בשנת 2000 נרצחו ונאנסו שתי ילדות, בנות 8 ו-10, סמוך לבתיהן. שני חשודים בביצוע הפשע נעצרו, הורשעו ונאסרו, אך רק שנים ארוכות לאחר מכן התגלה מה באמת קרה – ואיך תקשורת מגויסת, משטרה רשלנית ודעת קהל אגרסיבית הביאו למאסר של אדם חף מפשע. בחודש שעבר הוא שוחרר.
פורסם ב"הארץ": https://www.haaretz.co.il/news/world/europe/2023-01-22/ty-article-magazine/.highlight/00000185-d357-da66-a1bf-fbdf902d0000
אזור בנהיה (Baneheia), צפונית לעיר קריסטיאנסנד שבדרום נורווגיה, הוא אזור המושך אליו מבקרים רבים בזכות האגמים הפסטורליים ושבילי ההליכה והריצה בין יערות והרים. במאי 2000 הגיעו לאחד האגמים שתי ילדות צעירות — לנה סלוגדל פאולסן, בת עשר, וסטינה סופי אוסטגרד סורסטרונן, בת שמונה — חברות טובות שגרו כמה מאות מטרים מהאגם.
כשלא חזרו לבתיהן גם שעות לאחר מכן, דיווחו ההורים למשטרה על היעלמותן ועוד באותו לילה החל מבצע חיפושים אחריהן. למחרת הצטרפו מאות מתנדבים, שנעזרו בכלבי חיפוש, מסוקים, יחידות כיבוי אש, מטפסי הרים וצוללנים, ובסופו של דבר הצטרפו גם יחידות מצבא נורווגיה. יומיים אחרי שנעלמו השתיים, נמצאו הבגדים שלהן מוכתמים בדם. שעות לאחר מכן נמצאו גם הגופות. זה היה תרחיש הבלהות שכולם חששו ממנו — הילדות עברו תקיפה מינית אכזרית, נחנקו ונרצחו בדקירות סכין. נורווגיה כולה שקעה באבל.
"כמו כל אחד שחי כאן בתקופה הזו, אני זוכר את הימים והשבועות האלו היטב", מספר פר ארנה קלבק, מנהל ההחלטות המערכתיות של ה–NRK, תאגיד השידור הציבורי של נורווגיה, "היתה תחושה של הלם ואסון, לא רק למשפחות, למכרים ולשכנים, אלא לעיר כולה ולמדינה כולה. עד אז לא היו כאן מקרים של חטיפה, אונס ורצח של ילדים, בטח לא של שתי ילדות צעירות. כשנודע שמצאו את הגופות, זה היה הסיפור המרכזי בחדשות למשך כארבעה חודשים". החודשים שלאחר הרצח התמקדו בחקירה. ראש הממשלה ושר המשפטים דאז הבטיחו שיעשו הכל כדי לפענח את הרצח. תיאוריות נבחנו, עדים נחקרו וכבר בראשית הדרך נתגלעו חילוקי דעות בין המשטרה המקומית ושירות החקירות הפליליות הלאומי — הראשונים טענו שסביר להניח שמדובר בשני רוצחים, והאחרונים התמקדו ברוצח בודד.
בספטמבר, ארבעה חודשים לאחר הרצח, בוצעו שני מעצרים. שערות ערווה שנמצאו בזירה תאמו לדנ"א של החשוד הראשון, יאן הלגה אנדרסן, צעיר בן 19 ללא עבר פלילי. העצור השני, וויגו קריסטיאנסן, בן 21, היה חברו של אנדרסן. הוא הופלל על בסיס עדותו של אנדרסן שטען שחברו איים עליו ולכן ביצע את הפשע. על פי אנדרסן, היה זה קריסטיאנסן שאנס ורצח את סטינה בת השמונה, וחברו אף הכריח אותו לרצוח את לנה בת העשר. מאוחר יותר התברר שקריסטיאנסן תקף בעבר קטינים וסבל מבעיות נפשיות. הוא אף הודה בחלק מהתקיפות במהלך המשפט אך הכחיש כי היה מעורב באונס וברצח שתי הילדות. אולם דעת הקהל כבר שוכנעה באשמתו וראתה בו פסיכופט רצחני. בכלי התקשורת הוא כונה "התגלמות הרוע המוחלט". בסופו של דבר, הוגש כתב אישום זהה נגד השניים, בגין אונס ורצח בכוונה תחילה. כשהבין שההוכחות נגדו הן חד־משמעיות, אנדרסן הודה באונס אחד ובסעיף אישום אחד של רצח מדרגה שנייה. הוא נידון ל–19 שנות מאסר, ושוחרר כבר ב–2015.
קריסטיאנסן, שדבק בהכחשותיו, קיבל את העונש המקסימלי שמאפשר החוק הנורווגי — 21 שנות מאסר. למעשה, הוא היה האדם הראשון בהיסטוריה המודרנית של נורווגיה שקיבל עונש כזה. בשנותיו בכלא הוא המשיך לטעון שהוא חף מפשע, אך בשנים הראשונות לא היה כמעט מי שיקשיב. בעשר השנים האחרונות דברים השתנו. ספרים, כתבות בתקשורת, סדרות טלוויזיה ופודקאסטים התפרסמו במקביל למאבק המשפטי של קריסטיאנסן ומשפחתו. הספקות לגבי הרשעתו עברו ממעגל מצומצם של אוהדים למעגלים רחבים יותר. המערכת המשפטית אמנם דחתה, פעם אחר פעם, את טענותיו לחפותו — ואפילו ביקשה להאריך את מאסרו בארבע שנים נוספות — אבל גילויים על מחדלים, העלמת ראיות וטעויות של המשטרה והתביעה היטו בסופו של דבר את הכף.
בפברואר 2021, יותר מ–20 שנה לאחר שקריסטיאנסן נעצר, המשפט נפתח מחדש. כמה חודשים מאוחר יותר, לאחר ניסיון אחרון של המערכת המשפטית להשאיר אותו בכלא, קריסטיאנסן כבר היה בבית. הזיכוי הסופי הגיע בחודש שעבר, ולווה בהתנצלות של ראש התביעה, יורן סיגורד מאורוד, המשטרה ושרת המשפטים — שאף הודיעה על הקמת ועדת בדיקה בנושא. קלבק, מתאגיד השידור הנורווגי, טוען שלתקשורת היה תפקיד מרכזי בגיבוש הדעה הפופולרית על קריסטיאנסן. "אנחנו ב–NRK נמצאים בימים אלו באמצע בדיקה יסודית של הסיקור שלנו מאז שנת 2000", אמר בשיחה עם "הארץ", "קשה לומר בוודאות איך הסיקור התקשורתי השפיע על השופטים, אבל אני בטוח שלאופן שבו קריסטיאנסן והיחסים שלו עם אנדרסן תוארו בתקשורת היה חלק חשוב".
לדבריו, היו כמה סיבות לכך שאשמתו של קריסטיאנסן התקבעה בדעת הקהל — טעויות של המשטרה, התעלמות בית המשפט מראיות שהטילו ספק באשמתו, ועבודה טובה של עורך הדין של אנדרסן, שחיזק את הנרטיב המשטרתי לפיו קריסטיאנסן היה החשוד האגרסיבי והדומיננטי, לעומת אנדרסן החלש והנגרר. "לתקשורת לא היתה גישה למסמכי בית המשפט בשנים הראשונות", הוסיף קלבק. "העיתונאים האמינו למערכת, והניחו שהיא לא טועה אחרי דיונים חוזרים ונשנים בערכאות רבות. אבל מעבר לכך, לחברה הנורווגית היה צורך לדעת שמי שביצעו את הפשע יושבים בכלא".
לדבריו, רק ב–2012, כשהתקשורת קיבלה גישה לחלק מהמסמכים, הנרטיב הזה החל להשתנות. "השינוי הגדול קרה ב–2017, כאשר העיתונאי ביורן אולוב יהר פרסם ספר על המקרה (הספר "רציחות בבנהיה – שני סיפורים, אמת אחת" הגיע למסקנה שקריסטיאנסן זכאי והרוצח היחיד היה אנדרסן, ד.ס)", הסביר קלבק. לאחר פרסום הספר, דברים החלו להשתנות: יותר ויותר אנשים שאלו שאלות ביקורתיות, ורבים יותר הביעו עניין בסיוע לקריסטיאנסן.
ב–2012 מונה עורך הדין ארביד חודין לראש צוות ההגנה שלו. "קריסטיאנסן הורשע מלכתחילה על סמך טעות בניתוח הדנ"א", אמר חודין ל"הארץ". לדבריו, "רק אחרי שהתיק נפתח שוב ב–2021 ומשטרת אוסלו ניתחה מחדש את הדנ"א, הם גילו שהדנ"א של אנדרסן היה היחיד שנמצא על הקורבנות — הדיבור על דנ"א נוסף היה פשוט המצאה". חודין הוסיף כי בדגימה השנייה נמצא דנ"א המתאים ל–56.4% מהאוכלוסייה הנורווגית, והוא יכול היה להתאים לכל אחד מאנשי בית החולים או המשטרה.
מעבר לכך שהמעצר הראשוני של קריסטיאנסן היה מבוסס על דנ"א לא רלוונטי, ושהמשטרה שיקרה בדבר קיומו, חודין מצביע על שורת מחדלים נוספים. אלו כוללים כשל בחקירה המשטרתית הראשונית של אנדרסן, שבה הוצע לו להפליל את קריסטיאנסן עבור הקלה בעונשו; התעלמות המשטרה מעדותה של אימו של קריסטיאנסן, שטענה שהוא היה בבית בזמן הרצח; וכן מראיות לפיהן הטלפון הנייד של קריסטיאנסן היה בשימוש בזמן הרצח, ושמבחינה טכנית השיחה לא יכולה היתה להתקיים מזירת הפשע.
"ראינו את הבעיות האלו בכמה מקרים בנורווגיה", הוסיף חודין, "המשטרה מחליטה מי אשם הרבה לפני שיש ראיות. רק אחר כך היא מתחילה לנתח את הראיות כדי להוכיח שהיא צודקת. במצב כזה תמיד יהיו בעיות: המשטרה מחליטה שהראיות המזכות את החשוד הן מוטעות ושאר הראיות הן טובות. כך יוצרים סיפור שקרי, ומתחילים להוכיח אותו". לדבריו, המקרה של קריסטיאנסן ומקרים נוספים של הרשעות מוטעות פגעו באמון הציבור במערכת המשפט ואכיפת החוק, אך הוא מאמין שהדברים יתוקנו, עכשיו ששרת המשפטים החליטה לבדוק את הנושא.
קריסטיאנסן, בן 43, מנסה כיום להתחיל את חייו מחדש. "בתקופת מאסרו, קריסטיאנסן היה אהוד מאוד בכלא — למרות שהוא היה בכלא השמור ביותר במדינה, והוא ישב שם על תקיפה מינית של ילדים", אמר חודין. "הוא דיבר עם אסירים וסייע להם, הוא למד מלאכות שונות, עבד קשה וקיבל אישור לחופשות. אני זוכר שכשהוא השתחרר ואביו הגיע לאסוף אותו מהכלא, כל האסירים עמדו ומחאו לו כפיים. זה היה רגע מיוחד מאוד".
לדברי עורך דינו, קריסטיאנסן מוקף כעת במשפחתו שמטפלת בו היטב. "הוא חי עם ההורים אבל הוא מעסיק את עצמו, נפגש עם אנשים, רוכב על אופניים ומתאמן", אמר חודין. בשל הליקויים בהרשעתו, המדינה פיצתה את קריסטיאנסן בעשרה מיליון כתר נורווגי (יותר מ–3.5 מיליון שקלים) על אובדן 21 שנות עבודה. חודין מאמין, על סמך מקרי עבר, כי הוא עשוי לקבל עוד 60 עד 70 מיליון כתר נורווגי בהמשך. בשלב זה, קריסטיאנסן לא מתראיין לתקשורת, ולדברי עורך דינו, בעתיד הנראה לעין הוא יתרכז בקיום אורח חיים רגוע, במציאת עבודה ובטיולים.
"שיטות המשטרה בתחילת הדרך היו ממש מחדל", אמר קלבק. "מרכיב נוסף במה שקרה הוא הוועדה שמחליטה אם לפתוח מחדש תיקים, המורכבת ממספר קטן של אנשים שצריכים לנתח אלפי מסמכים. יש לוועדה רק אדם אחד או שניים שמכינים את התיקים לדיון, ובמקרה של קריסטיאנסן זה היה אותו אדם שהכין את התיק פעם אחר פעם והמליץ לדחות את העתירות, עד הפעם האחרונה שבה היה זה אדם אחר ואז גם העתירה התקבלה". קלבק לא מאמין שהיתה למשטרה כוונה זדונית. לדבריו, "כולם רצו להאמין שזו האמת, ולכן הם לא ראו את הפגמים בתהליך. החברה הפכה את וויגו קריסטיאנסן לרוצח, ובסופו של דבר התפיסה הזו השפיעה גם על עמדת מערכת המשפט. בגלל הטעות בניתוח הדנ"א הם חיפשו שני רוצחים, העבר הבעייתי של קריסטיאנסן היה ידוע, וזה נראה לכולם הגיוני".
עכשיו, עם זיכויו של קריסטיאנסן, יעמוד אנדרסן תחת חקירה מחודשת, בחשד לרצח ואונס. התביעה תחליט בשבועות הקרובים אם להגיש נגדו כתב אישום. מאז שוחרר לפני כשמונה שנים, אנדרסן שינה את שמו, חי במקום לא ידוע ומסרב לדבר עם התקשורת. "אנדרסן והשקרים שלו, לצד כשלי המשטרה, הם הסיבה שוויגו ישב בכלא 21 שנה", אמר חודין. "המשטרה חייבת לפתוח את התיק נגד אנדרסן". משרד התובע הראשי בנורווגיה סירב להגיב לדברים, עקב החקירה נגד אנדרסן.
דיויד סטברו 