הקשר בין ארגוני הג'יהאד הג'נוסיידיילי להגירת מוסלמים לאירופה – לא בדיוק מה שחשבתם

גל התגובות הראשון לפיגועים בצרפת בשבוע שעבר חשף קונצנזוס רחב של שותפות באבל, התנערות מהרוצחים וגם כמה מסקנות פוליטיות שאין חולק עליהן. אך יש כמה עובדות שהשיח הציבורי, ובייחוד זה המתקיים בישראל, מתעלם מהם.

התפרסם בהארץ: http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2538353

כולם מסכימים על כך שתנועות הג'יהאד הג'נוסיידלי מהוות איום על האנושות כולה. קו ברור מחבר בין מעשי הטבח של בוקו-חראם בניגריה, מסעות הרצח של דאע"ש במזה"ת ופיגועי אל-קעידה במערב. אין גם ספק שיעדים מסוימים כמו מערכות עיתונים המביעים ביקורת על האסלאם נמצאים כעת על הכוונת ושמצבן של הקהילות היהודיות באירופה בעייתי במיוחד. אלו נאלצות להתמודד לא רק עם הפחד ודרישות האבטחה המגבילות אלא גם עם הידיעה שהטרור הג'יהדיסטי מחזק את כוחו של הימין הקיצוני השקוע עד צוואר באנטישמיות ומהווה איום חמור על הקיום היהודי ביבשת.

אך מעבר לקונצנזוס יש מספר עובדות חשובות החסרות בשיח הציבורי שבעקבות פיגועי ינואר 2015.

ראשית, יש להכיר בכך שתנועות הג'יהאד הג'נוסיידלי הם ארגונים צבאיים ופוליטיים יותר מאשר הם דתיים. גם אם הם משתמשים בטרמינולוגיה דתית יש לפונדמנטליזם הפשיסטי שלהם מטרות הקשורות למלחמות במזה"ת, למאבקי יוקרה ביניהם ולגיוס תמיכה, כספים ולוחמים באירופה. בניגוד למה שנטען לעיתים בתקשורת, אין לטרוריסטים שאיפה להשתלט על אירופה ולהנהיג בה את חוקי השריעה. באופן כללי הטענה על האיסלמזציה של אירופה היא דמגוגית – אין מפלגות מוסלמיות בפרלמנטים במערב אירופה, יש מעט מאוד מוסלמים במוקדי הכוח הכלכליים והתרבותיים וייצוגם במוסדות האיחוד האירופי הוא זניח.

ניתן כמובן לטעון שההשתלטות המוסלמית נעשית בצורה מתוחכמת יותר, דרך השפעה תרבותית והשתלטות דמוגרפית, אך העובדות סותרות את תיאוריית התמנון המוסלמי רב הזרועות המרעיל בארות ומשתלט על מקורות המחייה.

למרות שאין נתונים רשמיים על מספר המוסלמים באירופה הערכות של גופי מחקר רציניים, כגון מכון PEW האמריקאי, טוענות שהם מהווים פחות מ-7% מאוכלוסיית היבשת (כולל מדינות בעלות רוב מוסלמי דוגמת קוסובו ואלבניה). מספר זה נמצא אמנם בצמיחה בשנים האחרונות אך הוא לא צפוי לעבור את ה-9% ב-2030, כאשר במדינות מסוימות כמו שוודיה, צרפת ובלגיה המספר יהיה סביב 10%. לא מיעוט מבוטל אבל גם לא ממש כוח המאפשר השתלטות עוינת.

זאת ועוד, מחקרים שונים מראים שאחוזי הילודה בקהילות המוסלמיות נמצאים בירידה (כך שאין ממש בתיאוריית ההשתלטות דרך הרחם) ושהזהות הדתית של מוסלמים רבים מפנה מקום או לפחות חיה בשלום עם הזהות הלאומית החדשה. מצב זה מבהיל את הג'יהדיסטים ובאמצעות אימאמים קיצוניים מחד ורשתות חברתיות מאידך הם עושים כל מאמץ לשנות את המגמה. על רקע זה יש לראות את גיוס צעירי אירופה למסעות חינוך מחדש בשדות הקטל של המזה"ת ואת חזרתם לאירופה במטרה להטביע אותה בדם.

צעירים אלו הם הטרוריסטים החדשים של אירופה אך גם הטענה בדבר הקשר ההכרחי בין הטרור ביבשת לקהילות המוסלמיות שלה לא עומדת במבחן העובדות. ראשית, ע"פ נתוני היורופול אחוז מזערי של פעולות הטרור באיחוד האירופי בוצעו ע"י ארגוני ג'יהאד. רוב מעשי הטרור מיוחסים לבדלנים לאומניים וארגוני שמאל וימין קיצוניים. זהו אמנם נתון מטעה מכיוון שהוא לא כולל את הפעולות שסוכלו ומפני שהפיגועים הג'יהדיסטיים הם גדולים ואכזריים יותר. ובכל זאת מעניין לציין שבצרפת רק 4 מתוך 125 פעולות הטרור ב-2012 ואף אחת מ-63 פעולות הטרור ב-2013 מיוחסות לגורמים ג'יהדיסטיים.

שנית, התפיסה הרואה בטרור הג'יהדיסטי ביטוי של מלחמת תרבות עממית של מהגרים מתעלמת מכך שארגוני הג'יהאד הם הסיבה המרכזית שהמוסלמים באירופה היגרו מהעולם הערבי מלכתחילה, ופעילותם של ארגונים אלו באירופה מביאה על המהגרים אפליה, התנכלויות ופשעי שנאה מצד החברות הקולטות. הטרור איננו תוצאת ההגירה, הוא תוצאה של פוליטיקה אכזרית המגייסת לטובתה טרמינולוגיה דתית וכסף גדול של אינטרסנטים בעולם הערבי. הוא פוגע במהגרים באירופה יותר מאשר הוא מייצג אותם ורובם המוחלט מתנערים ממנו וממבצעיו.

עם זאת, ישנה סכנה מוחשית שהטרוריסטים יצליחו במשימתם, שהתמיכה בהם תגדל ושאירופה תסחף בגל אלימות על רקע גזעי ודתי. בהקשר זה אפשר להמשיך להתפלסף על הצלחותיה וכישלונותיה של הרב-תרבותיות ועל עתיד מדינת הלאום ומדיניות ההגירה שלה אבל מבחינה חברתית, כלכלית ופוליטית המציאות אינה מסובכת כל כך: בחצי השני של המאה העשרים נהנו האירופאים משפע כלכלי, דמוקרטיה וזכויות אדם. בשאר העולם, לעומת זאת, נהם הסער. באפריקה ובמזה"ת, התרבו קורבנות ההרעבה, העוני, מעשי הטבח וההרס שנגרמו, בין השאר, כתוצאה מאינטרסים מערביים – שווקים פיננסיים מופקרים, מדיניות חוץ צינית ואוזלת יד של מוסדות בינלאומיים. כעת נאלצת אירופה להתמודד עם תופעות הלוואי של הצלחתה.

אפשר, כמובן, לעצור את זרם הפליטים. אך בנסיבות הבינלאומיות הנוכחיות, הדרך היחידה לעשות זאת היא באמצעות גדרות תיל, מחנות ריכוז וגירוש אניות פליטים. מרבית האירופאים מחפשים בצדק מוצא אחר.

המוצא החלופי לטרגדיה המבקשת להתפרץ ברחובות בירמינגהם, מאלמו ומארסיי עוברת ביצירת קואליציות חדשות. אירופאים מכל הדתות, הגזעים והלאומים חייבים ליצור ברית נגד שורפי המסגדים ומרססי צלבי-הקרס. יהודים, מוסלמים ובני מיעוטים אחרים באירופה חייבים לחבור לכוחות המסורתיים התומכים בשוויון, צדק וסובלנות דתית. יחד עם המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות, ארגוני העובדים והכוחות הליברליים ביבשת הם צריכים לא רק לארגן עצרות הזדהות אלה לקדם צעדים פוליטיים אופרטיביים וארוכי טווח שיעצרו את התפשטות הפונדמנטליזם והגזענות.

צעדים אלו כוללים את חיזוק כוחות המשטרה והמודיעין ועידוד בני מיעוטים להתגייס אליהם ואת עצירת ההפרטה של מערכות החינוך העוצרת את השתלבותם של מהגרים בחברה. כמו כן יש צורך בעצירת מדיניות הצנע הכלכלית, בהשקעת משאבים במערכות הכשרה מקצועית, לימודי שפה וחינוך בלתי-פורמאלי ובחזרה למודל של מערכות בריאות ורווחה ממלכתיות המצמצמות פערים חברתיים ומטפלות בצורה מקצועית בבעיות של מצוקה ורדיקליזציה בקרב קבוצות שבשולי החברה.

צעדים אלו אינם החומר של סטטוסים מרגשים בפייסבוק ואינם מספקים כותרות דרמטיות בעיתונים אך הם היחידים שבכוחם לתת לאירופה סיכוי להגשים את המוטו שהיא בחרה לאיחוד מדינותיה – מאוחדים בגיוון (United in diversity).

הטבח בנורווגיה

בנורווגיה נחשפים ממדי האסון ומתגלים פרטים חדשים אודות הטרוריסט בן ה-32, אנדרס ברינג ברייוויק.

הכתבה פורסמה בגלובס http://www.globes.co.il/news/article.aspx?QUID=1056,U1311527424638&did=1000667020

ע"פ מסמך שפורסם באמצעי התקשורת ומהווה מעין מניפסט ויומן המיוחס לברייוויק, תוכננו הפיגועים במשך שנים. המסמך, שנשלח כנראה ע"י ברייוויק למספר ממוענים והגיע לידי משטרת נורווגיה, הוא בן 1,500 עמודים והוא חושף את תשע השנים שלפני אירועי יום שישי. הוא מתאר את עמדותיו של ברייוויק – שנאת מוסלמים קיצונית, התנגדות להגירה ולרב-תרבותיות וקריאה למלחמה בממסד השמאלני-מרקסיסטי השולט בנורווגיה ובאירופה.

המסמך שופך אור גם על היערכותו הדקדקנית של ברייוויק לפיגועי הטרור. הוא מפרט כיצד הוא רכש את כלי הנשק והשיג מדים של שוטר, כיצד הוא נמנע מקיום מערכות יחסים עם נשים והתרחק מחבריו כדי להתמקד בהכנות לפיגועים וכיצד הוא מכר את רכושו כדי לממן את פעילותיו, בין השאר את קניית החומרים להרכבת הפצצה ומימון השכירות למגורים מבודדים בחווה חקלאית שאפשרו לו לקנות דשן בכמויות גדולות. ההכנות כללו גם אמונים גופניים, לקיחת סטרואידים, בחירת פרטי לבוש והקפדה על מראה חיצוני מתוך מחשבה על תדמיתו כגיבור גואל של אירופה ושל הנצרות.

המשפט האחרון ביומן הוא: "אני מאמין שזו הפעם האחרונה שאני כותב כאן. היום יום שישי, 22 ביולי, 12:51". ב-15:26 התפוצצה הפצצה ברובע הממשלה בלב אוסלו שגבתה את חייהם של לפחות שבעה בני-אדם. ע"פ משטרת אוסלו מאושפזים עדיין תשעה או עשרה בני-אדם במצב קשה כתוצאה מאירוע זה והמשטרה מחפשת עדיין נעדרים בבניינים ההרוסים.

השלב השני בתוכניתו של ברייוויק החל מעט אחרי השעה 17:00. כאשר הוא מחופש לשוטר וחמוש בשני כלי נשק, החל ברייוויק ברצח המוני של נערים ונערות במחנה-נוער של צעירי מפלגת העבודה הסוציאל-דמוקרטית באי אוטויה מערבית לאוסלו. לפחות 85 נהרגו באירוע זה. עשרות פצועים עדיין מאושפזים וחיפושים נמשכים אחרי מספר נעדרים שככל הנראה טבעו.

ברייוויק נעצר ללא התנגדות באי אוטויה ע"י המשטרה, שהגיע לזירת הפיגוע כשעה לאחר הדיווח הראשוני על המתרחש. בשלב זה נגמרה לו כבר התחמושת. במעצר הודה ברייוויק באחריותו לשני פיגועים. ע"פ עורך דינו הוא ראה אותם כמעשים "מבעיתים אך הכרחיים" והוא מתכוון לפרט את מניעיו בפני בית-הדין בו הוא יישפט. עורך-הדין, גייר ליפסטד, סיפר לעיתונות הנורווגית שמעשיו של ברייוויק היו בעלי רקע פוליטי והם כוונו כנגד מפלגת השלטון. ברייוויק, ע"פ דברים אלו, ניסה להשתמש באלימות כדי לשנות את הפוליטיקה בנורווגיה והפיגועים היו אות אזהרה למפלגה "המרקסיסטית" לפני יום-הדין שיגיע אם לא תשנה את דרכיה. היום בצהריים עצרה המשטרה שישה בני-אדם נוספים בחשד לקשר לאירועי יום שישי אך היא לא הסבירה כיצד הם היו מעורבים.

הערכת מעצרו של ברייוויק תיערך ביום שני והוא משתף פעולה עם חוקריו. העונש המרבי למבצעי פיגוע טרור בנורווגיה הוא 21 שנות מאסר.

בתוך כך נערך לפני הצהריים טקס זיכרון ממלכתי בכנסייה המרכזית באוסלו בהשתתפות כל ראשי המפלגות, ראש-הממשלה, ינס סטולטנברג וחברי ממשלתו, מלך ומלכת נורווגיה ומספר ניצולים מאירועי יום שישי. נורווגיה כולה מלאה היום בסממני אבל, הדגלים בחצי התורן, הכיכרות מלאות פרחים ונרות והעיתונות המקומית עוסקת בהרחבה בסיפורים הקשים של הניצולים ממחנה הנוער באוטויה. 

ההקשר הפוליטי

פיגועי הטרור היו בעלי אופי פוליטי מובהק והם כוונו כנגד מטרה פוליטית ברורה – מפלגת השלטון, מפלגת העבודה הנורווגית. המוסדות שהותקפו היו משרדי הממשלה המונהגת ע"י המפלגה ומחנה הנוער של מנהיגי העתיד שלה. מפלגת-העבודה הנורווגית היא המפלגה הגדולה במדינה והיא נמצאת בשלטון מאז 2005 יחד עם מפלגת השמאל הסוציאליסטית ומפלגת המרכז. מפלגה זו היא האחראית במידה רבה ליצירת מדינת-הרווחה הנורווגית והיא הייתה בשלטון במשך עשרות שנים החל משנות השלושים של המאה הקודמת. כיום היא המפלגה הסוציאל-דמוקרטית היחידה בסקנדינביה שנמצאת בשלטון (בדנמרק ובשוודיה שולטות קואליציות מרכז-ימין).

בהקשר הפוליטי הרחב של אירועי יום שישי יש לציין שבשנים האחרונות חלה התחזקות בכוחן של תנועות ימין קיצוני במדינות הנורדיות ובתוכן נורווגיה. זו כוללת התחזקות של מפלגות ימין-לאומני-פופוליסטי לגיטימיות או לגיטימיות למחצה, כמו מפלגת "הפינים האמיתיים" שהפכה לשלישית בגודלה בפינלנד אחרי הבחירות באפריל ומפלגת "הדמוקרטים השוודים" שעברה לראשונה את אחוז החסימה בשוודיה בספטמבר שעבר. בשוליהן של מפלגות אלו ישנם ארגוני שוליים קיצוניים יותר כמו תנועות ניאו-נאציות, התארגנויות אנטי-מוסלמיות וארגונים דתיים פונדמנטליסטיים.

ע"פ הידוע עד כה לא היה מבצע פיגועי הטרור בנורווגיה ביום שישי חבר פעיל בארגונים אלו אך ככל הנראה הוא היה בעבר חבר ב"מפלגת הקידמה" הנורווגית (המפלגה השנייה בגודלה במדינה שהיא באופייה ימנית-שמרנית). מאוחר יותר הוא ביקר את המפלגה על כניעתה לרב-תרבותיות ופנה לכתיבה באתרים גזעניים ואתרי ימין קיצוני. ייתכן גם שהשתתף באירועים בעלי אופי ניאו-נאצי. מעשיו של ברייוויק לא היו אמנם חלק מהדיון הציבורי הלגיטימי בסקנדינביה אך הם תוצר של התפתחויות פוליטיות, תרבותיות וכלכליות.

בשנים האחרונות השתנו המדינות הנורדיות במספר מובנים. ראשית, הן התקרבו לאירופה – שוודיה, דנמרק ופינלנד הן חברות האיחוד-האירופי, נורווגיה אמנם לא חברה באיחוד אך היא מושפעת ממנו. שנית, הגירה רחבה שינתה את הדמוגרפיה שלהן, השפיעה על שוק-העבודה והפכה אותן לרב-תרבותיות. כתוצאה מאלו נוספו קשיים רבים לקיום המודל הכלכלי הנורדי השם דגש על תעסוקה מלאה ומעורבות גדולה של הממשלה במשק באמצעות סקטור ציבורי רחב, בעלות ממשלתית נרחבת על נכסי ציבור וזכויות סוציאליות רחבות לכל האזרחים (בריאות, חינוך, דיור, פנסיה וכו').

בעקבות שינויים אלו ואחרים קמו מתנגדים רבים למודל מדינת הרווחה המסורתית. האופוזיציה המרכזית מורכבת אמנם מחוגים פוליטיים התומכים בשוק חופשי יותר, בהורדת מיסים ובפתיחת שוק-העבודה לתחרות. אך חלקים אחרים באופוזיציה לממסד הסוציאל-דמוקרטי הם החוגים הלאומניים, מתנגדי ההגירה והרב-תרבותיות.

נכון לעכשיו מתרחק הימין של הזרם המרכזי במדינות הנורדיות מהתנועות הימניות-הפופוליסטיות והוא משתף פעולה עם השמאל במאבק בארגונים הקיצוניים. עם זאת, יש המודאגים מכך שהתחזקות בכוחן של תנועות הימין-הקיצוני בשילוב שינויים פוליטיים, כלכליים ותרבותיים במדינות הנורדיות הן אתגר שמדינת-הרווחה הקלאסית תתקשה לעמוד בו. אירועי יום שישי בנורווגיה מאחדים לשעה קלה את הנורווגים כולם ואת שכניהם, תושבי המדינות הנורדיות, נגד הגורמים הקיצוניים שבתוכן. עם זאת, זהו עידן חדש בדיון הציבורי בסקנדינביה והשפעות הפיגועים יורגשו ככל הנראה גם בעתיד באופן שקשה עדיין לחזות.