בעבר, כל דיון בגרינלנד נתפש כעניין אזוטרי. האי הגדול בעולם הוא נידח, קפוא ודל אוכלוסין, קשה לגישה ונטול השפעה גיאו־פוליטית. בשנים האחרונות זה השתנה: שינויי האקלים פתחו נתיבי שיט ואפשרויות כרייה, התחזקותה של סין והאגרסיביות של רוסיה הציבו אותו בעמדת מפתח צבאית והאזור הארקטי כולו הפך לנכס אסטרטגי. כעת, בגלל מדיניות החוץ המהפכנית של דונלד טראמפ, עולה חשיבותה של גרינלנד והיא עשויה להוות מפתח להבנת הסדר העולמי החדש.
פורסם ב"הארץ": https://www.haaretz.co.il/opinions/2026-01-17/ty-article-opinion/.premium/0000019b-c1d6-d85c-a9fb-f1d7163a0000
למרות דבריו של טראמפ בדבר הצורך האמריקאי בריבונות על גרינלנד, לא ברור אילו צעדים קונקרטיים הוא מתכוון לנקוט. מה שכן ברור הוא שהצעד הבא שלו יהיה משמעותי, ולא רק לתושבי גרינלנד וליחסים בין וושינגטון לקופנהגן. עלולות להיות לו השלכות דרמטיות על יחסי ארה"ב־אירופה, על נאט"ו ועל שלום העולם כולו. גרינלנד עשויה לחשוף את כוונותיו האמיתיות של טראמפ וייתכן שנלמד על גורל העולם דווקא מדיון על אזור שעד לא מזמן איש לא הכיר וכמעט איש לא ביקר בו.
בפני הממשל האמריקאי עומדות שתי אפשרויות להשגת האינטרסים הביטחוניים והכלכליים שלו בגרינלנד. האחת היא משא ומתן בתום לב עם דנמרק ותושבי גרינלנד. השנייה היא השתלטות כוחנית באמצעות לחץ צבאי או כלכלי. זאת לא דילמה ייחודית, היא מלווה את האמריקאים גם באוקראינה, ונצואלה, איראן ועזה. מדיניותו של טראמפ אינה אחידה וארגז הכלים מגוון: מחטיפת נשיא מכהן, דרך הפגזת מתקנים צבאיים ועד שימוש ב"אמנות הדיל".
בניגוד לחזיתות אחרות, במקרה של גרינלנד קשה למצוא הצדקה לשימוש בכוח מכיוון שהאמריקאים יכולים להשיג את כל מבוקשם בדרכי שלום. השיחות על גרינלנד הרי לא יפוצצו בגלל קרטלי סמים או ארגוני ג'יהאד והאמריקאים לא ייתקלו בהתנגדות של אייתוללות, גנרלים מגלומנים או דיקטטורים מרקסיסטים. כאן האמריקאים מתמודדים עם דיפלומטים מנומסים, שמפגינים רצון טוב ומדברים אנגלית מצוינת. אחרי הכל, בגרינלנד חיים פחות מ–60 אלף תושבים, שאמנם סבלו בעבר מקולוניאליזם אירופי אבל אין להם צבא והם לא מונעים מסכסוך לאומי או דתי עתיק יומין.
אם טראמפ יבחר במהלך כוחני, יהיה בכך סימן שמדיניותו חורגת מאינטרסים כלכליים וצבאיים וודאי שתכליתה אינה יצירת קואליציה של דמוקרטיות מול רודנויות. זו תהיה דוקטרינת מונרו על סטרואידים: תפישה שלפיה חצי הכדור המערבי הוא אזור שליטה אמריקאי בלעדי, ושאר העולם מופקר לאזורי השפעה של מעצמות אחרות, לא דמוקרטיות. על פי תפישה זו אין חוק בינלאומי או מוסדות בינלאומיים ומותר לתפוס טריטוריות בכוח. תרחיש כזה עלול להצית תגובות שרשרת — מפירוק נאט"ו, דרך עידוד מהלכים סיניים בטייוואן ועד טלטלות במזרח התיכון.
לארה"ב יש אינטרסים לגיטימיים בגרינלנד. מבחינה צבאית, מיקומה הגיאוגרפי הופך אותה לנקודה קריטית למערכות התרעה מוקדמת מפני טילים בליסטיים, בקרת לוויינים, הגנה אווירית ותשתיות של נמלי מים עמוקים ומסלולי המראה ונחיתה. גרינלנד גם שולטת במעברים ימיים באזור הארקטי ובצפון האוקיינוס האטלנטי, שחיוניים לסחר הבינלאומי ולהתמודדות עם איום צוללות ופגיעה בקווי תקשורת.
לכך מתווסף פוטנציאל כלכלי: מתכות נדירות שנמצאות בה בשפע ושחיוניות לתעשיות ביטחוניות, לאלקטרוניקה וסוללות, לחלל ולרכב חשמלי, במיוחד על רקע הדומיננטיות של סין בתחום והמאמץ ליצור שרשרת ייצור שאינה תלויה בה. אבל האינטרסים הללו ניתנים למימוש ללא סיפוח. הדנים ותושבי גרינלנד אינם מתנגדים לנוכחות צבאית אמריקאית. להיפך, בסיס החלל האמריקאי באי פועל מאז מלחמת העולם השנייה ואיש לא התנגד להתרחבותו, להוספת בסיסים ולשיתוף פעולה בהגנה על נתיבי שיט. גם בתחום הכלכלי תושבי גרינלנד משתוקקים להשקעות זרות. מה שמעכב כרייה אמריקאית אינו התנגדות פוליטית, אלא חוסר כדאיות כלכלית: העדר תשתיות, תנאי אקלים קיצוניים, עלויות לוגיסטיות גבוהות ורווחיות נמוכה בטווח הקצר. גם אם לאוכלוסייה הילידית יש חששות סביבתיים ורגולציה מקומית עוצרת כיום כריית אורניום וקידוחי נפט, הגרינלנדים משוועים לפיתוח כלכלתם והם בוודאי יקבלו בברכה כסף אמריקאי.
דילמת גרינלנד אינה חדשה. ארה"ב ניסתה לרכוש את האי כבר במאה ה–19 ושוב אחרי מלחמת העולם השנייה, ונענתה בשלילה. אך האינטרסים האמריקאיים מעולם לא הוזנחו. כשממשלת גרינלנד שקלה למסור חוזים לבנייה ותחזוקה של שדות תעופה לחברות סיניות, די היה בפנייה אמריקאית כדי לבלום את המהלך. כלומר, אין צורך בכוח.
אם טראמפ יבחר בכל זאת בהשתלטות בכוח, יעלו שאלות כמו מה ערכה של ברית נאט"ו אם חברה אחת יכולה לכבוש שטח של אחרת? האם אירופה תוכל להישאר מאוחדת כאשר מערבה נבגד על ידי האמריקאים ומזרחה תלוי בהם להגנה מפני הרוסים? ואם אי אפשר לבנות על הגנה כזו — מה יעלה בגורלן של בעלות ברית כמו ישראל, סעודיה וטייוואן? ערב הפסגה בין ארה"ב לדנמרק העולם כולו מחכה להכרעתו של טראמפ. אבל גרינלנד אינה רק שאלה — היא גם התשובה: הדרך שבה טראמפ יפעל בה תחשוף לאן פניה של ארה"ב ואיזה סדר עולמי מחכה לנו מעבר לאופק.
דיויד סטברו 