דינג דונג המכשפה מתה

פורסם בהארץ http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.1996476

באירופה החווה כעת את אחד המשברים הכלכליים הקשים בתולדותיה, רעיונותיה של מרגרט תאצ'ר פשוט אינם רלוונטיים יותר. כמו תיאוריות הגורסות שהשמש וכוכבי הלכת מסתובבים סביב כדה"א, הם מיושנים, הם מוטעים ואין לאף אחד מה לעשות איתם.

יש משהו מכוער בתמונות התפרצויות השמחה המגיעות מבריטניה מאז מותה של מרגרט תאצ'ר. מדובר, אחרי הכל, באישה מבוגרת שמתה משבץ, לא בניצחון אלקטורלי או בעונש פוליטי. ובכל זאת, למרות שמותה של תאצ'ר לא יעזור במאומה לקורבנות המדיניות שלה, בריטניה סוערת – לצד האבל הממלכתי נשפכת שמפניה ברחובות, תמונות מועלות באש, שירי מחאה ישנים חוזרים לאופנה וקמפיין פייסבוק יצירתי הצליח אפילו להחזיר למצעדי הפזמונים שיר בן 74 שנה – דינג דונג המכשפה מתה שמו.
התגובות למותה של תאצ'ר מעניינות בגלל מעמדה המיוחד. בעיני רבים היא נחשבת לאחת המנהיגות המשפיעות של החצי השני של המאה העשרים. מבחינה פוליטית יש בעמדה זו אמת. תאצ'ר כיהנה כר"מ יותר מ-11 שנה ואין חולק על כך שהיא השאירה את חותמה בבריטניה וגם מחוץ לגבולותיה. עם זאת, מבחינה רעיונית, יותר משאפשר לומר שתאצ'ר צדקה או טעתה אפשר לומר שמשנתה פשוט אינה רלוונטית יותר. לפחות לא באירופה החווה כעת את אחד המשברים הכלכליים הקשים בתולדותיה. רעיונותיה הם כמו התיאוריה שהשמש וכוכבי הלכת מסתובבים סביב כדה"א, הם כמו אלכימיה. הם מיושנים, הם מוטעים ואין לאף אחד מה לעשות איתם.
מספיק להעיף מבט בהתפתלויות של מנהיגי אירופה הנקראים בימים האחרונים להספיד את המנהיגה המנוחה. הם מדברים על אופייה, על אומץ ליבה ועל היותה אישה בעולם של גברים. על דעותיה, לעומת זאת, רבים מעדיפים לוותר כדי לא להצטייר כחסידי אידיאולוגיה עבשה שחלק גדול ממרכיביה הושלכו מזמן לפח האשפה של ההיסטוריה.
כי ב-2013 ברור שדה-רגולציה ושוק חופשי אינם מחסנים מפני משברים. להיפך, הם יוצרים אותם. מעבר למיתון, לאבטלה ולעוני שיוצרים משברים מחזוריים אלו הם מעמיקים פערים, פוגעים בדמוקרטיה ומפרקים, כפי שפירקה תאצ'ר, את המרקם החברתי כולו.
כי ב-2013 ברור שצנע וקיצוצים בתקציב המדינה אינם תשובה למשבר כלכלי. להיפך, על רקע המשברים ברבות ממדינות אירופה, ברור שיש צורך בהשקעה ממשלתית רחבה כדי לייצר מקומות עבודה, לייצר ביקושים ולצמצם את השפל שיוצרים מחזורי העסקים.
כי ב-2013 ברור שהעבודה המאורגנת איננה האויב של כלכלה בריאה. להיפך, שנים של "גמישות תעסוקתית", חוזים אישיים וחברות כ"א הביאו למבוי סתום. צעירים חסרי ביטחון תעסוקתי ובעלי תנאי עבודה גרועים משל הוריהם מגלים מחדש ברחבי היבשת את כוחה של העבודה המאורגנת וחשוב מכך, את כוחה של הסולידריות.
כי ב-2013 ברור שהפרטה של "כל מה שזז" לא בהכרח מייעלת את כל מה שזז. ההתייעלות לכאורה משמשת בסה"כ תירוץ לפגיעה בשירות הציבורי ועילה למיעוט קטן לגזול את אוצרות הכלל.
כי ב-2013 ברור שלא האינפלציה היא הסכנה האולטימטיבית לכלכלה משגשגת ולחברה בריאה. אם כבר יש אויב כזה זוהי האבטלה ורוב הציבור ירוויח הרבה יותר ממדיניות של תעסוקה מלאה מאשר ממדיניות של שמירה פנאטית על אינפלציה נמוכה.
אין זאת לומר שהימין הכלכלי נעלם מהפוליטיקה האירופית. גם ב-2013 ידו על העליונה. אנשי ההון הפיננסי של אירופה ונציגיהם בעיתונות עדיין מאשימים את הסייסטה של הספרדים והאוזו של היוונים, לא את חמדנותם שלהם, במשבר. אך ההגמוניה נסדקת והמאבק בין הבנקאים ואנשי המאיון העליון לבין היצרנים, השכירים והמעמדות הנמוכים עבר מהשוליים אל הכיכרות, הפרלמנטים והממשלות.
בד בבד הופך התאצ'ריזם לזן נכחד של שמרנות אוטוריטרית שאפילו מנהיגי המפלגות השמרניות באירופה מתנערות ממנו. דיויד קמרון למשל, מנהיג מפלגתה של תאצ'ר, איננו קורא לעצמו תאצ'ריסט. "החברה הגדולה" שלו היא אמנם חזון של ימין כלכלי אך זהו חזון המכיר לפחות בחברה, לא כזה המכחיש את עצם קיומה כפי שעשתה האישה ששנאה דיור ציבורי ואהבה מיסים רגרסיביים, שנלחמה באיגודים וסגרה מפעלים, שקראה לנלסון מנדלה טרוריסט וסלדה מהומוסקסואלים.
דינג-דונג המכשפה מתה, השיר שזוכה לפופולאריות מחודשת בימים אלו, הוא השיר ששרים המונצ'קינים כשהם חוגגים את מותה של המכשפה הרשעה מהמזרח בסרט הקלאסי הקוסם מארץ עוץ. בשיא סצנת החגיגה מופיע ראש-העיר מלווה בפרקליט המתעקש לוודא שהמכשפה אכן מתה. "חייבים לוודא זאת משפטית", הוא אומר ונותן רשימת קריטריונים למותן של מכשפות – האם היא מתה מבחינה מוסרית, הוא שואל, האם היא מתה מבחינה אתית, רוחנית ופיזית?
מארגרט תאצ'ר לא הייתה מכשפה. היא הייתה מנהיגה פוליטית שתפיסת עולמה פשטה את הרגל ומתה, כמאמר השיר, מוסרית, אתית, רוחנית ופיזית. בימינו מבינים את זה מנהיגים וקובעי מדיניות אירופיים רבים, לא רק מפגינים וזמרי מחאה. מעניין שמכל שועי העולם שילוו היום את תאצ'ר בדרכה האחרונה יהיה זה דווקא ראש-ממשלה ישראלי שרואה עדיין במורשתה הרוחנית מקור השראה.