המתח בין חופש הביטוי להקצנה בשיח הפוליטי בשוודיה הגיע לנקודת רתיחה

פרובוקציה של פוליטיקאי דני ששרף ספרי קוראן עוררה בחג הפסחא מחאה אלימה. בעוד ששוודים רבים הופתעו מהמהומות, יש מקומות שבהם הן לא התקבלו בהפתעה גמורה. למחאה הצטרפו ארגוני פשיעה שכוחם התחזק משמעותית בשנים האחרונות.

התפרסם ב"הארץ": https://www.haaretz.co.il/news/world/europe/.premium.HIGHLIGHT-1.10759975

סוף השבוע של אמצע אפריל בשוודיה הוא באופן מסורתי הימים שבהם נוהגת המדינה הנורדית לציין את חג הפסחא, וכמדינה חילונית מאוד, ימים אלה מאופיינים בדרך כלל בטיולים בחיק הטבע, ארוחות משפחתיות ומסורות הקשורות לאביב המפציע אחרי חורף קר וחשוך. אך השנה נצפו ברחובותיהן של כמה מהערים המרכזיות במדינה מכוניות שרופות, נזרקו אבנים, נשמעו זעקות של צעירים זועמים ואפילו תועד ירי של שוטרים לעבר מתפרעים.   

שוודים רבים הופתעו מהמהומות שפרצו, אך יש מקומות שבהם הן לא התקבלו בהפתעה גמורה. עבור חלק מהתושבים זו היתה רק הקצנה של מציאות שקיימת כבר זמן רב. "מהומות פסחא 2022" הן למעשה תוצאה של מספר תהליכים שונים: החל בבעיות של אינטגרציה בשכונות שבהן מתגוררים מהגרים ודור שני למהגרים, דרך הקצנה בשיח הפוליטי — בעיקר של הימין הקיצוני בסקנדינביה הנהנה מחופש ביטוי כמעט בלתי מוגבל — ועד לעלייה בתעוזה של ארגוני פשע מאורגן לצד כישלון של המשטרה המקומית להתמודד איתם.

ביום חמישי, 14 באפריל, נסע לשוודיה רסמוס פלאודן, מנהיג מפלגת ימין קיצוני דנית בשם Stram Kurs (בתרגום חופשי: "קו נוקשה"), ושרף ספר קוראן במסגרת הפגנה שערך בכיכר מרכזית בעיר יונשופינג (Jönköping) שבדרום המדינה. עבור פלאודן, שריפת ספרי קוראן היא כבר מסורת. הוא עורר מהומות בעבר כאשר עשה זאת ב-2019 בקופנהגן בירת דנמרק ובמאלמו השוודית ב-2020. פלאודן, בן 40, עורך דין במקצועו ובעל אזרחות כפולה — דנית ושוודית שהוענקה לו בזכות אביו השוודי — הקים ב-2017 את מפלגת הימין הקיצוני המתנגדת להגירה ממדינות לא מערביות, נלחמת באסלאם בדנמרק, ותומכת בגירוש מהגרים מוסלמים. כעת מפלגתו מקיימת מסע הפגנות גם בשוודיה. 

לאחר האירוע ביונשופינג אמור היה פלאודן לקיים הפגנה דומה בעיר לינשופינג (Linköping), כשעתיים נסיעה צפונה משם, אך האירוע לא יצא בסופו של דבר לפועל, ייתכן כתוצאה משינוי בתוכניות מצדו. מפגינים המתנגדים לפלאודן שחיכו לו במקום החלו לתקוף כוחות משטרה שניסו לשמור על הסדר. שלושה שוטרים נפצעו כתוצאה מזריקת אבנים, ניידות משטרה הותקפו ואחת מהן הוצתה. 

מהומת עולם פרצה — באותו ערב התרחשו הפגנות אלימות גם בעיר סמוכה בשם נורשופינג (Norrköping), שם הוצתו כ-15 מכוניות, ובמקביל הותקפו שוטרים והושחתו כלי תחבורה ציבורית. למחרת, יום שישי, התפשטו המהומות גם לבירה סטוקהולם. אנשי המפלגה הדנית שרפו ספר קוראן ברינקבי (Rinkeby), פרבר בצפון העיר שבו מתגוררת אוכלוסיית מהגרים גדולה. המהומות האלימות הגיעו באותו יום לשיא במרכז העיר אורברו (Örebro) שבמרכז שוודיה, בהשתתפות מאות בני אדם. בין היתר נגנב שם רכב משטרתי על ידי רעול פנים ומספר שוטרים נפצעו. 

בשלב זה היה כבר מי שהטילו ספק בקשר הסיבתי שבין ההפגנות האנטי-מוסלמיות לבין המהומות האלימות שהתרחשו לכאורה בתגובה עליהן. אנשיו של פלאודן התכוונו אמנם להפגין ולשרוף ספרי קוראן, אך בחלק מהמקרים — כולל במקרה החמור באורברו — הפגנות אלה לא יצאו כלל לפועל. כך קרה גם בשבת, 16 באפריל, כאשר אישור להפגנה שתכנן פלאודן בעיר הדרומית לנדסקרונה (Landskrona) בוטל, וההפגנה הועברה לפאתי מאלמו, העיר השלישית בגודלה בשוודיה. מהומות אלימות פרצו בשתי הערים ובמאלמו אף הוצת אוטובוס שכל נוסעיו הצליחו להימלט. המהומות נמשכו בכמה ערים גם ביום ראשון. הפעם שלושה מפגינים נפצעו מירי שוטרים ובמאלמו הוצת בית ספר.

לפי משטרת שוודיה יותר ממאה שוטרים נפצעו; 20 רכבי משטרה הושחתו או נשרפו; במהומות השתתפו מאות מתפרעים ועשרות נעצרו. מעבר לכך, במשטרה מצאו עדויות לכך שחלק מהמתפרעים קשורים לארגוני פשע מאורגן שחבריהם מצאו בהפגנת הכוח של פלאודן תירוץ להפעיל אלימות נגד המשטרה. כמו כן, נמצאו עדויות למאמצי הסתה נגד המשטרה שהגיעו מחוץ למדינה, ככל הנראה ממדינות במזרח התיכון.

בשנים האחרונות שוודיה סובלת מעלייה בכוחם של ארגוני הפשע המאורגן המתפרנסים בעיקר מסחר בסמים. ארגונים אלה מבוססים בעיקר באזורים עירוניים המאופיינים באוכלוסיות מהגרים ודור שני למהגרים. הם מחזיקים בנשק רב והם מגייסים ילדים ובני נוער צעירים מאוד לשורותיהם. על אף שמדיניות האכיפה והענישה בשוודיה הוחמרה בשנים האחרונות, המשטרה עדיין לא מצליחה להשתלט על הבעיה. 

הפשיעה ומעשי האלימות הרבים הביאו לעלייה בכוחה של מפלגת הימין הפופוליסטית "השוודים הדמוקרטים", וגם מפלגת הימין השמרנית "המתונים", שבעבר היתה ליברלית יותר, יישרה קו ימינה. "מה שראינו בימים האחרונים הוא שטרוריסטים תוצרת בית זרקו אבנים על מנת להרוג שוטרים", אמרה אליזבת סוונטנסון, חברת פרלמנט מטעם המפלגה בראיון ליומון אקספרסן. "נגד זה אנחנו צריכים להפעיל את כל הכוח שלנו ואת זה הממשלה לא עשתה. הממשלה קראה למתפרעים מפגינים שצריכים ללכת הביתה, אני חושבת שמדובר טרוריסטים תוצרת בית שצריכים להישלח לכלא".

העיתונאית פאולינה נאודינג כתבה במאמר המערכת של היומון השוודי הנפוץ Svenska Dagbladet כי "רסמוס פלאודן הוא לא יותר מהניצוץ שגרם לפיצוץ חבית אבק השריפה, שכבר היתה קיימת. כשהוא יחזור לדנמרק אנחנו נצטרך להמשיך לחיות עם חבית הנפץ הזו שממשלות שוודיות מימין ומשמאל מילאו במשך עשרות שנים". בסיום מאמרה הציעה נאודינג לקוראיה לחשוב מה האירועים מספרים על שוודיה. לטענתה זו שוודיה של "פרברים הסובלים מסגרגציה וחוסר משילות, שיש בהן מערכת מקבילה של נורמות, אלימות חסרת מעצורים ומלחמת כנופיות". 

את המצב הקשה בחלק מפרברי הערים בשוודיה קשה להסביר בגורמים סוציו-אקונומיים בלבד, שכן גם השכונות הנחשבות לבעייתיות ביותר במדינה רחוקות מההזנחה, הקיפוח, העוני והמצוקה שניתן למצוא במדינות אחרות; יש בהן חינוך ציבורי חינם, דיור ציבורי נרחב, ספריות, בתי-תרבות, חינוך בלתי פורמלי ותחבורה ציבורית טובה. רשת הביטחון החברתית של מדינת הרווחה הסוציאל-דמוקרטית פרושה באופן שוויוני על כל אזרחי שוודיה וכוללת ביטוח בריאות מקיף, חופשות לידה, חופשות מחלה ומערכת פנסיונית סבירה. 

גם השכר ותנאי העבודה השוודיים טובים ביחס לרוב מדינות העולם. אך כל אלה, מסתבר, לא הצליחו להעלים לחלוטין את הפשיעה המאורגנת, לא הביאו לקבלה מוחלטת של כללי המשחק הדמוקרטיים ובוודאי שלא לאימוץ ערכים ליברליים בכלל האוכלוסייה. בשנים האחרונות התגלו בשוליים של החברה השוודית מקרים קשים של דיכוי נשים, אימוץ ערכים אסלאמיסטיים ואפילו התגייסות לארגון המדינה האסלאמית (דאעש). כל אלה הן תופעות נדירות ושוליות יחסית אך הן גרמו למרבית השמאל השוודי להקשיח את גישתו כלפי מגוון נושאים: החל במדיניות ההגירה ואינטגרציה, דרך המלחמה בפשיעה ועד להתייחסות רצינית יותר לסוגיות של דת, גזע ורב-תרבותיות. תחת הממשלות הסוציאל-דמוקרטיות האחרונות הוקשחה מדיניות ההגירה לשוודיה, בשיח הציבורי סוגיות הקשורות למוצא אתני ודתי כבר אינן טאבו כפי שהיו בעבר, עונשים על פשיעה ועבריינות הוחמרו ותקציבים גדולים הועברו למשטרה וכוחות אכיפת חוק.

"שני כוחות רשע מעוררים זה את זה", אמר מורגן יוהאנסון שר המשפטים הסוציאל-דמוקרטי של שוודיה, בהתייחסו לימין הקיצוני ולאסלאם הקיצוני. "אנחנו, תומכי החברה הפתוחה והדמוקרטית, עומדים בין לבין, ומנסים לקיים את העקרונות הדמוקרטיים". יוהאנסון הוסיף שהוא נותן אמון במשטרה וכי יש לשמור בכל מקרה על חופש הביטוי במדינה. "זה בדיוק מה שפלאודן רוצה", אמרה לינדה סנקר, חברת פרלמנט ממפלגת השמאל (הקומוניסטית לשעבר) המתגוררת בנורשופינג, אחד ממוקדי המהומות. "הוא רוצה ששוודיה תהיה מפוצלת, שהאלימות תגבר ושמהומות יגבירו את האיום על מהגרים ועל האזורים הקשים בהם הם חיים. אלימות לעולם לא תיפתר באלימות". 

ויש גם צד אחר לחברה השוודית. קבוצות צעירים, בהן צעירים מוסלמים, שיצאו למוקדי ההפגנות במספר מקומות וסייעו בעבודות הניקיון. באורברו, למשל, במקביל לעבודות הניקיון חילקו חברי ארגון נוער מקומי פרחים לבעלי בתים שגינותיהם הושחתו. "רצינו להראות קצת אהבה לתושבי האזור שנפגעו, וגם למשטרה", אמר מנהיג הארגון, האני מאדי בילאל, ליומון השוודי אפטונבלדט. יוזמה דומה היתה גם בנורשופינג שם צעירים הצטרפו לעבודות פינוי שברי הזכוכיות והאבנים לאחר המהומות. "אנחנו רוצים להראות שנורשופינג טובה מזה" אמרה מואה שלסהולם, אחת המשתתפות. 

עם זאת, נראה שהצתה נוספת של חבית חומר הנפץ היא רק עניין של זמן. רסמוס פלאודן כבר ביקש אישור לשריפת קוראן נוספת השבוע, ובקשתו נדחתה. אך בקשות נוספות יגיעו, והאתגר העומד בפני השוודים לא פשוט — האם לשמור ללא פשרות על חופש הביטוי וזכות ההפגנה במדינה או לשים בראש סדר העדיפויות את הסדר הציבורי והרגעת הרוחות. 

סטוקהולם לא בוערת

"סטוקהולם בוערת", זעקו כותרות בעיתון. אך סטוקהולם לא בערה. הפרות הסדר נמשכו כמה לילות ודעכו די מהר ללא נפגעים בנפש או פגיעה משמעותית בחיי היומיום. הפורעים היו בסה"כ כמה מאות ילדים ונערים שרוסנו ע"י המשטרה ואזרחים מקומיים שיצאו לרחובות בהתנדבות על מנת לשוחח, להרגיע ולהרתיע.

התפרסם בהארץ: http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2035807

והנה תופעה מעניינת – למרות המינוריות היחסית של האירועים ולמרות העובדה שאירועים חשובים בהרבה המתרחשים בשוודיה לא מסוקרים בתקשורת הישראלית, ידיעות על המהומות הגיעו לעמודים הראשיים ולמהדורות החדשות בישראל וטובי המומחים והטוקבקיסטים נרתמו לדווח ולפרש. והם, המומחים, ממש כמו באגדה של פסח, מיוצגים יפה ע"י ארבעה בנים –

נביא-הזעם,

הפרשן,

השמח לאיד

ועורך ההשוואות.

נביא-הזעם ידע כל הזמן שזה רק עניין של זמן עד שנדיבותם של הסקנדינבים הנאיביים כלפי המהגרים בצירוף שיעורי הילודה המבהילים של המוסלמים יביאו להקמתה של הרפובליקה האסלאמית הראשונה באירופה אותה הוא מכנה, בהלצה מבריקה, שוודיסטאן. "זוהי סופה של התרבות האירופית", הוא מקונן, ומתוך דאגה למורשתם של שייקספיר, בטהובן ושפינוזה הוא מאשים את צביעותם וטיפשותם של האירופים בכליה שהביאו על עצמם.
נביא הזעם עצמו לא מתרשם מעובדות אבל לטובת האחרים הנה כמה נתונים שקיבץ העיתונאי דאג סאונדרס שחקר לעומק את ההגירה המוסלמית במערב. סאונדרס מגלה ששיעורי הילודה של מוסלמים באירופה מתקרבים בהתמדה לשיעור הממוצע במדינות הקולטות. בצרפת וגרמניה למשל יש למשפחות מוסלמיות 2.2 ילדים בממוצע. קרוב מאוד לממוצע באוכלוסייה הכללית. תחזיות המבוססות על מגמות בשיעורי הילודה וההגירה באירופה מנבאות שבאמצע המאה הזו יירשם שיא באחוז המוסלמים ביבשת. הוא יהיה קצת פחות מ-10%. אח"כ יקטן המספר בהתמדה.
אבל אלו לא רק שיעורי הילודה, גם בתחומים אחרים מאמצים המהגרים בשנים האחרונות את התרבות המערבית. פחות מ-5% מהמוסלמים בצרפת למשל פוקדים את המסגדים בימי שישי, 47% מהמוסלמים בגרמניה מביעים דעות סובלניות כלפי הומוסקסואליות ו-83% מהמוסלמים בבריטניה מצהירים כי הם גאים להיות בריטיים (4% יותר מהאוכלוסייה הכללית). אין ספק שדיכוי נשים, חוסר סובלנות ופנאטיות דתית הן עדיין רעות חולות אך סקרי עומק מגלים שההגירה לאירופה מביאה דווקא למודרניזציה יותר מאשר להסתגרות.
אך מה עם הטרור? ובכן, כשנשאלו תושבים בריטים וגרמנים אם אלימות יכולה להיות מוצדקת לקידום מטרות נעלות, ענו כ-10% מהאוכלוסייה הגרמנית הכללית בחיוב, רק 2% מהמוסלמים בגרמניה היו שותפים לדעה זו. בבריטניה הנתון המקביל היה 10% מהאוכלוסייה הכללית ו-8% מהמוסלמים. אפילו המעטים הקשורים לארגונים בעלי פוטנציאל טרוריסטי אינם עושים זאת כתוצאה מקיצוניות דתית. מחקר של שירות הביטחון הבריטי, ה-MI5, גילה שמדובר בד"כ במאמינים חדשים ממשפחות לא דתיות במיוחד. הם נוטים להיות משכילים יחסית ובעלי משפחות וסביר יותר שפעילותם היא תוצאה של טראומה ולא של הטפה במסגדים. הם כועסים, מתוסכלים ונוטים לפוליטיקה של שחור-לבן. כמה אירוני, הם נביאי-זעם בעצמם.
אך אולי העובדות מטעות. אולי חשוב יותר להבין את עומקי נפשו של המהגר, את מניעיו והאינטרסים שלו. כאן מגיע לעזרנו הפרשן (או ליתר דיוק פרשנינו לענייני ערבים). הפרשן הוא מספר יודע כל, הוא משקיף המחזיק בכלי ניתוח וידע אמפירי המאפשרים לו לזהות תנועות טקטוניות חברתיות ולנתח מגמות רוחניות. "זוהי התנגשות ציוויליזציות", הוא אומר, "זוהי מלחמת תרבות", לא פחות.
אך המהומות בסטוקהולם אינן מלחמת תרבות. לא המתפרעים, לא השלטונות ולא התקשורת קוראים להן כך. המוחים לא מדברים על חוקי הלכה, רעלות ומינרטים אלא על עניינים פרוזאיים יותר. בערים הגדולות בשוודיה יש מצוקת דיור אדירה, האבטלה בקרב צעירים גואה, הפערים החברתיים גדלים ורמת בתי-הספר מידרדרת. הנפגעות המרכזיות הן השכבות הנמוכות שגורמים שוליים ושליליים מקרבן מעוררים מדי פעם מהומות. זוהי לא מדיניות ההגירה שקורסת, כפי שכתבו פרשנים בישראל, זוהי גם לא הרב-תרבותיות. זוהי מדינת-הרווחה.
כל זה אינו מקרי. כבר שנים לא מעטות שהממשלה השוודית פוגעת בדיור הציבורי, מכניסה גורמים פרטיים למערכת החינוך ומקצצת בהוצאה הממשלתית. היא נטשה את מדיניות התעסוקה המלאה והיא מפרקת את רשת הביטחון החברתית. כל זה מוביל כצפוי לקשיים בקליטת הגירה. קבוצות האוכלוסייה שהיגרו לשוודיה בעשורים הקודמים (ממקומות כמו יוון, איראן, ולבנון) נהנו מהשקעה ממלכתית בלימוד שפה, הכשרה-מקצועית, דיור וחינוך לילדים שאפשרו להן להיקלט כחלק אינטגרלי ופרודוקטיבי בחברה. מהגרים שהגיעו בשנים האחרונות (מסומליה ועיראק למשל) הגיעו למציאות של הפרטות וצמצום בשירותים החברתיים. זוהי הסיבה שהן נדחקות לשוליים, לא צבע עורם או אמונתם הדתית.
אך מה עם קצת פרספקטיבה היסטורית? כאן נכנס לתמונה השמח לאיד המרשה לעצמו אפילו ליהנות מקצת צדק פואטי. "האירופים שחטו שישה מיליון יהודים", הוא מזכיר לאלו מאתנו ששכחו, "והנה עונשם – עשרים מיליון מוסלמים". את מלאכתו משלים עורך ההשוואות. "בקרוב אצלנו", הוא אומר, "עם הסודנים".
הדברים אכן קשורים. אנו חיים בעולם בו קבוצות ענק של בני-אדם נאלצות להגר ממדינה למדינה. הפוליטיקה הבינלאומית מולידה גלי פליטים ממלחמות אכזריות ומערכות פיננסיות מופקרות יוצרות גדודים של מהגרי עבודה. במקביל מחסלים פוליטיקאים ניאו-ליברלים את המערכות המטפלות בפירוק המוקשים התרבותיים והחברתיים שבסיס כל הגירה. השמח לאיד אדיש כמובן לשיקולים מוסריים אך לאחרים מומלץ להרהר רגע בדוגמא הסורית.
אלפי סורים נמלטו מארצם לשוודיה בשנים האחרונות וביקשו בה מפלט. האם השמח לאיד מציע לקורבנות המשטר הסורי, ילדים, גברים ונשים, להתנדב להישחט ולהיחנק בגז במולדתם? האם הוא מזמין אותם להסתמך על הצלה בידי שכנתם מדרום-מערב הידועה ברחמנות היהודית שלה? ואם כבר יש מדינה המוכנה להצילם, האם הוא באמת סבור שסדר העדיפויות שלהם יביא אותם לפוצץ אוטובוסים בסטוקהולם?
אין ספק שיש לתרבות המוסלמית פוטנציאל הרסני. כמו דתות אחרות יש בה מגמות גזעניות וברבריות המסכנות כל חברה פתוחה. כעת, בעקבות ההתפתחויות במזה"ת ופירוקה ההדרגתי של מדינת-הרווחה, הצטרפה שוודיה לרשימת המדינות בהן ניתן למצוא בשולי החברה אימאמים פונדמנטליסטים המקדמים אג'נדות ג'יהדיסטיות ואנטישמיות. זה מה שקורה כאשר גם קליטת ההגירה מופקרת לשוק החופשי.
כמו הקו קלוקס קלן בארה"ב, כמו התנועות הניאו-נאציות באירופה וחסידי דוב ליאור בישראל (אותם ממנת המדינה, בניגוד לדוגמאות האחרות), יוכלו בעתיד, עם החלשות מדינת-הרווחה, גם הפשיסטים והפונדמנטליסטים בשוודיה ליהנות מפירות השוק החופשי. האבטלה והעוני שהוא מייצר יביאו מתגייסים חדשים, הבערות, תוצאתה של פירוק מערכת החינוך הציבורית, תביא מאמינים חדשים והפגיעה במערכות העבודה- הסוציאלית והמשטרה יקלו, בעזרת האל כמובן, על מלחמת הקודש הבאה.