לידתה של אימפריה

תאהבו את זה לא, אנחנו חיים בתקופה האמריקאית. כמו שיוון הייתה מרכז העולם לפני 2,500 שנה, כך ארה"ב היא המוקד סביבו נעה האנושות בימינו. כך לפחות בינתיים. וושינגטון היא מרכז הכוח הפוליטי החשוב בעולם, ניו-יורק סיטי היא המרכז הפיננסי והתרבותי, האנגלית היא השפה של כולם והדולר, חלש ככל שיהיה, הוא המטבע של כולם. למרות משברי האנרגיה, הנדל"ן והאשראי, אנחנו חיים בתקופה האמריקאית, לפחות עד שהענקים מאסיה ייטלו את הבכורה או שהדוב הרוסי יאפיל על האימפריה הנסוגה. ואם ארה"ב היא מרכז העולם, בוסטון היא הרחם שהוליד אותה.

הכתבה פורסמה במגזין "מסע אחר" מקבוצת "מוטו תקשורת" www.ifeel.co.il *

היא אחת הערים העתיקות בארה"ב. היא נוסדה ב-1630 וחיים בה כמעט 600,000 תושבים. היא בירתה של מדינת מסצ'וסטס והעיר החשובה ביותר בניו-אינגלנד. במשך מאות שנים היא התבססה כמרכז של פעילות כלכלית וכמקום מושבה של חלק נכבד מן העלית האקדמית והפוליטית האמריקאית. אבל חשיבותה של בוסטון היא מעבר לזה – אפשר לומר שכפי שהרצל ייסד בבאזל את המדינה היהודית, כך, במובנים מסוימים, נוסדה בבוסטון ארצות-הברית. ההיסטוריה העניקה לעיר מקום מרכזי בשרשרת האירועים שהפכה 13 קולוניות אנגליות ביבשת אמריקה הנידחת למדינה עצמאית שהפכה, עם השנים, למעצמה עולמית. כך, יכול טיול בבוסטון להפוך למסע בעקבות הולדתה של האימפריה.

רוב האתרים ההיסטוריים בבוסטון ממוקמים, לנוחיות המטיילים, במסלול הליכה עירוני מושקע ואינפורמטיבי הנקרא "דרך החירות" (THE FREEDOM TRAIL). אורכו הוא כארבעה קילומטרים ותחנותיו משובצות לאורך סימון אבנים אדומות (לעיתים פס בצבע אדום). התחנות כוללות כנסיות, בתי עלמין, מוזיאונים, פארקים, מבנים היסטוריים ואונייה אחת. הדרך, המספרת את סיפור המאבק לעצמאות של ארה"ב, הפכה בעבור אמריקאים ותיירים רבים לשילוב של יום טיול עם שיעור היסטוריה.

מי שמגיע היום לתחנה הראשונה של המסלול (BOSTON COMMON) מוצא שם את אחד הפארקים העירוניים הגדולים בארה"ב. הוא תחום ע"י הרחובות צ'ארלס, טרמונט וביקון(CHARLES, TREAMONT, BEACON) ובצידו השני עומד בית הנבחרים של מסצ'וסטס בעל כיפת הזהב (שהוא התחנה השנייה בדרך החירות). בגרסתו הנוכחית ניתן למצוא בפארק מדשאות, עצים, ספסלי ישיבה ומרכז מבקרים. למרות שמדי פעם נערכות שם הפגנות ואספות פוליטיות, האגם, המזרקה ושבילי ההליכה מקנים למקום אווירה של שלווה ירוקה בלב הכרך. זה לא היה המצב ב-1775, אז נערכו בפארק הכוחות הבריטים לפני היציאה לקרב נגד המורדים האמריקאיים. אבל הקרבות האלו הם כבר חלק מסוף הסיפור. את תחילתו יש לחפש במקום אחר.

בפינת הרחובות דבונשיר וסטייט (DEVONSHIRE AND STATE), במקום בו נמצאת התחנה התשיעית בדרך החירות, התחילה בבוקרו של החמישי במרץ 1770, תקרית לא פשוטה. היה זה סכסוך מקומי שהפך לקרב המונים. שורשיו היו נעוצים כבר שלוש שנים קודם לכן בהחלטת הבריטים להטיל מיסים על סחורות מיובאות לקולוניה האמריקאית כמו נייר, תה וזכוכית. מיסים אלו ואחרים עוררו התנגדות עזה דבר שהביא לנוכחות צבאית בריטית בבוסטון. המתח הגיע לשיאו באותו בוקר כשמריבה בין אזרח לחייל בריטי הידרדרה לקרב רחוב המוני של מקלות ואבנים. בסופו ירו החיילים כמה יריות לעבר ההמון הזועם וגרמו למותם של חמישה אזרחים. מכאן לא ניתן היה לעצור את הידרדרות היחסים בין האמריקאים לבריטים. מקום האירוע, שכונה לימים הטבח של בוסטון (THE BOSTON MASSACRE), מסומן במעגל אבנים אפורות על אי תנועה.

העצמאות האמריקאית בסוף המאה ה-18 הייתה שיא של תהליך מורכב שהתחיל עוד שנים רבות קודם לכן, לא תוצר של קרב רחוב שיצא משליטה. סבך של אינטרסים כלכליים ומדיניים גרם לעימות שהיה על פני השטח סכסוך סביב מיסים וחוקים מגבילים שהטילו הבריטים על נתיניהם בלי לאפשר להם ייצוג בפרלמנט בלונדון. למעשה היו כאן גם מאבקים נוספים – מאבק של הבריטים באימפריות הספרדיות והצרפתיות שגם להן היו קולוניות באמריקה, מאבק בתוך האצולה הבריטית עצמה ומאבק על תצורותיה של הכלכלה הגלובלית בעולם החדש. לתבשיל הזה נוספו שלל תיאוריות דתיות, כלכליות ופילוסופיות. כל אלו הביאו להתפרצות מלחמה שנמשכה יותר משבע שנים וגבתה עשרות אלפי קורבנות.

העיר הכי אירופאית באמריקה

למרות שבוסטון היא אחת הערים המרכזיות בארה"ב ולמרות חשיבותה הכלכלית והפוליטית היא קומפקטית למדי. רחובותיה מלאים אמנם בגורדי שחקים ובנייני משרדים מודרניים אך אלו משקיפים על פנסי רחוב דקורטיביים, פסלים עתיקים ודוכני שווקים. הטיול לאורך דרך החירות חושף בלב העיר כנסיות עתיקות, בתי עלמין ישנים ובתי אבן נמוכים שיחד עם הרחובות הנקיים והמטופחים מעניקים לכרך המודרני תחושה אירופית משהו, רחוק מהחספוס, הקשיחות ותחושת המרחבים האינסופיים שמאפיינת נופים אורבאניים רבים באמריקה. אחד מבתי האבן ההיסטוריים האלו הוא בית האסיפות הדרומי שהיה בזמנו הבניין הגדול בבוסטון (OLD SOUTH MEETING HOUSE). בבית האדמדם הזה, בעל הצריח הגבוה התכנסו ב-1773 אלפי אנשים כועסים מאוד. מבלי לדעת את זה הם עמדו לשנות את אמריקה לתמיד באירוע היסטורי רב משמעות אם גם בעל שם מטעה למדי.

כל העניין התחיל באסיפה נגד המיסוי על התה. המיסים שהוטלו כמה שנים קודם לכן נתקלו בהחרמת התה שסיפקה החברה הבריטית להודו המזרחית ובהברחת תה ממקורות אחרים. מעין חרם צרכנים פוליטי שהיה חלק ממאבק רחב יותר בין השיטה הכלכלית המרקנטיליסטית למגמות החדשות יותר בכלכלה העולמית. הנוכחים באסיפה, שהתכנסה ביום חורפי בדצמבר, התלוננו על תקנות חדשות שהעבירו הבריטים לטובת החברה הבריטית ונגד המבריחים האמריקאיים. הרוחות התלהטו כשהמדינאי ואיש הרוח סמואל אדאמס הכריז כי "הפגישה הזאת כבר לא תוכל להציל את המולדת". ההמון הזועם פרץ החוצה לעבר הנמל, השתלט על אוניות בריטיות שהביאו תה לבוסטון והשליך לים עשרות טונות של תה בשווי אלפי ליש"ט. האירוע זכה לימים לכינוי "מסיבת התה של בוסטון". התגובות בלונדון היו קשות, חוקים חדשים הועברו, אדאמס וכמה משותפיו הואשמו בבגידה ובתגובה היו גם כאלו מבין המתיישבים האמריקאים שנמנעו, גם אם לזמן קצר, משתיית תה. הם פשוט עברו לקפה.

אך שינויים בהרגלי השתייה של המתיישבים האמריקאיים לא היו ההשלכות המשמעותיות ביותר של מסיבת התה הבוסטונית. האירוע החל עימות שהוביל לאחת ההצהרות החשובות בהיסטוריה. לא רחוק מבית האסיפות הישן וממש ליד האתר בו נערך הטבח של בוסטון עומד , מעוטר בחלונות גדולים ומרפסת גדולה, בית הנבחרים הישן (OLD STATE HOUSE). מעל מרפסת זאת הוקראה לראשונה במסצ'וסטס הצהרת העצמאות האמריקאית ב-1776. היום יש במקום מוזיאון המוקדש להיסטוריה של בוסטון, לאישים ולאירועים שעיצבו את העיר ואת האומה האמריקאית. ההצהרה שאומצה ע"י הקונגרס האמריקאי ברביעי ביולי 1776 בעיצומה של המלחמה נגד הבריטים נחשבת עד היום לאחד המסמכים המכוננים של ארה"ב ושל העולם החופשי. "אנו סבורים שאמיתות אלו ברורות מאליהן", כתוב בה, "שהרי כל בני האדם נבראו שווים ובוראם העניק להן זכויות שאין ליטול מהם, ביניהן – חיים, חירות וחתירה לאושר".

אך זכויות אלו לא הוענקו ללא מאבק. בוסטון הייתה עדה לכמה מהקרבות הקשים והמכריעים בתולדות הסכסוך שלימים כונה מלחמת העצמאות האמריקאית. הקרבות הראשונים של המלחמה, קרבות לקסינגטון וקונקורד (BATTLES OF LEXINGTON AND CONCORD), החלו כניסיון בריטי לפרק את המורדים המקומיים מנשקם ולעצור את מנהיגיהם. סיפור הקרב מתחיל בכנסייה הצפונית הישנה (OLD NORTH CHURCH), הכנסייה העתיקה בעיר ואתר התיירות הפופולארי ביותר שלה. היא אחת התחנות האחרונות בדרך החירות והמבקרים בה יכולים למצוא באולם התפילה הלבן שלה נברשות מפוארות ואורגן מרשים. מסביב לה אפשר לטייל בגנים המלאים צמחייה שאפיינה את המאה ה-18. ב-18 באפריל 1775, קצת אחרי עשר בלילה, הודלקו על ראש הצריח שלה שני פנסי נרות. פירוש האות היה כי הכוחות הבריטים מתארגנים למתקפה וחוצים את נהר הצ'ארלס בדרך לצ'רלסטון. דורות של ילדים אמריקאיים שיננו בשיעורי ההיסטוריה את המשפט "אחד אם דרך היבשה, שניים אם דרך הים", רוצה לומר אם יודלקו שני פנסים הבריטיים באים בדרך המים. היה זה פול ריברה, חרש כסף ופטריוט מקומי, שנתן את ההוראה לעשות שימוש מודיעיני בצריח המתנשא לגובה כשישים מ'. ריברה היה גם אחד הרוכבים שיצאו בחצות הליל להזהיר את כוחות המורדים בלקסינגטון מהכוחות הבריטים המתקרבים.

הקרבות עצמם הובילו למצור על בוסטון ולקרב גבעת הבונקר (BATTLE OF BUKER HILL), קרב שליטה על האזור הגבוה הסמוך לנמל. "אל תירו עד שאתם רואים להם את הלבן בעיניים", כך אמר וויליאם פרסקוט, מפקד כוחות המורדים ללוחמיו שהדפו שתי מתקפות והסבו לבריטים אבדות רבות. המורדים נסוגו אמנם אך שני הצדדים שילמו מחיר אבדות יקר ובסוף הקרב כבר היה ברור לכל שמעמדן של הקולוניות יוכרע בשדה הקרב. העימות הפך מסכסוך מקומי בין צבא כובש למיליציות מקומיות, למלחמה עקובה מדם שהייתה לחלק ממערכה בינלאומית על סדר עולמי חדש. לקסינגטון וקונקורד, הנמצאות מרחק נסיעה קצרה מבוסטון, מציעות פארקים היסטוריים, מוזיאונים, אנדרטאות וסיורים בעקבות הקרבות הדרמטיים במקומות שבהם נערכו.

שופינג, בייסבול וסדרות טלוויזיה

תחנה נוספת בדרך החירות היא פאניול-הול (FANEUIL HALL). הבית האדמדם עם המגדל הלבן שימש בעבר כשוק ומרכז לאסיפות, מה שהעניק לו את הכינויים "ערש החירות" ו"בית חופש הביטוי". גם בימים אלו מאכלס הבית שוק וכינוסים חשובים אך מטיילים רבים בוחרים לשלב כאן את הסיור ההיסטורי עם חווית שופינג אמריקאית. הם מוצאים בפאניול-הול וסביבתו חנויות של מותגים יוקרתיים, מסעדות, בארים ומופעי רחוב. המקום מציע גם סיורים מודרכים שמזכירים, בין השאר, שבימי המערכה על עצמאות ארה"ב לא כל המתיישבים המקומיים תמכו במורדים. רבים נחשדו בריגול לטובת הבריטים והאגדה מספרת שכשנדרש היה לבחון אם אדם הוא בוסטוני אמיתי או מרגל הוא נשאל מה מעטר את מרום המגדל של פאניול-הול. אדם שלא ידע שמדובר בשבשבת בצורת חגב הוכרז כמרגל ובוגד. כך או כך, סיפורה של מלחמת העצמאות האמריקאית איננו שלם ללא סיפורם של הפילוגים בתוך הציבור האמריקאי בין אם מדובר בעשרות אלפים שתמכו בבריטים ועזבו לקנדה או בסכסוכים שכבר אז החלו בין אנשי הצפון למתיישבי הדרום.

מטיילים ישראלים יתעניינו אולי בסיפורו של מתיישב אחד, חיים סולומון, סוחר יהודי ממוצא פולני, שהצטרף למהפכנים האמריקאיים, נשבה ע"י הבריטים, ברח מהשבי ועסק ללא לאות בניהולה הכלכלי של מלחמת העצמאות לה הקדיש גם את הונו הפרטי. יש האומרים שהכסף שהוא הלווה לממשל האמריקאי (בשווי של עשרות מיליוני דולרים של היום) לא הוחזר לו מעולם והוא מת חסר כל. ע"פ אלו, הוענק לו בכל זאת כבוד אחרון – כל המביט בשטר של דולר אחד יכול למצוא מעל ראש הנשר 13 כוכבים (המייצגים את 13 המושבות) כשהם מסודרים בצורת מגן-דוד. זאת לזכר היהודי שהיה ל"גזבר של המהפכה האמריקאית".

כשעוברים את נהר הצ'ארלס, בדרך לתחנה האחרונה של דרך החירות ומטפסים את 294 המדרגות למרום 70 המטר של האנדרטה לזכר קרב גבעת הבונקר, מקבלים את הפרספקטיבה הרחבה. מכאן בוסטון נחשפת עד קו האופק, הכבישים העמוסים, המפעלים, הנמל, המרכז המסחרי והפרברים. מלמעלה היא כבר לא נראית לא כל כך קומפקטית. ובוסטון היא אכן לא רק מלחמת אזרחים ומהפכה. היא גם הרד-סוקס, קבוצת הבייסבול המיתולוגית והמקוללת. היא הסלטיקס והפטריוטס, אלופות הכדורסל והפוטבול הוותיקות. היא מקום מוצאן של דמויות פוליטיות רבות עוצמה כמו בני משפחת קנדי, בנג'מין פרנקלין, ג'ון קרי ומייקל בומברג. בוסטון היא הבית של אינספור סדרות טלוויזיה (אלי מקביל, הפרקליטים וחופשי על הבר למשל) ושל משוררים ולהקות רוק אלטרנטיביות כמו הפיקסיז וג'ק קרואק. הקהילה האירית הגדולה מספקת פאבים מעולים והרוב הקתולי מספק כנסיות מרשימות ברחבי העיר. כמה מהאוניברסיטאות הטובות בעולם נמצאות בסביבתה ואיי הנמל, הפארקים העירוניים ונהר הצ'ארלס מספקים נופים טבעיים ומסלולי טיולים להנאת התיירים. כל אלו, יחד עם דרך החירות, הופכים את בוסטון לאחד מאתרי התיירות המעניינים בארה"ב.