לא רק שוויון מגדרי: המפלגה הפמיניסטית בשוודיה מתייצבת מול הלאומנים

כמו כל דבר הקשור במפלגת "היוזמה הפמיניסטית" גם נאום הבחירות של ראשת המפלגה, גודרון שימן, היה לא שגרתי: "אנחנו צריכים להשקיע בגני ילדים, בחדרי לידה ובחינוך מיוחד", היא אמרה לתומכיה, "אנחנו לא צריכים יד קשה של שוטרים, אלא יד רכה. אנחנו צריכים ביטחון אנושי ולא ביטחון צבאי. מה שאנחנו צריכים זו אהבה".  מפלגת "היוזמה הפמיניסטית מציבה את עצמה מעבר לסקלה של ימין ושמאל ומעבר למאבק בין הימין הפופוליסטי, השמרנים והסוציאל-דמוקרטים. האם היא תצליח לעבור את אחוז החסימה והאם בשקט בשקט מובילה המפלגה השוודית הקטנטנה תנועה עולמית מהפכנית?

"פורסם ב"הארץ: https://www.haaretz.co.il/news/world/europe/.premium-1.6455748

הבחירות שיתקיימו ב-9 בספטמבר בשוודיה הן מהדרמטיות שנערכו במדינה במאה שנה האחרונות. חולשתה יוצאת הדופן של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ועליית כוחה של המפלגה הימנית-פופוליסטית המקומית, "השוודים הדמוקרטיים", מאיימות להפר את האיזונים המקובלים של הפרלמנטריזם השוודי והממסד הפוליטי במדינה שרוי באי וודאות לקראת המגעים להקמת ממשלה ביום שלאחר הבחירות. אך לצד הדרמה המרכזית, בשולי המפה הפוליטית השוודית, יש דרמה נוספת. פעיליה ופעילותיה של מפלגה קטנה ומהפכנית בשם "היוזמה הפמיניסטית" מקווים להפתיע את כולם ולעבור את אחוז החסימה ובכך ליצור היסטוריה מקומית ובינלאומית. זוהי מפלגה שבמרכז מצעה ופעילותה עומדים רעיונות פמיניסטיים והשקפה הרואה את העולם (וגם מנסה לתקן אותו) דרך משקפיים פמיניסטיות.

בבחירות הקודמות המפלגה זכתה לתמיכה של 3.1% כאשר אחוז החסימה הוא 4% אך זה לא היה כישלון מוחלט היות ונציגי המפלגה הצליחו להיבחר ל-13 רשויות מקומיות בשוודיה. ב-2016 נרשמה הצלחה נוספת כאשר נציגת המפלגה נבחרה לפרלמנט האירופי. כעת, למרות שהסקרים לא מנבאים למפלגה הצלחה בבחירות הכלליות דוברי המפלגה טוענים שבהחלט תיתכן הפתעה. אך ההצלחה בקלפיות איננה חזות הכל כשמדובר ב"יוזמה הפמיניסטית". בעוד שמפלגות דומות הן תופעה שולית למדי במדינות אחרות באירופה, בשוודיה המפלגה הפמיניסטית מצליחה להשפיע על השיח הציבורי כבר שנים לא מעטות ויש הטוענים שזוהי רק ההתחלה.

המפלגה הוקמה ב-2005 ע"י גודרון שימן, פוליטיקאית וותיקה ומנוסה ואושיית תרבות מוכרת בשוודיה. שימן הנהיגה בעבר את מפלגת השמאל במדינה אך עזבה אותה בעקבות פרשת עבירות מס בה היתה מעורבת. לאחר תקופה קצרה של פעילות ללא בית פוליטי היא הודיעה על ייסודה של מפלגה חדשה שמיד עוררה עניין רב. עיון במצע המפלגה אמנם מציב אותה בצד שמאל של המפה הפוליטית אך כבר מתחילת דרכה היא הגדירה את עצמה כמפלגה רדיקלית הנמצאת מעבר לסקלה המוכרת של ימין ושמאל. שימן, מנהיגת המפלגה, היא פוליטיקאית כריזמטית המעוררת רגשות עזים בקרב תומכיה ומתנגדיה והיא יודעת להעביר מסרים גם בדרכים לא קונבנציונאליות. בנאום ב-2002 היא עוררה מהומה כשהשוותה בין דיכוי הנשים באפגניסטן של הטליבן לזה הקיים בשוודיה, ב-2010 היא העלתה באש 100,000 כתר שוודי (כ-11,000 דולר) כדי להעלות למודעות את פערי השכר בין גברים לנשים, באותה שנה היא גם השתתפה בתחרות ריקודים טלוויזיונית שם היא ביקרה את החלוקה המגדרית של תפקידי הריקוד. שימן ידועה גם כמי שחושפת ברבים את חייה האישיים, בעבר היא דיברה בגלוי על האלכוהוליזם שלה ואפילו צולמה ע"י בעלה לשעבר, במאי קולנוע במקצועו, כשהיא יולדת את בנם הבכור. הסרט יצא לאור ב-1979 והוא ישיר, חושפני ואיננו מסתיר דבר.

בשבועות האחרונים נמצאת שימן במסע בחירות אינטנסיבי. היא מבקרת בעשרות חוגי בית (אותם מכנים במפלגה Home Party), היא נואמת בכיכרות בכל רחבי המדינה ומשתתפת באספות פעילים ובהפגנות. באירועים אלו היא כוכבת רוק. רבים עומדים בתור להצטלם איתה ולקבל את חתימתה. פעילות ההסברה של המפלגה היא פעילות שטח אינטנסיבית, היא מבוססת על שיחות ומפגשים אישיים, אין לה תקציב לקמפיין לאומי גדול והיא אינה מסתפקת בקמפיין אינטרנטי של סטטוסים בפייסבוק ובטוויטר. זוהי מערכה לא פשוטה בעבור "היוזמה הפמיניסטית". שימן חייבת לעבוד קשה על מנת לשכנע בוחרים ובוחרות פוטנציאליים שהיא הדבר האמיתי היות וכמעט כל המפלגות השוודיות הממסדיות טוענות שהן פמיניסטיות, הממשלה מגדירה את עצמה כממשלה פמיניסטית ואפילו שרת החוץ הסוציאל-דמוקרטית מקדמת מדיניות שהיא מכנה מדיניות חוץ פמיניסטית.

"המפלגות האחרות הן פמיניסטיות במילים", אומרת שימן בראיון ל"הארץ", "ב-2014, מתוך פחד שאנחנו נכנס לפרלמנט, הן התחילו לקרוא לעצמן פמיניסטיות בלי שחבריהן אפילו ידעו שהם כאלה. הממשלה אולי קוראת לעצמה פמיניסטית אבל זה לא ניכר במדיניות שלה והיא לא עשתה דבר ממה שצריך לעשות בשביל להשיג מטרות פמיניסטיות". ע"פ שימן הפמיניזם של המפלגות השוודיות הממסדיות הוא אופורטוניסטי. כשהן ראו במפלגתה איום הן נהיו פמיניסטיות אבל שנה מאוחר יותר, כשהאיום הגיע ממפלגת הימין הפופוליסטי, נהיו כולם לאומנים והתחילו לדבר על אהבתם לשוודיה ולהתחרות למי יש דגלים גדולים יותר. "כשאנחנו ניכנס לפרלמנט", אומרת שימן בביטחון, "אנחנו נקדם פעילות פמיניסטית אמיתית, אנחנו נחליש את מפלגות המרכז-ימין ונקטין את האפשרות של הימין הלאומני לסחוט את המפלגות האחרות. הקואליציה שלנו תהיה ירוקה-אדומה-ורודה (סוציאל-דמוקרטים, ירוקים ופמיניסטים)".

למרות ששימן היא הדמות הידועה ביותר במפלגה, זו איננה מפלגה הסובבת סביב אדם אחד. מאז ייסודה הנהיגו אותה, במקביל לשימן, 7 נשים וגבר אחד, יש בה כמה אלפי חברים, מנגנון מפלגתי, תנועת נוער, מוסדות פעילים וחבורה צעירה ואנרגטית של תומכים, פעילים ומועמדים שחלקם אף הקימו מעין פרלמנט צללים והם כעת מועמדים בבחירות המקומיות והארציות.

אחד מהם הוא לואיס לינאו, בן 42 מסטוקהולם, ששימש כיו"ר ארגון בשם "גברים בעד שיווין" ונמצא במקום הרביעי ברשימה הארצית של המפלגה. לינאו עסק במשך שנים רבות בחינוך מיני לבני-נוער והוא אומר שהוא מחויב למאבק בתרבות הגברית המצ'ואיסטית שמתבטאת לדבריו ב"נורמות גבריות רעילות". "הפמיניזם שלנו הוא של שוויון חברתי ומלחמה בגזענות", הוא אומר, "אנחנו לא רוצים לשבור רק את יחסי ההיררכיה ומבני הכוח המגדריים, אלא גם את אלו הדתיים והגזעיים. בנוסף, אנחנו רוצים לעצור את האפליה של קבוצות מקופחות נוספות כמו אנשי הפריפריה והלהט"בים. יש ממדים רבים של מבני כוח שאנחנו מדברים עליהם והם כולם מצטלבים". ע'"פ לינאו יש לגברים, ללבנים ולהטרוסקסואלים כוח רב יותר מחברי קבוצות אחרות. ה"יוזמה הפמיניסטית" לדבריו משנה את מבני הכוח האלו, היא מחזקת את זכויות האדם ונלחמת בלאומנות. "עצם ההתמקדות במבני כוח משנה אותם", הוא אומר, "עצם הדיבור על היררכיות ועל האלימות הנובעת מהן גורם לשינוי".

דוגמא טובה למדיניות של "היוזמה הפמיניסטית" היא נושא האלימות נגד נשים והקשר שלו להגירה. לינאו מודע לכך שיש טענה שקליטת ההגירה בשוודיה, שמפלגתו תומכת בה, הגדילה את מספר מקרי האלימות נגד נשים אבל הוא מתנגד למסקנות שבד"כ מוסקות מהתופעה. "העניין המרכזי באונס ואלימות מינית", אומר לינאו, "הוא התנהגות גברית. יכול להיות שאחוז גבוה של העבריינים הם מהגרים אבל הנקודה החשובה היא לא אחוז המהגרים אלא אחוז הגברים. כמעט מאה אחוז ממעשי האונס מבוצעים על ידם. אם רוצים למנוע אלימות מינית צריך לעבוד עם גברים ועם נורמות גבריות, עם איך שגברים רואים מיניות, עם ההבדלים בצורה שאנחנו תופסים מיניות של גברים ונשים. הנורמות הגבריות דומות בצ'ילה, באוקראינה, באפגניסטן ובשוודיה אך הן מתבטאות אחרת. צריך לדבר על מערכות יחסים, על המשפחה ועל תרבות. בשוודיה, למשל, בניגוד למקומות אחרים, זה לא חוקי לאנוס את אשתך והתרבות הזו יכולה להשפיע לטובה על אנשים שמגיעים מתרבויות אחרות. אני מאמין בשינוי הזה".

ביקור באירועי הבחירות של המפלגה והאזנה לטקסטים של הנאומים חושפים רעיונות רדיקליים נוספים. בכנס מפלגתי ב-Vällingby שבמערב סטוקהולם, בין הבלונים הוורודים, קריאות התמיכה וכרזות הבחירות, דיברו המועמדים על מדיניות תקציבית מרחיבה, על הורדת גיל ההצבעה ל-16, על נדיבות בקליטת מבקשי מקלט, על הזכות לאיחוד משפחות של פליטים, על המאבק במיליטריזם ועל אהבה ככוח המרכזי שעומד בבסיס מדיניות המפלגה. "אנחנו לא צריכים עוד טנקים ותותחים בגוטלנד (האי הגדול בשוודיה, ד.ס)", אמרה גודרון שימן בפני קהל הבית שלה, "אנחנו צריכים להשקיע בגני הילדים, בחדרי הלידה ובחינוך המיוחד. אנחנו לא צריכים יד קשה של שוטרים, אלא יד רכה. אנחנו צריכים ביטחון אנושי ולא ביטחון צבאי. מה שאנחנו צריכים זו אהבה".

בראיון עמה סיפרה שימן על תחילתה של תנועה עולמית. "יש לנו קשר עם קבוצות פמיניסטיות ופעילי זכויות אדם במדינות רבות והעבודה שאנחנו עושות בשוודיה נותנת השראה לרבים". שימן מספרת שהיא מקדמת את הקמתן של מפלגות פמיניסטיות נוספות שיתמודדו בבחירות לפרלמנט האירופי בשנה הבאה. "יש לנו כבר מפלגות "יוזמה פמיניסטית" בנורבגיה, פינלנד, דנמרק, פולין, גרמניה, ספרד, אנגליה וקרואטיה. המפלגה השוודית היא הראשונה והגדולה ביותר, היא המודל לאחרות ואנחנו עובדות על עוד מפלגות פמיניסטיות שיקומו כתשובה ללאומנות המתעצמת ביבשת". שימן מספרת גם על קשרים לארגונים אמריקאים כמו Black Lives Matter, על כנסים בינלאומיים שכבר התקיימו בבריסל ובמאלמו ועל נוספים שיתקיימו לקראת סוף השנה בניסיון ליצור אג'נדה פמיניסטית משותפת לקראת הבחירות בפרלמנט האירופי. קשה עדיין לדעת אם מפלגת "היוזמה הפמיניסטית" תעמוד בליבה של תנועה פוליטית עולמית כפי ששימן טוענת אך הבחירות הקרובות בשוודיה תהיינה מבחן כוח חשוב בעבורה. הצלחה בהן תפתח בפני המפלגה דלתות רבות. כישלון, לעומת זאת, עלול להעמיד בפניה בעיה קשה. שימן וחבריה לא מתכוונים להתייאש בכל מקרה. "אחרי הבחירות כאן בשוודיה ננוח שבוע", היא אומרת, "ואח"כ נמשיך לאיחוד האירופי כולו".

הזווית הישראלית

בתחום מדיניות החוץ תומכת מפלגת "היוזמה הפמיניסטית" בפרויקט Ship To Gaza. בהודעה שהיא פרסמה השנה היא מדברת על התנגדותה להתנחלויות, לכיבוש ולפגיעה בזכויות האדם בעזה. "החומה, המצור, הדיכוי הצבאי והפיקוח הדומה לאפרטהייד, יחד עם החלטת ארה"ב להכיר בירושלים כבירת ישראל הן פגיעה בזכויות אדם" כך ע"פ הודעת המפלגה. כל אלו, ע"פ "היוזמה הפמיניסטית" מצדיקות את המשטים לעזה שהן "צורת התנגדות לא אלימה נגד "המצור הלא חוקי". אחת ממועמדות המפלגה, אולדוז ג'בידי, שחקנית בת 38 מסטוקהולם, אף השתתפה באחד המשטים והתבטאה בצורה שערורייתית בראיון לעיתון המפלגה. ג'בידי אמרה שהיא חולמת על פתרון לסכסוך שבו היהודים יעברו לארה"ב והפלסטינים יוכלו "לחיות בשלום ולבנות את הארץ שהיתה פעם שלהם". המפלגה גינתה מיד את הדברים והסירה את מועמדותה של ג'בידי. "עמדתנו ברורה", אומרת ראשת המפלגה, גודרון שימן, "אנחנו בעד פתרון שתי המדינות ובעד סיום המצור". ע"פ שימן אין במפלגה בעיית אנטישמיות אך מכיוון שאנטישמיות, גזענות וסקסיזם הן חלק מהחברה המודרנית המפלגה לוקחת מאוד ברצינות את המאבק בתופעות אלו ויוזמת קבוצות למידה בנושא. "צריך להכיר בקיומן של גזענות, אנטישמיות וסקסיזם", היא אומרת, "צריך להגיב להן ולהיאבק בהן".

הבחירות בשוודיה והזווית הישראלית

פורסם ב"הארץ": https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.6435885

שוודיה איננה מסוג המדינות המייצרות חדשות דרמטיות לעיתים קרובות. הפוליטיקה הפנימית שלה מעניינת את תושביה בלבד ואם כבר יוצאת ממנה כותרת בינלאומית היא בד"כ קשורה למדיניות החוץ שלה ולהגירה אליה. בימים האחרונים, עם זאת, פרשנים פוליטיים ברחבי העולם מביטים לעבר סטוקהולם ומנסים להבין את משמעות הבחירות שיערכו במדינה בתשעה בספטמבר. על מנת להבין מדוע הבחירות במדינה הסקנדינבית בת עשרת מיליון התושבים חשובות בהקשר כלל-אירופי יש לזכור את שתי המגמות השולטות ביבשת בשנים האחרונות. הראשונה היא התחזקותו הדרמטית של הימין הפופוליסטי המתבטא בהתחזקותן של מפלגות דוגמת ה-AFD בגרמניה, מפלגת החירות ההולנדית והמפלגות השולטות בפולין ובהונגריה. השנייה היא היחלשותן ולעיתים אף התרסקותן של מפלגות סוציאל-דמוקרטיות דוגמת ה-SPD בגרמניה והמפלגה הסוציאליסטית הצרפתית.

ניצנים של מגמות אלו נראים אמנם גם בשוודיה, אך נכון להיום אלו רק ניצנים. הקדנציה האחרונה של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית השוודית היתה אמנם רצופת משברים אך שלא כמו אחיותיה באיטליה, בריטניה והמדינות הנורדיות השכנות, היא עדיין מחזיקה בשלטון ולמעשה לא הפסידה בבחירות מאז 1917. גם במקרים הנדירים שהיא איבדה את השלטון כתוצאה מקואליציה פרלמנטרית רחבה נגדה, היא עדיין היתה המפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט והיא שבה לשלטון במהרה.

גם במה שנוגע להתחזקות הימין הפופוליסטי שוודיה שונה משכנותיה. פועלת בה אמנם מפלגת ימין פופוליסטית, "השוודים הדמוקרטים", וזו אכן מתחזקת בשנים האחרונות אך עד עתה היא נוטרלה ביעילות ע"י הסכמה רחבה בין שאר המפלגות שסירבו לשתף איתה פעולה. ה"שוודים הדמוקרטיים" החלו את דרכם בסוף שנות השמונים כמפלגת ימין קיצוני בעלת מאפיינים ניאו-נאציים אך עם השנים המפלגה התמסדה והתמתנה במידת מה. מאז שעברה לראשונה את אחוז החסימה ב-2010 היא רק מתחזקת, אם כי סירובו של הממסד הפוליטי בשוודיה לצרף אותה לקואליציה גרם לכך שנמנעה ממנה השפעה פוליטית ממשית.

כעת כל זה עלול להשתנות. חלק מהסקרים מראים ש"השוודים הדמוקרטים" יזכו ביותר מ-20 אחוז תמיכה בעוד המפלגה הסוציאל-דמוקרטית תזכה כנראה בתוצאה הגרועה ביותר שלה במאה השנים האחרונות. אם זה יהיה המצב עלולות מפלגות הימין המתון לאפשר לימין הקיצוני לקחת לראשונה חלק בשלטון או אפילו להשתלט עליו ושוודיה עלולה להיות הלְבֵנָה האחרונה שנופלת מהחומה של הסֵדֶר הפוסט-מלחמתי במערב אירופה. כלומר, זה עלול להיות סופו המעשי של עידן מדינות הרווחה הדמוקרטיות הפתוחות להגירה, שחיות בשלום ובשיתוף פעולה זו לצד זו ומקדמות ערכים הומניסטיים ואוניברסליים. מצב זה כבר לא יהיה בבחינת חדשות מקומיות ממדינה נידחת. זהו כבר אירוע היסטורי. אם, לעומת זאת, הסוקרים טועים והציבור השוודי יבחר בכוחות הפוליטיים המסורתיים, שוודיה תהיה למדינה שבה נעצר הסחף. במקרה כזה, היא תהווה דוגמא למדינות אחרות ותהיה אולי השראה לשינוי מגמה ביבשת.

התחזקות הימין הקיצוני השוודי הוא בחזקת פיתוי גדול לישראלים רבים. אלו מקווים שבניגוד לשלטון השוודי הנוכחי, המבקר את ישראל ומעניק תמיכה בינלאומית לפלסטינים, שלטון הימין החדש יעניק תמיכה בלתי מסויגת בישראל. זוהי גישה מובנת אך היא מוטעית.

ראשית, מבחינה היסטורית יש משמעות לכך שתנועות הימין החדש האירופי נטועות עמוק בקרקע אנטישמית וניאו-נאצית. גם אם כיום מפלגות כמו "השוודים הדמוקרטיים" ומנהיגים דוגמת ויקטור אורבן מסמנים את האסלאם, ולא את היהדות והציונות, כאויב הראשי, אין שום ערובה לכך שהתקרבותם לישראל איננה מבוססת על אינטרס זמני. מדובר בתנועות בעלות עבר של צלבי קרס והווה של קשרים ונאמנויות לבעלי-הון, פוליטיקאים ואנשי רוח המונעים מאינטרסים ואידאולוגיות הצופנות סכנות רבות לישראל וליהודי העולם. כל עוד השותפות בין ישראל לימין האירופי החדש מבוססת על הקרקע הרעועה של שנאת ערבים ומלחמה באליטות תקשורתיות ומשפטיות ולא על שותפות ערכית, כלכלית ותרבותית עמוקה אין להתפלא שהידידות והקִרבה הופכות לעיתים להצבעות נגד ישראל באו"ם, לקמפיינים אנטישמיים וללגיטימציה של הכחשת שואה.

אך זה לא רק עניין של אנטישמיות ושנאת ישראל שהרי זו קיימת גם בשמאל האירופי המוציא מתוכו לעיתים מנהיגים תומכי טרור איסלמיסטי ומפיצי תאוריות קונספירציה אנטישמיות. ממש כמו שמרבית השמאל השוודי איננו אנטי ישראלי כך גם מרבית מצביעי "השוודים הדמוקרטים" אינם אנטישמיים. הם פשוט מצביעים נגד הממסד שלטענתם הפקיר אותם וזאת זכותם. עם זאת, ישראלים המחפשים שותפים באירופה יצטרכו לקחת בחשבון שהימין הלאומני משנה את אירופה. הוא מקים בה משטרים אנטי-ליברלים, בדלנים ויורו-סקפטים, הוא בונה סביבה חומות ומדלל את רוחה. במצב זה יתקשו תעשיינים ישראלים לייצא לאירופה, תיירים ישראלים יתקשו לטייל בה ולאנשי המדע, המחקר והאומנות יהיה פחות מה לחפש בה. גם אם תמיכת אירופה החדשה בישראל תהיה איתנה היא לא תואיל לישראלים התומכים בדמוקרטיה, זכויות אדם, סולידריות וחתירה לשלום. לאלו תואיל הרבה יותר תמיכתה של אירופה בה שולטים ערכים אלו בפועל, גם אם תמיכה זו מציגה לעיתים תביעות, דרישות וביקורת.