"מכתב לחזיר" חיבר בין השואה לטראומת הילדות של הבמאית טל קנטור. כעת הוא מפגיש רב מודאג וסופרת סורית.
פורסם ב"הארץ": https://www.haaretz.co.il/gallery/cinema/2025-12-30/ty-article-magazine/.premium/0000019b-69ea-d1d0-a9bf-efebe93d0000
יוצרת האנימציה והאמנית החזותית הישראלית טל קנטור השתתפה עם סרטה "מכתב לחזיר" בכל כך הרבה פסטיבלי קולנוע, כיתות אמן, סמינרים בבתי ספר והקרנות ציבוריות עד שאינה יכולה לזכור את כולם. האירועים הללו התקיימו בכל רחבי העולם מאז שהסרט הוקרן לראשונה ב–2022, והיד עוד נטויה. מאוניברסיטת הרווארד ועד מוזיאון זיגמונד פרויד בווינה, ממוזיאון האקדמיה בלוס אנג'לס ועד למוזיאון לאמנות עכשווית בזאגרב — נדמה שקנטור וסרטה היו בכל מקום.
סרט האנימציה בן 17 הדקות, הזמין לצפייה ביס, זיכה את קנטור בת ה–37 בפרסים רבים, בהם פרס אופיר, פרס הסרט הקצר הטוב ביותר בפסטיבל האנימציה הבינלאומי באוטווה, פרס המצוינות בפסטיבל אמנויות המדיה ביפן, ציונים לשבח בפסטיבלי האנימציה של בלגיה וצרפת ואפילו מועמדות לאוסקר של 2024, בקטגוריית סרט האנימציה הקצר הטוב ביותר.
הפקת הסרט ארכה כחמש שנים, בשל סגנון האנימציה המדוקדק, המשלב ציור ידני יחד עם צילום לייב־אקשן וטכניקות ויזואליות יוצאות דופן. הסרט, שהופק על ידי סטודיו The Hive בישראל ו־Miyu Productions בצרפת, מבוסס על זיכרון ילדות של קנטור ומתאר את הדרך שבה כאב וטראומה קולקטיבית עוברים מדור לדור, ואת התפקיד שהם ממלאים בהיסטוריה האנושית, בחברה ובעיצוב זהות.
גיבורת הסרט היא נערה, שמקשיבה יחד עם חברי כיתתה לעדותו של ניצול שואה בבית ספר ישראלי. חלק מסיפורו כולל מכתב שהניצול כתב לחזיר שהציל את חייו, כשנאלץ להסתתר מהנאצים בדיר חזירים. במהלך ההרצאה, הנערה שוקעת בחלום סוריאליסטי מטריד שיוצר פרספקטיבות חדשות על טוב ורע, החושפות אותה ואת חבריה לכיתה להשלכות של אלימות, קורבנוּת וטראומה.
תפקידו של החזיר בסיפור משתנה ממושיע למפלצת ולקורבן, במקביל לטרנספורמציה שהילדים בכיתה עוברים בעצמם: הם מתחילים כמאזינים פסיביים והופכים בהדרגה להמון מאיים. השואה היא אולי נקודת המוצא בסרט, אך "מכתב לחזיר" אינו "סרט שואה". הוא עוסק במוטיבים אוניברסליים של סבל הנובע מטראומה בין־דורית, המתפתחת למנטליות של מצור. הוא עוסק גם באמפתיה ובאפשרות להכיר בנרטיבים אחרים דרך דיאלוג.
עבור הרב משה דוד הכהן, בן 46, הנרטיבים של כאב וסבל המובילים לסכסוך אינסופי הם דווקא מה שמשך אותו ליצירה הקולנועית הזו. לאחרונה הוא החל את כהונתו השנייה כרב של הקהילה היהודית במאלמו, העיר השלישית בגודלה בשוודיה. בשנת 2017, במהלך כהונתו הראשונה, הקים הכהן את "אמנה" (Amanah), ארגון המבוסס על שיתוף פעולה בינו לבין אימאם מקומי, החותר למאבק באפליה וטיפוח אמון בין הקהילה היהודית והמוסלמית בעיר. הארגון פעל בהצלחה במשך כמה שנים, אך התפרק בהדרגה בעקבות הטבח ב–7 באוקטובר, המלחמה שבאה בעקבותיו והקיטוב החריף שנוצר בעקבות האירועים. כעת משיק הכהן ארגון חדש בשם B.R.I.T, ראשי תיבות של "בניית חוסן, זהות ואמון" באנגלית ובמקביל — המילה העברית ברית. לדבריו, הארגון יתמקד בהבניית אמון מחדש בחברה, דרך הפריזמה של יחסי יהודים ומוסלמים.
"ראיתי איך טל לקחה משהו כמעט מקודש כמו השואה, והתרשמתי מהדרך שבה היא שואלת שאלות מורכבות שהחברה כיום חייבת להתמודד איתן", סיפר הכהן. "השאלה הרצינית ביותר היא כיצד ניתן להתיר את הסכסוך המורכב הזה ולבנות אמון. לספר סיפור, כמו שטל עושה בסרטה, זו דרך להגיע לנושא האמיתי ולהתקדם הלאה בטיפוח אותה תחושת אמון. אנשים זקוקים לתקווה, וחשבתי שבתקופה זו של סכסוך, זה יהיה טוב לארגן דיון שיתבסס על הסרט".
אחת מתופעות הלוואי של הסכסוך הישראלי־פלסטיני בשנתיים האחרונות היא העימות באירופה בין יהודים תומכי ישראל למוסלמים שתומכים בפלסטינים. שני הצדדים נקלעו למעגל חוזר של גלי חשדנות ואיבה. האוכלוסייה היהודית חשופה לעלייה באנטישמיות והפגנות אגרסיביות שחלק ממשתתפיהן מכריזים על תמיכתם בחמאס; ביהודים גם מוטחות האשמות שהם אחראים למצב בעזה בשל תמיכתם בישראל. מנגד, מוסלמים רבים סובלים מיחס הנגוע בשנאת זרים והתנגדות מסורתית למהגרים, תפיסות הצוברות עוד יותר עוצמה בתגובה לפעולותיהם של גורמים שונים בתנועת הסולידריות עם הפלסטינים. אפילו לאחר שהושגה הפסקת אש במזרח התיכון, נמשכים המתחים בין מחנות תומכי ישראל והפלסטינים במדינות רבות באירופה.
מאלמו הופיעה לא פעם בתקשורת העולמית בשנים האחרונות כסמל לאנטישמיות ופעילות פרו־פלסטינית. בשנתיים האחרונות התקיימו בה אירועים רבים שנקשרו למלחמה במזה"ת, בהם הפגנת שמחה בערב 7 באוקטובר, שריפת דגל ישראל מול בית הכנסת המקומי והפגנות אנטי־ישראליות של אלפי אנשים בשנה שעברה, בעת שהתקיים בעיר האירוויזיון. "ממש ניכר כיצד המלחמה במזרח התיכון קורעת את החברה לגזרים גם כאן", אמר הכהן. "במקומות מסוימים עדיין קשה אפילו לדבר על כך בגלוי באירועים ציבוריים".
דיויד סטברו 