תגית: לנה הלנגרן

בתחילת משבר הקורונה ספגה שוודיה ביקורת נוקבת מכל קצוות העולם והפכה למשל עם מוסר השכל חד משמעי. כעת, עם ירידת רמת ההדבקה והתחלואה, היא מוצגת כמי שמציעה במידה מסוימת דגם בר קיימא, בוודאי יותר מאשר חזרה פעם אחר פעם לסגרים.

התפרסם ב"הארץ": https://www.haaretz.co.il/news/world/europe/.premium-MAGAZINE-1.9184650

בחודש אפריל אנשים רבים בעולם חשבו שהשוודים יצאו מדעתם. בעוד שמדינות העולם סגרו בזו אחר זו את בתי הספר, את מרכזי הקניות ואת המסעדות בגלל מגפת הקורונה, השוודים החליטו ללכת בנתיב אחר. למרות מניין המתים הגבוה, שזינק באמצע חודש אפריל לשיא של כמאה ביום, המשיכו שוודים רבים לנהל את שגרת חייהם. הרשויות לא המליצו לעטות מסכות, רק מעטים עשו כן, ילדים קטנים המשיכו ללכת לבית הספר, לא הוקמו "מלוניות קורונה" ונדבקים ללא תסמינים לא נדרשו להיכנס לבידוד.

ואף שעסקים רבים ספגו מכה — מאחר שחלק ניכר מכלכלת שוודיה נשען על ייצוא — רובם נשארו פתוחים והם חוזרים בהדרגה לאיתנם. אבל אין זה אומר ששוודיה לא עשתה דבר בשביל להילחם בנגיף. התיכונים והאוניברסיטאות עברו ללמידה מקוונת, מרבית אירועי התרבות, הבידור והספורט התבטלו והאוכלוסייה נתבקשה לשמור על היגיינה ועל ריחוק חברתי, להימנע מנסיעות במידת האפשר ולהישאר בבית במקרה של הופעת תסמינים.

אך היה הבדל משמעותי בין הדרך השוודית לבין זו של שאר מדינות העולם. לצד מגבלות בחוק, כאיסור על התקהלויות של יותר מ–50 בני אדם, או ביקורים בבתי חולים ובתי אבות, מדיניות הממשלה נשענה בעיקרה על המלצות ולא על תקנות. קנסות, אכיפה משטרתית, איכון טלפונים ניידים ועוצר נתפשו כבלתי נחוצים בשוודיה. 

למרות זאת, צייתו רוב השוודים להמלצות הריחוק החברתי, ושיעור הנדבקים הסופי החל סוף סוף לרדת. בשבוע שעבר ביצעה שוודיה יותר מ–140 אלף בדיקות, שמהן 1.3% היו חיוביות. נכון להיום, שיעור ההידבקויות בשוודיה הוא מהנמוכים באירופה. ובעוד שהעקומה בלי ספק משתטחת, הממשלה לא מבזבזת זמן. אחרי אביב טראומטי, היא עושה ככל שביכולתה כדי ללמוד מטעויותיה בשלבים הראשוניים, בעיקר בתחום ההגנה על האוכלוסייה המבוגרת, ופועלת לשיפור מערך הבדיקות ולהמרצת הכלכלה.

זהו ניגוד גמור למה שקורה בישראל, שהפכה באחרונה למדינה הראשונה בעולם המטילה סגר שני. אף על פי כן, שרת הבריאות של שוודיה הלנה הלנגרן טוענת שלא מדובר רק בהטלת סגר או באי הטלת סגר. "נכון שלא היו סגרים, אבל דברים רבים השתנו מבחינה חברתית, ומה שחשוב ביותר הם האמצעים שננקטו לטווח הארוך", אמרה השרה בראיון ל"הארץ", "מסעדות, ברים, רכבות ואוטובוסים נדרשו לפעול בהתאם לתקנות. התושבים הונחו לשמור מרחק, ולחיות בהתאם למידע ולדרישות התברואה. הבנו שאי אפשר לחסום את הנגיף לנצח, ושעלינו לחשוב על המחיר שהחברה תידרש לשלם".

מרתון, לא ספרינט

שיעור ההצלחה של מדינות שונות בנושא הטיפול בנגיף הקורונה הפך למרבה הצער לסוג של ספורט בחודשים האחרונים בקרב פוליטיקאים ואנשי תקשורת, וטבלת התחלואה כמו הציגה את המנצחים והמפסידים העולמיים במשחק נגד הנגיף. בהתחשב בגישתה השונה ברוב מדינות העולם, היתה שוודיה נתונה לבחינה מדוקדקת. המדינה ספגה ביקורת נוקבת והפכה למשל עם מוסר השכל חד משמעי. אך כעת היא מוצגת כמי שמציעה במידה מסוימת דגם בר קיימא, בוודאי יותר מאשר חזרה פעם אחר פעם לסגרים.

אולם הלנגרן הזהירה אינה עוסקת בהשוואות. "אמרנו כבר בתחילת המגיפה שלא מדובר בספרינט אלא במרתון. זו אינה תחרות ואין סיבה להכריז על מנצח. עדיין מוקדם ומסוכן מדי מכדי להשוות שיעורי תמותה שבועיים. מדינות שונות נפגעו בדרכים שונות. יש להן תשתיות שונות, ומערכות יחסים שונות בין הרשויות לאזרחים. הן בודקות בשיטות שונות ומחזיקות בנתונים ובמידע שונים. בטווח הארוך, כולנו זקוקים לחברה שמתפקדת היטב. עלינו ללמוד את מה שאפשר ללמוד מאחרים, לא להפנות אצבעות מאשימות ולנסות להתמיד בציות להמלצות לאורך זמן", אמרה.

עד כה מתו בשוודיה מעל 5,800 בני אדם מנגיף הקורונה, בעיקר עקב התפשטות הנגיף בבתי האבות באביב. "בשבוע הקשה ביותר באפריל, נמנו 845 מקרי הידבקות בבתי אבות. בשבוע שעבר נמנו 17 מקרים", אמרה הלנגרן. היא הוסיפה כי, "שיעור התמותה צנח משמעותית. אין אצלנו תמותת יתר, ובאוגוסט היה שיעור התמותה נמוך מאשר השיעור השנתי הרגיל". במקביל, בשוודיה מנסים להבין מה עומד מאחורי מקרי המוות הרבים. "באוסטרגוטלנד שבדרום שוודיה נעשה באחרונה מחקר שבחן את כל הקשישים שנדבקו בנגיף. רק ב–15% מהמקרים נקבע שמחלת הקורונה היתה סיבת המוות הישירה, ואילו ב–15% מהמקרים הסיבה האמיתית היתה מחלה אחרת או מצב בריאותי, וב–70% הקורונה תרמה למוות עקב תנאים בסיסיים או מצבו הרפואי של החולה".

שרת הבריאות אמרה כי הממשלה בודקת מדוע המגיפה הכתה קשה כל כך בשוודיה, בעיקר בהשוואה לשכנותיה, ונוקטת צעדים ארוכי טווח כדי להתמודד עם התפרצויות מקומיות אפשריות. במקביל, הרשויות הממשלתיות מתכוננות לתרחישים שונים, וכספים מוקצים לטיפול באבטלה ולתמיכה במערכת הבריאות כמו גם בקשישים וחולי נפש. "משבר הקורונה אינו, ומעולם לא היה, רק עניין של מאבק בנגיף ובמחלה הנובעת ממנו. זה נושא רחב היקף שמשפיע על כל חלקי בחברה", ציינה הלנגרן.

לא עסקים כרגיל

בכל הנוגע למדיניות "אי הטלת הסגר" של שוודיה, אמרה הלנגרן כי על אף שמעולם לא הוחל סגר מלא, העבודה מרחוק, הלימודים המקוונים בתיכונים ובאוניברסיטאות וההגבלות על אירועי תרבות ובידור השפיעו עמוקות על אזרחי המדינה. "שוודיה לחלוטין לא שידרה 'עסקים כרגיל', אבל היה עלינו לשמור על חברה מתפקדת. משום כך קיבלנו את ההחלטה לא לסגור גנים ובתי ספר יסודיים. אם סוגרים את בתי הספר, כיצד נאפשר לאנשים לעבוד בבתי האבות, בבתי החולים, במשטרה ובשירותי החירום? כיצד יופעלו בתי המרקחת, הרכבות והמרכולים?".

"החלטנו להיעזר במומחים ובמידע שהיה זמין אז", הסבירה השרה. "ידענו שילדים אינם מפתחים מחלה קשה ואינם מפיצים את הנגיף באופן משמעותי. כל זה הוכח בבדיקת מספר האנשים שיצאו לחופשות מחלה. מורות וגננות לא חלו יותר מאשר אנשים אחרים בחברה".

הלנגרן מצביעה על האמון הרב שרוכש הציבור לממשלה בשוודיה כחלק מהסיבה שהשוודים צייתו להנחיות. "עלינו להילחם בנגיף ולהגן על אוכלוסיות מוחלשות, אולם עלינו להבטיח גם שהצעדים יהיו כאלה שניתן יהיה ליישמם לאורך זמן בחברה מתפקדת", מספרת, "השוודים נותנים אמון בממשל. משום כך יצרנו אסטרטגיה המבוססת על נקיטת הצעדים הנכונים בזמן הנכון ובאזור הנכון של שוודיה, תוך הבטחת שקיפות מלאה".

בכל הנוגע לטענות שלפיהן שוודיה הקריבה את האוכלוסיה המבוגרת למען הכלכלה, הלנגרן אומרת שמדובר בביקורת לא הוגנת. "מובן שלא הקרבנו איש. עשינו כמיטב יכולתנו, כפי שלדעתי עשו מדינות אחרות, במטרה להציל חיים, לעצור את התפשטות הנגיף ולהגן על אוכלוסיות בסיכון. בתי האבות היו חלק קשה ומעציב, אבל זו סיטואציה מיוחדת. מי שחיים שם הם אנשים קשישים, שבריריים וחולים. יש בשוודיה 1,700 בתי-אבות שעוסקים בהענקת טיפול רפואי וחיים בהם 85,000 בני-אדם, כאשר 50% מהם שוהים בהם שישה חודשים בלבד לפני מותם. במקומות כאלו כל התפרצות, אפילו התפרצות של שפעת, היא עניין של חיים ומוות. הקמנו ועדה ממשלתית שתבין את מה שקרה. מי עשה מה, ומה אנחנו יכולים ללמוד מכל זה”.

לסיכום, להלנגרן יש עצה אחת, ברורה למדי. "אנחנו (מקבלי ההחלטות, ד.ס) אחראים להחלטות שאנו מקבלים", אמרה האלנגרן. "אולם, הרשויות לא יכולות להחליט להקשיב למומחים רק לפעמים, ולפעמים להתעלם מעצתם. המומחים שם כדי שנקשיב להם, ונתייחס למה שהם אומרים".

התקשורת העולמית מיהרה לדווח כי המדיניות השוודית במאבק בנגיף קורונה, שאיפשרה לחיים להמשיך כמעט כרגיל, נכשלה. שרת הבריאות וראש רשות הבריאות הציבורית במדינה מסבירים בראיון ל"הארץ" מדוע הניתוח העולמי שגוי, ואיך מצליחים לשטח את העקומה – בלי לסגור את המדינה.

פורסם ב"הארץ": https://www.haaretz.co.il/news/world/europe/.premium.highlight-MAGAZINE-1.8777018

בזמן שכמעט כל מדינות העולם נוקטות צעדים חסרי תקדים של סגר, השבתת פעילות כלכלית וסגירה מוחלטת של מערכות חינוך ותרבות, ישנה מדינה אירופאית אחת הנוקטת קו שונה. זוהי שוודיה והעובדה שהיא לא מיישרת קו עם שאר העולם מעוררת מחלוקת קשה ותגובות קיצוניות בתוך המדינה עצמה ובעולם כולו. בזמן שעיניהם של רבים מופנות כלפי סטוקהולם, אין זה מפתיע שחדשות כזב ודיווחים שגויים על שוודיה מוצאים את דרכם לחדשות החוץ של עיתונים ומהדורות חדשות בכל רחבי העולם. "יש הטוענים שבשוודיה העסקים כרגיל", אומרת לנה הלנגרן, שרת הבריאות השוודית, "אני מציעה להם לבדוק שוב. אני מציעה לשאול את הצוותים הרפואיים שעובדים מסביב לשעון בבתי-החולים, לשאול את בעלי העסקים הנאבקים כדי לשרוד, לשאול את המבוגרים שלא ראו את ילדיהם ונכדיהם במשך שבועות ואת הסטודנטים ותלמידי התיכון שלא יכולים ללכת לבתי-הספר. לא, העסקים אינם כרגיל בשוודיה. יש לנו אלפי חולים מאומתים והחברה השוודית מושפעת כולה".

אך גם אם העסקים בשוודיה אינם כרגיל, היא בוודאי אינה נוקטת במדיניות זהה למדינות אחרות. בתי-הספר היסודיים וגני-הילדים לא נסגרו ולו ליום אחד, חנויות, מספרות, מסעדות ובתי-קפה עדיין פתוחים. אזרחי שוודיה עדיין הולכים לעבודה, מבלים בפארקים ובגני השעשועים ומתאמנים במכוני כושר. הצעדים המרכזיים שננקטו בכל זאת הם הגבלת אירועים למקסימום של חמישים משתתפים, מוסדות ההשכלה הגבוהה והתיכונים עברו ללמידה מרחוק, נאסרו ביקורים בבתי-אבות ובתי-חולים וננקטו שורה של צעדים מקומיים ליצירת ריחוק חברתי במרחב הציבורי. מטרתה של ההתמודדות השוודית, בדיוק כמו זו של כל מדינה אחרת, היא "השטחת העקומה" אך השיטה השוודית בנויה על שורה של המלצות ובקשות מטעם השלטונות שאינן נאכפות כצווים מחייבים – בעלי סימפטומים כמו חום ושיעול מתבקשים להישאר בבית ומערכת התשלומים של הביטוח הלאומי השוודי עשתה את ההתאמות הנדרשות כדי שהם יוכלו לעשות זאת ללא חשש כלכלי. ואכן בערך 20% מכוח העבודה השוודי מושבת מעבודה בגלל סימפטומים קלים יחסית, עדות לכך שההמלצות נלקחות ברצינות. גם אנשים בקבוצות סיכון וכאלו שהם מעל גיל שבעים התבקשו להישאר בבית ככל הניתן וכלל הציבור התבקש להימנע מנסיעות לא הכרחיות בתחבורה הציבורית, לעבוד מהבית אם זה מתאפשר ולשמור על הגיינה בסיסית וריחוק חברתי.

טעות נפוצה שהתפרסמה במספר מקומות השבוע היא הידיעה ששוודיה הרשמית הכירה בטעותה וכעת היא משנה את מדיניותה. זה איננו המצב. להיפך, קובעי המדיניות השוודים טוענים שדווקא המדיניות שלהם היא כזו שתוכל להחזיק לאורך זמן רב מאוד. "כשנגיע לסוף הפנדמיה, מה שיקרה בעוד שנים, לא בקיץ הקרוב, נהיה חייבים לראות את ההשפעה ארוכת הטווח על בריאות הציבור", אומר יוהאן קרלסון, ראש הרשות השוודית לבריאות הציבור, "אנחנו חושבים שהצעדים שנקטנו בהם הם טובים, יש לנו מידע רב המעיד על כך שצעדי הריחוק החברתי שלנו עובדים, והמדיניות שלנו חייבת להיות כזו שאפשר להחזיק בה זמן רב. אנחנו לא צריכים להחליף מדיניות. ראינו שמדינות אחרות מחפשות עכשיו אסטרטגיית יציאה ודרכים לפתוח את החברה מחדש. המדיניות שלנו היא ברת-קיימא לאורך זמן והיא גמישה מספיק כדי להתאים אותה למצב בזמנים ובאזורים שונים".

קרלסון מסביר את ההבדלים בין שוודיה למדינות אחרות: "ההבדל בין הגישה השוודית לזו של מדינות אחרות אינו גדול מאוד" הוא אומר, "זה בעיקר הטון השונה. במקום להגיד לאנשים מה לעשות אנחנו מנסים להסביר. אנחנו לא אומרים לאנשים להישאר בבית. אנשים צריכים לצאת, להתאמן, לנשום אוויר נקי. זה טוב לבריאות הפיזית והנפשית שלהם. אני לא רואה שום היגיון בלהישאר בבית, אלא אם כן אין אפשרות לצאת ללא מפגש עם שכנים. במיוחד חשוב שאנשים מבוגרים שיכולים לצאת לבד יעשו זאת. אנחנו גם לא סגרנו את בתי-הספר של הילדים הצעירים. לא ראינו שום עדות לכך שזה יכול לתרום למדיניות. אין שום דו"ח או מחקר המוכיח שבתי-הספר הם חלק חשוב בהפצת המחלה. להיפך, יש השפעות שליליות רבות לסגירת בתי-הספר. אנחנו גם לא משאירים אנשים בבית בכפייה. יש לנו דיווחים ממדינות אחרות על אלימות בתוך הבית, על אלכוהוליזם ושימוש בסמים כשאנשים סגורים בבתיהם".

בתשובה לשאלת "הארץ" מספר קרלסון שבשבועיים האחרונים נערכות יותר ויותר בדיקות בשוודיה (בתחילת המשבר התקיימו כ-10,000 בדיקות בשבוע, בשבוע שעבר המספר עלה ל-20,000). הבדיקות כרגע הן בדיקות למציאת הנגיף בפציינטים עם סימפטומים, אנשים בקבוצות סיכון, צוותים רפואיים, קשישים בבתי-אבות ואנשים העובדים איתם, כעת הן מתרחבות גם לעובדי השירותים החיוניים. המספר המוגבל של הבדיקות וההתרכזות בחולים וקבוצות סיכון היא גם הסיבה לרושם המוטעה שאחוזי התמותה בשוודיה הם גבוהים יותר מאלו של מדינות אחרות המקיימות יותר בדיקות, גם בקרב אוכלוסייה בריאה. "אנחנו חושבים שעדיין קצת מוקדם לבסס מדיניות של בדיקות סרולוגיות הבוחנות חסינות", אומר קרלסון, "יש עדיין בעיות מתודולוגיות עם בדיקות אלו, אבל זה בדרך. אנחנו גם עורכים מחקר בסטוקהולם, בונים מחקר לשאר חלקי המדינה ויש גם יוזמות נוספות מהאוניברסיטאות. אנחנו מאוד רוצים להתחיל עם הבדיקות הסרולוגיות כדי לבחון את ההתפשטות באזורים שונים ובקבוצות אוכלוסייה סוציו-אקונומיות שונות ואנחנו מקווים שזה יתחיל בקרוב".

קרלסון הוא איש הדרג המקצועי, הוא מדען המשמש כעובד ציבור ולא כמינוי פוליטי, אך בשוודיה הדרג הפוליטי מקבל כמעט באופן מוחלט את המלצות המדענים, כולל אלו הקשורות באימוץ המדיניות לטיפול בווירוס הקורונה. שרת הבריאות השוודית, לנה הלנגרן, בשונה מקרלסון, היא נבחרת ציבור, אשת המפלגה הסוציאל-דמוקרטית השלטת. "אני רואה שעכשיו מדינות רבות שוקלות כיצד לפתוח את בתי-הספר שלהן", היא אומרת בראיון ל"הארץ" ומחזקת את דברי הדרג המקצועי, "לעומתן, אני חושבת שיש לנו אסטרטגיה שיכולה להחזיק לזמן רב. חלק ממנה היא היכולת לחזק, לשנות ולהוסיף צעדים כשנדרש לכך, צעדים מחייבים חוקית וגם כאלו שהם בגדר המלצות בלבד. אנחנו מוכנים לפעול, אנחנו ממשיכים להיות פתוחים, להקשיב למומחים שלנו ולהתאים את המדיניות שלנו אם יש צורך בכך".

הלנגרן מודעת היטב לטענה שהשיטה השוודית נכשלת בגלל מספר המתים בשוודיה הגבוה משמעותית מזה של שכנותיה הנורדיות. "קשה מאוד לקבוע לאיזו מדינה צריך להשוות אותנו ובאיזה שלב (של ההתפרצות) המדינות האחרות נמצאות", היא אומרת, "זה לא הוגן ודי מסובך לעשות את ההשוואה הזו. מעבר לכך, ההתפרצות בשוודיה היא בעיקר באזור סטוקהולם וקשה לקבוע מה קורה באופן כללי במדינה כולה". מומחים רבים בשוודיה טוענים שרמת התמותה במדינה אינה בהכרח תלויה במדיניות אי-הטלת הסגר שלה. מרכיבים אחרים כמו גיל האוכלוסייה והמצב בבתי-האבות משחקים ככל הנראה תפקיד מרכזי יותר. "בינתיים, כפי שאמרתי בעבר, הדאגה העיקרית שלנו לא נוגעת לאוכלוסייה הכללית מכיוון שזו נענית להנחיות", אומרת הלנגרן, "בסקר שערכנו לפני מספר שבועות גילינו שלפחות 87% מהאוכלוסייה נענית לכל ההנחיות. הדאגה העיקרית שלנו נוגעת לבתי-אבות, זו בעיה ואנחנו מנסים לבדוק מה הסיבה לכך, דיברתי עם קולגות שלי ברחבי העולם המצביעים על מצב דומה ועל אותו החשש. זה אתגר וזה מקור משמעותי לדאגה. בשלב זה קשה לדעת מה בדיוק עלינו לעשות כי במקומות האלו דווקא יש לנו סגר באופן מעשי, הם סגורים למבקרים כבר חודש".

נכון ל-17 באפריל מתו בשוודיה 1,400 בני-אדם כתוצאה מהקורונה, 139 מתים למיליון תושבים. זהו מספר נמוך מזה של בריטניה, צרפת, בלגיה, הולנד, שוויץ וכמובן מזה של ספרד ואיטליה, אך הוא גבוה משמעותית מזה של שכנותיה של שוודיה. עם זאת, חשוב לזכור שכפי שאומרת שרת הבריאות, מדינות שונות נמצאות בשלבים שונים של המגפה. בימים האחרונים הופצה טענה שמספר המתים בשוודיה, כמו זה של מדינות אחרות, נמצא בעלייה. זוהי טענה מוטעית המתבססת על צורת איסוף הנתונים של אתר הסטטיסטיקה העולמי ה- Worldometer שאינו לוקח בחשבון את אופן הבדיקה, הניתוח, הרישום והדיווח על תמותה בשוודיה. "במקרה של שוודיה ובפרט בעניין גרף התמותה ה-Worldometer מציג תמונה שגויה", אומר פרופ' אייל שחר, פרופסור אמריטוס לבריאות הציבור באוניברסיטת אריזונה, "רואים בו טיפוס במספר המתים היומי. שלשום 114 מתים, אתמול 170. לא היה ולא נברא! התמותה היומית יורדת, לא עולה. המתים האלה מתפזרים בין תאריכים שונים. מחר ומחרתיים יהיו כותרות חדשות בעולם על כישלון נוראי של השוודים, מפני שרוב העולם שואב מה-Worldometer את הנתונים, אבל אתר הניטור העולמי אינו מעדכן נתוני ימים קודמים, ומחשב את מספר החולים והמתים החדש כהפרש במספר המתים המצטבר בין ימים עוקבים". ע"פ האפידמיולוג השוודי הראשי, אנדרס טגנל, עומד מספר המתים היומי על כשישים בימים האחרונים וחשוב מכך, הגרפים השוודים, בשונה מאלו המתפרסמים בעולם, מראים על דעיכה איטית אך יציבה במספר המתים בשבוע האחרון. הרשויות השוודיות נזהרות ואינן טוענות שהמגיפה הגיעה לסופה, אך ישנן בהחלט סיבות טובות להעריך שהמגמה חיובית, בעוד שמדינות הנמצאות עדיין בסגר רחוקות מדעיכה, כך שלא ניתן להשוות בין יעילות המדיניות שלהן לבין זו השוודית.

עם זאת, דבר אחד ברור. בשלב זה, ממש כמו ישראל הנמצאת בסגר ממושך, שוודיה מצליחה "לשטח את העקומה". כ-20% מהמיטות במחלקות הטיפול הנמרץ עדיין פנויות לשימוש, מערך לאומי מוכן להעביר חולים בין אזורים שונים אם יהיה צורך בכך, בתי-חולים שדה הוקמו בסטוקהולם ובגטנבורג אך עדיין לא נמצאים בשימוש והצוותים הרפואיים עומדים בעומס למרות התנאים הקשים והבעיות באספקת ציוד מגן. בתקשורת הבינלאומית התפרסמו דיווחים על בני שמונים הנשלחים למות בביתם, על מכונות הנשמה חסרות ועל וויתור על חיי אדם. גם אלו הם דיווחים מוטעים. אף אדם בשוודיה לא מת כתוצאה ממחסור במכונת הנשמה או מיטת טיפול נמרץ. "מערכת הבריאות שלנו מתמודדת עם המצב", אומרת שרת הבריאות הלנגרן, "יחידות טיפול הנמרץ שלנו גדלות בכל יום שעובר, הן משתפות פעולה בין המחוזות השונים בניסיון להיות סולידריות זו עם זו והמערכת בהחלט מתמודדת עם המצב נכון להיום". גם הלנגרן אינה יודעת בוודאות אם מצב זה יחזיק לאורך זמן אך מדיניותה נסמכת על תרבות שוודית ארוכת שנים. "זה זמן רב שאנחנו משלבים בין דרישות חוקיות לבין המלצות וולנטריות בכל הנוגע לבריאות הציבור בשוודיה", היא מסכמת, "מדיניות זו מצליחה. התכנית הלאומית לחיסון ילדים, למשל, איננה דרישה חוקית ובכל זאת 97% מילדי שוודיה מחוסנים בהתאם לתוכנית. שיתוף במידע ובניסיון ההתמודדות עם הפנדמיה הזו היא חשובה ואנחנו יכולים ללמוד אחד מהשני. אנחנו מאמינים שצריך להתמודד עם COVID 19 כמרתון ולא כספרינט, ואנחנו רחוקים עדיין מהמטרה".