שוודיה – שנה למגפה

רק מדינות מעטות משכו תשומת לב עולמית כפי שעשתה שוודיה מאז החלה מגפת הקורונה. העובדה שהיא לא הטילה סגרים, לא כפתה בידודים, לא השביתה בתי-ספר ולא המליצה על עטית מסכות גרמה לה להפוך למושאם של אלפי מאמרי פרשנות, ידיעות עיתונאיות וכתבות טלוויזיה. יש שכינו אותה "קבוצת הביקורת של העולם", אחרים אמרו שביצעה "ניסוי בבני-אדם". יחד עם תשומת-הלב הגיעו, כצפוי, גם חדשות הכזב. דיווחים על כך שבשוודיה בני 65 ומעלה לא מאושפזים בבתי-חולים אלא מופקרים למות ושהממשלה מקריבה את הזקנים למען הכלכלה נפוצו בכל רחבי העולם. דברים אלו אמנם מופרכים, אך המודל השוודי אכן מעלה שאלות – מה בעצם קרה שם בשנה האחרונה? מה המצב כעת? האם השוודים הצליחו או כשלו ומה מצפה להם בחודשים הקרובים?

פורסם ב"הארץ": https://www.haaretz.co.il/news/world/europe/.premium.HIGHLIGHT-MAGAZINE-1.9504171

הוקן פרנדן גר בשטוקהולם ועובד בימים כתיקונם כמדריך תיירים, אבל הימים אינם ימים רגילים ותיירים נחשבים למצרך נדיר ביותר במדינה מאז פרוץ מגפת הקורונה בשנה שעברה. "מטבע הדברים המגפה השפיעה מאוד על חיי המקצועיים", אומר פרנדן בן ה-61 ל"הארץ". "העולם נסגר ועונת התיירות הסתיימה עוד לפני שהחלה. ב-2020 הגיעו אפס תיירים ואני ואשתי, גם היא מדריכת תיירים, איבדנו את כל הכנסותינו". למרות המצב הקשה שאליו נקלעו, פרנדן ורעייתו לא נשברו. היא עברה השתלמות ועובדת כיום כמאמנת כושר ומדריכת יוגה, והוא קיבל מלשכת התעסוקה עבודה חלקית במשלוחי מזון ומקבל דמי אבטלה עבור הימים שבהם אינו עובד. "זאת היתה שנה נוראית מבחינת קורבנות המגפה, אבל ברמה האישית היא היתה טובה", הוא אומר, "קנינו אופניים וגילינו מחדש את העיר, פעמים רבות ביחד עם הילדים והנכדים, והיה לנו יותר זמן לעצמנו ולמשפחה".

כמו לבני הזוג פרנדן, לשוודים רבים היתה 2020 שנה שונה מכל מה שהכירו. הכל התחיל, ככל הידוע, בינואר כשתושבת המדינה הגיעה בטיסה מהעיר ווהאן שבסין. אולם, יש חשד שכבר בדצמבר 2019 היו נדבקים במדינה, אבל הם לא אותרו בשל היעדר בדיקות בזמנו. בתחילת מארס כבר נרשמה הדבקה בקהילה עם נחיתתם של נדבקים רבים בפברואר בטיסות מצפון איטליה, איראן ומדינות נוספות. כבר בשלב הראשון של המגפה נמתחה ביקורת על הרשויות השוודיות על כך שלא העריכו את הסכנה ולא נערכו בהתאם. ב-11 במארס, היום בו הכריז ארגון הבריאות העולמי על מגפה עולמית, מת בשטוקהולם חולה הקורונה הראשון. באפריל נרשם גל תחלואה משמעותי ועד אמצע יוני מתו מדי יום בשוודיה עשרות בני אדם שנדבקו בנגיף.

מערכת הבריאות עמדה בעומס הכבד ולא קרסה הודות למאמצים גדולים של הצוותים הרפואיים ותגבור תקציבי ולוגיסטי מצד הממשלה והרשויות המקומיות. לעומת זאת, בבתי האבות המצב היה אחר לגמרי. דו"ח של ועדה ממשלתית קבע בדצמבר ששוודיה נכשלה בהגנה על האוכלוסייה בבתי האבות כתוצאה מהזנחה וטיפול לקוי של הממשלה הנוכחית ושל קודמותיה. 

בגל הראשון, האסטרטגיה השוודית לבלימת הידבקויות במדינה היתה ייחודית. בניגוד לסגרים כלליים שנכפים באמצעות פיקוח וסנקציות, הרשויות פשוט ביקשו מתושבים שפיתחו תסמינים לנגיף ומאנשים בקבוצות סיכון להישאר בבית. כמו כן, האוכלוסייה הכללית התבקשה לעבוד מהבית במידת האפשר ולהימנע מנסיעות מיותרות. בניגוד למערך מקיף של בדיקות, מעקבים ובידודים שהוקם במדינות רבות, השוודים ביצעו בשלב הראשון בדיקות קורונה רק בבתי החולים ובמערכת הטיפול באוכלוסייה המבוגרת. אנדרס טגנל, האפידמיולוג הראשי והאיש המזוהה ביותר עם ההתמודדות השוודית עם הקורונה, הסביר את המדיניות הזו בראיון ל"הארץ" באפריל ואמר שלשוודיה היתה יכולת בדיקה מוגבלת. לדבריו, גם אם בדיקות מעלות תשובות חיוביות, ההמלצה ממילא תהיה להישאר בבית. טגנל גם אמר שהמדיניות השוודית מתבססת על רמה גבוהה של אמון ציבורי בשלטונות ועל מחשבה לטווח ארוך. למרות ההסתמכות על אמון הציבור, הממשלה והשלטון המקומי, הרשויות השוודיות נקטו במספר קטן של צעדים מגבילים על רקע המגפה: הן העבירו את האוניברסיטאות והתיכונים ללמידה מקוונת, הגבילו התקהלויות בפומבי ל-50 איש, אסרו על ביקורים בבתי חולים ובבתי אבות והטילו מגבלות מסוימות על הגשת אוכל בברים ומסעדות.

במהלך קיץ 2020 המגפה דעכה בשוודיה ומחלקות הקורונה בבתי החולים התרוקנו. אבל הדעיכה היתה רגעית ובנובמבר החל גל שני וקטלני יותר של הידבקויות. פעם נוספת נרשמו עשרות מקרי מוות ביום ובתי החולים התמודד עם עומס גדול. על רקע המצב, הרשויות בשוודיה החליטו להחמיר את ההגבלות: הן הגבילו התקהלויות לשמונה אנשים, הטילו איסור על מכירת אלכוהול אחרי השעה שמונה בערב וסגרו בתי קולנוע, מוזיאונים וספריות ציבורית. עם זאת, האסטרטגיה הכללית לא השתנתה. ראשי המדינה המשיכו לסמוך על אמון הציבור ונמנעו מסגירה כללית של המשק והשאירו את בתי-הספר, המסעדות והקניונים פתוחים. גם חנויות ובתי עסק נותרו פתוחים, אך עם הגבלה של מספר המבקרים בהם. יתר על כן, במקום לחייב לעטות מסכות הם המליצו לתושבי המדינה להשתמש בהן רק בתחבורה הציבורית, בשעות השיא.

ברחבי העולם נוצר הרושם שבזמן שמדינות רבות מסתגרות וסובלות מפגיעה כלכלית קשה, בשוודיה "העסקים כרגיל". אבל המציאות היתה שונה. "בהתחלה חשבתי שנעבוד מהבית למשך חודש ואז נחזור למשרד", מספר ל"הארץ" אריק נוימן, ארט דיירקטור בן 56 משטוקהולם. "היום, עשרה חודשים מאוחר יותר, הייתי במשרד רק יום אחד". נוימן מספר שהפסיק להתעמל בחדר כושר, לא מבקר את הוריו וכמעט שלא נפגש עם חברים. הוא אמנם אומר שאינו מוטרד מאוד מהנגיף באופן אישי, אבל חש סולידריות עם אחרים שעלולים להידבק ודואג למערכת הבריאות העמוסה. "אין מי שבודק אותי והמשטרה לא תעצור אותי אם לא אקיים את ההמלצות", הוא אומר, "אבל נדמה לי שמרבית השוודים עושים מה שצריך כשיש משבר". בתו בת ה-16 של נוימן נדבקה בקורונה ופיתחה תסמינים קלים ובשל מצבה שהתה שבועיים בבידוד. "כשהיא פוגשת עכשיו חברות הן מתחבקות כרגיל, בזמן שאנחנו המבוגרים הפסקנו לגמרי ללחוץ ידיים", מספר נוימן.

בדומה לזוג פרנדן, גם לינאה סאליי, זמרת וכנרית בת 60 המתגוררת בשטוקהולם, נפגעה מהקורונה ברמה המקצועית. "כל העבודות נעלמו בן לילה באמצע מארס", היא מספרת, "אף על פי שאני עובדת בתחומים רבים, משתתפת בקונצרטים, מדריכה סיורים ומפיקה אירועים, הכל נעלם ואני עדיין לא יכולה לתכנן שום דבר גם אחרי שחלפה שנה". סאליי אומרת שהשנה האחרונה היתה במובנים רבים עבורה גם הפסקה מבורכת. היא החזיקה מעמד כלכלית הודות לחסכונות שהיו לה, פתחה ערוץ יוטיוב ופיתחה את כישוריה הדיגיטליים. גם היא בילתה זמן רב עם משפחתה וחבריה, אם כי נמנעה מללכת למסעדות ובתי קפה. את המקצוע שלה היא לא זנחה ומתכוננת בימים אלה לקונצרטים דיגיטליים ועושה חזרות.

שוודיה סבלה מכמה חסרונות בעת התמודדותה עם נגיף הקורונה: היא מדינה מבוגרת מאוד (20% מהאוכלוסייה מעל גיל 65), היא קרה, גבולותיה פתוחים למדינות אחרות, אוכלוסייתה מגוונת מאוד והיא לא מורגלת במצבי חירום. מצד שני, היו לה גם יתרונות: מערכת בריאות אוניברסלית המספקת שירותים טובים, מערכות שלטוניות יציבות ומתוקצבות היטב וריבוי משקי-בית שחיים בהם אדם אחד בלבד. בהתחשב בעמדת הפתיחה שהיתה לה לפני שנה, קשה להעריך מה היתה ההשפעה האמיתית של המדיניות השוודית על שיעורי התחלואה והתמותה מקורונה. ביחס לשכנותיה הנורדיות, פינלנד, דנמרק ונורבגיה, שיעורי התמותה בשוודיה היו גבוהים מאוד. בסה"כ מתו במדינה, שאוכלוסייתה מונה כעשרה מיליון תושבים, כ-12 אלף בני אדם ומספר המתים למיליון תושבים היה גבוה ועמד על 1,166. לשם השוואה, בדנמרק, פינלנד ונורבגיה נרשמו 372, 123 ו-104 מתים למיליון אנשים, בהתאמה. אבל ביחס למדינות רבות אחרות באירופה, בהן כאלה שהטילו סגרים, סגרו בתי ספר והשביתו את המשק, שיעור התמותה בשוודיה נמוך יחסית. בבריטניה, ספרד ואיטליה, למשל, מספרי המתים מקורונה למיליון תושבים הם 1,263,1,565 ו-1,471, בהתאמה.

בראייה רחבה יותר של בריאות הציבור יש המשערים שההימנעות מהטלת סגרים הביאה לשוודיה תוצאות טובות יותר בפרמטרים שטרם נמדדו כמו שיעורי דיכאון, השמנה, התמכרויות, אלימות והתפתחות של מחלות אחרות החל מסכרת ועד להתקפי לב ושבץ. בשוודיה גם נשמעה טענה שהתמותה הגבוהה במדינה ב-2020 היא תוצאה של שיעורי תמותה נמוכים משפעת ב-2019. בראיון שהעניקה ל"הארץ" בספטמבר אמרה שרת הבריאות של שוודיה, לנה הלנגרן, שמוקדם לשפוט את המדיניות השוודית משום שמדובר במרתון ולא בריצת ספרינט. "זו אינה תחרות ואין סיבה להכריז על מנצח", היא אמרה, "עדיין מוקדם ומסוכן מדי להשוות שיעורי תמותה שבועיים. מדינות שונות נפגעו בדרכים שונות. יש להן תשתיות שונות, ומערכות יחסים שונות בין הרשויות לאזרחים. הן בודקות בשיטות שונות ומחזיקות בנתונים ובמידע שונים. בטווח הארוך, כולנו זקוקים לחברה שמתפקדת היטב. עלינו ללמוד את מה שאפשר מאחרים, לא להפנות אצבעות מאשימות ולנסות להתמיד בציות להמלצות לאורך זמן".

עם זאת, יש לא מעט עדויות על כישלונות נקודתיים ומערכתיים באופן שבו שוודיה התמודדה עם המגפה. התקשורת השוודית חשפה מקרים שבהם דיירי בתי אבות שנדבקו בנגיף לא זכו לפגוש רופא ולא פונו לבתי חולים למרות מצבם הקשה. צוותי בתי האבות לא היו ערוכים, לא היו מצוידים ולא הוכשרו כלל להתמודדות עם מגפה. גם הרשות לבריאות הציבור, שמנהלת את המשבר הבריאותי, ספגה ביקורת קשה. בימים הראשונים של המגפה, כך נטען, היא היתה שאננה ולא העריכה נכון את הסכנה. בהמשך, ראש הממשלה עצמו, סטפן לופבן, הצטרף לטענות ואמר שרשות הבריאות המעיטה בהערכותיה לגבי הגל השני. דמויות מרכזיות באקדמיה ובמערכת הרפואית גם הצטרפו למבקרים, ובשלבים שונים דרשו מהרשות להחמיר את המלצותיה במטרה לבלום את התפשטות הנגיף.

גם בתחום החיסונים בשוודיה יש סימנים המעידים על עיכובים ומחדלים, אם כי בסוגיה זו מדובר בעיקר בכשל ברמה האירופית ולא הלאומית. כמו מדינות רבות אחרות, שוודיה רכשה חיסונים כחלק מעסקה של האיחוד האירופי עם יצרניות החיסונים אבל האספקה של המנות איטית, בין היתר בגלל תקלה בייצור ובאספקת החיסונים של חברת אסטרה-זנקה. נכון ל-2 בפברואר, שוודיה חיסנה 256,978 בני אדם במנה הראשונה של החיסון ו-28,279 במנה השנייה. המשמעות היא ש-3.13% מהאוכלוסייה הבוגרת במדינה (מעל גיל 18) קיבלו מנה אחת של החיסון ו-0.34% בלבד קיבלו את שתי המנות.

המערכת הפוליטית השוודית אמנם תמכה בממשלה והתייצבה מאחוריה בשנה החולפת, אך בשבועות האחרונים מתחילים להישמע גם קולות אחרים. "אנחנו צריכים להגיב אחרת מעתה והלאה", אמרה אֵבָּה בוש, מנהיגת המפלגה הנוצרית-דמוקרטית האופוזיציונית בראיון ליומון "אפטונבלדט", "אם אין לממשלה אומץ להנהיג היא צריכה להתפטר". עם זאת, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית השלטת עדיין מובילה בסקרים וזכתה ל-28.5% תמיכה בסקר שנערך בחודש שעבר, עלייה של 2% לעומת נובמבר.

"אני חושב שהתמודדנו טוב עם המגפה", אומר מדריך התיירים פרנדן, "לא הייתי רוצה עכשיו להיות במקום אחר. אבל היו גם כישלונות. בעיקר ההדבקה בבתי האבות. בעשורים האחרונים היו בשוודיה הפרטות חסרות מעצורים במערכת הטיפול בקשישים וזאת אחת הסיבות לרשלנות בהכשרת הצוותים הרפואיים בבתי האבות. לדברי פרנדן, הנגיף התפשט בקרב אוכלוסייה מוחלשת נוספת בשוודיה. "ב-2015-2014 היתה שוודיה אחת המדינות שפתחה הכי הרבה את הדלת פליטים. רבים מהם התמקמו בפרברים של שטוקהולם והחלו לצוץ תופעות שלא הכרנו קודם לכן", מספר מדריך התיירים. "מגורים בצפיפות במשפחות גדולות, התקהלויות המוניות של קרובי משפחה מבוגרים ופחות גישה למידע מהשלטונות. בעניין הזה הרשויות נכשלו וייתכן שזהו הסבר להבדלים בהתפשטות המחלה בין שוודיה לבין דנמרק, פינלנד ונורבגיה שכמעט ולא קלטו אליהן פליטים".

גם סאליי מתחה ביקורת על התמודדות הרשויות עם המגפה, בייחוד בפן הכלכלי, ובמהלך המשבר יזמה מחאה של עובדים עצמאיים ביחד עם עמיתה שלה. "אנחנו העצמאיים הקטנים שאין להם עובדים שכירים הופלינו לרעה", היא אומרת ומספרת שחברות גדולות בשוודיה הוציאו עובדים לחל"ת וקיבלו מהממשלה תמיכה כספית על הוצאות קבועות ואילו החברות הקטנות מתחילות רק עכשיו לקבל עזרה. סאליי צודקת. גם בימים כתיקונם המשק השוודי נוטה לטובתם של עובדים שכירים וחברות גדולות. בראיון ל"דה-מרקר" ביוני הסבירה שרת האוצר השוודית, מגדלנה אנדרסון, את האסטרטגיה הכלכלית של המשבר כתוכנית בעלת ארבעה שלבים, כולם נוטים לטובת המערכות הציבוריות והגופים הגדולים במשק. הצעד הראשון היה הקצאת תקציבים למערכת הבריאות וניהול המשבר עצמו, השני היה צעדים להגבלת הפגיעה בתעסוקה ובעסקים באמצעות פיצויים, תשלום לעובדים בחל"ת, ערבויות, חיזוק נזילות וכו'. הצעד השלישי הוא תמיכה במובטלים באמצעות דמי אבטלה, הכשרה מקצועית והסבה מקצועית והרביעי הוא השקעה גדולה במערכות הציבוריות ליציאה מהמשבר. אנדרסון תומכת בחיזוק האיגודים המקצועיים ובהגדלת התעסוקה הקבועה במערכת הבריאות, כך שנראה שגם בתום המשבר עצמאים קטנים לא יהיו במוקד ההשקעה הממשלתית.

"אני חושב שמוקדם מדי לדעת אם בחרנו בדרך הנכונה", אומר נוימן, "לכל מדינה יש את התנאים שלה, וההשלכות החברתיות ארוכות הטווח עלולות להתגלות כגדולות יותר במדינות שהיה נראה שהצליחו בתחילת הדרך". הארט דיירקטור משטוקהולם סיכם ואמר כי "אני מקווה שנדע להעריך יותר זה את זה כשכל זה ייגמר, ואני מקווה שנחזור להיפגש באופן אנלוגי. לעזאזל הזום".

שרת הבריאות השוודית מסבירה כיצד שוודיה מתמודדת עם הקורונה, ולמה העולם טועה לגביה

התקשורת העולמית מיהרה לדווח כי המדיניות השוודית במאבק בנגיף קורונה, שאיפשרה לחיים להמשיך כמעט כרגיל, נכשלה. שרת הבריאות וראש רשות הבריאות הציבורית במדינה מסבירים בראיון ל"הארץ" מדוע הניתוח העולמי שגוי, ואיך מצליחים לשטח את העקומה – בלי לסגור את המדינה.

פורסם ב"הארץ": https://www.haaretz.co.il/news/world/europe/.premium.highlight-MAGAZINE-1.8777018

בזמן שכמעט כל מדינות העולם נוקטות צעדים חסרי תקדים של סגר, השבתת פעילות כלכלית וסגירה מוחלטת של מערכות חינוך ותרבות, ישנה מדינה אירופאית אחת הנוקטת קו שונה. זוהי שוודיה והעובדה שהיא לא מיישרת קו עם שאר העולם מעוררת מחלוקת קשה ותגובות קיצוניות בתוך המדינה עצמה ובעולם כולו. בזמן שעיניהם של רבים מופנות כלפי סטוקהולם, אין זה מפתיע שחדשות כזב ודיווחים שגויים על שוודיה מוצאים את דרכם לחדשות החוץ של עיתונים ומהדורות חדשות בכל רחבי העולם. "יש הטוענים שבשוודיה העסקים כרגיל", אומרת לנה הלנגרן, שרת הבריאות השוודית, "אני מציעה להם לבדוק שוב. אני מציעה לשאול את הצוותים הרפואיים שעובדים מסביב לשעון בבתי-החולים, לשאול את בעלי העסקים הנאבקים כדי לשרוד, לשאול את המבוגרים שלא ראו את ילדיהם ונכדיהם במשך שבועות ואת הסטודנטים ותלמידי התיכון שלא יכולים ללכת לבתי-הספר. לא, העסקים אינם כרגיל בשוודיה. יש לנו אלפי חולים מאומתים והחברה השוודית מושפעת כולה".

אך גם אם העסקים בשוודיה אינם כרגיל, היא בוודאי אינה נוקטת במדיניות זהה למדינות אחרות. בתי-הספר היסודיים וגני-הילדים לא נסגרו ולו ליום אחד, חנויות, מספרות, מסעדות ובתי-קפה עדיין פתוחים. אזרחי שוודיה עדיין הולכים לעבודה, מבלים בפארקים ובגני השעשועים ומתאמנים במכוני כושר. הצעדים המרכזיים שננקטו בכל זאת הם הגבלת אירועים למקסימום של חמישים משתתפים, מוסדות ההשכלה הגבוהה והתיכונים עברו ללמידה מרחוק, נאסרו ביקורים בבתי-אבות ובתי-חולים וננקטו שורה של צעדים מקומיים ליצירת ריחוק חברתי במרחב הציבורי. מטרתה של ההתמודדות השוודית, בדיוק כמו זו של כל מדינה אחרת, היא "השטחת העקומה" אך השיטה השוודית בנויה על שורה של המלצות ובקשות מטעם השלטונות שאינן נאכפות כצווים מחייבים – בעלי סימפטומים כמו חום ושיעול מתבקשים להישאר בבית ומערכת התשלומים של הביטוח הלאומי השוודי עשתה את ההתאמות הנדרשות כדי שהם יוכלו לעשות זאת ללא חשש כלכלי. ואכן בערך 20% מכוח העבודה השוודי מושבת מעבודה בגלל סימפטומים קלים יחסית, עדות לכך שההמלצות נלקחות ברצינות. גם אנשים בקבוצות סיכון וכאלו שהם מעל גיל שבעים התבקשו להישאר בבית ככל הניתן וכלל הציבור התבקש להימנע מנסיעות לא הכרחיות בתחבורה הציבורית, לעבוד מהבית אם זה מתאפשר ולשמור על הגיינה בסיסית וריחוק חברתי.

טעות נפוצה שהתפרסמה במספר מקומות השבוע היא הידיעה ששוודיה הרשמית הכירה בטעותה וכעת היא משנה את מדיניותה. זה איננו המצב. להיפך, קובעי המדיניות השוודים טוענים שדווקא המדיניות שלהם היא כזו שתוכל להחזיק לאורך זמן רב מאוד. "כשנגיע לסוף הפנדמיה, מה שיקרה בעוד שנים, לא בקיץ הקרוב, נהיה חייבים לראות את ההשפעה ארוכת הטווח על בריאות הציבור", אומר יוהאן קרלסון, ראש הרשות השוודית לבריאות הציבור, "אנחנו חושבים שהצעדים שנקטנו בהם הם טובים, יש לנו מידע רב המעיד על כך שצעדי הריחוק החברתי שלנו עובדים, והמדיניות שלנו חייבת להיות כזו שאפשר להחזיק בה זמן רב. אנחנו לא צריכים להחליף מדיניות. ראינו שמדינות אחרות מחפשות עכשיו אסטרטגיית יציאה ודרכים לפתוח את החברה מחדש. המדיניות שלנו היא ברת-קיימא לאורך זמן והיא גמישה מספיק כדי להתאים אותה למצב בזמנים ובאזורים שונים".

קרלסון מסביר את ההבדלים בין שוודיה למדינות אחרות: "ההבדל בין הגישה השוודית לזו של מדינות אחרות אינו גדול מאוד" הוא אומר, "זה בעיקר הטון השונה. במקום להגיד לאנשים מה לעשות אנחנו מנסים להסביר. אנחנו לא אומרים לאנשים להישאר בבית. אנשים צריכים לצאת, להתאמן, לנשום אוויר נקי. זה טוב לבריאות הפיזית והנפשית שלהם. אני לא רואה שום היגיון בלהישאר בבית, אלא אם כן אין אפשרות לצאת ללא מפגש עם שכנים. במיוחד חשוב שאנשים מבוגרים שיכולים לצאת לבד יעשו זאת. אנחנו גם לא סגרנו את בתי-הספר של הילדים הצעירים. לא ראינו שום עדות לכך שזה יכול לתרום למדיניות. אין שום דו"ח או מחקר המוכיח שבתי-הספר הם חלק חשוב בהפצת המחלה. להיפך, יש השפעות שליליות רבות לסגירת בתי-הספר. אנחנו גם לא משאירים אנשים בבית בכפייה. יש לנו דיווחים ממדינות אחרות על אלימות בתוך הבית, על אלכוהוליזם ושימוש בסמים כשאנשים סגורים בבתיהם".

בתשובה לשאלת "הארץ" מספר קרלסון שבשבועיים האחרונים נערכות יותר ויותר בדיקות בשוודיה (בתחילת המשבר התקיימו כ-10,000 בדיקות בשבוע, בשבוע שעבר המספר עלה ל-20,000). הבדיקות כרגע הן בדיקות למציאת הנגיף בפציינטים עם סימפטומים, אנשים בקבוצות סיכון, צוותים רפואיים, קשישים בבתי-אבות ואנשים העובדים איתם, כעת הן מתרחבות גם לעובדי השירותים החיוניים. המספר המוגבל של הבדיקות וההתרכזות בחולים וקבוצות סיכון היא גם הסיבה לרושם המוטעה שאחוזי התמותה בשוודיה הם גבוהים יותר מאלו של מדינות אחרות המקיימות יותר בדיקות, גם בקרב אוכלוסייה בריאה. "אנחנו חושבים שעדיין קצת מוקדם לבסס מדיניות של בדיקות סרולוגיות הבוחנות חסינות", אומר קרלסון, "יש עדיין בעיות מתודולוגיות עם בדיקות אלו, אבל זה בדרך. אנחנו גם עורכים מחקר בסטוקהולם, בונים מחקר לשאר חלקי המדינה ויש גם יוזמות נוספות מהאוניברסיטאות. אנחנו מאוד רוצים להתחיל עם הבדיקות הסרולוגיות כדי לבחון את ההתפשטות באזורים שונים ובקבוצות אוכלוסייה סוציו-אקונומיות שונות ואנחנו מקווים שזה יתחיל בקרוב".

קרלסון הוא איש הדרג המקצועי, הוא מדען המשמש כעובד ציבור ולא כמינוי פוליטי, אך בשוודיה הדרג הפוליטי מקבל כמעט באופן מוחלט את המלצות המדענים, כולל אלו הקשורות באימוץ המדיניות לטיפול בווירוס הקורונה. שרת הבריאות השוודית, לנה הלנגרן, בשונה מקרלסון, היא נבחרת ציבור, אשת המפלגה הסוציאל-דמוקרטית השלטת. "אני רואה שעכשיו מדינות רבות שוקלות כיצד לפתוח את בתי-הספר שלהן", היא אומרת בראיון ל"הארץ" ומחזקת את דברי הדרג המקצועי, "לעומתן, אני חושבת שיש לנו אסטרטגיה שיכולה להחזיק לזמן רב. חלק ממנה היא היכולת לחזק, לשנות ולהוסיף צעדים כשנדרש לכך, צעדים מחייבים חוקית וגם כאלו שהם בגדר המלצות בלבד. אנחנו מוכנים לפעול, אנחנו ממשיכים להיות פתוחים, להקשיב למומחים שלנו ולהתאים את המדיניות שלנו אם יש צורך בכך".

הלנגרן מודעת היטב לטענה שהשיטה השוודית נכשלת בגלל מספר המתים בשוודיה הגבוה משמעותית מזה של שכנותיה הנורדיות. "קשה מאוד לקבוע לאיזו מדינה צריך להשוות אותנו ובאיזה שלב (של ההתפרצות) המדינות האחרות נמצאות", היא אומרת, "זה לא הוגן ודי מסובך לעשות את ההשוואה הזו. מעבר לכך, ההתפרצות בשוודיה היא בעיקר באזור סטוקהולם וקשה לקבוע מה קורה באופן כללי במדינה כולה". מומחים רבים בשוודיה טוענים שרמת התמותה במדינה אינה בהכרח תלויה במדיניות אי-הטלת הסגר שלה. מרכיבים אחרים כמו גיל האוכלוסייה והמצב בבתי-האבות משחקים ככל הנראה תפקיד מרכזי יותר. "בינתיים, כפי שאמרתי בעבר, הדאגה העיקרית שלנו לא נוגעת לאוכלוסייה הכללית מכיוון שזו נענית להנחיות", אומרת הלנגרן, "בסקר שערכנו לפני מספר שבועות גילינו שלפחות 87% מהאוכלוסייה נענית לכל ההנחיות. הדאגה העיקרית שלנו נוגעת לבתי-אבות, זו בעיה ואנחנו מנסים לבדוק מה הסיבה לכך, דיברתי עם קולגות שלי ברחבי העולם המצביעים על מצב דומה ועל אותו החשש. זה אתגר וזה מקור משמעותי לדאגה. בשלב זה קשה לדעת מה בדיוק עלינו לעשות כי במקומות האלו דווקא יש לנו סגר באופן מעשי, הם סגורים למבקרים כבר חודש".

נכון ל-17 באפריל מתו בשוודיה 1,400 בני-אדם כתוצאה מהקורונה, 139 מתים למיליון תושבים. זהו מספר נמוך מזה של בריטניה, צרפת, בלגיה, הולנד, שוויץ וכמובן מזה של ספרד ואיטליה, אך הוא גבוה משמעותית מזה של שכנותיה של שוודיה. עם זאת, חשוב לזכור שכפי שאומרת שרת הבריאות, מדינות שונות נמצאות בשלבים שונים של המגפה. בימים האחרונים הופצה טענה שמספר המתים בשוודיה, כמו זה של מדינות אחרות, נמצא בעלייה. זוהי טענה מוטעית המתבססת על צורת איסוף הנתונים של אתר הסטטיסטיקה העולמי ה- Worldometer שאינו לוקח בחשבון את אופן הבדיקה, הניתוח, הרישום והדיווח על תמותה בשוודיה. "במקרה של שוודיה ובפרט בעניין גרף התמותה ה-Worldometer מציג תמונה שגויה", אומר פרופ' אייל שחר, פרופסור אמריטוס לבריאות הציבור באוניברסיטת אריזונה, "רואים בו טיפוס במספר המתים היומי. שלשום 114 מתים, אתמול 170. לא היה ולא נברא! התמותה היומית יורדת, לא עולה. המתים האלה מתפזרים בין תאריכים שונים. מחר ומחרתיים יהיו כותרות חדשות בעולם על כישלון נוראי של השוודים, מפני שרוב העולם שואב מה-Worldometer את הנתונים, אבל אתר הניטור העולמי אינו מעדכן נתוני ימים קודמים, ומחשב את מספר החולים והמתים החדש כהפרש במספר המתים המצטבר בין ימים עוקבים". ע"פ האפידמיולוג השוודי הראשי, אנדרס טגנל, עומד מספר המתים היומי על כשישים בימים האחרונים וחשוב מכך, הגרפים השוודים, בשונה מאלו המתפרסמים בעולם, מראים על דעיכה איטית אך יציבה במספר המתים בשבוע האחרון. הרשויות השוודיות נזהרות ואינן טוענות שהמגיפה הגיעה לסופה, אך ישנן בהחלט סיבות טובות להעריך שהמגמה חיובית, בעוד שמדינות הנמצאות עדיין בסגר רחוקות מדעיכה, כך שלא ניתן להשוות בין יעילות המדיניות שלהן לבין זו השוודית.

עם זאת, דבר אחד ברור. בשלב זה, ממש כמו ישראל הנמצאת בסגר ממושך, שוודיה מצליחה "לשטח את העקומה". כ-20% מהמיטות במחלקות הטיפול הנמרץ עדיין פנויות לשימוש, מערך לאומי מוכן להעביר חולים בין אזורים שונים אם יהיה צורך בכך, בתי-חולים שדה הוקמו בסטוקהולם ובגטנבורג אך עדיין לא נמצאים בשימוש והצוותים הרפואיים עומדים בעומס למרות התנאים הקשים והבעיות באספקת ציוד מגן. בתקשורת הבינלאומית התפרסמו דיווחים על בני שמונים הנשלחים למות בביתם, על מכונות הנשמה חסרות ועל וויתור על חיי אדם. גם אלו הם דיווחים מוטעים. אף אדם בשוודיה לא מת כתוצאה ממחסור במכונת הנשמה או מיטת טיפול נמרץ. "מערכת הבריאות שלנו מתמודדת עם המצב", אומרת שרת הבריאות הלנגרן, "יחידות טיפול הנמרץ שלנו גדלות בכל יום שעובר, הן משתפות פעולה בין המחוזות השונים בניסיון להיות סולידריות זו עם זו והמערכת בהחלט מתמודדת עם המצב נכון להיום". גם הלנגרן אינה יודעת בוודאות אם מצב זה יחזיק לאורך זמן אך מדיניותה נסמכת על תרבות שוודית ארוכת שנים. "זה זמן רב שאנחנו משלבים בין דרישות חוקיות לבין המלצות וולנטריות בכל הנוגע לבריאות הציבור בשוודיה", היא מסכמת, "מדיניות זו מצליחה. התכנית הלאומית לחיסון ילדים, למשל, איננה דרישה חוקית ובכל זאת 97% מילדי שוודיה מחוסנים בהתאם לתוכנית. שיתוף במידע ובניסיון ההתמודדות עם הפנדמיה הזו היא חשובה ואנחנו יכולים ללמוד אחד מהשני. אנחנו מאמינים שצריך להתמודד עם COVID 19 כמרתון ולא כספרינט, ואנחנו רחוקים עדיין מהמטרה".

 

ללא הסגר וכמעט ללא הגבלות בכפייה – האפידמיולוג הראשי של שוודיה החליט ללכת הפוך

בתי-הספר וגני הילדים עדיין פתוחים, התכנסויות עד חמישים איש עדיין מותרות, מסעדות, בתי-קפה ומכוני כושר עדיין פועלים, גם אם באופן מינימלי. גם ההגבלות המעטות מטעם הרשויות הן בגדר המלצה בלבד. אלו המגלים סימפטומים האופייניים לקורונה, למשל, מתבקשים להישאר בבית אך בני משפחותיהם לא מתבקשים להימנע מלהגיע לבתי-הספר ולמקומות העבודה. זוהי שוודיה של תחילת אפריל 2020 – מדינה שנוקטת במדיניות שונה לחלוטין משכנותיה האירופיות וממרבית מדינות העולם למרות שווירוס הקורונה כבר החל לגבות במדינה בת עשרת מיליון התושבים קורבנות לא מעטים (146 מתים נכון ל-30 במרץ). אנדרס טגנל, האפידמיולוג הראשי של שוודיה, שאחראי במידה רבה על המדיניות שלה, ייזכר כסיפור הצלחה ששחה נגד הזרם או כמי שהוביל את מדינתו לאסון.

 
בשלב זה קשה לדעת היכן הדברים עומדים. מספר הנדבקים איננו ידוע מכיוון שהבדיקות מבוצעות בעיקר על מאושפזי בתי-החולים ואנשי הצוותים הרפואיים וכל המומחים מסכימים על כך שלמרות שהלחץ על בתי-החולים כבר החל, השיא טרם הגיע. בעוד הצוותים הרפואיים בשוודיה כבר מרגישים את העומס והאוכלוסייה המקומית מראה סימנים של דאגה, מבחינה בינלאומית המקרה השוודי הוא מרתק. כאשר ישקע האבק מעל המשבר הגלובאלי ייתכן ושוודיה תוכל להוות מעין קבוצת ביקורת – האם מרבית מדינות העולם הלכו רחוק מדי ללא צורך בכל הנוגע להגבלות על האוכלוסייה? האם ההתמוטטות הכלכלית הנלווית למשבר אכן היתה כורח המציאות? או שהמקרה השוודי דווקא יעיד על ההיפך ויהווה דוגמא לשאננות ממשלתית שגבתה חיים לחינם.

הגוף האמון על ניהול המשבר בשוודיה הוא הרשות הלאומית לבריאות הציבור. זהו גוף מקצועי ועצמאי שאחראי על בריאות הציבור בשוודיה בהתבסס על ידע מדעי ומחקרי. ברשות מועסקים כ-500 אנשי מקצוע האחראים לייעץ לממשלה ולפרלמנט, ללוות את השירותים הרפואיים ולעקוב אחרי התפתחות המגפה. אחד מבכירי הרשות, האפידמולוג הראשי של שוודיה, אנדרס טגנל (Anders Tegnell) הפך בשבועות האחרונים לפנים המוכרות ביותר של המשבר בשוודיה ותודות למדיניות השוודית הייחודית הוא הפך מפקיד אנונימי יחסית לדמות מוכרת בעולם כולו.

טגנל, בן 63 יליד העיר אופסלה, משמש כאפידמולוג הראשי של שוודיה מאז 2013. הוא הפך לרופא ב-1985, התמחה במחלות זיהומיות ועבד, בין השאר, בארגון הבריאות העולמי ובנציבות האירופית. במאמר שהוקדש לדמותו ביומון "סוונסקה דגבלדט" הוא מוצג כ"מכונה של תשובות" שהטלפון שלו לא מפסיק לצלצל ושיש בשוודיה הרואים בו גיבור לאומי בזמן שברשתות החברתיות יש גם כאלו המתייחסים אליו כבוגד. בתחילת המשבר נמתחה עליו ועל הרשויות בשוודיה ביקורת שהתבססה על מה שהתפרש כאדישות והתעלמות מהמשבר העולמי המתהווה. בזמן שהערכת הרשויות היתה שהסיכוי להתפשטות הווירוס במדינה הוא נמוך יחסית, מטוסים מסין ומצפון איטליה נחתו בשוודיה ופרקו נוסעים שנדבקו בנגיף ולא התבקשו להיכנס לבידוד. גם הופעתו החיצונית של טגנל, שהיה לבוש ברישול והופיע, לעיתים בשיער מעט פרוע עוררה ביקורת. כמה שבועות מאוחר יותר הכל השתנה. טגנל הסתפר וכמו ההופעה החיצונית שלו, גם היחס השוודי למשבר הפכה לרצינית יותר. הרשות לבריאות הציבור פיתחה אסטרטגיה גם אם מעט חריגה ויוצאת דופן, הממשלה אימצה אותה וטגנל עומד כעת במוקד הטיפול במשבר. בראיון ל"הארץ" הוא מציג את המדיניות השוודית הייחודית לטיפול במשבר הקורונה.

כפי שאתה אולי יודע, בישראל, כמו במדינות רבות אחרות, ננקטו צעדים דרמטיים מאוד כדי לעצור את התפשטות ווירוס הקורונה. נאסר על אנשים לצאת מבתיהם, כל בתי-הספר נסגרו וכו'. מדוע המדיניות השוודית שונה כל כך? האם לשוודיה יש אסטרטגיה אחרת מאשר זו של מרבית מדינות העולם?

האמת היא שיש לנו מדיניות דומה לזו של מדינות אחרות. כמו כולם אנחנו מנסים להאט את קצב ההדבקה על מנת למנוע מצב שבו חולים רבים מדי יזדקקו למערכת הרפואית באותה נקודת זמן. ההבדלים נובעים ממסורת שונה ותרבות שונה הנהוגות בשוודיה. אנחנו מעדיפים צעדים וולונטריים, ויש אצלנו רמה גבוהה של אמון בין האוכלוסייה לרשויות מה שמאפשר לנו להימנע מהגבלות בכפייה.

גם אם מסתמכים על רמה גבוהה של אמון ואחריות אישית עדיין יש את עניין הצעדים עצמם. האם אתה לא חושב שצעדים כמו סגירת בתי-ספר והימנעות מכל צורה של אינטראקציה חברתית יהיו יעילים יותר להאטת ההדבקות?

יכול להיות שכן, אם אכן אפשר היה לעשות אותם עם רמה גבוהה של נאמנות לחוקים ולטווח זמן ארוך מאוד של חודשים או שנים. האם זה אפשרי בישראל? בשוודיה זה לא אפשרי.

טגנל מופיע ללא לאות באמצעי התקשורת השוודים ולמרות שמספרי החולים והנפטרים עולים מיום ליום המסר שהוא מעביר לאוכלוסייה הוא דומה. לאסטרטגיית האטת ההידבקות השוודית בשלב זה יש שתי רגליים מרכזיות. הראשונה היא הבקשה מכל אחד שיש לו סימפטומים כמו שיעול, כאב גרון וחום להישאר בבית. הרגל השנייה היא שמירה על האוכלוסייה המבוגרת ועל קבוצות הסיכון. בני ה-70 ומעלה מתבקשים להישאר בבית, אם כי מותר להם לצאת לטיולים כל עוד הם לא כרוכים במפגשים חברתיים. מעבר לזאת האוניברסיטאות ובתי-הספר התיכוניים עברו ללמידה מקוונת, הגבלת הכינוסים שעמדה בתחילת המשבר על מקסימום של 500 איש הפכה ביום שישי שעבר ל-50 איש על מנת לצמצם באירועים הכרוכים בנסיעות המוניות בין אזורים שונים במדינה. באותה הזדמנות נוספה מגבלה על ההגשה בבארים ומסעדות – כעת מותרת ההגשה בשולחנות בלבד (ללא תורים צפופים או הגשה סביב באר או בעמידה). שאר המגבלות הן בחזקת בקשה והמלצה והן לא מוגבלות בצווים מחייבים: מי שיכול לעשות זאת התבקש לעבוד מהבית וכלל האוכלוסייה התבקשה להימנע מנסיעות לא הכרחיות בזמן חופשת הפסחא. מדיניות זאת, ע"פ טגנל ועמיתיו, היא עדיפה על איסורים מחמירים יותר שנעשים בכפייה מכיוון שהיא יעילה יותר בטווח הארוך. לשאלה האם הוא מוטרד מכך שזקני שוודיה ישלמו את המחיר במקרה שהאוכלוסייה לא תתנהג באחריות הוא משיב שהשאלה העיקרית היא האם כשמדובר בטווח זמן ארוך חוקים שנכפים על האוכלוסייה מייצרים רמת ציות גבוהה יותר מאשר התנהגות וולונטרית. "אנחנו מאמינים שמה שאנחנו עושים הוא יותר בר-קיימא ויעיל יותר בטווח הרחוק" הוא אומר.

הרשות לבריאות הציבור בשוודיה מודעת לכך שרבים טוענים שמדיניותה היא ניסוי חברתי מסוכן. תשובתה לביקורת היא ברורה. המנהל הכללי של הרשות, יוהאן קארלסון, אמר בהקשר זה בראיון לטלוויזיה השוודית הממלכתית שדווקא המדיניות האחרת היא ניסוי. "אומרים שאנחנו עושים ניסוי. אני הייתי אומר שדווקא לנעול אוכלוסייה שלמה בבית לארבעה-חמישה חודשים זה ניסוי מאוד מאוד מסובך", הוא אמר והוסיף: "אנחנו בוחרים דרך שבה אנחנו מנסים למנוע את ההדבקה בדרך הטובה ביותר האפשרית, ללא החסרונות הרבים. בסופו של דבר כשננהל את החשבון, (נצטרך לבדוק) לא רק כמה נדבקים בקורונה היו לנו אלא גם את הצד האחר – מה קרה עם האנשים שהיו סגורים בבתיהם, מה קרה לבריאות הציבור, מה קרה לשירותי הבריאות עם בתי-הספר הסגורים וכו'".

מרכיב נוסף של המשבר שבו השוודים נוהגים אחרת ממדינות אחרות הוא נושא הבדיקות. גם לנושא זה מתייחס אנדרס טגנל.

מה מדיניות הבדיקות בשוודיה? כמה בדיקות אתם עושים?

אנחנו בודקים כל מי שנכנס לבית-חולים על מנת להימנע מהדבקה בתוך בתי-החולים. אנחנו גם בודקים את אלו שמטפלים באנשים המבוגרים. בשלב זה אנחנו עומדים על כ-10,000 בדיקות בשבוע והמספר הזה הולך וגדל. מעבר לבדיקות האלו אנחנו גם עורכים בדיקות בכלל האוכלוסייה כדי להבין עד כמה הווירוס התפשט באוכלוסייה הכללית. אלו בדיקות סטטיסטיות והן לא חלק מ-10,000 הבדיקות השבועיות.

מדיניות הבדיקות שאתה מדבר עליה היא עקבית עם דיווחים על כך שישנם רבים בשוודיה שחווים סימפטומים של ווירוס הקורונה אך הם לא נבדקים אלא מתבקשים פשוט להישאר בבית. מדוע אתם לא בודקים אותם?

באופן חלקי זה בגלל יכולת מוגבלת (של קיום בדיקות), אבל זה גם כי ההמלצה היתה אותה המלצה בכל מקרה (להישאר בבית).

האם אתם מנסים להגיע ל"חסינות עדר"?

אנחנו לא מנסים להגיע לחסינות עדר אלא להאט את קצב ההתפשטות של הנגיף. עם זאת, רוב המומחים מסכימים על כך שהווירוס יעצור רק כשנגיע לחסינות או כשיפותח חיסון שעובד. אלו האמצעים היחידים לעצור את הווירוס. כל פתרון אחר הוא פתרון זמני.

כלומר חסינות עדר היא לא מטרת האסטרטגיה שלכם אלא מעין תוצר לוואי שאתם מקווים להגיע אליו.

כן.

נושא "חסינות העדר" הפך למוקד עניין עולמי כאשר התקשורת דיווחה על כך שבריטניה ביססה עליו את מדיניותה בתחילת משבר הקורונה. ע"פ הפרסומים, הנחת המדענים הבריטים היתה שאי אפשר יהיה למגר את הנגיף בקרוב ולכן נשקלה האפשרות לאפשר למרבית האוכלוסייה להידבק וכך לפתח חסינות לקראת התפרצויות עתידיות. מדיניות זו, ע"פ פרשנים שונים, נקבעה גם מתוך דאגה להשלכות הכלכליות של המשבר. מאז השתנתה לחלוטין המדיניות הבריטית ואנדרס טגנל טוען שזו לא היתה מעולם המדיניות השוודית. כך גם כשזה נוגע לצד הכלכלי של המשבר.

האם המלצות הרשות לבריאות הציבור בשוודיה מאומצות באופן מלא ע"י הממשלה כשזה נוגע לאסטרטגיה של עצירת התפשטות הווירוס או ששיקולים כלכליים, כמו מניעת אבטלה המונית או מניעת משבר פיננסי, משפיעים גם הם על האסטרטגיה?

אנחנו ברשות לבריאות הציבור לא עושים שיקולים כלכליים אלא פועלים רק ע"פ שיקולים של בריאות הציבור. יש אמנם צדדים רחבים יותר גם כשמדובר בבריאות הציבור, למשל החלטה על סגירת בתי-הספר תשפיע על כוח העבודה במערכת הבריאות (הכוונה היא שעובדי מערכת הבריאות הם גם הורים המטופלים בילדים). אבל שאלות כלכליות כלליות יותר הן באחריות הממשלה. אנחנו עובדים בצורה צמודה עם הממשלה, הממשלה מבססת את החלטותיה על ההמלצות שלנו והדיאלוג ושיתוף הפעולה הם טובים.

מה לגבי המוכנות של שוודיה לתסריט של הצפת מערכת הבריאות השוודית בחולים? האם יש לדעתך מספיק מכונות הנשמה, מיטות טיפול נמרץ וציוד הגנה לצוותים הרפואיים?

יש, כמובן, בעיות של הצטיידות בשוודיה כמו בכל מקום אחר בעולם. זהו מאבק מתמשך. בינתיים לא חסר ואנחנו ממשיכים לבנות בכל מקרה את היכולת שלנו. מבחינת היכולת של טיפול נמרץ, שוודיה כבר הכפילה את יכולותיה ובאזור סטוקהולם אנחנו בדרך ליכולת גדולה פי שלוש ופי ארבע ממה שהיה, כולל בית-חולים שדה שמוקם בימים אלו.

טגנל מדבר על בי"ח שדה המוקם כעת ע"י הצבא השוודי והרשות המוניציפלית במרכז כנסים בדרום סטוקהולם ועשוי להיפתח כבר בשבוע הבא. בי"ח חולים זה אמור לטפל בכ-30 חולי טיפול נמרץ ויהיו בו כמעט 600 מיטות. בי"ח שדה נוסף מוקם גם סמוך לאחד מבתי-החולים בעיר גוטנברג שבמערב שוודיה.

מתי להערכתך יגיע המשבר לשיא בשוודיה?

אנחנו לא יודעים מתי בדיוק יגיע השיא. אזור סטוקהולם מקדים את שאר המדינה בשבוע או שבועיים, זה מצב חיובי כי העומס מתחלק כך טוב יותר. בסטוקהולם הלחץ כבר התחיל ואני מעריך שהשיא יגיע בעוד שבועיים שלושה.

הביקורת על המדיניות שאנדרס טגנל מוביל מגיעה מכל הכיוונים – אנשי מקצוע בשוודיה, עיתונאים מהמדינה ומחוצה לה וכמובן גם מהרשתות החברתיות. "כמה חיים הם מוכנים להקריב על מנת למנוע את הסיכון להשפעה גדולה יותר על הכלכלה", כתב פרופסור לאפידמולוגיה מהעיר אומיאו שבצפון המדינה. היומון הבריטי "הדיילי מייל" כינה את שוודיה "האיש החריג של אירופה" והעיתון הגרמני די זייט כינה את שוודיה כ"אי באירופה" ותהה אם היא מתעלמת מהמציאות בזמן שהאפידמולוג הלבוש ברישול שלה הוא הקו הראשון מול המגפה ולא הממשלה. ביקורת על שוודיה נשמעת גם במדינות הסקנדינביות השכנות, דנמרק ונורבגיה. "אני חושבת שאלו התבטאויות המבוססות על פחד", השיבה לטענות ליסה בראוורס, בכירה נוספת ברשות לבריאות הציבור בשוודיה, "המדיניות השוודית מבוססת על הגנת הקבוצות הפגיעות יותר ולא על סגירה כללית לזמן בלתי מוגבל". בראוורס הוסיפה בראיון לרדיו השוודי הממלכתי ש"הקו הנוקשה יותר שנבחר במדינות שונות איננו בר-קיימא. זה לא סביר. אי אפשר לסגור חברה שלמה, נסיעות, תחבורה ואינטראקציה חברתית לשנים. זה לא יצליח וזה גם לא רצוי. הכלכלה תקרוס הרבה לפני זה".

גם אם בראוורס צודקת יש הטוענים שהמדיניות השוודית יכולה להצליח רק בשוודיה בגלל מרכיביה המיוחדים – מדינה בה צפיפות האוכלוסין היא נמוכה שבה חלק גדול מהאוכלוסייה חיה במשקי בית של אדם אחד בלבד ומעט מאוד משקי בית כוללים בתוכם אנשים בני למעלה מ-70 יחד עם ילדים וצעירים. אלו הן נסיבות מקלות שהשוודים מקווים שיעבדו לטובתם. "הדרך היחידה להתמודד עם המשבר הזה היא לעמוד מולו כחברה", אמר ראש-הממשלה בנאום קצר לאומה ב-22 במרץ וסיכם, "כאשר כולם לוקחים אחריות על עצמם, אחד על השני ועל המדינה כולה".