כל מה שרציתם לדעת על מלך שוודיה ועל היעלמותו המוזרה של המודל הבלגי, ולא העזתם לשאול

סרטם הדוקומנטרי של אורלי וילנאי וגיא מרוז "ומה אם כל העולם טעה?" מעלה לדיון מחודש את מה שמכונה "המודל השוודי להתמודדות עם הקורונה". בסרט מוצגת שוודיה כ"מדינה המסרבת להתיישר עם הקו ההיסטרי העולמי" וכהוכחה לאפשרות להתמודדות עם המגפה ללא סגרים הרסניים. אפשר להתווכח עם מסקנותיהם של וילנאי ומרוז לגבי שוודיה, אך גם המתקפה נגדם באמצעי התקשורת וברשתות החברתיות היא במקרים רבים משוללת יסוד. הנה כאן, לשירות הציבור, כמה דברים שיש לדעת על "המודל השוודי" שנעלמו מהדיון בנושא.

פורסם ב"הארץ": https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.9480080

ראשית, בניגוד למה שנהוג לחשוב, שוודיה אינה חריגה כל כך. היא איננה מכחישת קורונה, היא לא ממשיכה ב"עסקים כרגיל" והיא לא חותרת לחסינות עדר. היא בסה"כ מנסה להשטיח את העקומה ע"י ריחוק חברתי בשיטות המתאימות לחברה ולתרבות הפוליטית שלה. כלומר, ההחלטות מתקבלות בידי דרג מקצועי ולא פוליטי, מרבית ההנחיות הן בגדר המלצות ולא צווים מחייבים וכמעט שאין בה אכיפה באמצעות קנסות וכוחות משטרה. ההבדלים המהותיים הם מעטים: שוודיה לא סגרה את בתי-הספר היסודיים וגני-הילדים, היא לא ממליצה לעטות מסכות והיא לא הטילה סגרים כלליים מכיוון שרשויותיה החליטו שהנזק הכרוך בהם גדול מהתועלת. ניתן, אם כן, להגדיר את הייחוד של המודל השוודי כך: "אי-הטלת סגר". זהו אמנם הבדל משמעותי, אבל יסלחו לי הקונספירטיבים, הוא איננו מעיד על כך ששוודיה נוהגת בקורונה כאל "שפעת עם יחסי ציבור".

מצד שני, הטיעון המרכזי של מבקרי המודל השוודי הוא מספר המתים הגבוה. קרוב ל-11,000 בני-אדם במדינה בת 10 מיליון תושבים. זוהי אמנם טרגדיה אנושית, אבל גם אם מתעלמים מהעובדה ששוודיה מבוגרת מאוד, מספר המתים שלה ביחס לאוכלוסייה הוא עדיין קטן בהרבה מזה של מדינות אחרות באירופה שהטילו סגרים מחמירים כמו צרפת ובריטניה. הניסיון באירופה עד כה מראה שסגרים לא בהכרח מורידים את רמת התמותה, בוודאי שלא בטווח הארוך. ההתמקדות ב"כישלון המודל השוודי" בעניין זה הוא אבסורדי והוא נועד אך ורק כדי להצדיק את מדיניות הסגרים. מדוע אף אחד לא מדבר על "כישלון המודל הבלגי" למשל? יסלחו לי הבלגים, אבל מספר המתים למיליון תושבים בבלגיה שהוטלו בה סגרים מחמירים מתקרב ל-1,800. בשוודיה המספר נמוך מ-1,100.

"אבל אפילו מלך שוודיה עצמו אמר שהמודל השוודי נכשל", כך ע"פ טענה נפוצה נוספת. אמנם נכון שהמלך קארל ה-16 גוסטב גמגם משהו בראיון על כך שמספר המתים הגבוה הוא כשלון, אך הוא לא התייחס לשום מרכיב ספציפי במודל השוודי, בוודאי שלא לאי-הטלת סגרים. הביקורת שהוא הביע מקובלת גם על רשויות המדינה שמודות בכישלון ההגנה על בתי-האבות. אבל חשוב מכך, מלך שוודיה אינו עוסק בנושא, הוא אינו מתמצא בו ואין לו השפעה או כוח פוליטי. יש אמנם מלכים ונשיאים שמעמדם הציבורי גבוה בגלל ניסיונם, תבונתם ואישיותם הכריזמטית. מלך שוודיה, ויסלחו לי המלוכנים, אינו כזה. ארמוז בעדינות שהביטוי שעולה כאן על הדעת קשור לעפרונות וקלמרים.

עוד עובדה פחות ידועה היא שאחת הסיבות לאי הטלת סגר בשוודיה היא שעד תחילת 2021 החוק פשוט לא איפשר זאת. הממשלה יכלה ואמנם הגבילה אירועים ציבוריים והפעילה אמצעי חירום אך לא היתה לה סמכות לסגור מסעדות, קניונים ומכוני כושר. נכון, חוקים אפשר לשנות, אבל השוודים הססנים מאוד כשמדובר בהגבלת חירויות אישיות וזכויות אדם. זו אחת הסיבות לכך שהם חתרו לשינוי התנהגות וולונטרי ללא צווים וקנסות וישנן אינדיקציות רבות לכך שהשינוי אכן הושג. בשוודיה קל יותר לשמור על משמעת, אמון וסולידריות, כך טוענים רבים, כי אוכלוסייתה הומוגנית (ביטוי מכובס שמשמעותו – אין בשוודיה חרדים וערבים). אך הדימוי של השוודים כבלונדינים צייתנים שעובדים קשה ועושים מה שאומרים להם הוא מופרך – רבע מאוכלוסיית שוודיה היא מהגרת או דור שני של מהגרים. זהו אמנם אתגר גדול, אבל עם מערכת רווחה סוציאל-דמוקרטית, הגיוון האתני לא נוגד בהכרח אמון ואחריות חברתית. להפך, יסלחו לי היוונים וההונגרים, אך חוסר אמון ברשויות ודאגה מפני שחיתות שלטונית, נפוצים בלא מעט מדינות הומוגניות יותר מבחינה אתנית.

נושא נוסף שנעדר מהדיון הציבורי קשור להתמכרות העולמית לטבלאות ולמספרים שאפשר לייצר ולהבין במהירות – מספר נדבקים, מספר חולים, מספר מתים. ייקח עוד שנים רבות עד שגם מחיר הסגרים יימדד ויחושב, אך בריאות הציבור הוא מושג רחב ויש בהחלט סיבות להאמין שיתרונות המודל השוודי יירשמו בהמשך הדרך בכל הקשור לנושאים כמו דיכאון, התמכרויות, אלימות, השמנה, סכרת, טיפול לקוי במחלות אחרות, עוני, אבטלה ועוד. זהו מחיר הסגר – הוא גבוה, הוא קשיח והתשלומים נמשכים שנים. שוודיה החליטה להימנע מהרכישה גם כשהפיתוי היה גדול. ולמרות זאת, בתי-החולים של סטוקהולם לא הגיעו למצבם של בתי-החולים בלומברדיה ובמדריד, התמותה העודפת בשוודיה בחודשים האחרונים היתה נמוכה מזו של שוויץ ואוסטריה ומספר החולים הקשים בשוודיה הוא נמוך מזה של צ'כיה ורומניה.

כמו כל מדינה אחרת, גם שוודיה עשתה טעויות בהתמודדותה עם המגפה. אי-הטלת סגר לא היתה אחת מהן. ההשוואה בין שוודיה לישראל בכל הקשר למספרי התחלואה והתמותה היא בעייתית מכיוון שקשה להשוות מדינה חמה וצעירה, בעלת גבולות סגורים וניסיון במצבי חירום, למדינה קרה וזקנה, בעלת גבולות פתוחים שחוותה מלחמה בפעם האחרונה ב-1814. ואולי בעצם זהו לא חיסרון – אולי ההתייחסות למגפה כאל קרב צבאי היא מטפורה שיצאה משליטה המולידה פתרונות גורפים וברוטליים במקום שצריכים דווקא פתרונות מורכבים, מאוזנים וארוכי טווח. יסלחו לי הגנרלים, אבל אחרי הכל הקורונה היא נגיף, לא צבא וקוביד-19 היא מחלה, לא מלחמה.

מאת

David Stavrou דיויד סטברו

עיתונאי ישראלי המתגורר בשוודיה Stockholm based Israeli journalist

2 תגובות בנושא ״כל מה שרציתם לדעת על מלך שוודיה ועל היעלמותו המוזרה של המודל הבלגי, ולא העזתם לשאול"

  1. דויד, אני חושב שחסר מימד נוסף במאמרים שלך על שבדיה, וזה חוסר היכולת, חידלון, של הממשלה בטיפול המגיפה.

    חוסר הסדר בנוגע לחיסונים זה אחרון בשורה של מחדלים. והשורה ארוכה מאד.

    1. שלום דוד ותודה על התגובה. אני לא מסכים שיש באופן גורף "חוסר יכולת וחידלון ממשלתי" בטיפול במגפה. אבל אתה בהחלט צודק שהיו מחדלים לא מעטים. אקפיד להכניס את זה לכתבה הבאה אותה אני כותב עכשיו…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s