תגית: וויצ'ק

כמייסדת ומנהלת "המוסד לתרבות יהודית בשוודיה" ליזי עובד שייה ידעה תקריות דיפלומטיות, גינויים והאשמות הן מצד מדינת ישראל והן מהאירופאים, אבל שום דבר לא הכין אותה ל-7 באוקטובר

פורסם במוסף "גלריה שישי" של "הארץ": https://www.haaretz.co.il/gallery/galleryfriday/2023-11-23/ty-article-magazine/.highlight/0000018b-f12d-d6a0-a7ff-f97f9b3e0000

השבועות שלפני 7 באוקטובר היו מהעמוסים והמוצלחים בקריירה המקצועית של ליזי עובד שייה, המייסדת והמנהלת של "המוסד לתרבות יהודית בשוודיה". בסוף השבוע האחרון של ספטמבר המוסד שהיא מנהלת היה אורח הכבוד של יריד הספרים בגטבורג, אירוע התרבות החשוב ביותר במדינות הנורדיות ואחד מירידי הספרים הגדולים באירופה. הנושא המרכזי של היריד היה "תרבות יהודית", עובד שייה ניצחה על האירוע ובסיומו הורעפו עליה כל המחמאות האפשריות. למשך סוף שבוע אחד לפחות, התרבות היהודית היתה לב השיח התרבותי בשוודיה. פחות משבוע לאחר מכן באה השבת הארורה וטרפה את כל הקלפים.

"כמו רבים אחרים, יש אצלי 'לפני 'ואחרי' 7 באוקטובר", אומרת עובד שייה. "התגובות שהגיעו מהקהל העצום של היריד, יהודי ולא יהודי, מעולם התרבות, עיתונאים, פוליטיקאים, הקהילה היהודית, היו מסחררות. כתבו לי למשל שזה היה אירוע התרבות היהודית החשוב ביותר שאי פעם התקיים בשוודיה. היתה תחושה חזקה של עוצמתה של התרבות היהודית, עוצמת ההיסטוריה, הספרות, השפה והאמנות. היתה שמחה גדולה שבאה לידי ביטוי אפילו ב-happy hour מדי ערב, עם מוזיקה, שיחות וכוס יין.

"כשאני חושבת על ארבעת הימים של היריד אני רואה את עצמי מהלכת על ענן", ממשיכה עובד שייה, "עם שמחה גדולה בלב, עדיין לא לגמרי מבינה את העוצמה של מה שעשינו אבל כן מבינה שדבר מחולל שינוי קורה מולי. מדי יום לאחר תום היריד שלחתי ניוזלטר לאלפי האנשים שברשימת התפוצה שלנו, בשוודיה ובחו"ל. כל מכתב סיכם יום מהיריד ולווה בתמונות. את היום הרביעי לא הספקתי לשלוח. השבת השחורה קטעה את הרצף. התחושה היתה שאין טעם יותר לדבר על תרבות, ספרות ושפה. הברבריות, האכזריות והשנאה תפסו את מקום התרבות, כך הרגשתי. שקלתי אם לבטל את שאר אירועי התרבות המתוכננים לאוקטובר. מועקה קשה ופחד מצמית השתלטו עלי. את האירוע של 9 באוקטובר – הענקת פרס, כמה מוזר, לאישה שמקדמת ערכים ליברליים ובוני גשרים (המו"לית דורותיאה ברומברג, ד"ס) – קיימנו בכל זאת. חשבתי שאיש לא יגיע. אני בעצמי לא רציתי להיות שם. אבל הקהל העצום שהגיע, יותר מבכל שנה, סימן לי שני דברים: את הסולידריות הגדולה הקיימת בצל האסון הכבד, ואת הצורך הגדול להתכנס ולדבר, להיות יחד. החלטתי שאני לא סוגרת, שאנחנו ממשיכים, שכך נכון".

עובד שייה אומרת שמוסדות יהודיים אחרים ברחבי שוודיה ביטלו פעילות לקהל הרחב בימים שלאחר האסון. "הסיבות ברורות לחלוטין", היא אומרת, "הרי קיים איום מוחשי. אבל אנחנו ממשיכים, אמנם עם ליווי משטרתי, בפעם השנייה בתולדותינו (הפעם הראשונה היתה ב-2015, אחרי אירועי הטרור ב"שארלי הבדו" בפריז וכן בקופנהגן, ד"ס). אני נמצאת בקשר הדוק עם הגורמים הביטחוניים ופועלת בהתאם. כמובן שאם המשטרה תבקש שנסגור או שננמיך פרופיל, כך נעשה ללא שאלות מיותרות. כל אירוע שאנחנו מקיימים, בין שזה סמינר על ניטשה או שיחה על ספר חדש, מתקיים במקביל לשיחה על 7 באוקטובר והמלחמה בחמאס. הכל מתערבב. אין אפשרות לקיים אירוע תרבות המנותק מהאסון. לפני כמה ימים התארח אצלנו ג'ונתן פרידלנד (העיתונאי והסופר הבריטי) לדבר על ספרו The Escape Artist, השיחה התחילה והסתיימה בישראל. האירוע היחיד שביטלנו הוא אירוע שמנסה לברר את הנושא 'שנאה'. במקור, האירוע היה אמור להתקיים סביב 'וויצק' (המחזה מאת גיאורג ביכנר) עם ציטוטים מז'אן אמרי ומרטין בובר. הבנו שאין אפשרות לקיים שיחה ודיון על שנאה ו'וויצק', כאשר שנאה אומרת לכולנו משהו לגמרי אחר ברגע זה".

כמעט קשה לדמיין שבימים שלפני המלחמה היה זה נושא אחר שהעמיד את עובד שייה בלב השיח היהודי-תרבותי-שוודי. לאחר שנודע שתרבות יהודית תהיה הנושא המרכזי של היריד בגטבורג, התעוררה ביקורת מצד שגריר ישראל בשוודיה, שטען שהיריד מתמקד אמנם בתרבות יהודית, אבל מתעלם מישראל ומדיר אותה. את השגריר גיבה אחד האינטלקטואלים המוכרים במדינה, כריסטר מאטסון, מומחה לקיצוניות פוליטית, אנטישמיות ואידיאולוגיות גזעניות. מאטסון טען שהיריד לוקה ב"אנטישמיות מבנית", כזו שאינה נובעת בהכרח מכוונות רעות, אבל מתבטאת בהתמקדות בשואה, בתרבות יהודית בתפוצות, בגולה וביידיש תוך התעלמות מישראל, המוזכרת, אם בכלל, רק באופן שלילי וביקורתי.

ביקורת זו עוררה זעם כלפי השגריר בקרב חלק מיהודי שוודיה, אי נוחות בהנהלת היריד ותמיהה של אנשי האליטה התרבותית השוודית שנחשפו לוויכוח בכלי התקשורת המרכזיים במדינה. אך מעבר לעניין התקשורתי, הפרשה חשפה נושא עקרוני ומעניין – מה מקומה של התרבות הישראלית העכשווית בתוך האוקיינוס הענק של התרבות היהודית, והאם ישראל היא לב עולם התרבות היהודי או רק עוד מדינה שיש בה קהילה יהודית גדולה? אלו שאלות כבדות משקל והן אינן נדונות תמיד בפתיחות.

כיום כל זה נראה אמנם דיון רחוק מימים עברו, אבל בשביל עובד שייה זה היה שלב נוסף במסע שלה מילדות ישראלית, על שפת הים התיכון, ללב האצולה התרבותית של שוודיה – מקום שאליו הגיעה בזכות הארגון שהקימה, שהוא תופעה יוצאת דופן למדי. בשוודיה חיים רק כ-15,000 יהודים, ובכל זאת, המוסד לתרבות יהודית שמנהלת עובד שייה נחשב לאחד ממוסדות התרבות החשובים במדינה; לא ארגון קהילתי, אלא מוסד תרבות שוודי שעוסק בתרבות יהודית. מאז הוקם, לפני מעט יותר מעשור, הוא הצליח לבנות לעצמו שם בשוודיה ומחוצה לה והוא גם הביא למדינה כמה מהשמות החשובים בעולם היהודי, בהם רות ביידר גינזבורג, ברנאר אנרי לוי, דניאל בארנבוים, זיגמונט באומן וסטיב רייך.

המשך הכתבה כאן: https://www.haaretz.co.il/gallery/galleryfriday/2023-11-23/ty-article-magazine/.highlight/0000018b-f12d-d6a0-a7ff-f97f9b3e0000