שילוב של הורות וחיי משפחה עם חיים מקצועיים וקריירה הוא אתגר לא קל בכל מקום בעולם. מבין כל המרכיבים הקובעים את מידת ההצלחה של הורים לעמוד באתגר זה, חופשות הלידה הן אחד המרכיבים המרכזיים והיחס אליהן שונה מאוד בין מדינה למדינה. בארה"ב, למשל, אין שום חובה לאפשר לעובדים ועובדות ימי חופשה בתשלום וההיעדרות מעבודה בעקבות לידה היא מינימלית ועל חשבונה של העובדת. במדינות אחרות, דוגמת ישראל ומדינות רבות נוספות, מקבלות אימהות בחסות המדינה בין עשרה לעשרים שבועות של חופשת לידה בתשלום. יש, עם זאת, מדינות נדיבות הרבה יותר. בריטניה, אירלנד ומדינות רבות במזרח אירופה עוברות את רף העשרים שבועות ומאפשרות חופשות ארוכות יותר בתשלום לאימהות אחרי לידה. אך כמו בתחומים רבים אחרים הקשורים למערכות הרווחה הלאומיות, גם בתחום זה מדינות סקנדינביה נמצאות בחוד החנית.
התפרסם בהארץ:http://www.haaretz.co.il/gallery/lifestyle/.premium-1.3882865#article-comments
בשוודיה מהוות חופשות הלידה לא רק אמצעי סיוע להורים לטפל בילדיהם. יש להן גם תפקיד של עיצוב חברתי. אחת ממטרותיהן המוצהרות היא לשפר את מעמד הנשים בחברה ולקדם חלוקת נטל שוויונית יותר בין נשים לגברים בתוך המשפחה. מעבר לכך, הן בנויות בצורה כזו שישפיעו על עיצוב שנות חייהם הראשונות של ילדים וילדות ועל יחסים בין הורים לילדים במשפחה. לכן, לא רק שהן ארוכות יותר, הן בנויות כך שאפשר לחלק אותם לתקופות בעלות אופי שונה וכך הן נמשכות שנים רבות אחרי הלידה. על מנת להבין כיצד עובדת המערכת המורכבת, יש הטוענים שגם קצת מסורבלת הזו, נוח יותר להביט בה מנקודת מבטה של משפחה רגילה.
כאשר ילד או ילדה נולדים בשוודיה מקבלים ההורים זכות לחופשת לידה בתשלום המובטחת ע"י מערכת הביטוח-הלאומי. חופשה זו כוללת 480 ימים. במשך 390 ימים מהחופשה התשלום עומד על כ-80% מהשכר הקודם של ההורה (עד לתקרה מסוימת). בשאר תשעים הימים עומד התשלום על סכום קבוע של כשמונים ₪ ביום בלבד. למעסיקים אין אפשרות למנוע את היציאה לחופשת לידה ואין אפשרות לפטר או להטיל סנקציות על עובדים או עובדות היוצאים לחופשת לידה. החופשה נמדדת בימים ולא בשבועות או חודשים מכיוון שאין כל חובה להשתמש בימים ברציפות. כלומר, משפחה יכולה להחליט שהאם תיקח חופשת לידה של שישה חודשים בסמוך ללידה, אחריה היא תחזור לעבודה במשרה מלאה או חלקית והאב ייצא לחופשת לידה של שישה חודשים נוספים. בימים הנותרים (כשלושה חודשים) יכולה המשפחה לעשות שימוש בתקופות מאוחרות יותר, למשל בחופשות ממערכת החינוך, עד שהילד או הילדה יגיעו לגיל 12.
כמו בכל מקום אחר גם בשוודיה המוסכמות התרבותיות, המבנה החברתי ושוק העבודה גרמו בעבר לכך שנשים ייקחו את מרבית האחריות על הטיפול בילדים. עם זאת, בעשורים האחרונים התנועה הפמיניסטית השוודית הגיעה להישגים רבים מאוד ומרבית מעצבי המדיניות במדינה, החל מראש-הממשלה ומטה, מגדירים את עצמם כפמיניסטים. לכן, הפכו חופשות הלידה לכלי לשינוי חברתי והמדינה מעודדת גברים לצאת, גם הם, לחופשות לידה באמצעות תמריצים שונים. מתוך 480 ימי החופשה חייב האב לקחת לפחות 90 ימים (אחרת הם הולכים לאיבוד ולא ניתנים לניצול ע"י האם). זהו נושא הנמצא במחלוקת כבר שנים רבות בשיח הציבורי השוודי. השמאל מעוניין להרחיב את "ימי החובה" של האבות בעוד הימין תומך בחלוקה חופשית של ימים בין ההורים. כמו כן, אבות מקבלים עשרה ימי חופשה בתשלום בנוסף לימי חופשת הלידה בימים הסמוכים ללידה עצמה. החוק מגדיר ימים אלו כימים המוקדשים ל"מתן אפשרות להיות נוכח בלידה, להכיר את הילד או הילדה ולטפל בילדים האחרים במשפחה". בנוסף לכל אלו ישנה אפשרות לאימהות שתנאי עבודתן הם קשים, לא מתאימים או מסוכנים להריונן ליהנות מחופשה בתשלום בחודשיים שלפני הלידה. גם חופשה זו נוספת ולא מנוכה, מימי חופשת הלידה.
מי שיסתובב ברחובות עריה של שוודיה לא יוכל שלא להיתקל בהשפעות חוקים אלו. אבות צעירים מטיילים עם עגלות ילדים באמצע היום, גני-משחקים מלאים באימהות צעירות ולא רק בסבים ובסבתות המשמשות כבייביסיטר. ניכר שזוהי איננה פריבילגיה של עובדים ועובדות זוטרים בלבד. גם אלו הנושאים במשרות בכירות מנצלים את ימי החופשה לטובת משפחותיהם. בשנה שעברה, למשל, יצרה הממשלה מודל מיוחד המאפשר לשריה ליהנות מהזכות הניתנת לכלל האזרחים להיות הורים נוכחים ומשקיענים יותר. מעבר לגני המשחקים ניתן לפגוש את ההורים השוודיים וילדיהם הצעירים גם ביעדי תיירות פופולאריים כמו חופי תאילנד והאיים הקנרים כאשר אלו מנצלים את ימי החופשה בתשלום ויוצאים לחופשות ממושכות כשהתשלום מהביטוח-הלאומי מממן עדיין את המשק המשפחתי.
פאני אקלונד היא עובדת סוציאלית בת 41 המתגוררת בסטוקהולם. יחד עם בן זוגה, האסה, היא מגדלת שני ילדים – אלסה בת השמונה וטוּרֶה, בן השש. שני הילדים החלו ללכת לגן-ילדים בגיל שנה וחצי ועד אז החליטו בני הזוג לחלק ביניהם שווה בשווה את ימי חופשת הלידה כך שכל אחד מהם נהנה מבערך שמונה חודשי חופשה בתשלום בעבור כל אחד מהילדים. חלק מתקופה זו בילתה המשפחה בחופשות משותפות בתאילנד.
כיצד השפיעו חופשות הלידה על ההורות שלכם?
"החופשה אפשרה לי להיות רגועה יותר עם הילדים, להיקשר אליהם ולגדול אל תוך האימהות שלי ללא לחץ. אחרי שחזרתי לעבודה יכולנו גם לנצל את יתרת הימים כדי לטייל עם המשפחה בזמן החופשות במערכת החינוך. חלוקת הימים בינינו, ההורים, גורמת לכך שיש שוויון גדול יותר בינינו בכל מה שנוגע לטיפול בילדים ונראה לי שגם בטיפול במשק הבית באופן כללי. כאמא הייתי חייבת לסמוך על כישורי ההורות של בן הזוג שלי ולהרפות מהשליטה שלי בגידול הילדים מה שמאפשר לנו היום לחלק את הנטל בינינו כשהילדים חולים למשל".
מה עם היחסים ביניכם לבין הילדים? האם גם הם הושפעו מחלוקת חופשות הלידה ביניכם כהורים?
"חלוקת ימי החופשה ביני לבין האסה גרמה לכך שהילדים קשורים אלי ואליו באותה מידה. אני חושבת שזה טוב לילדים שיש להם שני הורים שהם יכולים לסמוך עליהם ולהתנחם בהם כשצריך. זה גורם לכך שהמשפחה מאושרת ורגועה יותר".
ומה לגבי מקום העבודה שלך? האם הופעל עליך בשלב כלשהו לחץ לחזור לעבודה?
לא, ברור שלא.
העובדה שמעסיקים שוודיים, במגזר הציבורי והפרטי כאחד, מקבלים באופן גורף את חופשות הלידה הממושכות של עובדיהם ולא לוחצים עליהם לחזור בהקדם למקום העבודה היא ייחודית למדינות הנורדיות. קבלה זו מעוגנת בנורמות החברתיות אבל גם בחוק. זהו חוק מפורט המגן לא רק על עצם הזכות לחופשת לידה אלא גם מסדיר נושאים שונים הכרוכים בה – אין להפלות מועמדים או מועמדות לקבלת עבודה על רק לידה או לידה צפויה, אסור למעסיקים לקחת הריונות וחופשות לידה בחשבון כאשר מחליטים על קידום, רמת שכר וכו' ויש לאפשר לעובדים שינוי בשעות העבודה או מעבר למשרה חלקית אם הם מעוניינים בכך בעת החזרה לעבודה. חוקים אלו אופייניים לשוק העבודה השוודי שבו נהנים העובדים מרמות גבוהות של שכר ומתנאי עבודה טובים בעיקר בגלל עוצמתם של האיגודים המקצועיים במדינה ושיטת המו"מ ביניהם לבין המעסיקים. אך, בניגוד למה שטוענים לעיתים כלכלנים שמרניים, העבודה המאורגנת, השכר הגבוה והזכויות החברתיות דוגמת חופשת הלידה אינן פוגעות בתחרותיות ובתפוקה. שוודיה נחשבת לאחת המדינות התחרותיות ביותר בעולם, יש לה משק מגוון, מצליח, מוטה ייצוא וצומח שהוציא מתוכו כמה מהחברות המובילות והמותגים המצליחים ביותר בעולם. מודל העבודה השוודי המתחשב בצרכיהם וברווחתם של העובדים לא רק שאיננו פוגע במשק, הוא אחת הסיבות להצלחתו.
קתרינה בק היא יועצת משפטית בכירה בפדרציה השוודית ליזמות המאגדת איגודי מעסיקים שחברים בהם עשרות אלפי חברות המעסיקות למעלה ממיליון וחצי עובדים. "הפדרציה מדגישה את חשיבותה של השוויוניות בחיי העבודה", היא אומרת, "עסקים חייבים לוודא שתהיה להם גישה לכישורים שונים ולחזק את התחרותיות שלהם. חשוב לחברות להיות מעסיקים אטרקטיביים לגברים ונשים כאחד. מנקודת ראותו של המעסיק, יש חשיבות להיצע של עובדים בעלי כישורים ולפיתוח כישוריהם של העובדים גם בתקופה שיש להם ילדים". בק מדגישה שחופשות הלידה, בצירוף מערכת החינוך לגיל הרך, הם הכרחיים בעבור הורים שרוצים לשלב חיי עבודה וחיי משפחה, ושישנן עדיין נורמות חברתיות שגורמות לנשים לשאת בחלק גדול יותר של הנטל בבית – הן נעדרות יותר מן העבודה ועובדות ביותר משרות חלקיות. מדבריה של בק ניתן להבין שהמעסיקים תומכים אמנם בחופשות הלידה אך הם מעדיפים שלהורים תהיה אפשרות לחלק ביניהם באופן חופשי את הימים ללא התערבות המדינה. "חופשות הלידה", היא מוסיפה, "צריכות לתת להורים את הזכות להחליט בעצמם מה תהיה חלוקת החופשה בתשלום".
אם כך, האם המעסיקים תומכים במודל חופשת הלידה הקיים בשוודיה? האם אתם מעדיפים מודל שבו מוגדר מה מינון הימים שעל כל הורה לקחת? והאם יש מעסיקים הנפגעים מהמודל הקיים?
"הפדרציה רואה במבנה ביטוח ההורות הקיים, המאפשר חלוקה שווה של ימי חופשת הלידה בין ההורים, ככזה המשיג יעדים שאפתניים בנוגע לשוויון ונותן אפשרות לשילוב חיי משפחה ועבודה. ביטוח ההורות תומך גם בצורך של החברות בעובדים בעלי כישורים וביכולת הגיוס שלהם. בד בבד התנאים לשימוש בימי חופשות הלידה משתנים מאוד בין משפחות שונות ולכן זה הגיוני שהורה המתחשב בצרכים שלו יוכל להעביר ימי חופשה להורה השני. יזמים ועצמאים מנצלים פחות את חופשת הלידה מאשר עובדים שכירים שבעבורם עוצבה השיטה. זה נדיר מאוד שיזמים עצמאיים יוכלו להיעדר לתקופות ארוכות וקשה להם יותר להשתמש בביטוח ההורות בגלל הסיכונים הכרוכים באיבוד לקוחות חשובים לדוגמא. אנחנו טוענים שהשיטה מעדיפה את העובדים השכירים על העצמאים ויש לעשות בה רפורמה שתתאים אותה גם למגזר הזה".
יש, אם כן, לא מעט מחלוקות בשוודיה לגבי סוגיות שונות הקשורות לחופשות הלידה, כמו החלוקה בין אבות לאימהות והתאמת השיטה לעצמאיים, אך הקונצנזוס לגבי חשיבותה הכללית של חופשת הלידה הוא כמעט מלא. בסופו של דבר מדובר בחוזה חברתי המבוסס על השקעה ארוכת טווח המאפשר להורים ולילדים למצות את מלוא הפוטנציאל של שנות החיים הראשונות עם הרבה פחות לחץ והרבה יותר מרחב תמרון. כאן, בסוף הדברים, יש מקום לגילוי נאות. אני חי בשנים האחרונות בסטוקהולם ובתור אב לשלושה ילדים נהניתי מחופשות לידה ממושכות איתם. הורים שוודיים, כך גיליתי, אינם מטבעם טובים יותר או גרועים יותר מאשר הורים בכל מקום אחר אך הכלים העומדים לרשותם הם טובים יותר. זוהי תורה פשוטה ובסיסית מאוד – כהורה, קל יותר להיות סבלני, לבטא אהבה, להיות יצירתי, להקדיש תשומת לב, ללמד, ללוות, להדריך ולחבק כאשר הלחץ הכלכלי פוחת והזמן מתפנה. גם ברמה הלאומית זהו יותר עניין של סדרי עדיפויות מאשר של עושר ועוני. מדינת הרווחה הסוציאל-דמוקרטית בעלת שירותי הרווחה האוניברסליים מעדיפה את המגזר הציבורי הגדול והביטוחים החברתיים הנרחבים על אפשרויות ההתעשרות של פרטים בודדים ועל ההפרטות המאפשרות בחירה רחבה יותר לבודדים על חשבון שירותים ברמה נמוכה יותר לכלל הציבור. במובן הזה שוודיה מממשת פוטנציאל שקיים בכל מקום. מה שחסר הוא לא כסף אלא החלטה פוליטית המבוססת על סולידריות ואחריות חברתית. ובכל זאת, בסיום הגילוי הנאות, אציין שכישראלי טוב, מצאתי עם הריונה השני של בת-זוגי, דרך להגדיל את מספר ימי החופשה בתשלום מ-480 ל-660. את הטריק אפשר לתאר במילה אחת – תאומים.
דיויד סטברו 