ויש גם אפשרות אחרת

ויש גם אפשרות אחרת לצאת מן המשבר הנוכחי. שערו בנפשכם פריצה לשידור. משתתקים פתאום המומחים המעונבים הדנים באופציות צבאיות, משתתקים גם מומחי התקשורת הדנים בדיון, המלהגים המקצוענים, מלהיטי הרוחות ושופכי השמן על המדורות. לפתע מתפצל המסך לשניים. בצדו האחד עומד ראש-ממשלת ישראל בקריה בת"א, נערך לשאת דברים. מולו, בצד השני של המסך, מתייצב יו"ר הרשות הפלסטינית בלשכתו במוקטעה. נאומיהם מתקיימים במקביל והפרשנים והמתרגמים מעבירים אותם בשידור ישיר.

פורסם בהארץ: http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2351873

"זוהי שעה קשה לכולנו", פותח נתניהו את דבריו, "לב האומה כולה עם שלושת הנערים שנחטפו ובני משפחותיהם". ומולו עבאס: "שוב רועמים התותחים, שוב פועלים כוחות הכיבוש בערינו ובכפרינו, פורצים לבתים ומתנכלים לתושבים". "לא נוותר", ממשיך נתניהו, "זהו עימות על עצם קיומנו". "לא נרפה מהמאבק", אומר אבו-מאזן, "עד שנזכה בעצמאותנו".
אך עכשיו מתרחש דבר מפתיע. שני הקולות, הערבית והעברית, מתאחדים. "לא נוותר אך נכיר בכך שיש גבול", כך הקול המאוחד, "גבול שעושה אותנו אנושיים, גבול המבדיל אותנו, במיוחד אותנו, מנהיגי אומות גאות ועתיקות, מהברברים והקצבים שסביבנו". נתניהו מכחכח בגרונו, אבו-מאזן לוקח נשימה.
"ייתכן שייקחו עוד שנות דור עד שנגיע להסדר עם שכנינו", ממשיכים שני המנהיגים, "ייתכן שפעולות האיבה ימשיכו לגבות קורבנות עוד שנים רבות. אך לטובתנו אנו, לא לטובת הצד השני, נשים גבול. והגבול עובר בילדים". אבו-מאזן מישיר מבט למצלמה ואומר: "עצמאותנו לא מתקרבת אפילו במעט כאשר אנו מכסים את ראשיהם של נערים צעירים בשקים ומכוונים אליהם רובי קלצ'ניקוב. בכי של נער הקורא לאמו בתוך תא חשוך, סיוטי לילה וחרדת הורים חסרי אונים לא תורמים לעם הפלסטיני כלום".
ומולו נתניהו בטון נחרץ: "ילדים שעיניהם מכוסות בפלנלית וידיהם נתונות באזיקונים לא מוסיפים אפילו מילימטר אחד לביטחון האומה ואף M-16 מקוצר המכוון לגופו הקטן של עציר בטחוני בן 15 בדרכו למתקן כליאה לא תורם לכוח ההרתעה שלנו".
"אנו זוכרים", מוסיף עבאס, "את הימים שילדינו היו קטנים. אני זוכר את מאזן, יאסר וטארק שהיו גם הם תינוקות, ילדים ונערים, אני זוכר את החרדה, הפחד והדאגה שמא יפגעו בהם, שמא ייקלעו גם הם למעגל הדמים". "ויאיר ואבנר", מוסיף נתניהו, "גם הם עד לא מזמן חסו לחלוטין תחת כנפינו, גם להם, כמו לכל ילד, הגיע מורטוריום, גם הם זכאים היו להגנה ומקלט מהאכזריות של השכונה הזו שלנו, לפחות עד גיל 18".
"לכן הנחיתי את כוחות הביטחון", עובר נתניהו לפסים מעשיים, "לשחרר לאלתר את כל העצירים והאסירים הפלסטינים שלא מלאו להם 18 המוחזקים ע"י מדינת ישראל. אינני עושה זאת כצעד במו"מ, אינני מבקש דבר בתמורה, העברתי את הנחייתי זו לכוחות הביטחון מכיוון שאנחנו רואים בעצמנו את האחראים העליונים לחוסננו המוסרי, ליושרנו הפוליטי ולעשיית הצדק ההיסטורי אותו אנו תובעים".
ומולו אבו-מאזן: "לכן התקשרתי למי שהייתי צריך להתקשר ותבעתי נחרצות שישוחררו שלושת הנערים הישראלים שנחטפו בשבוע שעבר. לא עשיתי זאת ממניעים טקטיים, לא תבעתי תמורה מהישראלים ולא אשתמש בחטופים כקלפי מיקוח. נבחרתי ע"י בני עמי על מנת להנהיגם כעם החבר במשפחת העמים. אינני בריון שכונתי ואינני עבד נרצע של ארגוני פשע מאורגן וכנופיות פולחן המוות. אני מסרב להפוך את עמי למקריבי קורבנות ילדים".
"ואלוהים יודע עד כמה אני מתאפק", נתניהו חותר לסיום, "יכולתי לומר שאין ולעולם לא תהיה סימטריה בין פעילות צבאית לטרוריסטים חסרי גבולות. יכולתי לומר שהקאסמים אינם מבדילים בין מבוגרים לילדים, יכולתי לדבר על כנופיות המתאבדים שלא בחלו גם ברצח תינוקות ועוללים, ועל הפצצה האיראנית הנבנית עדיין לנוכח עייני העולם כדי להשמיד אותנו על טפנו וילידנו כמו הצורר בשנות הארבעים".
ואבו-מאזן במקביל: "ואללה הוא עדי, כמה תעצומות נפש צריך אני כעת כדי לא לדבר על הפצצות החכמות והירי הסלקטיבי שמצליחים למרות חכמתם לטבוח בבני עמנו כבר עשרות שנים, וכמה איפוק דרוש כדי לא להעלות בשעה זו את הסגרים והחומות, המעצרים והחסימות, את הירי חסר ההבחנה, את העינויים בחקירות ואת נערי הגבעות".
זוהי אכן שעה קשה אך ניתן עדיין לבחור בדרך חדשה לצאת מהמשבר. "הצדק אתנו", יכולים לומר אבו-מאזן ונתניהו, כל אחד לעצמו, כל אחד לבני-עמו וגם לעולם כולו. אבל הם יכולים, אם רק ירצו, גם להוסיף: "לא נוותר על הצדק שלנו ונמשיך ונטען את כל טיעונינו מחר. אבל היום נשים גבול. כי אנחנו לא רק ישראלים ופלסטינים, אנחנו גם אבות ואימהות, אחים ואחיות, סבים וסבתות. איש מאתנו אינו צריך לוותר על טיעוניו ועל צדקת דרכו כדי לשחרר את הנערים, את כל הנערים, ולהחזירם לביתם. נסכים על כך היום ונמשיך את מאבקנו מחר".