שוודיה, סיפור הצלחה. וכישלון.

בסופו של דבר השוודים יאכזבו את כולם. עם דעיכת הגל הראשון של התפשטות הקורונה, רבים מהמשתמשים בדוגמא השוודית יתאכזבו. הטוענים שישראל נהגה בהיסטריה שהרי "בשוודיה העסקים כרגיל" יגלו כמה מעט ידעו על העסקים בשוודיה. גם הטוענים שממשלת נתניהו הצילה את עם ישראל בניגוד לשוודים "שעושים ניסיונות בבני-אדם ומתים באלפיהם" יגלו שהמספרים מטעים ומבלבלים. בשבוע שעבר, לדוגמא, פורסמו בעולם כותרות שהכריזו שהשוודים מודים בטעותם והמודל שלהם קרס. הכותרות היו מופרכות. הרשויות בשוודיה דבקות עדיין באסטרטגיה שהתוו וההודאה בטעות כביכול היתה אמירה כללית שהוצאה לחלוטין מהקשרה. אך שוודיה הפכה כבר מזמן לשק חבטות בעבור מצדיקי מדיניות הסגר ולדוגמא ומופת למתנגדיה. בינתיים, בעולם האמיתי, המציאות מורכבת יותר.

פורסם ב"הארץ": https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.8896691

ראשית, העסקים בשוודיה אינם כרגיל, תיכונים ואוניברסיטאות עברו ללמידה מרחוק, מוסדות התרבות, הבידור והספורט נסגרו והתושבים התבקשו לעבוד מהבית, לשמור על ריחוק חברתי ולהימנע מנסיעות. מרבית ההגבלות הן אמנם בגדר המלצות אך יש הוכחות לכך שרוב השוודים מקפידים לקיימן. עם זאת, למדיניות השוודית יש מרכיבים ייחודיים. למשל, בתי-הספר היסודיים והגנים לא נסגרו, לא הוטל סגר ואין חובת חבישת מסיכות. אלו דוגמאות למדיניות שנויה במחלוקת שעלולה להתברר כמזיקה יותר משהיא מועילה. ייתכן בהחלט שהממשלה השוודית טועה, אך הטענה שהיא עושה "ניסויים בבני-אדם" נכונה כמו הטענה שממשלות אחרות עושות זאת. בממלכת אי-הוודאות הזו צעדים כמו בידוד חולים א-סימפטומים וסגירת בתי-עסק הם הימור. ברור שהם מסבים נזק חברתי, כלכלי ובריאותי, אך המדענים חלוקים לגבי תרומתם למאבק בנגיף שאיש לא יודע בדיוק כיצד הוא מתפשט.

כמו כל מדינה אחרת, יש לשוודיה יתרונות וחסרונות בהתמודדות עם פנדמיה. בין יתרונותיה: מגזר ציבורי יעיל, יציבות פוליטית, מערכת רפואית טובה, אוכלוסייה דלילה וריבוי משקי בית בהם חי אדם אחד בלבד (כ-40% ממשקי הבית). מצד שני, האוכלוסייה מבוגרת מאוד (כ-20% מעל גיל 65), הגבולות פתוחים, האקלים קר וחלק גדול באוכלוסייה (כ-20%) נולד מחוץ לשוודיה וסובל מאמון מופחת ברשויות ונגישות מוגבלת להנחיותיהן. כתוצאה ממאפיינים אלו יש גבול למה שאפשר ללמוד מהנתון הנורא – כ-4,500 מתים. גם אם מתעלמים מההבדלים באופן שמדינות סופרת את מתיהן ומנתונים מסובכים כמו תמותה כוללת ועודפת, ברור שההשוואה בין מדינות צעירות וזקנות, חמות וקרות, פתוחות וסגורות היא בעייתית. טבלאות ה-Worldometer הפכו אמנם לספורט מורבידי של ספירת גופות והתגוששות פטריוטיות, אבל ספק אם ניתן ללמוד מהן על יעילות מדיניות הסגר. במקומות הראשונים נמצאות בלגיה, ספרד, איטליה, אנגליה וצרפת, מדינות שהטילו סגר, לעיתים כזה שנאכף באמצעות קנסות, מאסרים והתערבות צבאית. אחריהן באה שוודיה, ללא סגר ועם "מדיניות רכה" ואחריה, מדינות עם שלל שיטות התמודדות. מתסכל ככל שזה יהיה, ישנן דוגמאות לכל טענה – מדינות עם סגר ומספר מתים גבוה (בלגיה), מדינות עם סגר ומספר מתים נמוך (ישראל), מדינות בלי סגר ומספר מתים גבוה (שוודיה) ומדינות בלי סגר ומספר מתים נמוך (איסלנד). ברור גם שהנגיף לא מכיר בגבולות לאומיים ושהמצב שונה לחלוטין במילאנו ונאפולי, בניו-יורק וקליפורניה, בסטוקהולם ובמאלמו.

ובכל זאת, מדוע מתו בשוודיה רבים כל כך? הדבר עוד ייחקר, אבל בשלב זה נראה שהכישלון אינו קשור לאי הטלת סגר. אין שום עדות לכך שבתי-ספר או מרכזי קניות תרמו באופן משמעותי להתפשטות המגפה. יש, עם זאת, עדויות לכישלון אחר – הטיפול בקשישים. למרות שהטיפול בבתי-אבות היה בעייתי בכל העולם, בשוודיה המצב היה חמור במיוחד. לאחרונה נחשפו מאבקי כוחות בין רשויות שתוצאותיהם היו צוותים לא ערוכים, חוסר בציוד מגן ועיכוב באיסור הביקורים. הכישלון אינו תלוי רק במעצבי המדיניות של 2020. שוודיה היא אמנם מדינת רווחה מפותחת, אך בשנים שנזרעו זרעי המחדל, שוודיה סבלה מרעה חולה ממנה סבלו מדינות רבות: הפרטות, קיצוצים ורפורמות במגזר הציבורי. כיום, בניגוד לעבר, בבתי-האבות בסטוקהולם חסרים תקנים, ציוד וכ"א מקצועי. זוהי עוד דוגמא לכך ש"היד הנעלמה" מעולם לא הצטיינה בניהול משברים והגנה על החלשים.

אך האם, כפי שנטען, שוודיה וויתרה על זקניה למען הכלכלה. כל מי שמכיר את המשק והממשל השוודים יודע שהטענה מופרכת. ראשית, בריאות הציבור מנוהלת ע"י רשות עצמאית שאינה כפופה לשיקולים כלכליים. שנית, הכלכלה השוודית היא מוטת יצוא. בדיקות ראשוניות הראו שהפגיעה בשוודיה לא היתה שונה מאוד מהפגיעה בשכנותיה. גם בשוודיה הצריכה ירדה, הצמיחה נפגעה והאבטלה הכתה. גם אם עסקים מקומיים נותרים פתוחים, וולבו וסקניה לא יכולות לייצר כלי-רכב כששרשראות האספקה נפגעות והביקושים צונחים, H&M לא יכולה למכור בגדים כשמפעלים וקניונים בכל העולם נסגרים, שלא לדבר על ענף התיירות המקומי. מעצבי המדיניות ידעו זאת ולא בזבזו זמן על ניסיונות למניעת המכה אלא התרכזו בהזרמת כסף לצמצום נזקיה.

התזה כאילו השוודים ניסו להציל את הכלכלה ע"י השגת חיסון עדר היא חמורה עוד יותר מכיוון שבדיקות ראשוניות הראו ששוודיה רחוקה מאוד מהמטרה (נוגדנים התגלו רק ב-7.3% מהנבדקים בסטוקהולם ו-4.2% במאלמו). הבעיה בטיעון זה היא ששוודיה לא טענה מעולם שהיא חותרת לחיסון עדר. להיפך, היא הכחישה זאת בתוקף. המטרה תמיד היתה שיטוח עקומת החולים והגנה על אוכלוסיות בסיכון. במטרה הראשונה היא הצליחה. מיטות טיפול נמרץ ומכונות הנשמה היו מוכנות לשימוש בכל עת, הישג מרשים כי הוא הושג בזמן שהחברה התנהלה תחת הגבלות ברות-קיימא וללא סגר הרסני. במטרה השנייה השוודים עצמם מודים בכישלון והם יאלצו לחשב מסלול מחדש. טוב יעשו המשתמשים בדוגמא השוודית אם יפסיקו לחפש בה את ההוכחה לטיעוניהם ויתחילו להפעיל חשיבה ביקורתית ויצירתית הנעזרת במסקנותיה. אחרי הכל, לא מדובר בתרגיל תיאורטי אלא בהערכות הכרחית לגל השני.