סקס פוליטי

מין ומיניות אינם עניין של רשות הפרט בלבד. הם חלק מחייהם של כל בני-האדם ויש להם משמעויות והשלכות חברתיות ופוליטיות. מין יכול להיות כל מה שיפה בחיים האנושיים אך גם אמצעי לרוע ודיכוי. בשוודיה החליטה הממשלה לחקור את חיי המין של אזרחיה מתוך הבנה שדחיקתו של הנושא אל מחוץ לדיון הציבורי והפוליטי גורמת לסבל רב ברמה האישית ולדיכוי, אלימות ואי-צדק ברמה החברתית.

פורסם בהארץ: http://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/.premium-1.3047314

שר בממשלה המדבר באופן פתוח על מיניות, על תשוקה מינית ואלימות מינית הוא מחזה די נדיר. זאת הסיבה שגבריאל וויקסטרום, השר הממונה על בריאות הציבור בממשלת שוודיה, משך לאחרונה תשומת לב בינלאומית. "למרות החשיבות שיש למין בחיי בני-האדם, מעניין שהנושא נעדר מהדיון הפוליטי", כך הוא כתב בסוף יולי בעיתון היומי השוודי החשוב Dagens Nyheter, "כשמדברים על מין אנחנו בד"כ מתייחסים לבעיות מוגדרות שיש לפתור: מחלות מין, הריונות בלתי רצויים ואונס. הבעיה היא שכל עוד אנחנו מתמקדים רק בצדדים השליליים ולא מתייחסים לצדדים החיוביים ומלאי התשוקה של המין לא נוכל ברצינות לפתור את הבעיות". המאמר של וויקסטרום בעיתון הוא חלק מתכנית רחבה יותר – ממשלת שוודיה החליטה לפני מספר שבועות לקיים מחקר מקיף על חיי המין של אזרחיה. מין, ע"פ ממשלת שוודיה, אינו רק עניין פרטי ואינטימי אלא נושא פוליטי. מטרת המחקר, שממצאיו הסופיים יתפרסמו ב-2019, היא לבחון את יעילות המדיניות הממשלתית בנושאים שונים הקשורים לבריאות הציבור אך לא מדובר בנושאים רפואיים בלבד. ממשלת שוודיה חותרת להרבה יותר מזה.

ע"פ החלטת הממשלה השאיפה היא להיעזר בתוצאות המחקר על מנת לייצר מדיניות שאפתנית בתחומים כמו המאבק במחלות מין ובאלימות מינית אבל גם בתחומים הקשורים יותר לפסיכולוגיה ולחברה – תחושת הביטחון העצמי, מערכות היחסים והבריאות הנפשית של כל אדם. הממשלה רואה בחיי מין טובים כעניין של בריאות הציבור וכך היא חותרת, באמצעות המחקר שהזמינה, "לשפר את התנאים החברתיים ולהגביר את ההנאה האישית מהבריאות המינית והזכויות המיניות". דגש מיוחד מושם על שוויון חברתי ברמת הבריאות המינית והנגישות לשירותי בריאות של כלל האוכלוסייה. שוויון זה אמור לבוא לידי ביטוי גם ביחס שוויוני המבוסס על שוויון ערכם של כל בני-האדם ללא קשר לנטיותיהם המיניות. זאת ועוד, החלטת הממשלה חותרת ל"מדיניות פמיניסטית של בריאות-הציבור שתאפשר לכל אדם, ללא קשר למגדר, זהות מגדרית או ביטויים מגדריים ליהנות מבריאות טובה".

"בוודאי שמין הוא עניין פוליטי", אומרת קריסטינה ליונגרוס, יו"ר הארגון השוודי לחינוך מיני (RFSU) ומסבירה מדוע יש צורך במחקר לאומי. "מדובר כאן על בריאות הציבור. מי שמרגיש טוב עם עצמו ועם חיי המין שלו חי חיים טובים יותר", היא אומרת, "אנחנו, כחברה, רוצים לתרום לכך ואם לא נדע איך אנשים מרגישים ומה הם חווים בתחום הזה לא נוכל לדעת היכן ואיך להשקיע". הארגון שליונגרוס עומדת בראשו עוסק בתחום כבר מ-1933 והוא אחד מארגוני החברה האזרחית שאמורים ע"פ החלטת הממשלה להיות שותפים לעבודת המחקר. "עברו כבר עשרים שנה מאז המחקר הקודם שנעשה בתחום בשוודיה", מוסיפה ליונגרוס ומסבירה מדוע נדרש מחקר חדש, "המחקר הקודם מיושן מאוד. הוא נערך לפני שהאינטרנט פרץ והיום אנשים נפגשים ברשת, הוא התייחס לאנשים עד גיל שבעים בלבד והיום אנחנו יודעים שאנשים מקיימים יחסי מין גם בגיל מאוחר יותר ולא היתה בו כמעט התייחסות ללהט"ב או לאנשים עם מוגבלויות. מה עושים, למשל, אם מישהו מבוגר עבר ניתוח בעצם הירך והוא לא מעז לשאול את הרופאים אם הוא יכול להמשיך לקיים יחסי מין? יכול להיות שהוא יוותר על מין לעשר שנים ואיכות חייו תרד. מה עושים עם בנים וגברים צעירים שיש להם פחות לאן לפנות בתחום הזה? מה עם חולים כרוניים? אנחנו חייבים לדעת יותר כדי להשקיע נכון".

אבל מה בדיוק חוקרים כשרוצים לקבל תמונה חברתית מלאה על מין ומיניות. המחקר השוודי טרם יצא לדרך ולכן מוקדם לומר מה הם הנושאים המדויקים שייבדקו. קריסטינה ליונגרס מעריכה שנחקרים יישאלו באיזו תדירות הם מקיימים יחסי מין, אילו סוג יחסים הם מקיימים והאם הם מרוצים, אך יהיו גם שאלות בנושאים כמו קניית שירותי מין, שימוש באלכוהול ועוד. ע"פ ליונגרס יש צורך לבדוק גם את הצדדים החיוביים וגם את הצדדים השליליים של הפעילות המינית כדי לוודא שכל התחומים הרלוונטיים יהיו מכוסים והעבודה בשטח אחרי המחקר תהיה יעילה יותר.

"במחקר יהיו שאלות על התנהגויות מיניות כאשר אלו רלוונטיות לתוצאות בריאותיות", אומרת לואיז מנהיימר, ראשת מחלקת בריאות ומיניות ברשות השוודית לבריאות הציבור והאחראית על קיום המחקר, ומוסיפה: "השאלות ייבחרו במטרה לצבור ידע שייעל פעילויות מניעת תחלואה ויחזק את הבריאות המינית בשוודיה". מנהיימר מסבירה שלכשינוסח יישלח הסקר למדגם מייצג של האוכלוסייה השוודית יחד עם מכתב הזמנה להשתתף במחקר. ההשתתפות, מטבע הדברים, תהיה וולונטרית ואנונימית, התוצאות יוצגו במונחים של יחסיות ושכיחות ושיטות המחקר ייקחו בחשבון מחקרים קודמים והשוואות בינלאומיות היכן שיש כאלו, בעיקר בנושאים כמו נגישות לחינוך מיני וידע מיני.

מחקרים דוגמת המחקר השוודי חשובים במיוחד מפני שלעיתים הם מגלים שהעולם האמיתי שונה מאוד מהדימויים המוצגים באמצעי התקשורת ובמדיה החברתית. דוגמא לכך ניתן למצוא במחקר שנערך לאחרונה ע"י חוקרים באוניברסיטת סן-דייגו סטייט והתבסס על ראיונות עם 26,000 אמריקאים. ע"פ המחקר, שהתפרסם בתחילת החודש 15% מבני ה-20 עד 24 דיווחו שלא היו להם פרטנרים מיניים מאז שהיו בני 18 לעומת 6% בלבד מבני הדור הקודם כאשר הם היו בגיל דומה. נתון זה מצטרף למחקרים אחרים שהראו שדורות קודמים של אמריקאים קיימו יותר יחסי-מין מדורות מאוחרים יותר בניגוד לדימוי של צעירים ההולכים ונהיים מתירנים יותר ופעילים יותר מבחינה מינית. את הסיבות לכך ניתן רק לשער – אולי אלו המגורים אצל ההורים עד גיל מבוגר, ייתכן שזהו הזמן הרב המושקע בפעילות ברשת, כולל צפייה בפורנוגרפיה, על חשבון מפגשים חברתיים לא ווירטואליים ויש המצביעים לכיוון הזהירות הרבה יותר הננקטת ע"י הדור הצעיר כשמדובר במחלות מין ותקיפות מיניות.

בהקשר בינלאומי רחב יותר כורך ארגון הבריאות הבינלאומי (WHO) את הבריאות המינית שלנו במרכיבים פיזיים, נפשיים וחברתיים. היא כוללת את היכולת לשלוט בפוריות באמצעות אמצעי מניעה והפלות, יכולת תפקוד מינית תקינה והימנעות ממחלות המועברות ע"י מין ומאלימות מינית כגון אונס, מילת נשים וכו'. הארגון מדגיש גם את הזכות לחוויות מיניות מהנות, בטוחות וחופשיות מכפייה ומאפליה. "כיום ברור שהמיניות האנושית כוללת צורות שונות של התנהגויות והתבטאויות", כך ע"פ דו"ח הארגון משנה שעברה, "ההכרה ברב-גוניות זו תורמת לתחושת הרווחה והבריאות של בני-האדם באשר הם".

הדו"ח הבינלאומי מתמקד בקיפוח ובאפליה של מגזרים שונים כמו הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים, צעירים המקיימים יחסי מין לפני נישואיהם, עובדות תעשיית המין, מהגרים ועוד. הוא גם מדגיש את הצורך בידע זמין על מין, בנגישות למערכות רפואיות, חינוך מיני וזכות לפרטיות וסודיות במערכות הבריאות והרווחה. לכן, ע"פ הארגון, זהו אינו רק נושא של בריאות הציבור אלא נושא הכרוך בסוגיות של זכויות-אדם וחקיקה. תחום זה התפתח מאוד בשנים האחרונות בין השאר בתחום ההגדרות החוקיות. אונס, לדוגמא, נתפס בעבר ככפיית יחסי-מין "בלתי חוקיים" הכוללים חדירה ווגינלית ע"י גבר כלפי אישה שאינה אשתו בניגוד לרצונה. הגדרה זו מוגבלת מאוד ומשאירה נשים הנאנסות ע"י בעליהן, גברים הנאנסים, טרנסג'נדרים ועוד מחוץ להגנת החוק. בשנים האחרונות מחוקקות מדינות שונות חוקים המרחיבים את הגדרת האונס ומקלים על הקורבנות מבחינה חוקית אך המצב בעולם בתחום זה ובתחומים נוספים הקשורים במין נותר עגום למדי.

רק כעשרים מדינות מקיימות נישואים ומעניקות את כל הזכויות הנלוות אליהם לחברי קהילת הלהט"ב, בעוד במדינות רבות ישנה עדיין חקיקה הכוללת עונשי מאסר ואפילו עונשי מוות על קיום יחסים הומוסקסואלים. אונס משמש בסכסוכים רבים בעולם ככלי נשק נגד אוכלוסייה אזרחית וע"פ נתוני הפדרציה הבינלאומית להורות מתוכננת (IPPF), ישנם בעולם מדי שנה 74 מיליון הריונות בלתי רצויים, 18.5 מיליון הפלות מסוכנות המסתיימות ב-47,000 מקרי מוות שהם תוצאה של 225 מיליון נשים שרוצות אמצעי מניעה אך אלו אינם נגישים להן.

בשוודיה המצב שונה כמובן. זו המדינה הראשונה בעולם שהיתה בה חובת חינוך מיני בבתי-הספר (כיום מתחיל החינוך המיני בשוודיה כבר בבתי-הספר היסודיים), יש בה אמצעי מניעה נגישים, הפלות הן חוקיות והיא נחשבת לאחת המדינות המובילות בעולם בשוויון מגדרי, תוצאה של תנועה פמיניסטית חזקה מאוד שהביאה, בין השאר, לחופשות לידה ארוכות מאוד המתחלקות בין גברים לנשים וחקיקת חוק להפללת לקוחות זנות.

עם זאת, ע"פ קריסטינה ליונגרוס יש גם בשוודיה מקום לשיפור. "אמנם יש לנו דימוי עצמי של פתיחות מינית אבל יש עוד הרבה מה לעשות. כשלומדים רפואה בשוודיה, למשל, העיסוק במין קיים רק בקורסים מיוחדים ולא בהכשרה הכללית. כך אנשים לא מעיזים לשאול את הרופאים שלהם על הבעיות המיניות שלהם ורופאים ואחיות לא מרגישים בנוח לדבר על מיניות כי אין להם את הכלים הנכונים. גם מורים בשוודיה לא מקבלים מספיק הכשרה בנושא ולא תמיד מרגישים נוח לדבר על זה". ע"פ ליונגרוס, מחקר מתקדם בתחום שייתן בסיס של ידע עדכני יסייע לשוודים לטפל בבעיות שעדיין קיימות. רעיונות לשיפור לא חסרים לה. "אנחנו רוצים, למשל, מרפאות העוסקות במין שבני-נוער יוכלו לפנות אליהן. אנחנו רוצים יותר תשומת לב לגברים ולגבריות. זה חשוב במיוחד עכשיו על רקע הדיון הציבורי בעניין מקרי האונס (תקיפות מיניות ומעשי אונס שדווחו בפסטיבלי מוסיקה בשוודיה בקיץ האחרון ועוררו דיון ציבורי, ד.ס), זה עניין חינוכי, גברים צריכים לשאול את עצמם מה היחס שלהם למין, מה הם צריכים לעשות ומה האחריות שלהם במקום שרק המדינה תתמודד עם הבעיה דרך חקיקה. גברים צריכים גם לקחת יותר אחריות על אמצעי מניעה, תחום שנמצא כיום באחריות נשים ובנות באופן כמעט בלעדי. ישנן סוגיות של זכויות ורווחה של להט"ב ועוד".

תכניותיה של ליונגרוס מותאמות אמנם למציאות השוודית אך אין חברה או מדינה הפטורה מהתמודדות עם מין ומיניות. "אני חולמת על יום שבו כל הילדים הנולדים יהיו רצויים", כתבה המחנכת והעיתונאית השוודית אליס אוטסן-ינסן שייסדה את הארגון השוודי לחינוך מיני כבר בשנות השלושים, "יום שבו הגברים יהיו שווים לנשים ומיניות תהיה ביטוי של אינטימיות, הנאה וחיבה". ציטוט זה מבטא יפה את גישת ממשלת שוודיה לנושא, אך הוא רלוונטי לכל מדינה ולכל חברה. בסופו של דבר, מין ומיניות הם נושאים אוניברסליים, הם חלק מחייהם של כל בני-האדם ודחיקתם אל מחוץ לדיון הציבורי והפוליטי גורמת לסבל רב ברמה האישית ולדיכוי, אלימות ואי-צדק ברמה החברתית.