שוודיה – שנה למגפה

רק מדינות מעטות משכו תשומת לב עולמית כפי שעשתה שוודיה מאז החלה מגפת הקורונה. העובדה שהיא לא הטילה סגרים, לא כפתה בידודים, לא השביתה בתי-ספר ולא המליצה על עטית מסכות גרמה לה להפוך למושאם של אלפי מאמרי פרשנות, ידיעות עיתונאיות וכתבות טלוויזיה. יש שכינו אותה "קבוצת הביקורת של העולם", אחרים אמרו שביצעה "ניסוי בבני-אדם". יחד עם תשומת-הלב הגיעו, כצפוי, גם חדשות הכזב. דיווחים על כך שבשוודיה בני 65 ומעלה לא מאושפזים בבתי-חולים אלא מופקרים למות ושהממשלה מקריבה את הזקנים למען הכלכלה נפוצו בכל רחבי העולם. דברים אלו אמנם מופרכים, אך המודל השוודי אכן מעלה שאלות – מה בעצם קרה שם בשנה האחרונה? מה המצב כעת? האם השוודים הצליחו או כשלו ומה מצפה להם בחודשים הקרובים?

פורסם ב"הארץ": https://www.haaretz.co.il/news/world/europe/.premium.HIGHLIGHT-MAGAZINE-1.9504171

הוקן פרנדן גר בשטוקהולם ועובד בימים כתיקונם כמדריך תיירים, אבל הימים אינם ימים רגילים ותיירים נחשבים למצרך נדיר ביותר במדינה מאז פרוץ מגפת הקורונה בשנה שעברה. "מטבע הדברים המגפה השפיעה מאוד על חיי המקצועיים", אומר פרנדן בן ה-61 ל"הארץ". "העולם נסגר ועונת התיירות הסתיימה עוד לפני שהחלה. ב-2020 הגיעו אפס תיירים ואני ואשתי, גם היא מדריכת תיירים, איבדנו את כל הכנסותינו". למרות המצב הקשה שאליו נקלעו, פרנדן ורעייתו לא נשברו. היא עברה השתלמות ועובדת כיום כמאמנת כושר ומדריכת יוגה, והוא קיבל מלשכת התעסוקה עבודה חלקית במשלוחי מזון ומקבל דמי אבטלה עבור הימים שבהם אינו עובד. "זאת היתה שנה נוראית מבחינת קורבנות המגפה, אבל ברמה האישית היא היתה טובה", הוא אומר, "קנינו אופניים וגילינו מחדש את העיר, פעמים רבות ביחד עם הילדים והנכדים, והיה לנו יותר זמן לעצמנו ולמשפחה".

כמו לבני הזוג פרנדן, לשוודים רבים היתה 2020 שנה שונה מכל מה שהכירו. הכל התחיל, ככל הידוע, בינואר כשתושבת המדינה הגיעה בטיסה מהעיר ווהאן שבסין. אולם, יש חשד שכבר בדצמבר 2019 היו נדבקים במדינה, אבל הם לא אותרו בשל היעדר בדיקות בזמנו. בתחילת מארס כבר נרשמה הדבקה בקהילה עם נחיתתם של נדבקים רבים בפברואר בטיסות מצפון איטליה, איראן ומדינות נוספות. כבר בשלב הראשון של המגפה נמתחה ביקורת על הרשויות השוודיות על כך שלא העריכו את הסכנה ולא נערכו בהתאם. ב-11 במארס, היום בו הכריז ארגון הבריאות העולמי על מגפה עולמית, מת בשטוקהולם חולה הקורונה הראשון. באפריל נרשם גל תחלואה משמעותי ועד אמצע יוני מתו מדי יום בשוודיה עשרות בני אדם שנדבקו בנגיף.

מערכת הבריאות עמדה בעומס הכבד ולא קרסה הודות למאמצים גדולים של הצוותים הרפואיים ותגבור תקציבי ולוגיסטי מצד הממשלה והרשויות המקומיות. לעומת זאת, בבתי האבות המצב היה אחר לגמרי. דו"ח של ועדה ממשלתית קבע בדצמבר ששוודיה נכשלה בהגנה על האוכלוסייה בבתי האבות כתוצאה מהזנחה וטיפול לקוי של הממשלה הנוכחית ושל קודמותיה. 

בגל הראשון, האסטרטגיה השוודית לבלימת הידבקויות במדינה היתה ייחודית. בניגוד לסגרים כלליים שנכפים באמצעות פיקוח וסנקציות, הרשויות פשוט ביקשו מתושבים שפיתחו תסמינים לנגיף ומאנשים בקבוצות סיכון להישאר בבית. כמו כן, האוכלוסייה הכללית התבקשה לעבוד מהבית במידת האפשר ולהימנע מנסיעות מיותרות. בניגוד למערך מקיף של בדיקות, מעקבים ובידודים שהוקם במדינות רבות, השוודים ביצעו בשלב הראשון בדיקות קורונה רק בבתי החולים ובמערכת הטיפול באוכלוסייה המבוגרת. אנדרס טגנל, האפידמיולוג הראשי והאיש המזוהה ביותר עם ההתמודדות השוודית עם הקורונה, הסביר את המדיניות הזו בראיון ל"הארץ" באפריל ואמר שלשוודיה היתה יכולת בדיקה מוגבלת. לדבריו, גם אם בדיקות מעלות תשובות חיוביות, ההמלצה ממילא תהיה להישאר בבית. טגנל גם אמר שהמדיניות השוודית מתבססת על רמה גבוהה של אמון ציבורי בשלטונות ועל מחשבה לטווח ארוך. למרות ההסתמכות על אמון הציבור, הממשלה והשלטון המקומי, הרשויות השוודיות נקטו במספר קטן של צעדים מגבילים על רקע המגפה: הן העבירו את האוניברסיטאות והתיכונים ללמידה מקוונת, הגבילו התקהלויות בפומבי ל-50 איש, אסרו על ביקורים בבתי חולים ובבתי אבות והטילו מגבלות מסוימות על הגשת אוכל בברים ומסעדות.

במהלך קיץ 2020 המגפה דעכה בשוודיה ומחלקות הקורונה בבתי החולים התרוקנו. אבל הדעיכה היתה רגעית ובנובמבר החל גל שני וקטלני יותר של הידבקויות. פעם נוספת נרשמו עשרות מקרי מוות ביום ובתי החולים התמודד עם עומס גדול. על רקע המצב, הרשויות בשוודיה החליטו להחמיר את ההגבלות: הן הגבילו התקהלויות לשמונה אנשים, הטילו איסור על מכירת אלכוהול אחרי השעה שמונה בערב וסגרו בתי קולנוע, מוזיאונים וספריות ציבורית. עם זאת, האסטרטגיה הכללית לא השתנתה. ראשי המדינה המשיכו לסמוך על אמון הציבור ונמנעו מסגירה כללית של המשק והשאירו את בתי-הספר, המסעדות והקניונים פתוחים. גם חנויות ובתי עסק נותרו פתוחים, אך עם הגבלה של מספר המבקרים בהם. יתר על כן, במקום לחייב לעטות מסכות הם המליצו לתושבי המדינה להשתמש בהן רק בתחבורה הציבורית, בשעות השיא.

ברחבי העולם נוצר הרושם שבזמן שמדינות רבות מסתגרות וסובלות מפגיעה כלכלית קשה, בשוודיה "העסקים כרגיל". אבל המציאות היתה שונה. "בהתחלה חשבתי שנעבוד מהבית למשך חודש ואז נחזור למשרד", מספר ל"הארץ" אריק נוימן, ארט דיירקטור בן 56 משטוקהולם. "היום, עשרה חודשים מאוחר יותר, הייתי במשרד רק יום אחד". נוימן מספר שהפסיק להתעמל בחדר כושר, לא מבקר את הוריו וכמעט שלא נפגש עם חברים. הוא אמנם אומר שאינו מוטרד מאוד מהנגיף באופן אישי, אבל חש סולידריות עם אחרים שעלולים להידבק ודואג למערכת הבריאות העמוסה. "אין מי שבודק אותי והמשטרה לא תעצור אותי אם לא אקיים את ההמלצות", הוא אומר, "אבל נדמה לי שמרבית השוודים עושים מה שצריך כשיש משבר". בתו בת ה-16 של נוימן נדבקה בקורונה ופיתחה תסמינים קלים ובשל מצבה שהתה שבועיים בבידוד. "כשהיא פוגשת עכשיו חברות הן מתחבקות כרגיל, בזמן שאנחנו המבוגרים הפסקנו לגמרי ללחוץ ידיים", מספר נוימן.

בדומה לזוג פרנדן, גם לינאה סאליי, זמרת וכנרית בת 60 המתגוררת בשטוקהולם, נפגעה מהקורונה ברמה המקצועית. "כל העבודות נעלמו בן לילה באמצע מארס", היא מספרת, "אף על פי שאני עובדת בתחומים רבים, משתתפת בקונצרטים, מדריכה סיורים ומפיקה אירועים, הכל נעלם ואני עדיין לא יכולה לתכנן שום דבר גם אחרי שחלפה שנה". סאליי אומרת שהשנה האחרונה היתה במובנים רבים עבורה גם הפסקה מבורכת. היא החזיקה מעמד כלכלית הודות לחסכונות שהיו לה, פתחה ערוץ יוטיוב ופיתחה את כישוריה הדיגיטליים. גם היא בילתה זמן רב עם משפחתה וחבריה, אם כי נמנעה מללכת למסעדות ובתי קפה. את המקצוע שלה היא לא זנחה ומתכוננת בימים אלה לקונצרטים דיגיטליים ועושה חזרות.

שוודיה סבלה מכמה חסרונות בעת התמודדותה עם נגיף הקורונה: היא מדינה מבוגרת מאוד (20% מהאוכלוסייה מעל גיל 65), היא קרה, גבולותיה פתוחים למדינות אחרות, אוכלוסייתה מגוונת מאוד והיא לא מורגלת במצבי חירום. מצד שני, היו לה גם יתרונות: מערכת בריאות אוניברסלית המספקת שירותים טובים, מערכות שלטוניות יציבות ומתוקצבות היטב וריבוי משקי-בית שחיים בהם אדם אחד בלבד. בהתחשב בעמדת הפתיחה שהיתה לה לפני שנה, קשה להעריך מה היתה ההשפעה האמיתית של המדיניות השוודית על שיעורי התחלואה והתמותה מקורונה. ביחס לשכנותיה הנורדיות, פינלנד, דנמרק ונורבגיה, שיעורי התמותה בשוודיה היו גבוהים מאוד. בסה"כ מתו במדינה, שאוכלוסייתה מונה כעשרה מיליון תושבים, כ-12 אלף בני אדם ומספר המתים למיליון תושבים היה גבוה ועמד על 1,166. לשם השוואה, בדנמרק, פינלנד ונורבגיה נרשמו 372, 123 ו-104 מתים למיליון אנשים, בהתאמה. אבל ביחס למדינות רבות אחרות באירופה, בהן כאלה שהטילו סגרים, סגרו בתי ספר והשביתו את המשק, שיעור התמותה בשוודיה נמוך יחסית. בבריטניה, ספרד ואיטליה, למשל, מספרי המתים מקורונה למיליון תושבים הם 1,263,1,565 ו-1,471, בהתאמה.

בראייה רחבה יותר של בריאות הציבור יש המשערים שההימנעות מהטלת סגרים הביאה לשוודיה תוצאות טובות יותר בפרמטרים שטרם נמדדו כמו שיעורי דיכאון, השמנה, התמכרויות, אלימות והתפתחות של מחלות אחרות החל מסכרת ועד להתקפי לב ושבץ. בשוודיה גם נשמעה טענה שהתמותה הגבוהה במדינה ב-2020 היא תוצאה של שיעורי תמותה נמוכים משפעת ב-2019. בראיון שהעניקה ל"הארץ" בספטמבר אמרה שרת הבריאות של שוודיה, לנה הלנגרן, שמוקדם לשפוט את המדיניות השוודית משום שמדובר במרתון ולא בריצת ספרינט. "זו אינה תחרות ואין סיבה להכריז על מנצח", היא אמרה, "עדיין מוקדם ומסוכן מדי להשוות שיעורי תמותה שבועיים. מדינות שונות נפגעו בדרכים שונות. יש להן תשתיות שונות, ומערכות יחסים שונות בין הרשויות לאזרחים. הן בודקות בשיטות שונות ומחזיקות בנתונים ובמידע שונים. בטווח הארוך, כולנו זקוקים לחברה שמתפקדת היטב. עלינו ללמוד את מה שאפשר מאחרים, לא להפנות אצבעות מאשימות ולנסות להתמיד בציות להמלצות לאורך זמן".

עם זאת, יש לא מעט עדויות על כישלונות נקודתיים ומערכתיים באופן שבו שוודיה התמודדה עם המגפה. התקשורת השוודית חשפה מקרים שבהם דיירי בתי אבות שנדבקו בנגיף לא זכו לפגוש רופא ולא פונו לבתי חולים למרות מצבם הקשה. צוותי בתי האבות לא היו ערוכים, לא היו מצוידים ולא הוכשרו כלל להתמודדות עם מגפה. גם הרשות לבריאות הציבור, שמנהלת את המשבר הבריאותי, ספגה ביקורת קשה. בימים הראשונים של המגפה, כך נטען, היא היתה שאננה ולא העריכה נכון את הסכנה. בהמשך, ראש הממשלה עצמו, סטפן לופבן, הצטרף לטענות ואמר שרשות הבריאות המעיטה בהערכותיה לגבי הגל השני. דמויות מרכזיות באקדמיה ובמערכת הרפואית גם הצטרפו למבקרים, ובשלבים שונים דרשו מהרשות להחמיר את המלצותיה במטרה לבלום את התפשטות הנגיף.

גם בתחום החיסונים בשוודיה יש סימנים המעידים על עיכובים ומחדלים, אם כי בסוגיה זו מדובר בעיקר בכשל ברמה האירופית ולא הלאומית. כמו מדינות רבות אחרות, שוודיה רכשה חיסונים כחלק מעסקה של האיחוד האירופי עם יצרניות החיסונים אבל האספקה של המנות איטית, בין היתר בגלל תקלה בייצור ובאספקת החיסונים של חברת אסטרה-זנקה. נכון ל-2 בפברואר, שוודיה חיסנה 256,978 בני אדם במנה הראשונה של החיסון ו-28,279 במנה השנייה. המשמעות היא ש-3.13% מהאוכלוסייה הבוגרת במדינה (מעל גיל 18) קיבלו מנה אחת של החיסון ו-0.34% בלבד קיבלו את שתי המנות.

המערכת הפוליטית השוודית אמנם תמכה בממשלה והתייצבה מאחוריה בשנה החולפת, אך בשבועות האחרונים מתחילים להישמע גם קולות אחרים. "אנחנו צריכים להגיב אחרת מעתה והלאה", אמרה אֵבָּה בוש, מנהיגת המפלגה הנוצרית-דמוקרטית האופוזיציונית בראיון ליומון "אפטונבלדט", "אם אין לממשלה אומץ להנהיג היא צריכה להתפטר". עם זאת, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית השלטת עדיין מובילה בסקרים וזכתה ל-28.5% תמיכה בסקר שנערך בחודש שעבר, עלייה של 2% לעומת נובמבר.

"אני חושב שהתמודדנו טוב עם המגפה", אומר מדריך התיירים פרנדן, "לא הייתי רוצה עכשיו להיות במקום אחר. אבל היו גם כישלונות. בעיקר ההדבקה בבתי האבות. בעשורים האחרונים היו בשוודיה הפרטות חסרות מעצורים במערכת הטיפול בקשישים וזאת אחת הסיבות לרשלנות בהכשרת הצוותים הרפואיים בבתי האבות. לדברי פרנדן, הנגיף התפשט בקרב אוכלוסייה מוחלשת נוספת בשוודיה. "ב-2015-2014 היתה שוודיה אחת המדינות שפתחה הכי הרבה את הדלת פליטים. רבים מהם התמקמו בפרברים של שטוקהולם והחלו לצוץ תופעות שלא הכרנו קודם לכן", מספר מדריך התיירים. "מגורים בצפיפות במשפחות גדולות, התקהלויות המוניות של קרובי משפחה מבוגרים ופחות גישה למידע מהשלטונות. בעניין הזה הרשויות נכשלו וייתכן שזהו הסבר להבדלים בהתפשטות המחלה בין שוודיה לבין דנמרק, פינלנד ונורבגיה שכמעט ולא קלטו אליהן פליטים".

גם סאליי מתחה ביקורת על התמודדות הרשויות עם המגפה, בייחוד בפן הכלכלי, ובמהלך המשבר יזמה מחאה של עובדים עצמאיים ביחד עם עמיתה שלה. "אנחנו העצמאיים הקטנים שאין להם עובדים שכירים הופלינו לרעה", היא אומרת ומספרת שחברות גדולות בשוודיה הוציאו עובדים לחל"ת וקיבלו מהממשלה תמיכה כספית על הוצאות קבועות ואילו החברות הקטנות מתחילות רק עכשיו לקבל עזרה. סאליי צודקת. גם בימים כתיקונם המשק השוודי נוטה לטובתם של עובדים שכירים וחברות גדולות. בראיון ל"דה-מרקר" ביוני הסבירה שרת האוצר השוודית, מגדלנה אנדרסון, את האסטרטגיה הכלכלית של המשבר כתוכנית בעלת ארבעה שלבים, כולם נוטים לטובת המערכות הציבוריות והגופים הגדולים במשק. הצעד הראשון היה הקצאת תקציבים למערכת הבריאות וניהול המשבר עצמו, השני היה צעדים להגבלת הפגיעה בתעסוקה ובעסקים באמצעות פיצויים, תשלום לעובדים בחל"ת, ערבויות, חיזוק נזילות וכו'. הצעד השלישי הוא תמיכה במובטלים באמצעות דמי אבטלה, הכשרה מקצועית והסבה מקצועית והרביעי הוא השקעה גדולה במערכות הציבוריות ליציאה מהמשבר. אנדרסון תומכת בחיזוק האיגודים המקצועיים ובהגדלת התעסוקה הקבועה במערכת הבריאות, כך שנראה שגם בתום המשבר עצמאים קטנים לא יהיו במוקד ההשקעה הממשלתית.

"אני חושב שמוקדם מדי לדעת אם בחרנו בדרך הנכונה", אומר נוימן, "לכל מדינה יש את התנאים שלה, וההשלכות החברתיות ארוכות הטווח עלולות להתגלות כגדולות יותר במדינות שהיה נראה שהצליחו בתחילת הדרך". הארט דיירקטור משטוקהולם סיכם ואמר כי "אני מקווה שנדע להעריך יותר זה את זה כשכל זה ייגמר, ואני מקווה שנחזור להיפגש באופן אנלוגי. לעזאזל הזום".

שרת האוצר השוודית: "לא הקרבנו חיי אדם כדי להציל את הכלכלה"

"לא הקרבנו חיי אדם כדי להציל את הכלכלה" כך אומרת שרת האוצר של שוודיה, מגדלנה אנדרסון, והודפת טענות על כישלון שוודי כפול – מצד אחד מספר מתים גבוה ומצד שני כלכלה שנפגעה לא פחות מהשכנות הנורדיות שיש בהן הרבה פחות מתים. כמה עמוק המשבר הכלכלי של שוודיה, כיצד מתמודדת איתו הממשלה הסוציאל-דמוקרטית והאם היא ממשיכה לדבוק בתמיכתה באיגודים המקצועיים, במדינת הרווחה ובמערכת רפואית אוניברסלית? 

פורסם ב-TheMarker:

https://www.themarker.com/coronavirus/.premium-1.8887633

האופן הייחודי שבו שוודיה הגיבה למשבר הקורונה הציב אותה במוקד תשומת הלב העולמית בשבועות האחרונים. היא לא סגרה את בתי-הספר היסודיים וגני הילדים, היא לא הנהיגה סגר ולמרות שנהוגות בה מספר הגבלות, כמו הגבלת אירועים ל-50 איש ואיסור ביקורים בבתי-אבות, מרבית צעדי הריחוק החברתי הם בגדר המלצות בלבד. הממשלה השוודית אמנם חוזרת ומדגישה שמטרת-העל שלה דומה לזו של שאר מדינות אירופה – יישור עקומת החולים והגנה על אוכלוסיות בסיכון, אך יש החושדים שמטרת המדיניות ה"רכה" היא צמצום הנזק הכלכלי של המגפה. מבקרים אלו טוענים שהכישלון השוודי הוא כפול, כלומר שהתגובה המתונה העלתה את שיעורי התמותה אך לא הצליחה להציל את הכלכלה. יותר מ-4,400, בני-אדם מתו עד כה בשוודיה בעוד הכלכלה ספגה מכה דומה לזו של מדינות שכנות עם הרבה פחות מתים (דנמרק עם 576, נורבגיה עם 236 ופינלנד עם 318, נכון ל-1 ביוני). במקביל הראה מחקר שערכו חוקרים באוניברסיטת קופנהגן שהפגיעה בפעילות הכלכלית הצרכנית בשוודיה ובדנמרק היתה דומה.

השוודים טוענים שעדיין מוקדם לשפוט את תוצאות מדיניותם מבחינה רפואית, אך האם הם באמת התכוונו להציל את כלכלתם במחיר של וויתור על חיי אדם? "זו מעולם לא היתה המדיניות שלנו", אומרת שרת האוצר השוודית מגדלנה אנדרסון, בראיון לדה-מרקר, "האסטרטגיה שלנו היתה לפעול ע"פ המלצות המומחים ומעולם לא עשתה הממשלה טרייד-אוף בין הכלכלה להצלת חיי אדם. נהגנו על פי ההמלצות שקיבלנו מהמומחים שלנו, גם אם עצותיהם היו קצת שונות מאלו של מומחים במדינות אחרות. בנוסף לכך, שוודיה לא הוסיפה הגבלות על מה שהמומחים המליצו, כפי שעשו מדינות אחרות". לכל אורך הדרך אנדרסון מדגישה שכשהממשלה החליטה על צעדים לעצירת התפשטות המגפה, היא לא התחשבה בשיקולים כלכליים כלל, אלא נהגה ע"פ המלצת הרשויות המקצועיות.

אנדרסון מביאה נתונים משלה על הפעילות הכלכלית במדינה המבוססים על נתוני בנקים מקומיים. נתונים אלו מראים שבעוד שישנם ענפים שהראו עליה בצריכה כמו מוצרי מזון ומכשירי חשמל, אכן היתה במרץ-אפריל ירידה חדה במגזרים רבים, החל בירידה של עד 20% בענף הריהוט והשיפוצים, דרך ירידות של 40%-60% במסעדנות, המלונאות, ההלבשה וההנעלה ועד ירידות של למעלה מ-80% בענף התעופה והנסיעות. עם זאת, מרבית הענפים מראים סימני התאוששות במאי. בסוף אפריל, מדגימה אנדרסון, נתוני כרטיסי אשראי מבנקים שונים מראים על כך שסך הנפילה בצריכה בשוודיה היתה זהה לנורבגיה (כ-10%) וקצת קטנה יותר מזו של דנמרק (15%) ופינלנד (19%).

האם נתונים אלו מראים שהמדיניות השוודית נכשלה?

"הציבור השוודי הקשיב להמלצות ושומר על הכללים. אנשים עובדים מהבית, שומרים על ריחוק חברתי במסעדות, אין כינוסים של יותר מחמישים אנשים וכו'. מטבע הדברים זה פוגע בכלכלה וזו הוכחה לכך שהמדיניות השוודית (לריחוק החברתי) דווקא עובדת". אנדרסון מוסיפה שהנתונים הצרכניים מתחילת המשבר הם לא סוף הסיפור. "המידה ששוודיה תושפע מהנגיף תלויה באורך זמן השפל בכלכלה העולמית. שוודיה היא מדינה מאוד מוטת ייצוא וההשפעה ארוכת הטווח של המשבר תלויה בזה. ייצוא מרכיב כ-50% מהתמ"ג, כמיליון וחצי עובדים מועסקים בחברות העוסקות בייצוא והייצוא השוודי הוא תעשייתי יותר מהשכנות הנורדיות שלנו". אנדרסון נותנת לדוגמא את דנמרק שאמנם הטילה סגר אבל הייצוא שלה מורכב מתרופות, מזון וסחורות אחרות ששפל עולמי פוגע בהן פחות משהוא פוגע בייצוא השוודי (המורכב מכלי-רכב, מכונות, מוצרי עץ וכו'). זאת ועוד, כ-70% מהייצוא השוודי מיועד לאיחוד האירופי וסגרים בגרמניה, בריטניה ומדינות אחרות ביבשת פוגעים בו באופן מיוחד.

מגדלנה אנדרסון (53) היא מבכירות המפלגה הסוציאל-דמוקרטית והיא מכהנת כשרת האוצר מאז שזו חזרה לשלטון ב-2014. כשהיא מסבירה מה צפי הפגיעה של משבר הקורונה בשוודיה ברור שהיא עומדת בפני אתגר לא פחות גדול מזה של עמיתיה במדינות השכנות. אנדרסון אומרת שברבע הראשון של 2020 הירידה בתמ"ג היתה של 0.3% בהשוואה לרבעון הקודם אבל אפילו התסריט האופטימי שלה מראה על ירידה של 4.2% בתמ"ג ב-2020, כאשר התסריט הפסימי הוא ירידה של עד 10%. נתוני האבטלה קשים גם הם, משרד האוצר השוודי צופה שאחוז המובטלים יהיה בטווח שבין 9% ל-13.5% מכוח העבודה ב-2020 וב-2021.

מהי האסטרטגיה השוודית ליציאה מהמשבר?

"האסטרטגיה שלנו מורכבת מארבעה צעדים. הראשון הוא לעשות כל שניתן באמצעות התקציב להגביל את התפשטות הנגיף. לצורך כך הממשלה המרכזית לוקחת על עצמה את העלויות הנוספות שקשורות להתפרצות. בד"כ הרשויות המוניציפלית מממנות את המערכת הרפואית בשוודיה, אבל במקרה זה הודענו בבירור כבר בשלב מוקדם שהממשלה תישא בעלויות כדי שמחסור בכסף לא יהיה מכשול לטיפול בחולים". במקביל, מסבירה אנדרסון, הממשלה נושאת בעלות הכרוכה בכך שעובדים הסובלים מסימפטומים של Covid-19 נשארים בבית ומממנת את הבדיקות והמחקר הנדרשים לניהול המשבר. הצעד השני ע"פ אנדרסון כולל צעדים להגבלת הפגיעה בתעסוקה והגבלת הפגיעה בעסקים. צעדים אלו כוללים פיצוי לעסקים, תשלום לעובדים בחל"ת, ערבויות וחיזוק נזילות לחברות ועוד. הצעד השלישי הוא תמיכה במובטלים והוא כולל הקצאת משאבים למערכות המופקדות על דמי אבטלה, הכשרה מקצועית והסבה מקצועית. הצעד הרביעי הוא ההערכות לשיקום מהיר אחרי המשבר, כלומר הקצאת תקציבים לתמיכה במערכות המוניציפליות, התחבורה הציבורית ועוד. בסה"כ מקציבה הממשלה, שנכנסה למשבר עם עודף תקציבי וחוב לאומי נמוך (35.1% מהתמ"ג) כ-245 מיליארד כתר (כ-89 מיליארד ש"ח), כ-4.9% מהתמ"ג. ע"פ הנתונים של אנדרסון נתון זה נמוך קצת מזה של נורבגיה (5.1%) וגבוה מזה של גרמניה (4.8%), דנמרק (4.2%), הולנד (4.1%) ופינלנד (1.9%). לכך אפשר להוסיף את הערבויות וחיזוק הנזילות לעסקים, סכום נוסף העומד על כ-335 מיליארד כתר (כ-122 מיליארד ש"ח).

בישראל יש וויכוח בין גישות שונות להתמודדות עם המשבר. האם שוודיה נוקטת בגישה של "שפיכת כסף" על המשק כדי לחלץ חברות ולהחזיר אנשים לעבודה או בגישה של הידוק חגורה ומשמעת תקציבית?

"חשוב לראות שהצעדים הכלכליים שנוקטים בהם יתאימו לשלבים השונים של המגפה. עכשיו, למשל, פחות חשוב לנקוט בצעדים שיעודדו צריכה ביתית, אין טעם לעודד אנשים ללכת למסעדות ובארים למשל. מצד שני, יש כעת צורך בצעדים שימנעו מאנשים להפוך למובטלים, צעדים כמו דאגה לעבודה בטווח הקצר או הורדת הוצאות לחברות על מנת שהן לא יפשטו את הרגל. אחר כך יהיו צעדים אחרים כמו השקעה במערכות הציבוריות והוצאה על רווחה. יהיה נבון ששוודיה, שיש לה חוב לאומי נמוך מאוד, תתחיל בדגש על הצלת מקומות עבודה ותמיכה בעסקים. לכן אנחנו מוציאים עכשיו כ-5% מהתמ"ג שלנו למטרות אלו".

לשוודיה יש שוק עבודה ייחודי המבוסס על איגודים מקצועיים חזקים ושיתוף פעולה בין מועסקים למעסיקים. האם המודל הנורדי עוזר לשוודיה להתמודד עם המשבר או שהוא מהווה מכשול?

אני מקווה שאחרי המשבר יהיה דיון ציבורי על החוזים הזמניים בשוק העבודה שלנו. צריך לדבר על מה שההעסקה הזמנית עושה לשוק העבודה ולאיכות העבודה במגזרים שונים, למשל כיצד היא משפיעה על הטיפול בזקנים. צריך יהיה לראות אם תהיה תמיכה פוליטית להקטנת האפשרות לעבודה בחוזים זמניים. אנחנו רואים שבתקופה זו חלה עלייה בחברות באיגודים המקצועיים השוודיים ואני מקווה שהעלייה הזו תימשך. זה יהיה טוב מאוד בשביל הכלכלה השוודית". המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של אנדרסון אמנם נמצאת בשלטון, אך בשנים האחרונות היא נאלצת לשתף פעולה עם מפלגות מרכז-ימין המושכות אותה ימינה בנושאים רבים הקשורים למיסוי, רפורמות במגזר הציבורי והחלשת האיגודים המקצועיים. אחת ההשפעות של המרכז-ימין בשוודיה, ברמה הלאומית והמוניציפלית, היא כניסתן של חברות פרטיות למערכת הבריאות. המערכת עדיין מספקת טיפול אוניברסלי ושוויוני לכלל האוכלוסייה, אך יש הטוענים שרמת הטיפול בקשישים ירדה בעקבות כניסתם של גורמים פרטיים ושזוהי אחת הסיבות לכך שמעל מחצית המתים מנגיף הקורונה בשוודיה מתו בבתי-אבות, בין השאר, בעקבות חוסר בציוד מגן וכוח-אדם לא מקצועי.

האם ייתכן שמשבר הקורונה הוא חמור יותר בשוודיה בגלל רפורמות שגרמו לכך שהרבה מבתי-האבות, ובמיוחד באזור סטוקהולם, מנוהלים ע"י גופים פרטיים למטרות רווח?

גם על זה חשוב שיהיה דיון אחרי המשבר. אנחנו הסוציאל-דמוקרטים עוסקים בסוגיה זו זמן רב. לדעתי צריך לדון במשמעות החתירה לרווח בניהול בתי-אבות. המפלגה שלי מתנגדת למצב כפי שהוא היום. כאמור, כוח-האדם הלא קבוע במגזר הזה הוא בעייתי, גם במוסדות פרטיים וגם בציבוריים. זו בעיה עכשיו בימי הפנדמיה אבל גם בימים רגילים. כשיסתיים המשבר וכשיתקיים דיון כזה, אם תהיה תמיכה פוליטית לתנאי עבודה טובים יותר בשוודיה, ובמיוחד לנשים שעובדות בטיפול בקשישים, אני אהיה הראשונה לתמוך ולהקדיש לכך יותר משאבים.

ממשלת מיעוט חדשה-ישנה בשוודיה: הימין הקיצוני בחוץ אך הסוציאל-דמוקרטים ייאלצו לקצץ מיסים ולעשות רפורמות בשוק העבודה

לאחר ארבעה חודשים של מאמצים להקמת ממשלה ללא המפלגה בעלת השורשים הנאצים, סטפן לופבן מתחיל כהונה שנייה כראש ממשלה. בנאומו תקף את גילויי האנטישמיות והתחייב להילחם בה.

התפרסם בהארץ בשיתוף אי.פי ורויטרס: https://www.haaretz.co.il/news/world/europe/.premium-1.6856259

לופבן מציג את ממשלתו, היוםAFP

ראש ממשלת שוודיה הסוציאל-דמוקרטי סטפן לופבן הציג היום (שני) את ממשלתו החדשה לפרלמנט. הממשלה החדשה-ישנה כוללת מעט חילופי שרים, אך שינוי מדיניות חד לימין – הכולל בין היתר קיצוצי מסים ורפורמות בשוק העבודה. הקמת הממשלה, שלצד 17 שרי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית כוללת גם ארבעה שרים ממפלגת הירוקים, הביאה לסיומו משבר פוליטי בן ארבעה חודשים במדינה.

הרכבת הממשלה התעכבה בשל ניסיונם של פוליטיקאים בשוודיה להקים ממשלה ללא נציגות של מפלגת "השוודים הדמוקרטים", בעלת השורשים הנאציים, שהפכה לשלישית בגודלה במדינה אחרי הבחירות בספטמבר. לופבן יכהן עתה בראש ,ממשלת מיעוט וכדי להבטיח את הישרדותו הפוליטית יסתמך על הסכם לתמיכה מבחוץ שאליו הגיע עם שתי מפלגות מרכז-ימין, מפלגת המרכז והמפלגה הליברלית, ועם מפלגת השמאל.

בנאומו אמר לופבן כי "תנועות ימין קיצוני מתפשטות ברחבי אירופה, ובמדינות רבות קבוצות בעלות סדר-יום אנטי-דמוקרטי נכנסו לממשלה. אבל בשוודיה בחרנו בדרך אחרת". הוא אף תקף את גילויי האנטישמיות ביבשת ואמר כי יש "להילחם בה בכל מקום שבו היא נמצאת ובכל צורה שבה היא באה לידי ביטוי". עוד אמר לופבן כי ארצו תארח בשנת 2020 כנס בינלאומי בנושא זיכרון השואה, ותחנוך מוזיאון חדש שיוקדש לחינוך לזיכרונה ולהנחלתו הלאה. "אנחנו לעולם לא נשכח, כך הבטחנו זה לזה, שוודיה לעולם לא תשכח", אמר.

לופבן התייחס בקצרה בנאומו לסכסוך הישראלי-פלסטיני ואמר כי "שלום ארוך-טווח בין ישראל לפלסטינים דורש פיתרון של שתי מדינות". לתפקיד שרת החוץ מונתה בשנית מרגוט וולסטרום, שבכהונתה הקודמת הובילה להכרה במדינה פלסטינית. צעד זה, בנוסף להתבטאויות שנויות במחלוקת בנושא הפלסטיני, גרם למשברים דיפלומטיים וליחסים מתוחים עם ישראל בארבע השנים האחרונות.

גם שרת הכלכלה מגדלנה אנדרסן המשיכה לכהונה נוספת ותפקח על שינוי המגמה הכלכלית במדיניות הממשלה, כפי שסיכם לופבן עם שותפותיו במרכז ובימין. בין היתר הבטיח לופבן – רתך בהכשרתו ומנהיג איגוד עובדים בעבר – להגדיל את ההוצאה הממשלתית בתחום הרווחה והחינוך, לצד הגדלת תקציבי המשטרה והביטחון. זאת, לצד קיצוץ במס ההכנסה, צמצום הרגולציה בשוק העבודה והפיקוח על שכירות.

האחד במאי – בין אירופה לישראל

היום, האחד במאי, נצבעת אירופה אדום. מפגינים ימלאו את הכיכרות, אנשי האיגודים המקצועיים יצעדו ברחובות ושירת האינטרנציונל תהדהד בכל רחבי היבשת. היוונים ימחו נגד גזרות קרן המטבע והאיחוד האירופי, הבריטים נגד מדיניות הצנע של ממשלתם והשוודים נגד פירוקה של מדינת-הרווחה ושחיקת העבודה המאורגנת. גם בישראל לא חסרות סיבות לצאת לרחובות.

פורסם בהארץ: http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2007926

חג הפועלים איננו המצאה אירופית. שורשיו, כידוע, הם דווקא במאבק עובדים אמריקאי. עם זאת, כבר עשרות שנים שמדינות אירופה הן המובילות את אירועי האחד במאי בעולם. זוהי כבר מסורת ארוכה וחלק גדול מהמסרים המרכזיים של החג לא השתנו מאז שנות השבעים של המאה הקודמת אז החלו חסידי המוניטריזם לפרק את מדינות-הרווחה האירופאיות באמצעות ריבית גבוהה, מאבק בעבודה המאורגנת והפרטות ענק שגזלו מאזרחי אירופה משאבים לאומיים ושירותים חברתיים.
כיום, למרות שאירופה נמצאת בעיצומו של משבר כלכלי קשה, התיאוריה המוניטריסטית שולטת עדיין במידה רבה באקדמיה, בפוליטיקה, ובחיי הכלכלה של היבשת. המרוויחים הגדולים ומקדמיה של שיטה זו, המעמידה במרכזה את המטבע ושימור ערכו, הם אלו הסוחרים בכסף. המפסידים הגדולים הם כל השאר, אלו המעוניינים בתעסוקה, ברווחה, בפיתוח תעשייתי ובשיפור רמת החיים.
אך המשבר הכלכלי האחרון מפר את ההגמוניה. למרות הטענות שסיבת המשבר נעוצה באזרחים שחיו ברמה גבוהה יותר ממה שהם יכלו להרשות לעצמם, יש גם תזה אחרת והיא זו שתוצג באחד במאי השנה בכיכרות אירופה. החתירה האובססיבית לאינפלציה נמוכה ולדה-רגולציה של שווקי ההון, יטענו הנואמים והמפגינים, הובילו להימורים פיננסיים שיצרו בועות שהתפוצצו, גלים של אבטלה והתרוששות המונית. וחשוב מכך, לא הוצאה ממשלתית רחבה, אלא דווקא צמצום בהוצאה ופגיעה בכוחו הכלכלי של הציבור הם המשמרים את המיתון. טענות אלו יישמעו היום מסלובניה ועד פורטוגל מאיטליה ועד נורבגיה.
באנגליה לדוגמא יש מסורת ארוכה של אירועי אחד במאי. אלו כוללים הפגנות ססגוניות בטרפלגר סקוור בלונדון, מצעדים במרכזי הערים הגדולות ולעיתים גם עימותים עם המשטרה. השנה סביר להניח שמפגינים רבים יתמקדו במדיניות הצנע של רה"מ דיויד קמרון. כך, על כל פנים, מתבטאים לאחרונה מנהיגי הלייבור והאיגודים המקצועיים. "אפילו קרן המטבע הבינלאומית טוענת שבריטניה צריכה להקל את הצנע", אמרה מזכ"לית קואליציית האיגודים המקצועיים הבריטיים ה-TUC, פרנסיס אוגריידי בשבוע שעבר והאשימה את קמרון בדבקות בקיצוצים כושלים במקום בהשקעה בצמיחה, כפי שמציע לדבריה "כל כלכלן נבון מאז קיינס".
בצד השני של היבשת, ביוון, ייפתחו האיגודים המקצועיים בשביתה לרגל האחד במאי. עצרות גדולות יתקיימו בכיכרות קלפמונוס וסינטגמה באתונה בהן ימחו האיגודים נגד הקיצוצים הנמשכים המובילים לירידה בשכר, לפיטורים במגזר הציבורי ולפגיעה בפנסיות. המיתון ביוון נמשך כבר שש שנים, האבטלה עומדת על כ-27% וחבילות הסיוע בדמות מלוות של מאות מיליארדי יורו המגיעות מהאיחוד-האירופי וקרן המטבע הבינ"ל מותנות במדיניות צנע, הפרטות ושינויים מבניים. כך משלמים אזרחי יוון את מחיר העסקאות המפוקפקות של ממשלותיהם עם בתי ההשקעות והבנקים באירופה וארה"ב. וכעת, במקום להגדיל את הפעילות הכלכלית במשק, המדינה משועבדת להחזר חובות לאותם הגופים שהפילו אותה מלכתחילה.
גם במדינות השורדות בינתיים את המשבר ייצאו מפגינים לרחובות היום. בשוודיה למשל יצעדו במרכז סטוקהולם עשרות אלפי בני-אדם מלווים בתזמורות ודגלים אדומים. למרות ששוודיה היא עדיין מדינת-רווחה מתקדמת ומשגשגת יחסית יש סיבות רבות לתומכי הסוציאל-דמוקרטיה לצאת לרחובות. בשנים האחרונות מפרקת ממשלה שמרנית חלקים מרכזיים מהמודל הנורדי המפורסם. לאחר שהצליחה להפריט חברות ציבוריות, להכניס גורמים פרטיים למערכות החינוך והבריאות ולצמצם את הדיור הציבורי, היא חותרת כעת לשינוי שוק העבודה כך שיאפשר עבודה זולה יותר ובטוחה פחות בעוד האבטלה, במיוחד בקרב הצעירים, גואה. "בעבורנו המאבק באבטלה הוא בראש סדר העדיפויות ", אמרה השבוע מגדלנה אנדרסון, בכירה במפלגה הסוציאל-דמוקרטית שתשתתף גם היא באירועי האחד במאי ותציע שורה של השקעות ממשלתיות ביצירת מקומות עבודה, בחינוך ובהכשרה מקצועית.
במשך שנים מהווה האחד במאי באירופה במה למחאה ולקידום נושאים שונים החל בסולידריות מעמדית וכלה בצמחונות ופציפיזם. בשנים האחרונות, עם זאת, המשבר נותן את אותותיו והמסר מתחדד. מול הימין הכלכלי ניצבים אנשי האיגודים המקצועיים והמפלגות הסוציאל-דמוקרטיות ותובעים עבודה מאורגנת, מדיניות תעסוקה מלאה והשקעה ברווחה ובצמיחה.
למרות ההבדלים בין ת"א ללונדון, אתונה וסטוקהולם המאבק באירופה מעניין גם בהקשר ישראלי. מדינת הרווחה הישראלית עוברת כבר מסוף שנות השבעים תהליך של חיסול ממוקד. כמו באירופה, גם בישראל, התהליך מעורר מחאה והתנגדות. בקיץ 2011 נראה היה שהמחאה צוברת תאוצה וכוח, אך כעת טוענים פרשנים פוליטיים שהיא זו שהובילה להישג האלקטוראלי של יאיר לפיד ולהקמתה של הממשלה הימנית ביותר בתולדות מדינת ישראל.
אם דברים אלו נכונים והמחאה החברתית הפכה, כפי שכתבו לאחרונה בהארץ בן זילכה ויצחק לאור, (http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2005990, http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2005982) למחאת יוקר המחייה, אם היא אכן עוותה לכדי תמיכה בהפרטות ועידוד המאבק בוועדים, הרי שהאחד במאי מעולם לא היה רלוונטי יותר לחידוד המסר ולאמירה ברורה. רגע לפני שיהיה מאוחר מדי יכול האחד במאי הישראלי, כמו זה האירופי, לחזור לעסוק בנושאי הליבה. המאבק החשוב איננו נגד הטייקונים, החרדים או מפעילי המנופים בנמלים, הוא איננו נגד מחירי הקוטג' המאמירים ומחיקת החובות לעשירים. אלו הם סימפטומים ותופעות לוואי. האחד במאי השנה יכול להתמקד בצעדים המאיימים להיות השלב האחרון בחיסולה של מדינת-הרווחה הישראלית: הגבלת זכות השביתה וההתאגדות, ביטול בית-הדין לעבודה וחיסול אחרוני השירותים הציבוריים באצטלה של מדיניות צנע מוטעית ומסוכנת.