצית לבריאות ורווחה, אמרה ל"הארץ" שמצער אותה לראות שאחיות ועובדים אחרים במערכת הרפואית התפטרו בעקבות המשבר. "אין לנו עדיין ניתוח לגבי השאלה האם זה ישפיע על התכנון ברמה הלאומית ומה יהיו ההשלכות. כרגע מערכת הרפואה עמוסה מאוד בעקבות שחיקת הצוותים הרפואיים וחולים רבים שסובלים מקוביד-19. אנחנו צריכים לנקוט צעדים שונים על מנת לטפל בצרכים הדחופים".

כך או כך, הדעות עדיין חלוקות לגבי האסטרטגיה השוודית. לעומת אלו שגורסים כי המשבר הנוכחי הוא תוצאה של גישה מקלה ואי הטלת סגר, השוודים מרבים להצביע על כך שמדינות רבות שהטילו סגרים וכפו צעדים כמו עטית מסכה נמצאות במצב גרוע יותר — הן מבחינת תחלואה ותמותה והן מבחינת היבטים אחרים של בריאות הציבור: מצב בריאות הנפש, עיכובים בטיפול בשבץ ובהתקפי לב כתוצאה מסגרים וגם החמרה במקרי דיכאון, השמנה, התמכרויות לסמים, סיגריות ולאלכוהול, אלימות, עוני ואבטלה.

הרשויות בשוודיה גם מזכירות מפעם לפעם שמוקדם עדיין לשפוט את תוצאות המדיניות שלהן. בשלב זה הן מתרכזות בתגבור מערכת הבריאות ובניסיון למנוע את התפשטות הנגיף. הסיכומים והסקת המסקנות, כך הם טוענים, יצטרכו לחכות להמשך, אחרי שהמשבר יחלוף.

'Guards Beat a Detainee. He Cried and Cried, Then Stopped. Doctors Came and Covered His Head'

Large numbers of people went into the streets of Belarus in August after the authorities in Minsk declared that President Alexander Lukashenko had been reelected with 80 percent of the votes. The opposition candidate, Sviatlana Tsikhanouskaya, was said to have received 10 percent. Since then, statements testifying to fraud in the voting booths have been published, and the European Union condemned the Minsk government for “elections that were not free or fair.” Undeterred, however, Lukashenko had himself inaugurated for a sixth term on September 23, even as protests continued around the country. The demonstrations in Belarus against Lukashensko, who has been in power for 26 years, have been met with a heavy hand by the security forces. Thousands of demonstrators who have been arrested since the protests began have testified about brutal violence, torture and the crass violation of their rights. Three of them told Haaretz about what they endured in incarceration.

Published in Haaretz: https://www.haaretz.com/world-news/.premium.MAGAZINE-guards-beat-a-detainee-he-cried-then-stopped-doctors-came-and-covered-his-head-1.9203112

‘I wanted to protest the theft of my vote’

Valery Samalazou, 32, a software engineer from Minsk, is married and the father of three daughters. In June, he received a visa to work in the U.K. He returned in August to visit his daughters and wife and his friends, and to vote. He says he never expressed his political opinions publicly in the past, never broke the law and was never arrested. “I never even received a driving ticket,” he relates.

On August 8, the day before the election, he was on a camping trip with his family, cut off from the unfolding events in the country. On his return to Minsk, he discovered that the city was full of soldiers and that internet access was blocked. “We decided to take the girls out of town, to my wife’s mother,” he says, speaking to Haaretz by phone using secure channels, “in order to save them from the uncertainty and possible dangers.” He and his wife then returned to the capital, shortly before the polling stations closed, in order to vote. To find out the results, he bypassed the government's internet shutdown by connecting via a computer of the company he works for – an Israeli company based in the U.K.

An arrest in Minsk, Photo: AFP

Initial exit polls, Samalazou discovered, showed an apparent Lukashenko victory. “That was impossible, we thought. When I checked again in the morning, I also found messages from people abroad who sent video clips via social media of arrests and violence. I didn’t know anything and I decided to look into it. By the evening, there was no internet at all. After I met colleagues who confirmed that there had been war-like scenes in Minsk, I decided to go to the city center in order to speak my mind and protest the theft of my vote.”

He continues, “As I passed the central railway station, I saw people in black masks hiding around the corner. They blocked my path, questioned me and asked to see some identification. Then they grabbed me, hit me in the head and dragged me to a police vehicle which already had around five detainees inside.” Afterward, he was pulled out of the vehicle and dragged to a nearby building, where his shoes were removed and he was beaten again and questioned. His phone was examined, and the security forces wanted to know why he had money, pictures and bank cards from Britain.

“They treated me like I was a spy,” Samalazou continues. “When the person in charge arrived – in civilian clothes and not wearing a mask – he ordered me to be taken to the police station. He told me that I would be jailed for such a long time that my daughters would be married by the time I got out, and he also threatened to rape me with a club. A police vehicle took me to the station and collected more detainees along the way.” At the police station, the prisoners were forced out of the vehicle and made to lie on the ground. Police officers occasionally came by and hit them randomly, focusing on the younger detainees. “Some of them were hit so hard that they passed out,” he recalls. “We weren’t allowed to look, but we heard the truncheons strike their bodies. I discovered that a truncheon that strikes someone who’s unconscious makes a different sound. There was a girl there who pleaded with them to stop hitting those who had fainted, and they then beat her on the legs. When someone asked to see a doctor, the guard shouted ‘Doctor!’ and two policemen in masks arrived and beat the person viciously.”

Valery Samalazou and his doughters

Samalazou was interrogated in the station: “They tried to prove I was a spy. I was asked about my work and my political views. By searching my phone, they discovered that I had voted for Tsikhanouskaya [by reveiling a picture of the ballot which was taken for a system whereby activists submitted such pictures in order to compare them to the official count]. They beat me for that. Finally I was taken back to the parking area. In the middle of the night they brought detainees from the demonstrations, who had undergone worse beatings. Their faces were seveirly wounded and covered with blood.” He was left lying, bound, on the ground in the parking area for some 18 hours. “I understood that we were not under arrest but had been kidnapped and that they could do with us as they pleased.”

In the morning, after the group spent the night in the cold, a military vehicle transported Samalazou and the others to a detention facility. “We were made to lie on the floor of the vehicle in three layers. Whoever got on after us had to step on us,” he relates. He was handcuffed, and started to feel that the blood wasn’t reaching the palms of his hands. When he asked for his hands to be freed, they were bound behind his back instead. Leaving the vehicle, his arms were twisted violently and he lost consciousness.

At the detention facility, Samalazou was left for seven hours in an inner courtyard. The handcuffs were removed, but by then his hands had turned blue and purple and he had no feeling in them. Finally he and 30 more detainees were incarcerated in a cell intended for 10. There he was finally given food, after two days in which he hadn’t eaten. “There were no beatings in that prison, but the conditions were awful,” he says. After three and a half days, Samalazou was released with no explanation. He signed a declaration stating that he would not take part in demonstrations and was hospitalized for two weeks with head injuries. Since then he’s returned to his job in London and hopes that his wife and daughters, who don’t yet have visas for Britain, will be able to join him soon. He still has no feeling in his fingers.

Four days in a cell with 40 people

Viachaslau Krasulin, 32 and single, was forced to leave Belarus after the demonstrations in August. A lecturer on culture and art at a university in Minsk, and a musician, he fled to Vilnius, the Lithuanian capital, on September 3, after a criminal case was opened against him in Belarus, which could land him in prison for some years. He had participated with friends in a demonstration at a shopping center in Minsk on August 10.

“There were maybe a hundred people there, and things were calm,” he recalls. “There were no weapons. Some of the demonstrators erected roadblocks, a few young ones collected stones. After a time, police vehicles arrived, and the forces began throwing stun grenades. People ran and the police started to dismantle the roadblocks. My friends fled, but I thought that if I didn’t run, they wouldn’t take me in. That was a mistake.”

As he was trying to leave the scene, Krasulin continues, “I saw that one of the police officers had shot an elderly man in the stomach. The man wasn’t moving. I was in shock. I saw a young man running toward the man who had been shot to try and help him, and I wanted to join him, but then four men in green uniforms jumped me. They started to hit me and took me to a police vehicle. Two more of them attacked me there – one of them cut off my long hair with a knife. They made me lie on the floor, shouted at me that I was gay and handcuffed me. Then the man who had helped the person who was shot was forced into the vehicle. He was a doctor.”

More detainees were brought to the already crowded vehicle – two people had to lie on top of him, Krasulin relates. After a drive of about half an hour, they arrived at the Okrestina detention center. “We were beaten as we got out of the vehicle. They made us run to the wall of the courtyard and get on our knees, and left us like that for two hours.” They were then forced to lie on the ground for a few hours. “We were left there until 8 in the morning and then interrogated separately and taken to a cell. It was a cell for six people but they packed 30 detainees in and ordered us to strip down to our underwear. We weren’t beaten, but we were forbidden to approach the windows, so that people standing outside would not be able to see or hear us.”

Viachaslau Krasulin, Photo: Alfred Mikus

Eventually, he says, about 40 people were crammed into the cell, making it impossible to sit, let alone lie down. “I spent four days there, and for the first three days I received only a little bread and cereal for breakfast,” Krasulin continues. “We drank water, but there was no more food. On the third day, there were trials. There were no lawyers and we weren’t allowed to make calls. Each trial lasted six minutes. The judge asked what I had done, who had beaten me and why. I replied that I had no idea why I was beaten. I was sentenced to 11 days in prison. I was glad not to have received more; others were given far worse punishments.”

On the following day, Krasulin and his fellow detainees also were fed supper. After being interrogated again, he was transferred to a different, less crowded cell. Subsequently a police officer arrived to let him out. “I was given back my clothes, which were filthy, but not my bag, which held my passport, papers and credit cards,” he relates. “My telephone also remained with the police, because it was used as evidence in someone else’s trial. Before being released, I was made to sign a document stating that I would not take part in more demonstrations. I was taken in a police vehicle with six other people to a cemetery in the city, where we were released.”

Krasulin received medical treatment and decided to file a complaint against the police officers who had beaten him. In the wake of the complaint, he was informed that a file had been opened against him, after which he left the country at the advice of his lawyer.

‘He was beaten, then doctors covered his head’

Aliaksei Novik, 37, from Minsk, is the owner of a technology company. On Election Day, he was an independent poll observer for an opposition party. “Because of the coronavirus, we were not allowed to be inside the polling station during the day,” he relates. “But at the end of the day we waited outside for the protocol [i.e., the results of the voting at the station] to be published. It was made available two hours after the polling stations closed, and it turned out that Lukashenko had won big. That was a joke. It was clear that the results were falsified.”

Aliaksei Novik

Novik wanted to make his way home, but discovered that public transportation had been halted and also that internet access was being blocked: “I tried to walk to the center and find a taxi, but when I got close to one of the metro stations, I saw large forces who looked to be from the army. I lay on the grass in a courtyard, I heard very loud screaming and also shots, and I waited for it all to end.” Afterward, he relates, “I got up and ran in the opposite direction. I ran into a police patrol. I felt safe and asked them how I could get home. They pointed to a yellow bus nearby and one of them said, ‘That’s your ride home.’ Maybe he was joking. Then a few of them grabbed me. The five days that followed will stay with me for the rest of my life.”

He, too, like Krasulin, was taken to Okrestina. Sentenced to a 15-day prison term, apparently for participating in the protests, he was moved to a different detention facility in Zhodino, northeast of Minsk. His story is also rife with brutal violence against detainees, the hacking of his phone, coerced false confessions that were videoed, threats of rape on the part of the guards and appalling hunger and overcrowding in the detention cell. The age of the detainees ranged from 16 to 74, he says, based on their conversations. “There were people with broken ribs. One night in Okrestina, through the window, we saw guards beating a man in the yard. He cried and cried, then stopped. When things were quiet, I saw a few doctors arrive and cover his head. I don’t know for certain that he was dead, but I think a few people died there.”

Snipers were posted on the watchtowers of the facility, Novik relates, and there were dogs in the yard. From the adjacent cell he heard women’s voices. He refers to the police as “Gestapo,” and he says that one police officer called him “Jew” (he isn't Jewish). After he was released, apparently following the intervention of the European Union and human rights organizations, he filed a complaint against the police and has been conducting a legal battle against them since. He has remained in Minsk. He says he is wounded mentally and physically and can’t sleep at night.

“The Belarusian people is starting anew,” Novik says. “We live in the center of Europe. I see how people live in Ukraine, Poland and Lithuania, and I ask: Why do I not have human rights such as freedom of expression and freedom of assembly? I do not want a union with Russia, we are not its ‘little brother.’ We are a free people in Europe, and this is our war of independence.”

. Mass demonstration in Minsk, photo: AFP

בלי סגר ובלי מלוניות קורונה, שוודיה הלכה הפוך מהעולם. שרת הבריאות שלה מסבירה מדוע.

בתחילת משבר הקורונה ספגה שוודיה ביקורת נוקבת מכל קצוות העולם והפכה למשל עם מוסר השכל חד משמעי. כעת, עם ירידת רמת ההדבקה והתחלואה, היא מוצגת כמי שמציעה במידה מסוימת דגם בר קיימא, בוודאי יותר מאשר חזרה פעם אחר פעם לסגרים.

התפרסם ב"הארץ": https://www.haaretz.co.il/news/world/europe/.premium-MAGAZINE-1.9184650

בחודש אפריל אנשים רבים בעולם חשבו שהשוודים יצאו מדעתם. בעוד שמדינות העולם סגרו בזו אחר זו את בתי הספר, את מרכזי הקניות ואת המסעדות בגלל מגפת הקורונה, השוודים החליטו ללכת בנתיב אחר. למרות מניין המתים הגבוה, שזינק באמצע חודש אפריל לשיא של כמאה ביום, המשיכו שוודים רבים לנהל את שגרת חייהם. הרשויות לא המליצו לעטות מסכות, רק מעטים עשו כן, ילדים קטנים המשיכו ללכת לבית הספר, לא הוקמו "מלוניות קורונה" ונדבקים ללא תסמינים לא נדרשו להיכנס לבידוד.

ואף שעסקים רבים ספגו מכה — מאחר שחלק ניכר מכלכלת שוודיה נשען על ייצוא — רובם נשארו פתוחים והם חוזרים בהדרגה לאיתנם. אבל אין זה אומר ששוודיה לא עשתה דבר בשביל להילחם בנגיף. התיכונים והאוניברסיטאות עברו ללמידה מקוונת, מרבית אירועי התרבות, הבידור והספורט התבטלו והאוכלוסייה נתבקשה לשמור על היגיינה ועל ריחוק חברתי, להימנע מנסיעות במידת האפשר ולהישאר בבית במקרה של הופעת תסמינים.

אך היה הבדל משמעותי בין הדרך השוודית לבין זו של שאר מדינות העולם. לצד מגבלות בחוק, כאיסור על התקהלויות של יותר מ–50 בני אדם, או ביקורים בבתי חולים ובתי אבות, מדיניות הממשלה נשענה בעיקרה על המלצות ולא על תקנות. קנסות, אכיפה משטרתית, איכון טלפונים ניידים ועוצר נתפשו כבלתי נחוצים בשוודיה. 

למרות זאת, צייתו רוב השוודים להמלצות הריחוק החברתי, ושיעור הנדבקים הסופי החל סוף סוף לרדת. בשבוע שעבר ביצעה שוודיה יותר מ–140 אלף בדיקות, שמהן 1.3% היו חיוביות. נכון להיום, שיעור ההידבקויות בשוודיה הוא מהנמוכים באירופה. ובעוד שהעקומה בלי ספק משתטחת, הממשלה לא מבזבזת זמן. אחרי אביב טראומטי, היא עושה ככל שביכולתה כדי ללמוד מטעויותיה בשלבים הראשוניים, בעיקר בתחום ההגנה על האוכלוסייה המבוגרת, ופועלת לשיפור מערך הבדיקות ולהמרצת הכלכלה.

זהו ניגוד גמור למה שקורה בישראל, שהפכה באחרונה למדינה הראשונה בעולם המטילה סגר שני. אף על פי כן, שרת הבריאות של שוודיה הלנה הלנגרן טוענת שלא מדובר רק בהטלת סגר או באי הטלת סגר. "נכון שלא היו סגרים, אבל דברים רבים השתנו מבחינה חברתית, ומה שחשוב ביותר הם האמצעים שננקטו לטווח הארוך", אמרה השרה בראיון ל"הארץ", "מסעדות, ברים, רכבות ואוטובוסים נדרשו לפעול בהתאם לתקנות. התושבים הונחו לשמור מרחק, ולחיות בהתאם למידע ולדרישות התברואה. הבנו שאי אפשר לחסום את הנגיף לנצח, ושעלינו לחשוב על המחיר שהחברה תידרש לשלם".

לנה הלנגרן, שרת הבריאות של שוודיה,
Photo Kristian Pohl Regeringskansliet

מרתון, לא ספרינט

שיעור ההצלחה של מדינות שונות בנושא הטיפול בנגיף הקורונה הפך למרבה הצער לסוג של ספורט בחודשים האחרונים בקרב פוליטיקאים ואנשי תקשורת, וטבלת התחלואה כמו הציגה את המנצחים והמפסידים העולמיים במשחק נגד הנגיף. בהתחשב בגישתה השונה ברוב מדינות העולם, היתה שוודיה נתונה לבחינה מדוקדקת. המדינה ספגה ביקורת נוקבת והפכה למשל עם מוסר השכל חד משמעי. אך כעת היא מוצגת כמי שמציעה במידה מסוימת דגם בר קיימא, בוודאי יותר מאשר חזרה פעם אחר פעם לסגרים.

אולם הלנגרן הזהירה אינה עוסקת בהשוואות. "אמרנו כבר בתחילת המגיפה שלא מדובר בספרינט אלא במרתון. זו אינה תחרות ואין סיבה להכריז על מנצח. עדיין מוקדם ומסוכן מדי מכדי להשוות שיעורי תמותה שבועיים. מדינות שונות נפגעו בדרכים שונות. יש להן תשתיות שונות, ומערכות יחסים שונות בין הרשויות לאזרחים. הן בודקות בשיטות שונות ומחזיקות בנתונים ובמידע שונים. בטווח הארוך, כולנו זקוקים לחברה שמתפקדת היטב. עלינו ללמוד את מה שאפשר ללמוד מאחרים, לא להפנות אצבעות מאשימות ולנסות להתמיד בציות להמלצות לאורך זמן", אמרה.

עד כה מתו בשוודיה מעל 5,800 בני אדם מנגיף הקורונה, בעיקר עקב התפשטות הנגיף בבתי האבות באביב. "בשבוע הקשה ביותר באפריל, נמנו 845 מקרי הידבקות בבתי אבות. בשבוע שעבר נמנו 17 מקרים", אמרה הלנגרן. היא הוסיפה כי, "שיעור התמותה צנח משמעותית. אין אצלנו תמותת יתר, ובאוגוסט היה שיעור התמותה נמוך מאשר השיעור השנתי הרגיל". במקביל, בשוודיה מנסים להבין מה עומד מאחורי מקרי המוות הרבים. "באוסטרגוטלנד שבדרום שוודיה נעשה באחרונה מחקר שבחן את כל הקשישים שנדבקו בנגיף. רק ב–15% מהמקרים נקבע שמחלת הקורונה היתה סיבת המוות הישירה, ואילו ב–15% מהמקרים הסיבה האמיתית היתה מחלה אחרת או מצב בריאותי, וב–70% הקורונה תרמה למוות עקב תנאים בסיסיים או מצבו הרפואי של החולה".

שרת הבריאות אמרה כי הממשלה בודקת מדוע המגיפה הכתה קשה כל כך בשוודיה, בעיקר בהשוואה לשכנותיה, ונוקטת צעדים ארוכי טווח כדי להתמודד עם התפרצויות מקומיות אפשריות. במקביל, הרשויות הממשלתיות מתכוננות לתרחישים שונים, וכספים מוקצים לטיפול באבטלה ולתמיכה במערכת הבריאות כמו גם בקשישים וחולי נפש. "משבר הקורונה אינו, ומעולם לא היה, רק עניין של מאבק בנגיף ובמחלה הנובעת ממנו. זה נושא רחב היקף שמשפיע על כל חלקי בחברה", ציינה הלנגרן.

כותב שורות אלה בראיון עם שרת הבריאות הלנגרן

לא עסקים כרגיל

בכל הנוגע למדיניות "אי הטלת הסגר" של שוודיה, אמרה הלנגרן כי על אף שמעולם לא הוחל סגר מלא, העבודה מרחוק, הלימודים המקוונים בתיכונים ובאוניברסיטאות וההגבלות על אירועי תרבות ובידור השפיעו עמוקות על אזרחי המדינה. "שוודיה לחלוטין לא שידרה 'עסקים כרגיל', אבל היה עלינו לשמור על חברה מתפקדת. משום כך קיבלנו את ההחלטה לא לסגור גנים ובתי ספר יסודיים. אם סוגרים את בתי הספר, כיצד נאפשר לאנשים לעבוד בבתי האבות, בבתי החולים, במשטרה ובשירותי החירום? כיצד יופעלו בתי המרקחת, הרכבות והמרכולים?".

"החלטנו להיעזר במומחים ובמידע שהיה זמין אז", הסבירה השרה. "ידענו שילדים אינם מפתחים מחלה קשה ואינם מפיצים את הנגיף באופן משמעותי. כל זה הוכח בבדיקת מספר האנשים שיצאו לחופשות מחלה. מורות וגננות לא חלו יותר מאשר אנשים אחרים בחברה".

הלנגרן מצביעה על האמון הרב שרוכש הציבור לממשלה בשוודיה כחלק מהסיבה שהשוודים צייתו להנחיות. "עלינו להילחם בנגיף ולהגן על אוכלוסיות מוחלשות, אולם עלינו להבטיח גם שהצעדים יהיו כאלה שניתן יהיה ליישמם לאורך זמן בחברה מתפקדת", מספרת, "השוודים נותנים אמון בממשל. משום כך יצרנו אסטרטגיה המבוססת על נקיטת הצעדים הנכונים בזמן הנכון ובאזור הנכון של שוודיה, תוך הבטחת שקיפות מלאה".

בכל הנוגע לטענות שלפיהן שוודיה הקריבה את האוכלוסיה המבוגרת למען הכלכלה, הלנגרן אומרת שמדובר בביקורת לא הוגנת. "מובן שלא הקרבנו איש. עשינו כמיטב יכולתנו, כפי שלדעתי עשו מדינות אחרות, במטרה להציל חיים, לעצור את התפשטות הנגיף ולהגן על אוכלוסיות בסיכון. בתי האבות היו חלק קשה ומעציב, אבל זו סיטואציה מיוחדת. מי שחיים שם הם אנשים קשישים, שבריריים וחולים. יש בשוודיה 1,700 בתי-אבות שעוסקים בהענקת טיפול רפואי וחיים בהם 85,000 בני-אדם, כאשר 50% מהם שוהים בהם שישה חודשים בלבד לפני מותם. במקומות כאלו כל התפרצות, אפילו התפרצות של שפעת, היא עניין של חיים ומוות. הקמנו ועדה ממשלתית שתבין את מה שקרה. מי עשה מה, ומה אנחנו יכולים ללמוד מכל זה”.

לסיכום, להלנגרן יש עצה אחת, ברורה למדי. "אנחנו (מקבלי ההחלטות, ד.ס) אחראים להחלטות שאנו מקבלים", אמרה האלנגרן. "אולם, הרשויות לא יכולות להחליט להקשיב למומחים רק לפעמים, ולפעמים להתעלם מעצתם. המומחים שם כדי שנקשיב להם, ונתייחס למה שהם אומרים".

Israel is back in lockdown while Swedish COVID-19 mortality rates are plummeting. Here’s the difference

Swedish Health Minister Lena Hallengren tells Haaretz why her country never imposed a full lockdown, and why public trust in the government is a vital component of fighting the coronavirus

Published in "Haaretz": https://www.haaretz.com/israel-news/.premium-israel-s-back-in-lockdown-while-swedish-covid-deaths-are-plummeting-here-s-why-1.9173277

STOCKHOLM – Back in April, many worldwide thought the Swedes had lost their minds. As country after country shuttered its schools, shopping malls and restaurants due to the coronavirus pandemic, Sweden decided to take another approach. 

Despite the Scandinavian country’s death toll reaching a peak of about 100 a day by mid-April, many Swedes were still going about their daily lives, face masks were not recommended and rarely used, young children were still going to school, and no national isolation system was set up for infected but asymptomatic individuals. And though many businesses took a hit – because Sweden relies heavily on its export trade – most remained open and gradually started to rebound. It’s not as if Sweden did nothing at all to combat the virus. High schools and universities switched to online learning, most cultural, entertainment and sports venues closed, and the general population was asked to maintain hygiene and social distancing, avoid traveling wherever possible, and to stay home when symptoms appeared. 

But there was clearly a major difference between the Swedish way and that of the rest of the world. Besides legal restrictions prohibiting gatherings of over 50 people or visitors at hospitals and retirement homes, most were recommendations rather than legal decrees. Fines, police enforcement, mobile phone tracking and curfews were deemed unnecessary. 

Despite this, most Swedes observed social distancing and the infection rate finally began to drop. Last week, Sweden carried out over 140,000 tests, with 1.2 percent coming back positive. The country currently has one of the lowest infection rates in Europe. 

While the curves are clearly flattening, the government isn’t wasting time. After a traumatic spring, it’s doing its best to learn from its initial mistakes by improving testing capabilities and boosting the economy. 

It’s a stark contrast to Israel, which has just become the first country to enter lockdown for a second time. Yet Sweden’s health minister, Lena Hallengren, told Haaretz that it’s not just about having or not having a lockdown.

“It’s true we didn’t have lockdowns [in Sweden], but we did have lots of changes in society – and the most crucial thing is having long-term measures,” she said. “Without a lockdown, restaurants, bars, trains and buses have to be adapted with regulations – legally binding or recommendations. You have to always maintain distance, have signs, information, sanitizing, washing hands: all that has to be in place. We can see that you can’t lock down the virus forever, and you always have to consider the price that society pays.”

Lena Hallengren, Photo: Kristian Pohl/Regeringskansliet

Falling mortality rates

Different countries’ success rates in handling the coronavirus has become something of a “sport” in the past six months, a table reflecting the global “winners” and “losers.” Given its outlier approach, Sweden has come under particularly close scrutiny: initially, it drew harsh criticism and was used as a cautionary tale; now, it’s offered as a slightly more sustainable model than repeatedly going into lockdown. But Hallengren is careful about making any comparisons. 

“We’ve said since the beginning of the pandemic that this is not a sprint, it’s a marathon,” she said. “It’s not a competition and there’s no point saying who the winner is. It’s far too early and too dangerous to compare week-by-week mortality rates. Different countries were hit differently; they have different structures and relations with their authorities, they test in different ways and have different kinds of data and information. In the long run, we all need well-functioning societies. We should learn what there is to learn from others, point less fingers and try to keep up with long-term recommendations,” she added. 

So far, some 5,800 people in Sweden have died due to COVID-19, mainly as a result of the virus spreading in Sweden’s nursing and care homes in the spring. 

“In the worst week of April, we had 845 new cases of infection in elderly care facilities. Last week we had 17,” Hallengren reported. “Our mortality rates have also fallen radically. We don’t have excess mortality and in August, the rates were below normal [yearly] figures.”

Hallengren also tried to look beyond the headline figure concerning COVID-19 deaths. “One [southern] region in Sweden, Östergötland, recently conducted a study investigating all cases of elderly patients who died infected from the coronavirus,” she said. “In only 15 percent of the cases was it concluded that COVID-19 was the direct cause of death. In 15 percent [of cases], the real reason was another illness or medical condition, and in 70 percent of cases COVID-19 contributed to death due to underlying conditions or the health status of the patient.”

The health minister said her government is analyzing why the coronavirus hit Sweden so badly, especially in comparison to its Nordic neighbors, and is taking long-term measures to tackle possible new local outbreaks. 

Scenarios are being prepared by government authorities and financial resources allocated to address unemployment and support the health care system, as well as those in elderly and mental health care. “The outbreak of COVID-19 is not, and has never been, a narrow health issue for the infected people,” Hallengren said. “It’s a broad issue affecting all parts of society.”

‘Functioning society’

When quizzed on Sweden’s “no lockdown” policy, Hallengren said that although a total lockdown was never imposed, remote work, online studying in high schools and universities, and restrictions on entertainment venues affected the country’s citizens. 

“It was certainly not ‘business as usual’ in Sweden,” she said, rebutting a common claim, “but we needed to have a functioning society. That’s why we made an active decision not to close preschools and elementary schools. If you close schools, how do you enable people to work at the care homes, hospitals, and police and emergency forces? How do you keep the pharmacies, commuter trains and food stores running and open?  

“We decided to lean on experts and the available knowledge at the time,” she explained. “We knew children were not severely affected and not the ones spreading the virus. This was proven by looking at the number of people on sick leave. Teachers working at preschools and schools were not sicker than other groups in society. 

“We need to fight the virus, we need to protect vulnerable groups,” she continued. “But we need to make sure that the measures can be kept for a long time in a functioning society.  

“Swedish people have high confidence in government authorities,” she added, “so with transparency and a lot of quantifying information, we created a strategy based on taking the right measures at the right time and in the right part of Sweden.”

How do you respond to allegations that Sweden sacrificed its older population for the sake of the economy?

“That criticism is unfair and untrue. Of course we never sacrificed anyone. We tried our very best, as I suppose other countries did, to protect lives, to stop the virus spreading in society and to protect the vulnerable groups. 

“The care homes have been an extremely difficult and sad part, but they are very specific – people living there are extremely old, fragile and sick. We created a government commission to find out what happened, who did what and what we can learn from this. 

“In Sweden, care homes are not just facilities for older people; they provide health care. We have 1,700 such homes and about 85,000 people live in them. Fifty percent of them live in these homes for only six months – that’s how old, fragile and multi-diseased their situation is. If you get COVID-19 or even the flu into these homes, it’s a matter of life and death.”

Retirement homes were generally perceived to be the weakest link in Sweden’s coronavirus strategy. But there’s another part of it that others could benefit from: decision-making based on expertise rather than politics. 

“We [political decision-makers] are thinking people and we're responsible for the decisions we make,” Hallengren said, “but our authorities wouldn’t be independent if we’d sometimes decide to follow the experts on disease prevention and disease control, and sometimes not to do so. You don’t have experts and expert agencies just to have them. You have them to listen to, and take what they know into consideration,” she concluded.

אלימות ברוטלית, מאסרים אכזריים והפרה סיטונאית של זכויות-אדם – שיחה עם שלושה קורבנות של דיכוי המחאה בבלארוס

ואלרי נאזק עד שאיבד תחושה בידיו, ויאצ'סלב הופשט לתחתוניו ונדחס לתא מעצר עם עשרות בני אדם ואלכסיי ראה אנשים עם צלעות שבורות ושומרים שמכים אדם עד מוות. בשיחה עם "הארץ" מספרים שלושה אזרחים בלארוסים על היד הקשה של משטר לוקאשנקו – ממעצרים שרירותיים ועד למכות רצח.

פורסם ב"הארץ": https://www.haaretz.co.il/news/world/europe/.premium-MAGAZINE-1.9160666

ב-9 באוגוסט נערכו הבחירות לנשיאות בלארוס. ע"פ התוצאות הרשמיות זכה הנשיא המכהן ב-26 השנים האחרונות, אלכסנדר לוקשנקו, בכ-80% תמיכה בעוד המתמודדת העיקרית נגדו, סבטלנה טיחנובסקאיה, זכתה בכ-10% בלבד. עם זאת, רבים במדינה ומחוצה לה טוענים כי תוצאות הבחירות זויפו. גורמים אופוזיציוניים פרסמו עדויות לזיופים בקלפיות, ארגונים בינלאומיים טוענים שהבחירות לא היו הוגנות וחופשיות ומדינות רבות אינן מכירות בניצחון לוקשנקו. מאז פרסום התוצאות נערכות הפגנות ענק בכל רחבי בלארוס והשלטונות מדכאים אותן באלימות רבה. מנהיגי האופוזיציה מאוימים, נעצרים או נאלצים לעזוב את המדינה ואלפי אזרחים שנעצרו במהלך ההפגנות באוגוסט מעידים כי סבלו מאלימות, עינויים והפרה בוטה של זכויותיהם בכלא. אלו הם סיפוריהם של שלושה מהם.

וואלרי סאמלזאו הוא מהנדס תוכנה בן 32 ממינסק שקיבל וויזת עבודה בבריטניה ביוני האחרון וחזר למינסק לבקר את חבריו ובני משפחתו באוגוסט. הוא נשוי, יש לו שלוש ילדות קטנות ולדבריו הוא מעולם לא נעצר, מעולם לא חשף את דעותיו הפוליטיות ומעולם לא עבר על החוק. "אף פעם לא קיבלתי אפילו דו"ח נהיגה", הוא אומר. ב-8 באוגוסט, יום לפני הבחירות, הוא היה עם משפחתו בקמפינג, מנותק מהמתרחש במדינה. עם החזרה לעיר הוא גילה שהיא מלאה בכוחות צבא ושהאינטרנט חסום. "החלטנו לקחת את הבנות אל מחוץ לעיר, אל אמא של אשתי", הוא מספר, "להציל אותם מאי-הוודאות ומסכנות אפשריות".

"חזרנו העירה קצת לפני שהקלפיות נסגרו והלכנו להצביע. אחרי זה עשינו טיול עם הכלב, הכנו ארוחת ערב ורצינו לברר מה התוצאות. מכיוון שלא היה אינטרנט התחברתי דרך מחשב מהחברה שאני עובד בה (חברה בבעלות ישראלית), הצלחתי לעקוף את החסימה וראיתי שהמדגמים הרשמיים מכריזים על לוקשנקו כמנצח. חשבנו שזה לא יכול להיות והחלטתי לבדוק שוב בבוקר. בבוקר גיליתי הודעות מאנשים מחו"ל ששלחו סרטונים של מעצרים ואלימות. לא ידעתי כלום והחלטתי לבדוק בעצמי. בערב, כבר לא היה אינטרנט בכלל ואחרי שפגשתי קולגות שאישרו שאכן היו במינסק סצנות כמו ממלחמה, החלטתי ללכת למרכז העיר, להביע את דעתי ולמחות על גניבת הקול שלי".

"כשעברתי ליד תחנת הרכבת המרכזית ראיתי אנשים במסכות שחורות מתחבאים מעבר לפינה. מכיוון שלא שברתי שום חוק עברתי לידם. הם חסמו את דרכי, תחקרו אותי, ביקשו תעודה מזהה ושאלו אותי שאלות על בגדיי ומה שהיה לי בכיסים. אחר כך הם תפסו אותי, נתנו לי מכות בראש וגררו אותי לרכב משטרתי שישבו בו כבר כחמישה עצורים". אחרי דקה או שתיים הוצא וואלרי מהניידת, נגרר לבניין סמוך שם חלצו את נעליו, היכו אותו שוב, תחקרו אותו, בדקו את התמונות, ההודעות והשיחות בטלפון שלו והתעכבו בעיקר על כך שהיו לו כסף, תמונות וכרטיסי בנק מאנגליה. "התייחסו אלי כמרגל", ממשיך וולארי, "כשהגיע האחראי, בבגדים אזרחיים וללא מסכה, הוא פקד להעביר אותי לתחנת המשטרה. זה היה מפקד התחנה (תחנת זבצקיה) שאיים עליי ואמר שאהיה בכלא כל כך הרבה זמן שהבנות שלי כבר יהיו נשואות כשאצא. הוא גם איים לאנוס אותי באמצעות אלה (במקור: "לדחוף לי אלה לתחת"). לאחר מכן העלו אותי על רכב משטרתי שנסע לתחנה כאשר לאורך הדרך הוא עוצר ומעלה עצורים נוספים".

"בתחנת המשטרה הורידו אותנו בכוח מהרכב. לקחו אותנו למגרש חנייה, הפילו אותנו על הקרקע  ומישהו כיוון מצלמה לפנים שלי ושאל אותי מה תפקידי. כשאמרתי שאין לי מושג על מה הוא מדבר הוא אמר שהוא רצה להקל עלי אבל אני מקשה עליהם. לאחר סבב שאלות נוסף ביקשתי שייצרו קשר עם משפחתי, הם אמרו שיעשו את זה אבל אני יודע עכשיו שזה לא קרה. בזמן ששכבנו שם מדי פעם הגיעו שוטרים ונתנו מכות באופן רנדומלי, במיוחד לצעירים יותר. חלק מהאנשים הוכו כל כך חזק עד שהתעלפו. לא נתנו לנו להסתכל אבל שמענו את קול הפגיעה של האלות בגוף. גיליתי שיש לזה צליל אחר כאשר אדם מוכה עם אלה והוא כבר לא בהכרה. היתה שם בחורה שביקשה שיפסיקו להרביץ למי שהתעלף ואז היכו גם אותה ברגליה. מי שביקש רופא, מים או שירותים קיבל מכות חזקות יותר, אז לא ביקשתי כלום. באחד המקרים מישהו ביקש רופא, השומר צעק: "דוקטור!" ומיד באו שני שוטרים עם מסכות והרביצו לאיש השוכב מכות רצח".

"בשלב מסוים נלקחתי לבניין לחקירה. הם ניסו להוכיח שאני מרגל, נשאלתי על העבודה שלי ועל דעותיי הפוליטיות. הם גילו באמצעות הטלפון שלי שהצבעתי בעבור טיחנובסקאיה והם היכו אותי על זה. בסוף הוחזרתי למגרש החנייה. באמצע הלילה הביאו לשם עצורים מההפגנות שהוכו חזק יותר, הם היו עם פרצופים מרוסקים ומלאי דם. שהיתי במגרש הזה כפות ובשכיבה על הקרקע כ-18 שעות. הבנתי שאנחנו לא עצורים אלא חטופים והם יכולים לעשות לנו מה שהם רוצים".

"בבוקר, אחרי לילה קר בחוץ, הגיע רכב צבאי ולקחו אותנו לבית-סוהר. ברכב השכיבו אותנו על הרצפה, מי שעלה אחרינו היה צריך לדרוך עלינו וכך השכיבו אותנו בשלוש שכבות. אח"כ העמידו אותנו על ברכינו עם הפנים לדופן כך שכאב מאוד בנסיעה. מישהו התחיל לבכות, אחר התחיל לצעוק, מישהו התחנן לרחמים והיו כאלו שהתפללו. בנסיעה אזקו אותי חזק יותר והדם לא הגיע לכפות ידיי. זה היה עינוי. כשהגענו כבר לא הרגשתי כלל את ידיי והייתי חייב לבקש שישחררו אותן. כתגובה החלו לסובב את ידיי מאחורי הגב. הכאב היה בלתי ניתן לתיאור, צרחתי והתעלפתי. כשהתעוררתי ביקשתי שוב שישחררו את ידיי והם עשו זאת שוב. כשנשארתי לבד במשאית שני שומרים הרביצו לי והורידו אותי לבית-הסוהר עצמו. שם, בחצר פנימית, שוחררו סוף סוף הידיים שלי שהיו כחולות וסגולות וללא תחושה כלל".

אחרי כשש או שבע שעות הועבר וואלרי עם עוד שלושים עצורים לתא המיועד לעשרה אנשים. היו שם שירותים וברז אבל בשלב זה הוא לא אכל כבר יומיים. בהמשך הגיע מזון, אנשים נכנסו ויצאו, ווואלרי פגש אקדמאים, מתכנתים, ברמנים, מכונאים, בני-נוער ומבוגרים. "בכלא הזה לא היו מכות אבל התנאים היו נוראיים", הוא אומר. בסופו של דבר שוחרר וואלרי ללא כל הסבר, הוא חתם על טופס המחייב אותו לא להשתתף בהפגנות ואושפז בבית-חולים במשך כשבועיים עם פגיעות ראש. כעת, חזר וואלרי לעבודתו בלונדון והוא מקווה שאשתו ובנותיו שאין להן עדיין וויזה, יוכלו להצטרף אליו. את אצבעות ידיו הוא לא מרגיש עד עכשיו.

וואלרי סאמלזאו ושלושת בנותיו

גם ווצ'סלאו קרסולין נאלץ לעזוב את בלארוס לאחר אירועי אוגוסט. הוא רווק, בן 32, מרצה לתרבות ואומנות באוניברסיטת מינסק שעובד גם כמוסיקאי העוסק בפולקלור בלארוסי. ב-3 בספטמבר הוא נמלט לווילנה, בירת ליטא, מכיוון ששלטונות בלארוס פתחו נגדו תיק שעלול להסתיים בכמה שנות מאסר. סיפור מעצרו מתחיל במרכז הקניות "ריגה", שם הוא וחבריו הצטרפו להפגנה שהתקיימה במקום. "היו שם אולי 100 אנשים בסביבות חצות", הוא מספר, "הם היו רגועים, לא היה שם נשק, היו מפגינים שבנו חסימות וכמה מהצעירים אספו אבנים לזרוק, אבל הרוב היו רגועים. אז הגיעו מכוניות משטרה, שוטרים זרקו רימוני הלם, אנשים ברחו והשוטרים החלו לפרק את החסימות. החברים שלי ברחו אבל אני חשבתי שאם לא אברח, הם לא יתפסו אותי. זאת היתה טעות".

"כשניסיתי לעזוב את המקום ראיתי שאחד השוטרים ירה באיש מבוגר ופגע לו בבטן. האיש לא זז בכלל. הייתי בשוק. ראיתי שבחור צעיר רץ לעבר האדם שנפגע כדי לעזור לו, רציתי להצטרף אליו, אבל אז קפצו עלי ארבעה אנשים במדים ירוקים. הם התחילו להכות אותי ולקחו אותי למכונית משטרה. שם התנפלו עלי עוד שניים, אחד מהם חתך לי את השיער בסכין, השכיבו אותי על הרצפה, צעקו שאני הומו ואזקו אותי באזיקון. אח"כ העמיסו גם את האיש שעזר לאיש שנורה. מסתבר שהוא היה רופא. בהמשך העלו עוד אנשים, השכיבו אותם עלינו כך ששני אנשים שכבו עלי ואחרי נסיעה של כחצי שעה הגענו לאקריסטינה (בית-מעצר במינסק). בירידה מהרכב היכו אותנו, הריצו אותנו לקיר בחצר, העמידו אותנו על הברכיים והשאירו אותנו כך במשך שעתיים. אח"כ השכיבו אותנו על האדמה ונשארנו שם עד שמונה בבוקר, אז נחקרנו והועברנו לתא מאסר".

"זה היה תא של שישה אנשים, הכניסו לשם כשלושים מאיתנו ופקדו עלינו להתפשט ולהישאר בתחתונים בלבד. לא היכו אותנו אבל אסרו עלינו להתקרב לחלונות כדי שאנשים שעמדו מחוץ לכלא לא יוכלו לראות או לשמוע אותנו. בסוף היו בתא כארבעים אנשים. לא היה מקום לשכב ואפילו לא לשבת. הייתי שם ארבעה ימים בסה"כ. בשלושת הימים הראשונים קיבלנו רק ארוחת בוקר של קצת לחם ודייסה. שתינו מים אבל לא היה עוד אוכל. ביום השלישי נערכו משפטים. עמדנו בתור למשפט שהתקיים באותו בניין בקומה אחרת. לא היו עורכי-דין, אסור היה להתקשר והמשפט נמשך כשש דקות. השופט שאל מה עשיתי, מי היכה אותי ומדוע. עניתי שאין לי מושג מדוע הרביצו לי. גזר הדין שקיבלתי היה 11 ימי מאסר. שמחתי שלא קיבלתי יותר כי אחרים קיבלו גזר דין גרוע בהרבה. ביום למחרת קיבלנו גם ארוחת ערב, נחקרנו שוב, הועברתי לתא אחר, פחות צפוף, ואז שוטר פשוט שחרר אותי. קיבלתי את בגדיי שהיו מלוכלכים מאוד אבל לא קיבלתי את התיק שלי שהיו בו דרכון, מסמכים וכרטיסי אשראי. גם הטלפון שלי נשאר במשטרה כי הוא משמש במשפט של מישהו אחר. לפני השחרור החתימו אותי על מסמך שלא אשתתף יותר בהפגנות והעלו אותי ושישה נוספים על רכב משטרתי שלקח אותנו לבית-קברות בעיר, שם שוחררנו". לאחר השחרור קיבל ווצ'סלאו טיפול רפואי והחליט להתלונן על שוטרים שהיכו אותו. בעקבות התלונה נפתח נגדו תיק והוא עזב את המדינה בעצת עורך-דינו.

ווצ'סלאו קרסולין

אלכסיי נוביק הוא בעל חברת טכנולוגיה בן 37 ממינסק. בבחירות הוא היה משקיף עצמאי מטעם מפלגת אופוזיציה. "אסור היה לנו לשבת בקלפי במשך היום בגלל הקורונה", הוא מספר, "אבל בסוף יום הבחירות חיכינו מחוץ לקלפי לפרסום הפרוטוקול. כשהוא פורסם, שעתיים אחרי סגירת הקלפיות, הסתבר שלוקשנקו ניצח בגדול. זאת היתה בדיחה. ברור שהתוצאה זויפה. בסוף היום הייתי צריך להגיע הביתה אבל גיליתי שאין תחבורה ציבורית ואין אינטרנט. ניסיתי ללכת למרכז העיר ולמצוא מונית אבל כשהתקרבתי לאחת מתחנות המטרו ראיתי כוחות גדולים שנראו כמו כוחות צבא. נשכבתי על הדשא באחת החצרות, שמעתי צרחות חזקות ויריות וחיכיתי שהכל ייגמר. כשקמתי רצתי בכיוון ההפוך ופגשתי פטרול משטרתי. הרגשתי בטוח ושאלתי אותם איך אוכל להגיע הביתה, הם הצביעו על אוטובוס צהוב שעמד שם ואחד מהם אמר: "זאת הנסיעה שלך הביתה". אולי הוא התבדח. אח"כ כמה מהם תפסו אותי וחמשת הימים הבאים ילוו אותי לכל חיי".

כמו ווצ'סלאו, גם אלכסיי נלקח לאקריסטינה, שם הוא נשפט ל-15 ימי מאסר והועבר לבית-כלא אחר, ג'ורדנה. גם הסיפור שלו כולל אלימות נוראית כלפי עצירים, פריצה לטלפון, הודאות כפויות ושקריות שצולמו בווידאו, איומי אונס של השוטרים ורעב וצפיפות נוראית בתא המעצר שטווח הגילאים בו היה 16 עד 74. "היו שם אנשים עם צלעות שבורות", הוא מספר, "וראינו גם דברים מהחלון. באחד הלילות ראינו שוטרים מכים איש בחצר. האיש בכה ובכה ואז הפסיק לבכות והיה שקט. אז ראיתי שהגיעו כמה רופאים וכיסו את ראשו. אני לא יודע בוודאות שהוא מת אבל אני חושב שכמה אנשים מתו באקריסטינה". תיאוריו של ווצ'סלאו מהכלא כוללים צלפים מלמעלה, כלבים בחצר וקולות של נשים מתא סמוך. הוא מתאר את המשטרה כ"גסטאפו" ואומר שאחד השוטרים גם קרא לו "יהודי". לאחר שהשתחרר, כנראה בעקבות התערבות האיחוד האירופי וארגוני זכויות-אדם, הוא הגיש תלונה נגד המשטרה ונמצא כעת במאבק משפטי. עם זאת, הוא נמצא עדיין במינסק, פצוע נפשית ופיזית ומתקשה להירדם בלילות. 

אלכסיי נוביק

העדויות המתפרסמות כאן אינן היחידות. ישנן רבות נוספות המחזקות את הטענות הקשות נגד המשטר בבלארוס. מרכז זכויות האדם המקומי Viasana דיווח על מעל 7,500 עצירים ומעל 500 מקרים של עינויים באוגוסט, כאשר מאות עצירים נוספו מאז. מדינות רבות גינו את האירועים וארגונים בינלאומיים פרסמו אזהרות חמורות מהדרדרות המצב. "ע"פ המידע שבידינו לא נפתח אפילו תיק פלילי אחד נגד שוטרים שעינו באופן ברוטאלי מאות מפגינים שלא השתמשו באלימות", כך ע"פ הודעת "אמנסטי" מסוף אוגוסט. במכתב למועצת זכויות האדם של האו"ם כתבו מספר ארגוני זכויות אדם, ביניהם הארגון העולמי נגד עינויים, ש"נראה כי העינויים וההתעללויות היו נרחבים ומערכת אכיפת החוק הוכנה והוכשרה מראש למאבק הברוטלי נגד האזרחים".

לדברים אלו יש חיזוק גם מתוך שורות כוחות הביטחון. "ההכנה האידאולוגית היתה כזו: אם הממשלה הנוכחית תפסיד, כולנו (קציני המשטרה) נהיה תלויים על עצים לאורך הכביש, לכן יש הכרח להגן על השלטון בכל דרך ובכל אמצעי", כך התוודה קצין בכיר מהעיר לידה שפרש מהמשטרה במחאה וסיפר בסרטון שפרסם על "הכנות למלחמה נגד האזרחים" לפני הבחירות, ועל מעצרים אלימים, הכאות ועינויים שהתרחשו בתחנת המשטרה שלו. ומהצד השני, אומר אלכסיי נוביק: "העם הבלארוסי מתחיל מחדש. אנחנו חיים במרכז אירופה, אני רואה איך אנשים חיים באוקראינה, בפולין ובליטא ושואל – למה שלי לא יהיו זכויות-אדם, חופש ביטוי וחופש התאגדות? אני לא רוצה איחוד עם רוסיה, אנחנו לא אח קטן, אנחנו עם עצמאי באירופה וזאת מלחמת העצמאות שלנו".