קטגוריה: סקנדינביה

שוודיה – שנה למגפה

רק מדינות מעטות משכו תשומת לב עולמית כפי שעשתה שוודיה מאז החלה מגפת הקורונה. העובדה שהיא לא הטילה סגרים, לא כפתה בידודים, לא השביתה בתי-ספר ולא המליצה על עטית מסכות גרמה לה להפוך למושאם של אלפי מאמרי פרשנות, ידיעות עיתונאיות וכתבות טלוויזיה. יש שכינו אותה "קבוצת הביקורת של העולם", אחרים אמרו שביצעה "ניסוי בבני-אדם". יחד עם תשומת-הלב הגיעו, כצפוי, גם חדשות הכזב. דיווחים על כך שבשוודיה בני 65 ומעלה לא מאושפזים בבתי-חולים אלא מופקרים למות ושהממשלה מקריבה את הזקנים למען הכלכלה נפוצו בכל רחבי העולם. דברים אלו אמנם מופרכים, אך המודל השוודי אכן מעלה שאלות – מה בעצם קרה שם בשנה האחרונה? מה המצב כעת? האם השוודים הצליחו או כשלו ומה מצפה להם בחודשים הקרובים?

פורסם ב"הארץ": https://www.haaretz.co.il/news/world/europe/.premium.HIGHLIGHT-MAGAZINE-1.9504171

הוקן פרנדן גר בשטוקהולם ועובד בימים כתיקונם כמדריך תיירים, אבל הימים אינם ימים רגילים ותיירים נחשבים למצרך נדיר ביותר במדינה מאז פרוץ מגפת הקורונה בשנה שעברה. "מטבע הדברים המגפה השפיעה מאוד על חיי המקצועיים", אומר פרנדן בן ה-61 ל"הארץ". "העולם נסגר ועונת התיירות הסתיימה עוד לפני שהחלה. ב-2020 הגיעו אפס תיירים ואני ואשתי, גם היא מדריכת תיירים, איבדנו את כל הכנסותינו". למרות המצב הקשה שאליו נקלעו, פרנדן ורעייתו לא נשברו. היא עברה השתלמות ועובדת כיום כמאמנת כושר ומדריכת יוגה, והוא קיבל מלשכת התעסוקה עבודה חלקית במשלוחי מזון ומקבל דמי אבטלה עבור הימים שבהם אינו עובד. "זאת היתה שנה נוראית מבחינת קורבנות המגפה, אבל ברמה האישית היא היתה טובה", הוא אומר, "קנינו אופניים וגילינו מחדש את העיר, פעמים רבות ביחד עם הילדים והנכדים, והיה לנו יותר זמן לעצמנו ולמשפחה".

כמו לבני הזוג פרנדן, לשוודים רבים היתה 2020 שנה שונה מכל מה שהכירו. הכל התחיל, ככל הידוע, בינואר כשתושבת המדינה הגיעה בטיסה מהעיר ווהאן שבסין. אולם, יש חשד שכבר בדצמבר 2019 היו נדבקים במדינה, אבל הם לא אותרו בשל היעדר בדיקות בזמנו. בתחילת מארס כבר נרשמה הדבקה בקהילה עם נחיתתם של נדבקים רבים בפברואר בטיסות מצפון איטליה, איראן ומדינות נוספות. כבר בשלב הראשון של המגפה נמתחה ביקורת על הרשויות השוודיות על כך שלא העריכו את הסכנה ולא נערכו בהתאם. ב-11 במארס, היום בו הכריז ארגון הבריאות העולמי על מגפה עולמית, מת בשטוקהולם חולה הקורונה הראשון. באפריל נרשם גל תחלואה משמעותי ועד אמצע יוני מתו מדי יום בשוודיה עשרות בני אדם שנדבקו בנגיף.

מערכת הבריאות עמדה בעומס הכבד ולא קרסה הודות למאמצים גדולים של הצוותים הרפואיים ותגבור תקציבי ולוגיסטי מצד הממשלה והרשויות המקומיות. לעומת זאת, בבתי האבות המצב היה אחר לגמרי. דו"ח של ועדה ממשלתית קבע בדצמבר ששוודיה נכשלה בהגנה על האוכלוסייה בבתי האבות כתוצאה מהזנחה וטיפול לקוי של הממשלה הנוכחית ושל קודמותיה. 

בגל הראשון, האסטרטגיה השוודית לבלימת הידבקויות במדינה היתה ייחודית. בניגוד לסגרים כלליים שנכפים באמצעות פיקוח וסנקציות, הרשויות פשוט ביקשו מתושבים שפיתחו תסמינים לנגיף ומאנשים בקבוצות סיכון להישאר בבית. כמו כן, האוכלוסייה הכללית התבקשה לעבוד מהבית במידת האפשר ולהימנע מנסיעות מיותרות. בניגוד למערך מקיף של בדיקות, מעקבים ובידודים שהוקם במדינות רבות, השוודים ביצעו בשלב הראשון בדיקות קורונה רק בבתי החולים ובמערכת הטיפול באוכלוסייה המבוגרת. אנדרס טגנל, האפידמיולוג הראשי והאיש המזוהה ביותר עם ההתמודדות השוודית עם הקורונה, הסביר את המדיניות הזו בראיון ל"הארץ" באפריל ואמר שלשוודיה היתה יכולת בדיקה מוגבלת. לדבריו, גם אם בדיקות מעלות תשובות חיוביות, ההמלצה ממילא תהיה להישאר בבית. טגנל גם אמר שהמדיניות השוודית מתבססת על רמה גבוהה של אמון ציבורי בשלטונות ועל מחשבה לטווח ארוך. למרות ההסתמכות על אמון הציבור, הממשלה והשלטון המקומי, הרשויות השוודיות נקטו במספר קטן של צעדים מגבילים על רקע המגפה: הן העבירו את האוניברסיטאות והתיכונים ללמידה מקוונת, הגבילו התקהלויות בפומבי ל-50 איש, אסרו על ביקורים בבתי חולים ובבתי אבות והטילו מגבלות מסוימות על הגשת אוכל בברים ומסעדות.

במהלך קיץ 2020 המגפה דעכה בשוודיה ומחלקות הקורונה בבתי החולים התרוקנו. אבל הדעיכה היתה רגעית ובנובמבר החל גל שני וקטלני יותר של הידבקויות. פעם נוספת נרשמו עשרות מקרי מוות ביום ובתי החולים התמודד עם עומס גדול. על רקע המצב, הרשויות בשוודיה החליטו להחמיר את ההגבלות: הן הגבילו התקהלויות לשמונה אנשים, הטילו איסור על מכירת אלכוהול אחרי השעה שמונה בערב וסגרו בתי קולנוע, מוזיאונים וספריות ציבורית. עם זאת, האסטרטגיה הכללית לא השתנתה. ראשי המדינה המשיכו לסמוך על אמון הציבור ונמנעו מסגירה כללית של המשק והשאירו את בתי-הספר, המסעדות והקניונים פתוחים. גם חנויות ובתי עסק נותרו פתוחים, אך עם הגבלה של מספר המבקרים בהם. יתר על כן, במקום לחייב לעטות מסכות הם המליצו לתושבי המדינה להשתמש בהן רק בתחבורה הציבורית, בשעות השיא.

ברחבי העולם נוצר הרושם שבזמן שמדינות רבות מסתגרות וסובלות מפגיעה כלכלית קשה, בשוודיה "העסקים כרגיל". אבל המציאות היתה שונה. "בהתחלה חשבתי שנעבוד מהבית למשך חודש ואז נחזור למשרד", מספר ל"הארץ" אריק נוימן, ארט דיירקטור בן 56 משטוקהולם. "היום, עשרה חודשים מאוחר יותר, הייתי במשרד רק יום אחד". נוימן מספר שהפסיק להתעמל בחדר כושר, לא מבקר את הוריו וכמעט שלא נפגש עם חברים. הוא אמנם אומר שאינו מוטרד מאוד מהנגיף באופן אישי, אבל חש סולידריות עם אחרים שעלולים להידבק ודואג למערכת הבריאות העמוסה. "אין מי שבודק אותי והמשטרה לא תעצור אותי אם לא אקיים את ההמלצות", הוא אומר, "אבל נדמה לי שמרבית השוודים עושים מה שצריך כשיש משבר". בתו בת ה-16 של נוימן נדבקה בקורונה ופיתחה תסמינים קלים ובשל מצבה שהתה שבועיים בבידוד. "כשהיא פוגשת עכשיו חברות הן מתחבקות כרגיל, בזמן שאנחנו המבוגרים הפסקנו לגמרי ללחוץ ידיים", מספר נוימן.

בדומה לזוג פרנדן, גם לינאה סאליי, זמרת וכנרית בת 60 המתגוררת בשטוקהולם, נפגעה מהקורונה ברמה המקצועית. "כל העבודות נעלמו בן לילה באמצע מארס", היא מספרת, "אף על פי שאני עובדת בתחומים רבים, משתתפת בקונצרטים, מדריכה סיורים ומפיקה אירועים, הכל נעלם ואני עדיין לא יכולה לתכנן שום דבר גם אחרי שחלפה שנה". סאליי אומרת שהשנה האחרונה היתה במובנים רבים עבורה גם הפסקה מבורכת. היא החזיקה מעמד כלכלית הודות לחסכונות שהיו לה, פתחה ערוץ יוטיוב ופיתחה את כישוריה הדיגיטליים. גם היא בילתה זמן רב עם משפחתה וחבריה, אם כי נמנעה מללכת למסעדות ובתי קפה. את המקצוע שלה היא לא זנחה ומתכוננת בימים אלה לקונצרטים דיגיטליים ועושה חזרות.

שוודיה סבלה מכמה חסרונות בעת התמודדותה עם נגיף הקורונה: היא מדינה מבוגרת מאוד (20% מהאוכלוסייה מעל גיל 65), היא קרה, גבולותיה פתוחים למדינות אחרות, אוכלוסייתה מגוונת מאוד והיא לא מורגלת במצבי חירום. מצד שני, היו לה גם יתרונות: מערכת בריאות אוניברסלית המספקת שירותים טובים, מערכות שלטוניות יציבות ומתוקצבות היטב וריבוי משקי-בית שחיים בהם אדם אחד בלבד. בהתחשב בעמדת הפתיחה שהיתה לה לפני שנה, קשה להעריך מה היתה ההשפעה האמיתית של המדיניות השוודית על שיעורי התחלואה והתמותה מקורונה. ביחס לשכנותיה הנורדיות, פינלנד, דנמרק ונורבגיה, שיעורי התמותה בשוודיה היו גבוהים מאוד. בסה"כ מתו במדינה, שאוכלוסייתה מונה כעשרה מיליון תושבים, כ-12 אלף בני אדם ומספר המתים למיליון תושבים היה גבוה ועמד על 1,166. לשם השוואה, בדנמרק, פינלנד ונורבגיה נרשמו 372, 123 ו-104 מתים למיליון אנשים, בהתאמה. אבל ביחס למדינות רבות אחרות באירופה, בהן כאלה שהטילו סגרים, סגרו בתי ספר והשביתו את המשק, שיעור התמותה בשוודיה נמוך יחסית. בבריטניה, ספרד ואיטליה, למשל, מספרי המתים מקורונה למיליון תושבים הם 1,263,1,565 ו-1,471, בהתאמה.

בראייה רחבה יותר של בריאות הציבור יש המשערים שההימנעות מהטלת סגרים הביאה לשוודיה תוצאות טובות יותר בפרמטרים שטרם נמדדו כמו שיעורי דיכאון, השמנה, התמכרויות, אלימות והתפתחות של מחלות אחרות החל מסכרת ועד להתקפי לב ושבץ. בשוודיה גם נשמעה טענה שהתמותה הגבוהה במדינה ב-2020 היא תוצאה של שיעורי תמותה נמוכים משפעת ב-2019. בראיון שהעניקה ל"הארץ" בספטמבר אמרה שרת הבריאות של שוודיה, לנה הלנגרן, שמוקדם לשפוט את המדיניות השוודית משום שמדובר במרתון ולא בריצת ספרינט. "זו אינה תחרות ואין סיבה להכריז על מנצח", היא אמרה, "עדיין מוקדם ומסוכן מדי להשוות שיעורי תמותה שבועיים. מדינות שונות נפגעו בדרכים שונות. יש להן תשתיות שונות, ומערכות יחסים שונות בין הרשויות לאזרחים. הן בודקות בשיטות שונות ומחזיקות בנתונים ובמידע שונים. בטווח הארוך, כולנו זקוקים לחברה שמתפקדת היטב. עלינו ללמוד את מה שאפשר מאחרים, לא להפנות אצבעות מאשימות ולנסות להתמיד בציות להמלצות לאורך זמן".

עם זאת, יש לא מעט עדויות על כישלונות נקודתיים ומערכתיים באופן שבו שוודיה התמודדה עם המגפה. התקשורת השוודית חשפה מקרים שבהם דיירי בתי אבות שנדבקו בנגיף לא זכו לפגוש רופא ולא פונו לבתי חולים למרות מצבם הקשה. צוותי בתי האבות לא היו ערוכים, לא היו מצוידים ולא הוכשרו כלל להתמודדות עם מגפה. גם הרשות לבריאות הציבור, שמנהלת את המשבר הבריאותי, ספגה ביקורת קשה. בימים הראשונים של המגפה, כך נטען, היא היתה שאננה ולא העריכה נכון את הסכנה. בהמשך, ראש הממשלה עצמו, סטפן לופבן, הצטרף לטענות ואמר שרשות הבריאות המעיטה בהערכותיה לגבי הגל השני. דמויות מרכזיות באקדמיה ובמערכת הרפואית גם הצטרפו למבקרים, ובשלבים שונים דרשו מהרשות להחמיר את המלצותיה במטרה לבלום את התפשטות הנגיף.

גם בתחום החיסונים בשוודיה יש סימנים המעידים על עיכובים ומחדלים, אם כי בסוגיה זו מדובר בעיקר בכשל ברמה האירופית ולא הלאומית. כמו מדינות רבות אחרות, שוודיה רכשה חיסונים כחלק מעסקה של האיחוד האירופי עם יצרניות החיסונים אבל האספקה של המנות איטית, בין היתר בגלל תקלה בייצור ובאספקת החיסונים של חברת אסטרה-זנקה. נכון ל-2 בפברואר, שוודיה חיסנה 256,978 בני אדם במנה הראשונה של החיסון ו-28,279 במנה השנייה. המשמעות היא ש-3.13% מהאוכלוסייה הבוגרת במדינה (מעל גיל 18) קיבלו מנה אחת של החיסון ו-0.34% בלבד קיבלו את שתי המנות.

המערכת הפוליטית השוודית אמנם תמכה בממשלה והתייצבה מאחוריה בשנה החולפת, אך בשבועות האחרונים מתחילים להישמע גם קולות אחרים. "אנחנו צריכים להגיב אחרת מעתה והלאה", אמרה אֵבָּה בוש, מנהיגת המפלגה הנוצרית-דמוקרטית האופוזיציונית בראיון ליומון "אפטונבלדט", "אם אין לממשלה אומץ להנהיג היא צריכה להתפטר". עם זאת, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית השלטת עדיין מובילה בסקרים וזכתה ל-28.5% תמיכה בסקר שנערך בחודש שעבר, עלייה של 2% לעומת נובמבר.

"אני חושב שהתמודדנו טוב עם המגפה", אומר מדריך התיירים פרנדן, "לא הייתי רוצה עכשיו להיות במקום אחר. אבל היו גם כישלונות. בעיקר ההדבקה בבתי האבות. בעשורים האחרונים היו בשוודיה הפרטות חסרות מעצורים במערכת הטיפול בקשישים וזאת אחת הסיבות לרשלנות בהכשרת הצוותים הרפואיים בבתי האבות. לדברי פרנדן, הנגיף התפשט בקרב אוכלוסייה מוחלשת נוספת בשוודיה. "ב-2015-2014 היתה שוודיה אחת המדינות שפתחה הכי הרבה את הדלת פליטים. רבים מהם התמקמו בפרברים של שטוקהולם והחלו לצוץ תופעות שלא הכרנו קודם לכן", מספר מדריך התיירים. "מגורים בצפיפות במשפחות גדולות, התקהלויות המוניות של קרובי משפחה מבוגרים ופחות גישה למידע מהשלטונות. בעניין הזה הרשויות נכשלו וייתכן שזהו הסבר להבדלים בהתפשטות המחלה בין שוודיה לבין דנמרק, פינלנד ונורבגיה שכמעט ולא קלטו אליהן פליטים".

גם סאליי מתחה ביקורת על התמודדות הרשויות עם המגפה, בייחוד בפן הכלכלי, ובמהלך המשבר יזמה מחאה של עובדים עצמאיים ביחד עם עמיתה שלה. "אנחנו העצמאיים הקטנים שאין להם עובדים שכירים הופלינו לרעה", היא אומרת ומספרת שחברות גדולות בשוודיה הוציאו עובדים לחל"ת וקיבלו מהממשלה תמיכה כספית על הוצאות קבועות ואילו החברות הקטנות מתחילות רק עכשיו לקבל עזרה. סאליי צודקת. גם בימים כתיקונם המשק השוודי נוטה לטובתם של עובדים שכירים וחברות גדולות. בראיון ל"דה-מרקר" ביוני הסבירה שרת האוצר השוודית, מגדלנה אנדרסון, את האסטרטגיה הכלכלית של המשבר כתוכנית בעלת ארבעה שלבים, כולם נוטים לטובת המערכות הציבוריות והגופים הגדולים במשק. הצעד הראשון היה הקצאת תקציבים למערכת הבריאות וניהול המשבר עצמו, השני היה צעדים להגבלת הפגיעה בתעסוקה ובעסקים באמצעות פיצויים, תשלום לעובדים בחל"ת, ערבויות, חיזוק נזילות וכו'. הצעד השלישי הוא תמיכה במובטלים באמצעות דמי אבטלה, הכשרה מקצועית והסבה מקצועית והרביעי הוא השקעה גדולה במערכות הציבוריות ליציאה מהמשבר. אנדרסון תומכת בחיזוק האיגודים המקצועיים ובהגדלת התעסוקה הקבועה במערכת הבריאות, כך שנראה שגם בתום המשבר עצמאים קטנים לא יהיו במוקד ההשקעה הממשלתית.

"אני חושב שמוקדם מדי לדעת אם בחרנו בדרך הנכונה", אומר נוימן, "לכל מדינה יש את התנאים שלה, וההשלכות החברתיות ארוכות הטווח עלולות להתגלות כגדולות יותר במדינות שהיה נראה שהצליחו בתחילת הדרך". הארט דיירקטור משטוקהולם סיכם ואמר כי "אני מקווה שנדע להעריך יותר זה את זה כשכל זה ייגמר, ואני מקווה שנחזור להיפגש באופן אנלוגי. לעזאזל הזום".

All you wanted to know about Sweden's policy (but were afraid to ask)

Contrary to popular opinion, Sweden’s handling of the coronavirus crisis is not so unusual. Sweden is not a coronavirus-denier, it is not continuing business as usual and it does not seek herd immunity; it is just trying to flatten the curve by social distancing using methods suitable for its society and its political culture. For example, the decisions are made at the professional level and not the political one, most of the directives are recommendations not obligatory orders and there is almost no enforcement through fines or police action.

Published in "Haaretz": https://www.haaretz.com/opinion/.premium-no-sweden-s-coronavirus-model-hasn-t-failed-here-s-why-1.9483069

The essential differences, compared to other countries, are few: Sweden did not close its elementary schools or its kindergartens; it did not recommend the wearing of masks and did not impose general lockdowns, because the authorities decided that these steps would do more harm than good.

The uniqueness of the Swedish model might therefore be defined as “non-imposing of lockdown.” This is a significant difference, but – and the conspiracy theorists will forgive me – it does not prove that Sweden treats the coronavirus like “flu with PR.”

The main argument of critics of the Swedish model is the high mortality rate, about 11,000 in a country of 10 million. While this is a human tragedy, even if we ignore the fact that the population of Sweden is very elderly (about 20 percent are age 65 or over), the number of the dead compared to the number of inhabitants is still much smaller than in other countries in Europe that imposed strict lockdowns, like France and Great Britain. The experience in Europe so far has shown that lockdowns do not necessarily reduce the level of mortality.

The focus on the “failure of the Swedish model” in this matter is absurd and its purpose is to justify the policy of lockdowns. Why isn’t anyone talking about the “failure of the Belgian model,” for example? The number of dead in Belgium, which imposed severe lockdowns, is about 1,800 per million inhabitants. In Sweden, the number is less than 1,100 per million.

“But even the king of Sweden himself said the Swedish model failed,” goes another common claim. King Carl Gustaf XVI did stammer something in an interview about the high number of the dead being a failure, but he did not relate to any specific component of the Swedish model, and certainly not to the fact that no lockdown was imposed. The criticism expressed by the king is also accepted by the state authorities, which concede the failure to protect nursing homes. But more importantly – and the monarchists will forgive me – the king of Sweden does not deal with the matter, he is not particularly knowledgeable about it and he has no influence or political power whatsoever.

One of the reasons lockdowns were not imposed in Sweden is that until the beginning of 2021, the law did not permit this. The government could and indeed did restrict public events and initiated emergency action, but it did not have the authority to close restaurants, malls or gyms. Laws can be changed, but the Swedes are hesitant when it comes to restricting personal freedoms and human rights. That is one of the reasons that they seek to change behavior voluntarily, without orders and fines. There are many indications that change has indeed been achieved this way.

In Sweden it is easier to maintain discipline, trust and solidarity. Many claim that this is because its population is homogenous (a polite way of saying they don’t have ultra-Orthodox communities or an Arab population). But the image of the Swedes as blond and obedient, hard-working and doing as they are told is false – a quarter of the population is made up of immigrants or second-generation immigrants. That is in fact a great challenge, but with a social-democratic welfare system, ethnic variety does not necessarily contradict trust and social responsibility. On the contrary – and the Greeks and the Hungarians will forgive me – a lack of trust in the authorities and concern over government corruption are common in quite a few countries that are more ethnically homogenous.

Another issue absent from the public debate is the global addiction to tables and numbers, which can be drawn and understood quickly: The number of infected, the number of seriously ill, the number of dead. It will be years before the price of the lockdowns will be measured and calculated, but public health is a broad concept, and there are reasons to believe that the advantages of the Swedish model will be recorded in the future with regard to phenomena like depression, addictions, violence, weight gain, diabetes, disrupted treatment of other illnesses, poverty, unemployment and more.

This is the price of a lockdown: It’s high, it's tough, and it must be paid over the course of years. Sweden decided to avoid this although the temptation was great. Nevertheless, hospitals in Stockholm never got to the situation of hospitals in Lombardia and Madrid; excess mortality in Sweden over the past few months is lower than that of Switzerland and Austria; and the number of seriously ill patients in Sweden is lower than in Romania and the Czech Republic. Like every other country, Sweden made mistakes in dealing with the pandemic. But not imposing a lockdown wasn’t one of them. Comparing the illness and mortality rates in Sweden and Israel is problematic because it’s hard to compare a warm, young country with closed borders and lot of experience with emergency situations to a cold and aging country with open borders that last experienced war in 1814. But, on second thought,  that last part may not be such a disadvantage. Perhaps treating the pandemic like a military battle is a metaphor that got out of control, and produced sweeping, brutal solutions when what may really have been needed were complex, balanced and long-term solutions. I hope the generals will forgive me, but after all, the coronavirus is a virus, not an army, and COVID-19 is an illness, not a war

כל מה שרציתם לדעת על מלך שוודיה ועל היעלמותו המוזרה של המודל הבלגי, ולא העזתם לשאול

סרטם הדוקומנטרי של אורלי וילנאי וגיא מרוז "ומה אם כל העולם טעה?" מעלה לדיון מחודש את מה שמכונה "המודל השוודי להתמודדות עם הקורונה". בסרט מוצגת שוודיה כ"מדינה המסרבת להתיישר עם הקו ההיסטרי העולמי" וכהוכחה לאפשרות להתמודדות עם המגפה ללא סגרים הרסניים. אפשר להתווכח עם מסקנותיהם של וילנאי ומרוז לגבי שוודיה, אך גם המתקפה נגדם באמצעי התקשורת וברשתות החברתיות היא במקרים רבים משוללת יסוד. הנה כאן, לשירות הציבור, כמה דברים שיש לדעת על "המודל השוודי" שנעלמו מהדיון בנושא.

פורסם ב"הארץ": https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.9480080

ראשית, בניגוד למה שנהוג לחשוב, שוודיה אינה חריגה כל כך. היא איננה מכחישת קורונה, היא לא ממשיכה ב"עסקים כרגיל" והיא לא חותרת לחסינות עדר. היא בסה"כ מנסה להשטיח את העקומה ע"י ריחוק חברתי בשיטות המתאימות לחברה ולתרבות הפוליטית שלה. כלומר, ההחלטות מתקבלות בידי דרג מקצועי ולא פוליטי, מרבית ההנחיות הן בגדר המלצות ולא צווים מחייבים וכמעט שאין בה אכיפה באמצעות קנסות וכוחות משטרה. ההבדלים המהותיים הם מעטים: שוודיה לא סגרה את בתי-הספר היסודיים וגני-הילדים, היא לא ממליצה לעטות מסכות והיא לא הטילה סגרים כלליים מכיוון שרשויותיה החליטו שהנזק הכרוך בהם גדול מהתועלת. ניתן, אם כן, להגדיר את הייחוד של המודל השוודי כך: "אי-הטלת סגר". זהו אמנם הבדל משמעותי, אבל יסלחו לי הקונספירטיבים, הוא איננו מעיד על כך ששוודיה נוהגת בקורונה כאל "שפעת עם יחסי ציבור".

מצד שני, הטיעון המרכזי של מבקרי המודל השוודי הוא מספר המתים הגבוה. קרוב ל-11,000 בני-אדם במדינה בת 10 מיליון תושבים. זוהי אמנם טרגדיה אנושית, אבל גם אם מתעלמים מהעובדה ששוודיה מבוגרת מאוד, מספר המתים שלה ביחס לאוכלוסייה הוא עדיין קטן בהרבה מזה של מדינות אחרות באירופה שהטילו סגרים מחמירים כמו צרפת ובריטניה. הניסיון באירופה עד כה מראה שסגרים לא בהכרח מורידים את רמת התמותה, בוודאי שלא בטווח הארוך. ההתמקדות ב"כישלון המודל השוודי" בעניין זה הוא אבסורדי והוא נועד אך ורק כדי להצדיק את מדיניות הסגרים. מדוע אף אחד לא מדבר על "כישלון המודל הבלגי" למשל? יסלחו לי הבלגים, אבל מספר המתים למיליון תושבים בבלגיה שהוטלו בה סגרים מחמירים מתקרב ל-1,800. בשוודיה המספר נמוך מ-1,100.

"אבל אפילו מלך שוודיה עצמו אמר שהמודל השוודי נכשל", כך ע"פ טענה נפוצה נוספת. אמנם נכון שהמלך קארל ה-16 גוסטב גמגם משהו בראיון על כך שמספר המתים הגבוה הוא כשלון, אך הוא לא התייחס לשום מרכיב ספציפי במודל השוודי, בוודאי שלא לאי-הטלת סגרים. הביקורת שהוא הביע מקובלת גם על רשויות המדינה שמודות בכישלון ההגנה על בתי-האבות. אבל חשוב מכך, מלך שוודיה אינו עוסק בנושא, הוא אינו מתמצא בו ואין לו השפעה או כוח פוליטי. יש אמנם מלכים ונשיאים שמעמדם הציבורי גבוה בגלל ניסיונם, תבונתם ואישיותם הכריזמטית. מלך שוודיה, ויסלחו לי המלוכנים, אינו כזה. ארמוז בעדינות שהביטוי שעולה כאן על הדעת קשור לעפרונות וקלמרים.

עוד עובדה פחות ידועה היא שאחת הסיבות לאי הטלת סגר בשוודיה היא שעד תחילת 2021 החוק פשוט לא איפשר זאת. הממשלה יכלה ואמנם הגבילה אירועים ציבוריים והפעילה אמצעי חירום אך לא היתה לה סמכות לסגור מסעדות, קניונים ומכוני כושר. נכון, חוקים אפשר לשנות, אבל השוודים הססנים מאוד כשמדובר בהגבלת חירויות אישיות וזכויות אדם. זו אחת הסיבות לכך שהם חתרו לשינוי התנהגות וולונטרי ללא צווים וקנסות וישנן אינדיקציות רבות לכך שהשינוי אכן הושג. בשוודיה קל יותר לשמור על משמעת, אמון וסולידריות, כך טוענים רבים, כי אוכלוסייתה הומוגנית (ביטוי מכובס שמשמעותו – אין בשוודיה חרדים וערבים). אך הדימוי של השוודים כבלונדינים צייתנים שעובדים קשה ועושים מה שאומרים להם הוא מופרך – רבע מאוכלוסיית שוודיה היא מהגרת או דור שני של מהגרים. זהו אמנם אתגר גדול, אבל עם מערכת רווחה סוציאל-דמוקרטית, הגיוון האתני לא נוגד בהכרח אמון ואחריות חברתית. להפך, יסלחו לי היוונים וההונגרים, אך חוסר אמון ברשויות ודאגה מפני שחיתות שלטונית, נפוצים בלא מעט מדינות הומוגניות יותר מבחינה אתנית.

נושא נוסף שנעדר מהדיון הציבורי קשור להתמכרות העולמית לטבלאות ולמספרים שאפשר לייצר ולהבין במהירות – מספר נדבקים, מספר חולים, מספר מתים. ייקח עוד שנים רבות עד שגם מחיר הסגרים יימדד ויחושב, אך בריאות הציבור הוא מושג רחב ויש בהחלט סיבות להאמין שיתרונות המודל השוודי יירשמו בהמשך הדרך בכל הקשור לנושאים כמו דיכאון, התמכרויות, אלימות, השמנה, סכרת, טיפול לקוי במחלות אחרות, עוני, אבטלה ועוד. זהו מחיר הסגר – הוא גבוה, הוא קשיח והתשלומים נמשכים שנים. שוודיה החליטה להימנע מהרכישה גם כשהפיתוי היה גדול. ולמרות זאת, בתי-החולים של סטוקהולם לא הגיעו למצבם של בתי-החולים בלומברדיה ובמדריד, התמותה העודפת בשוודיה בחודשים האחרונים היתה נמוכה מזו של שוויץ ואוסטריה ומספר החולים הקשים בשוודיה הוא נמוך מזה של צ'כיה ורומניה.

כמו כל מדינה אחרת, גם שוודיה עשתה טעויות בהתמודדותה עם המגפה. אי-הטלת סגר לא היתה אחת מהן. ההשוואה בין שוודיה לישראל בכל הקשר למספרי התחלואה והתמותה היא בעייתית מכיוון שקשה להשוות מדינה חמה וצעירה, בעלת גבולות סגורים וניסיון במצבי חירום, למדינה קרה וזקנה, בעלת גבולות פתוחים שחוותה מלחמה בפעם האחרונה ב-1814. ואולי בעצם זהו לא חיסרון – אולי ההתייחסות למגפה כאל קרב צבאי היא מטפורה שיצאה משליטה המולידה פתרונות גורפים וברוטליים במקום שצריכים דווקא פתרונות מורכבים, מאוזנים וארוכי טווח. יסלחו לי הגנרלים, אבל אחרי הכל הקורונה היא נגיף, לא צבא וקוביד-19 היא מחלה, לא מלחמה.

Sweden’s Coronavirus Crossroads: Get Tougher Than the Go-easy Approach?

STOCKHOLM – Once the coronavirus spread to Europe, Sweden captured the world’s attention with its low-key approach to fighting the pandemic. During the first wave in the spring, the Swedish government eschewed lockdowns and kept the elementary schools and preschools open. Gyms, restaurants and workplaces have also remained open throughout the crisis. Although measures like social distancing, working from home and discouraging large events were implemented, most were merely recommendations; no one would be fined. The policy was carried out at the recommendation of nonpartisan health experts and won the public’s trust.

At the wave’s peak, Sweden had one of the world’s highest death rates, yet this wasn’t attributed to the relaxed approach but to the failure to protect the elderly in retirement homes, where half the people who died had resided. The strategy came under fresh scrutiny this week following the release of an official report stating that the government had failed to sufficiently protect Swedes in retirement homes.

Commuters at a railway station in central Stockholm, December 2020, TT News agency, Reuters

Still, by summer, the belief was that perhaps the “Swedish model” was more sustainable than strategies elsewhere based on coercion and lockdowns. The number of infected people had decreased significantly; coronavirus wards in hospitals emptied and the death rate was not excessive.

But in the second half of October the second wave struck and now many of Sweden’s hospitals are overwhelmed. According to the Swedish statistics agency, the November death rate was the highest per capita in a decade and highest in absolute figures since November 1918 – during the Spanish flu pandemic. “The health system is overloaded,” Björn Eriksson, the health and medical care chief for the Stockholm region, said in a television interview. He described an event of historic proportions. “Never have we needed so much medical care at one time point in time, and an improvement doesn’t appear likely soon,” he said.

Worsening daily number

In recent days, 7,000 new coronavirus cases a day have been plaguing Sweden, whose population is 10 million. The number of patients in hospitals this week reached nearly 3,700, topping the peak of the first wave. The number of average daily fatalities is lower than in the spring, but with the total death toll approaching 8,000, there are fears the situation is getting worse. Sweden’s plight is no different than that of several other European countries now facing a second wave, but its per capita patient number is lower than in Switzerland, Austria, the Netherlands and the Czech Republic, where a similar number of tests are being done. Sweden comes in 25th in the world in deaths per capita – doing far better than Britain, Spain and Italy.

However, the situation in Sweden is far worse than in its neighbors Denmark, Norway and Finland, whose mortality and infection rates are among the lowest in the world. The numbers may be going up, but the Swedes are loyal to the model they created. Even in the second wave they decided not to impose a lockdown and kept schools and preschools open. The economy is functioning and although some people are wearing masks in public spaces, they’re still a minority. In recent days medical experts have slammed the public health agency, claiming that not enough has been done to slow the spread of the virus, and even Prime Minister Stefan Löfven appeared to be critical. Löfven told the daily Aftonbladet this week that the experts had underestimated the second wave, and the government is drafting a bill enabling the closure of shopping centers, gyms and public transportation.

The Royal Swedish Opera practicing social distancing, Stockholm, October 2020

Tactical change

However, the legislative process could take months and there’s no indication the government plans to implement a lockdown at this stage. Sara Byfors of Sweden’s Public Health Agency told Haaretz that while the country’s strategy hasn’t changed, stricter measures have been taken. “The Swedish strategy is to reduce mortality and the serious COVID-19 infection rate to a minimum and make sure the health system can cope and provide medical care to those who need it,” she said.

“The steps we’re taking to achieve this goal have changed in the course of the pandemic. In the autumn the government took steps like banning alcohol sales after 10 P.M. and limiting gatherings to eight people. We’re also very clear in our message that social interactions must be restricted, so the strategy has remained similar but the measures may change.” Additional measures have been implemented such as remote learning for school kids and the closing of some retirement homes to visitors. But these steps might not be enough: The hospitals are stretched to capacity, the death rate is rising and nonurgent medical procedures are being postponed. Last week, following the resignation of a large number of health care workers, the head of the Swedish Association of Health Professionals, Sineva Ribeiro, called the situation ”terrible.”

The head of emergency preparedness at the National Board of Health and Welfare, Johanna Sandwall, told Haaretz it saddened her to see nurses and other health workers quit during the crisis. “We don’t have an analysis yet as to whether it will affect national planning and what the repercussions will be,” she said. “At the moment the health system is stretched extremely thin due to the medical staffs’ exhaustion and the many COVID-19 patients. We have to take various steps to handle urgent needs.”

Either way, there is still no agreement on the Swedish strategy. Unlike those who say the current crisis stems from the soft approach and Sweden’s refusal to close everything down, many note that a raft of countries that shunned lockdowns are faring worse. This is reflected in infection rates, mortality, delays in treating strokes and heart attacks during lockdowns, and worsening cases of depression, obesity and addiction to drugs, cigarettes and alcohol, amid worsening violence, poverty and unemployment. The Swedish authorities also say it’s too early to judge their approach. At this stage they’re focusing on bolstering the health system and trying to prevent the virus from spreading. Conclusions will have to wait for the crisis to pass, they say.

שוודיה נמצאת בצומת דרכים: האם לדבוק במדיניות המקלה או לחשב מסלול מחדש

בימים האחרונים מתמודדת המדינה עם עלייה בתחלואה ובמספר המאושפזים, ורבים מבתי החולים סובלים מעודף תפוסה. פקידה ברשות השוודית לבריאות הציבור ל"הארץ": האסטרטגיה לא השתנתה, אך בהחלט ננקטים צעדים מחמירים יותר.

פורסם ב"הארץ": https://www.haaretz.co.il/news/world/europe/.premium-MAGAZINE-1.9378683

מאז התפשט נגיף קורונה לאירופה, שוודיה הפכה מוקד לתשומת לב עולמית בשל האסטרטגיה שבה בחרה לנקוט כדי להתמודד עם המגפה. במהלך הגל הראשון החליטה הממשלה לא להטיל סגרים, היא לא המליצה לאוכלוסייה לעטות מסכות והיא גם לא סגרה את בתי הספר היסודיים וגני הילדים. גם מכוני הכושר, המסעדות ובתי העסק נשארו פתוחים לכל אורך המשבר.

למרות שבמדינה כן הונהגו צעדים כמו שמירה על ריחוק חברתי, עבודה מהבית והימנעות מאירועים גדולים, מרביתם נבעו מהמלצות הרשויות ולא מהוראות מחייבות, אכיפה וקנסות. מדיניות זו התקבלה על פי המלצות של דרג מקצועי א-פוליטי והתמיכה והאמון של הציבור בה היתה גבוהה. בשיאו של הגל, המדינה הנורדית ראתה שיעור תמותה מהגבוהים בעולם, אך הוא לא יוחס למדיניות המקלה, אלא למחדל נקודתי בבתי האבות השוודיים, בהם חיו כחצי מהנפטרים. ועדה רשמית שהוקמה ופרסמה השבוע מסקנות ראשוניות אף הצהירה ש"בעניין הגנת האוכלוסייה המבוגרת האסטרטגיה השוודית נכשלה".

אחרי הגל הראשון בחודשים מארס-אפריל הגיע הקיץ, ואיתו גם הכרה הולכת וגוברת לפיה ייתכן שאותו "מודל שוודי" הוא בר קיימא יותר ממודלים המבוססים על כפייה וסגרים הגורמים לנזקים חברתיים וכלכליים אדירים, כפי שיושמו ברחבי העולם: מספר הנדבקים ירד משמעותית; מחלקות הקורונה בבתי החולים התרוקנו; ולא נרשמה במדינה תמותה עודפת. אך לקראת סוף אוקטובר הגיע הגל השני וכעת רבים מבתי החולים במדינה מתמודדים עם עודף תפוסה. לפי נתוני סוכנות הסטטיסטיקה של שוודיה, בנובמבר האחרון נרשם שיעור התמותה הגבוה ביותר לנפש זה עשור, ושיעור התמותה הגבוהה ביותר בסך הכל מבין כל חודשי נובמבר מאז 1918 עם התפרצות "השפעת הספרדית".

"יש לנו עומס קשה במערכת הבריאות", אמר הממונה על מערכת הבריאות במחוז שטוקהולם, ביורן אריקסון, בראיון בטלוויזיה. אריקסון תיאר את המצב כאירוע בקנה מידה היסטורי: "מעולם לא היה צורך בטיפול רפואי רב כל כך בנקודת זמן אחת, ולא נראה שתהיה בקרוב הקלה בעומס מכיוון שההדבקה נמשכת".

נוסעים בשעות השיא בתחנת רכבת תחתית במרכז סטוקהולם בדצמבר. צילום: TT NEWS AGENCY/רויטרס

התחלואה בעלייה

בימים האחרונים מאובחנים בשוודיה, שאוכלוסייתה מונה כעשרה מיליון תושבים, יותר מ-7,000 נדבקים חדשים בכל יום. השבוע עמד מספר המאושפזים בבתי החולים על כמעט 3,700 — יותר מבשיאו של הגל הראשון. מספר המתים היומי אמנם נמוך מזה של השיא באביב, אך בשעה שמניין המתים הכולל מתקרב ל-8,000, החשש הוא שהמצב מחמיר.

בהשוואה למדינות רבות באירופה שמתמודדות כעת עם גל שני, המצב בשוודיה אינו שונה: שיעור החולים לנפש אצלה נמוך מבשווייץ, אוסטריה, הולנד וצ'כיה — שבהן נערכת כמות דומה של בדיקות — והיא נמצאת במקום ה-25 בעולם במספר המתים לנפש, הרבה מתחת לבריטניה, ספרד ואיטליה. עם זאת, המצב בשוודיה גרוע בהרבה מזה של שכנותיה דנמרק, נורווגיה ופינלנד, שרמת התמותה והתחלואה בהן היא מהנמוכות בעולם.

המספרים אמנם עולים, אך השוודים נאמנים למודל שיצרו: גם בגל השני הנוכחי הן החליטו לא להטיל סגר, בתי הספר היסודיים וגני הילדים נותרו פתוחים, המשק מתפקד, ולמרות שפה ושם ניתן להבחין באנשים עוטים מסכות במרחבים הציבוריים, הם עדיין מיעוט. בימים האחרונים הופנתה ביקורת כלפי הרשות לבריאות הציבור, העומדת בחזית עיצוב המדיניות השוודית — החל מצד גורמים רפואיים הטוענים שלא נעשה מספיק לעצור את ההדבקה, ועד לביקורת מרומזת מצד ראש הממשלה עצמו, סטפן לוון. ראש הממשלה השוודי אמר בראיון ליומון "אפטונבלדט" כי המומחים לא העריכו נכונה את עוצמתו של גל התחלואה השני.

במקביל, הממשלה מנסחת הצעת חוק שיאפשר לסגור מרכזי קניות, מועדוני כושר ותחבורה ציבורית, צעדים שהחוק הקיים אינו מאפשר ליישם. עם זאת, תהליך החקיקה עשוי לקחת חודשים ואין אינדיקציה לכך שיש לממשלה כוונה להטיל סגר בשלב זה.

הופעה בריחוק חברתי בבית האופרה המלכותי של סטוקהולם, באוקטובר צילום: TT NEWS AGENCY/רויטרס

שינוי טקטי ולא אסטרטגי

בתשובה לפניית "הארץ" אמרה שרה ביפורש מהרשות השוודית לבריאות הציבור כי האסטרטגיה של מדינתה אמנם לא השתנתה, אך בהחלט ננקטו צעדים מחמירים יותר: "האסטרטגיה השוודית היא להקטין למינימום את התמותה והתחלואה החמורה כתוצאה מקוביד-19 ולוודא שמערכת הבריאות תעמוד בעומס ותוכל להעניק טיפול רפואי לאלו הזקוקים לו. זה לא השתנה". עם זאת, ציינה ביפורש, כי "הצעדים שאנו נוקטים כדי לעמוד ביעד השתנו לאורך המגפה. בסתיו (בנובמבר) הממשלה נקטה בצעדים כמו איסור מכירת אלכוהול אחרי השעה עשר בלילה וצמצום ההתקהלויות המותרות לשמונה אנשים. אנחנו גם מאוד ברורים במסר שלנו לפיו יש להקטין את מספר האינטראקציות החברתיות, כך שהאסטרטגיה נותרה דומה אבל הצעדים יכולים להשתנות".

לצעדים שעליהם מדברת ביפורש נוספו לאחרונה אמצעים נוספים כמו מעבר ללימודים מקוונים בתיכונים וסגירת חלק מבתי האבות לביקורים. אך אם לשפוט על פי מצב מערכת הבריאות, ייתכן שצעדים אלו אינם מספיקים; בתי-החולים מלאים, מספר המתים עולה וטיפולים רפואיים שאינם דחופים נדחים. בשבוע שעבר, בעקבות התפטרויות רבות של אנשי צוות רפואיים, טענה יו"ר האיגוד המקצועי של האחיות בשוודיה, סינווה ריבירו, ש"המצב נורא". יוהאנה סנדוול, האחראית על המוכנות למשברים במועצה הארצית לבריאות ורווחה, אמרה ל"הארץ" שמצער אותה לראות שאחיות ועובדים אחרים במערכת הרפואית התפטרו בעקבות המשבר. "אין לנו עדיין ניתוח לגבי השאלה האם זה ישפיע על התכנון ברמה הלאומית ומה יהיו ההשלכות. כרגע מערכת הרפואה עמוסה מאוד בעקבות שחיקת הצוותים הרפואיים וחולים רבים שסובלים מקוביד-19. אנחנו צריכים לנקוט צעדים שונים על מנת לטפל בצרכים הדחופים".

כך או כך, הדעות עדיין חלוקות לגבי האסטרטגיה השוודית. לעומת אלו שגורסים כי המשבר הנוכחי הוא תוצאה של גישה מקלה ואי הטלת סגר, השוודים מרבים להצביע על כך שמדינות רבות שהטילו סגרים וכפו צעדים כמו עטית מסכה נמצאות במצב גרוע יותר — הן מבחינת תחלואה ותמותה והן מבחינת היבטים אחרים של בריאות הציבור: מצב בריאות הנפש, עיכובים בטיפול בשבץ ובהתקפי לב כתוצאה מסגרים וגם החמרה במקרי דיכאון, השמנה, התמכרויות לסמים, סיגריות ולאלכוהול, אלימות, עוני ואבטלה.

הרשויות בשוודיה גם מזכירות מפעם לפעם שמוקדם עדיין לשפוט את תוצאות המדיניות שלהן. בשלב זה הן מתרכזות בתגבור מערכת הבריאות ובניסיון למנוע את התפשטות הנגיף. הסיכומים והסקת המסקנות, כך הם טוענים, יצטרכו לחכות להמשך, אחרי שהמשבר יחלוף.

בלי סגר ובלי מלוניות קורונה, שוודיה הלכה הפוך מהעולם. שרת הבריאות שלה מסבירה מדוע.

בתחילת משבר הקורונה ספגה שוודיה ביקורת נוקבת מכל קצוות העולם והפכה למשל עם מוסר השכל חד משמעי. כעת, עם ירידת רמת ההדבקה והתחלואה, היא מוצגת כמי שמציעה במידה מסוימת דגם בר קיימא, בוודאי יותר מאשר חזרה פעם אחר פעם לסגרים.

התפרסם ב"הארץ": https://www.haaretz.co.il/news/world/europe/.premium-MAGAZINE-1.9184650

בחודש אפריל אנשים רבים בעולם חשבו שהשוודים יצאו מדעתם. בעוד שמדינות העולם סגרו בזו אחר זו את בתי הספר, את מרכזי הקניות ואת המסעדות בגלל מגפת הקורונה, השוודים החליטו ללכת בנתיב אחר. למרות מניין המתים הגבוה, שזינק באמצע חודש אפריל לשיא של כמאה ביום, המשיכו שוודים רבים לנהל את שגרת חייהם. הרשויות לא המליצו לעטות מסכות, רק מעטים עשו כן, ילדים קטנים המשיכו ללכת לבית הספר, לא הוקמו "מלוניות קורונה" ונדבקים ללא תסמינים לא נדרשו להיכנס לבידוד.

ואף שעסקים רבים ספגו מכה — מאחר שחלק ניכר מכלכלת שוודיה נשען על ייצוא — רובם נשארו פתוחים והם חוזרים בהדרגה לאיתנם. אבל אין זה אומר ששוודיה לא עשתה דבר בשביל להילחם בנגיף. התיכונים והאוניברסיטאות עברו ללמידה מקוונת, מרבית אירועי התרבות, הבידור והספורט התבטלו והאוכלוסייה נתבקשה לשמור על היגיינה ועל ריחוק חברתי, להימנע מנסיעות במידת האפשר ולהישאר בבית במקרה של הופעת תסמינים.

אך היה הבדל משמעותי בין הדרך השוודית לבין זו של שאר מדינות העולם. לצד מגבלות בחוק, כאיסור על התקהלויות של יותר מ–50 בני אדם, או ביקורים בבתי חולים ובתי אבות, מדיניות הממשלה נשענה בעיקרה על המלצות ולא על תקנות. קנסות, אכיפה משטרתית, איכון טלפונים ניידים ועוצר נתפשו כבלתי נחוצים בשוודיה. 

למרות זאת, צייתו רוב השוודים להמלצות הריחוק החברתי, ושיעור הנדבקים הסופי החל סוף סוף לרדת. בשבוע שעבר ביצעה שוודיה יותר מ–140 אלף בדיקות, שמהן 1.3% היו חיוביות. נכון להיום, שיעור ההידבקויות בשוודיה הוא מהנמוכים באירופה. ובעוד שהעקומה בלי ספק משתטחת, הממשלה לא מבזבזת זמן. אחרי אביב טראומטי, היא עושה ככל שביכולתה כדי ללמוד מטעויותיה בשלבים הראשוניים, בעיקר בתחום ההגנה על האוכלוסייה המבוגרת, ופועלת לשיפור מערך הבדיקות ולהמרצת הכלכלה.

זהו ניגוד גמור למה שקורה בישראל, שהפכה באחרונה למדינה הראשונה בעולם המטילה סגר שני. אף על פי כן, שרת הבריאות של שוודיה הלנה הלנגרן טוענת שלא מדובר רק בהטלת סגר או באי הטלת סגר. "נכון שלא היו סגרים, אבל דברים רבים השתנו מבחינה חברתית, ומה שחשוב ביותר הם האמצעים שננקטו לטווח הארוך", אמרה השרה בראיון ל"הארץ", "מסעדות, ברים, רכבות ואוטובוסים נדרשו לפעול בהתאם לתקנות. התושבים הונחו לשמור מרחק, ולחיות בהתאם למידע ולדרישות התברואה. הבנו שאי אפשר לחסום את הנגיף לנצח, ושעלינו לחשוב על המחיר שהחברה תידרש לשלם".

לנה הלנגרן, שרת הבריאות של שוודיה,
Photo Kristian Pohl Regeringskansliet

מרתון, לא ספרינט

שיעור ההצלחה של מדינות שונות בנושא הטיפול בנגיף הקורונה הפך למרבה הצער לסוג של ספורט בחודשים האחרונים בקרב פוליטיקאים ואנשי תקשורת, וטבלת התחלואה כמו הציגה את המנצחים והמפסידים העולמיים במשחק נגד הנגיף. בהתחשב בגישתה השונה ברוב מדינות העולם, היתה שוודיה נתונה לבחינה מדוקדקת. המדינה ספגה ביקורת נוקבת והפכה למשל עם מוסר השכל חד משמעי. אך כעת היא מוצגת כמי שמציעה במידה מסוימת דגם בר קיימא, בוודאי יותר מאשר חזרה פעם אחר פעם לסגרים.

אולם הלנגרן הזהירה אינה עוסקת בהשוואות. "אמרנו כבר בתחילת המגיפה שלא מדובר בספרינט אלא במרתון. זו אינה תחרות ואין סיבה להכריז על מנצח. עדיין מוקדם ומסוכן מדי מכדי להשוות שיעורי תמותה שבועיים. מדינות שונות נפגעו בדרכים שונות. יש להן תשתיות שונות, ומערכות יחסים שונות בין הרשויות לאזרחים. הן בודקות בשיטות שונות ומחזיקות בנתונים ובמידע שונים. בטווח הארוך, כולנו זקוקים לחברה שמתפקדת היטב. עלינו ללמוד את מה שאפשר ללמוד מאחרים, לא להפנות אצבעות מאשימות ולנסות להתמיד בציות להמלצות לאורך זמן", אמרה.

עד כה מתו בשוודיה מעל 5,800 בני אדם מנגיף הקורונה, בעיקר עקב התפשטות הנגיף בבתי האבות באביב. "בשבוע הקשה ביותר באפריל, נמנו 845 מקרי הידבקות בבתי אבות. בשבוע שעבר נמנו 17 מקרים", אמרה הלנגרן. היא הוסיפה כי, "שיעור התמותה צנח משמעותית. אין אצלנו תמותת יתר, ובאוגוסט היה שיעור התמותה נמוך מאשר השיעור השנתי הרגיל". במקביל, בשוודיה מנסים להבין מה עומד מאחורי מקרי המוות הרבים. "באוסטרגוטלנד שבדרום שוודיה נעשה באחרונה מחקר שבחן את כל הקשישים שנדבקו בנגיף. רק ב–15% מהמקרים נקבע שמחלת הקורונה היתה סיבת המוות הישירה, ואילו ב–15% מהמקרים הסיבה האמיתית היתה מחלה אחרת או מצב בריאותי, וב–70% הקורונה תרמה למוות עקב תנאים בסיסיים או מצבו הרפואי של החולה".

שרת הבריאות אמרה כי הממשלה בודקת מדוע המגיפה הכתה קשה כל כך בשוודיה, בעיקר בהשוואה לשכנותיה, ונוקטת צעדים ארוכי טווח כדי להתמודד עם התפרצויות מקומיות אפשריות. במקביל, הרשויות הממשלתיות מתכוננות לתרחישים שונים, וכספים מוקצים לטיפול באבטלה ולתמיכה במערכת הבריאות כמו גם בקשישים וחולי נפש. "משבר הקורונה אינו, ומעולם לא היה, רק עניין של מאבק בנגיף ובמחלה הנובעת ממנו. זה נושא רחב היקף שמשפיע על כל חלקי בחברה", ציינה הלנגרן.

כותב שורות אלה בראיון עם שרת הבריאות הלנגרן

לא עסקים כרגיל

בכל הנוגע למדיניות "אי הטלת הסגר" של שוודיה, אמרה הלנגרן כי על אף שמעולם לא הוחל סגר מלא, העבודה מרחוק, הלימודים המקוונים בתיכונים ובאוניברסיטאות וההגבלות על אירועי תרבות ובידור השפיעו עמוקות על אזרחי המדינה. "שוודיה לחלוטין לא שידרה 'עסקים כרגיל', אבל היה עלינו לשמור על חברה מתפקדת. משום כך קיבלנו את ההחלטה לא לסגור גנים ובתי ספר יסודיים. אם סוגרים את בתי הספר, כיצד נאפשר לאנשים לעבוד בבתי האבות, בבתי החולים, במשטרה ובשירותי החירום? כיצד יופעלו בתי המרקחת, הרכבות והמרכולים?".

"החלטנו להיעזר במומחים ובמידע שהיה זמין אז", הסבירה השרה. "ידענו שילדים אינם מפתחים מחלה קשה ואינם מפיצים את הנגיף באופן משמעותי. כל זה הוכח בבדיקת מספר האנשים שיצאו לחופשות מחלה. מורות וגננות לא חלו יותר מאשר אנשים אחרים בחברה".

הלנגרן מצביעה על האמון הרב שרוכש הציבור לממשלה בשוודיה כחלק מהסיבה שהשוודים צייתו להנחיות. "עלינו להילחם בנגיף ולהגן על אוכלוסיות מוחלשות, אולם עלינו להבטיח גם שהצעדים יהיו כאלה שניתן יהיה ליישמם לאורך זמן בחברה מתפקדת", מספרת, "השוודים נותנים אמון בממשל. משום כך יצרנו אסטרטגיה המבוססת על נקיטת הצעדים הנכונים בזמן הנכון ובאזור הנכון של שוודיה, תוך הבטחת שקיפות מלאה".

בכל הנוגע לטענות שלפיהן שוודיה הקריבה את האוכלוסיה המבוגרת למען הכלכלה, הלנגרן אומרת שמדובר בביקורת לא הוגנת. "מובן שלא הקרבנו איש. עשינו כמיטב יכולתנו, כפי שלדעתי עשו מדינות אחרות, במטרה להציל חיים, לעצור את התפשטות הנגיף ולהגן על אוכלוסיות בסיכון. בתי האבות היו חלק קשה ומעציב, אבל זו סיטואציה מיוחדת. מי שחיים שם הם אנשים קשישים, שבריריים וחולים. יש בשוודיה 1,700 בתי-אבות שעוסקים בהענקת טיפול רפואי וחיים בהם 85,000 בני-אדם, כאשר 50% מהם שוהים בהם שישה חודשים בלבד לפני מותם. במקומות כאלו כל התפרצות, אפילו התפרצות של שפעת, היא עניין של חיים ומוות. הקמנו ועדה ממשלתית שתבין את מה שקרה. מי עשה מה, ומה אנחנו יכולים ללמוד מכל זה”.

לסיכום, להלנגרן יש עצה אחת, ברורה למדי. "אנחנו (מקבלי ההחלטות, ד.ס) אחראים להחלטות שאנו מקבלים", אמרה האלנגרן. "אולם, הרשויות לא יכולות להחליט להקשיב למומחים רק לפעמים, ולפעמים להתעלם מעצתם. המומחים שם כדי שנקשיב להם, ונתייחס למה שהם אומרים".

Israel is back in lockdown while Swedish COVID-19 mortality rates are plummeting. Here’s the difference

Swedish Health Minister Lena Hallengren tells Haaretz why her country never imposed a full lockdown, and why public trust in the government is a vital component of fighting the coronavirus

Published in "Haaretz": https://www.haaretz.com/israel-news/.premium-israel-s-back-in-lockdown-while-swedish-covid-deaths-are-plummeting-here-s-why-1.9173277

STOCKHOLM – Back in April, many worldwide thought the Swedes had lost their minds. As country after country shuttered its schools, shopping malls and restaurants due to the coronavirus pandemic, Sweden decided to take another approach. 

Despite the Scandinavian country’s death toll reaching a peak of about 100 a day by mid-April, many Swedes were still going about their daily lives, face masks were not recommended and rarely used, young children were still going to school, and no national isolation system was set up for infected but asymptomatic individuals. And though many businesses took a hit – because Sweden relies heavily on its export trade – most remained open and gradually started to rebound. It’s not as if Sweden did nothing at all to combat the virus. High schools and universities switched to online learning, most cultural, entertainment and sports venues closed, and the general population was asked to maintain hygiene and social distancing, avoid traveling wherever possible, and to stay home when symptoms appeared. 

But there was clearly a major difference between the Swedish way and that of the rest of the world. Besides legal restrictions prohibiting gatherings of over 50 people or visitors at hospitals and retirement homes, most were recommendations rather than legal decrees. Fines, police enforcement, mobile phone tracking and curfews were deemed unnecessary. 

Despite this, most Swedes observed social distancing and the infection rate finally began to drop. Last week, Sweden carried out over 140,000 tests, with 1.2 percent coming back positive. The country currently has one of the lowest infection rates in Europe. 

While the curves are clearly flattening, the government isn’t wasting time. After a traumatic spring, it’s doing its best to learn from its initial mistakes by improving testing capabilities and boosting the economy. 

It’s a stark contrast to Israel, which has just become the first country to enter lockdown for a second time. Yet Sweden’s health minister, Lena Hallengren, told Haaretz that it’s not just about having or not having a lockdown.

“It’s true we didn’t have lockdowns [in Sweden], but we did have lots of changes in society – and the most crucial thing is having long-term measures,” she said. “Without a lockdown, restaurants, bars, trains and buses have to be adapted with regulations – legally binding or recommendations. You have to always maintain distance, have signs, information, sanitizing, washing hands: all that has to be in place. We can see that you can’t lock down the virus forever, and you always have to consider the price that society pays.”

Lena Hallengren, Photo: Kristian Pohl/Regeringskansliet

Falling mortality rates

Different countries’ success rates in handling the coronavirus has become something of a “sport” in the past six months, a table reflecting the global “winners” and “losers.” Given its outlier approach, Sweden has come under particularly close scrutiny: initially, it drew harsh criticism and was used as a cautionary tale; now, it’s offered as a slightly more sustainable model than repeatedly going into lockdown. But Hallengren is careful about making any comparisons. 

“We’ve said since the beginning of the pandemic that this is not a sprint, it’s a marathon,” she said. “It’s not a competition and there’s no point saying who the winner is. It’s far too early and too dangerous to compare week-by-week mortality rates. Different countries were hit differently; they have different structures and relations with their authorities, they test in different ways and have different kinds of data and information. In the long run, we all need well-functioning societies. We should learn what there is to learn from others, point less fingers and try to keep up with long-term recommendations,” she added. 

So far, some 5,800 people in Sweden have died due to COVID-19, mainly as a result of the virus spreading in Sweden’s nursing and care homes in the spring. 

“In the worst week of April, we had 845 new cases of infection in elderly care facilities. Last week we had 17,” Hallengren reported. “Our mortality rates have also fallen radically. We don’t have excess mortality and in August, the rates were below normal [yearly] figures.”

Hallengren also tried to look beyond the headline figure concerning COVID-19 deaths. “One [southern] region in Sweden, Östergötland, recently conducted a study investigating all cases of elderly patients who died infected from the coronavirus,” she said. “In only 15 percent of the cases was it concluded that COVID-19 was the direct cause of death. In 15 percent [of cases], the real reason was another illness or medical condition, and in 70 percent of cases COVID-19 contributed to death due to underlying conditions or the health status of the patient.”

The health minister said her government is analyzing why the coronavirus hit Sweden so badly, especially in comparison to its Nordic neighbors, and is taking long-term measures to tackle possible new local outbreaks. 

Scenarios are being prepared by government authorities and financial resources allocated to address unemployment and support the health care system, as well as those in elderly and mental health care. “The outbreak of COVID-19 is not, and has never been, a narrow health issue for the infected people,” Hallengren said. “It’s a broad issue affecting all parts of society.”

‘Functioning society’

When quizzed on Sweden’s “no lockdown” policy, Hallengren said that although a total lockdown was never imposed, remote work, online studying in high schools and universities, and restrictions on entertainment venues affected the country’s citizens. 

“It was certainly not ‘business as usual’ in Sweden,” she said, rebutting a common claim, “but we needed to have a functioning society. That’s why we made an active decision not to close preschools and elementary schools. If you close schools, how do you enable people to work at the care homes, hospitals, and police and emergency forces? How do you keep the pharmacies, commuter trains and food stores running and open?  

“We decided to lean on experts and the available knowledge at the time,” she explained. “We knew children were not severely affected and not the ones spreading the virus. This was proven by looking at the number of people on sick leave. Teachers working at preschools and schools were not sicker than other groups in society. 

“We need to fight the virus, we need to protect vulnerable groups,” she continued. “But we need to make sure that the measures can be kept for a long time in a functioning society.  

“Swedish people have high confidence in government authorities,” she added, “so with transparency and a lot of quantifying information, we created a strategy based on taking the right measures at the right time and in the right part of Sweden.”

How do you respond to allegations that Sweden sacrificed its older population for the sake of the economy?

“That criticism is unfair and untrue. Of course we never sacrificed anyone. We tried our very best, as I suppose other countries did, to protect lives, to stop the virus spreading in society and to protect the vulnerable groups. 

“The care homes have been an extremely difficult and sad part, but they are very specific – people living there are extremely old, fragile and sick. We created a government commission to find out what happened, who did what and what we can learn from this. 

“In Sweden, care homes are not just facilities for older people; they provide health care. We have 1,700 such homes and about 85,000 people live in them. Fifty percent of them live in these homes for only six months – that’s how old, fragile and multi-diseased their situation is. If you get COVID-19 or even the flu into these homes, it’s a matter of life and death.”

Retirement homes were generally perceived to be the weakest link in Sweden’s coronavirus strategy. But there’s another part of it that others could benefit from: decision-making based on expertise rather than politics. 

“We [political decision-makers] are thinking people and we're responsible for the decisions we make,” Hallengren said, “but our authorities wouldn’t be independent if we’d sometimes decide to follow the experts on disease prevention and disease control, and sometimes not to do so. You don’t have experts and expert agencies just to have them. You have them to listen to, and take what they know into consideration,” she concluded.

Is Sweden Censoring a Book About Its Ties to the Nazis, Written by a Jewish Comedian?

It was clear that a new, provocative book about Sweden’s attitude toward the Nazis in World War II was going to stir up controversy. But the author didn’t imagine that the state would seize its last print run and demand to pulp it.

Published in "Haaretz": https://www.haaretz.com/world-news/europe/.premium.MAGAZINE-is-sweden-censoring-a-book-about-its-ties-to-nazis-written-by-a-jewish-comedian-1.9050447

STOCKHOLM – The four police officers showed up at the building, located in a commercial area of south Stockholm, shortly after 9 A.M. this past June 11. Several of the officers, dispatched by the international and organized crime division, were armed and wearing protective vests. They took the elevator up and found the storeroom, which contained about 150 cartons. Wasting no time, they loaded the cartons onto a waiting truck and drove off. Now all that is required is a court decision to pave the way for the destruction of the contents of the cartons. This could be the opening scene of a Nordic-noir crime story if, say, the cartons were packed with drugs or if a crime syndicate was involved. But this is a story of a different kind: The items in question belong not to a mobster, but to a comedian. And instead of dangerous substances they are packed with history books.

Aron Flam is a 42-year-old Swedish Jewish comedian who does stand-up, appears in film and on TV, radio and podcasts, and writes books. The subjects he tackles are often complex (such as the Israeli-Palestinian conflict). He is drawn to slaughtering sacred cows and enjoys spouting controversial political and cultural criticism (especially when it  omes to ideas and ideologies that are popular in Sweden, such as feminism and socialism). He has frequently been accused of having ties to the Swedish alt-right and to populist groups, although he presents himself as a liberal and a democrat. He’s a free-speech advocate who likes to discuss what he calls “culture-specific taboos,” and though his subject matter is often very serious, he’s better known on social media than in academic circles.

But the book he published this year took his controversial persona a step further. Its title, “Det här är en svensk tiger,” translates as “This Is a Swedish Tiger” and it deals with,  among other subjects, Swedish policy during World War II. In the book, Flam puts forward a radical argument to the effect that Sweden collaborated with Nazi Germany from start to finish. Most historians, in contrast, depict Sweden as a neutral country that leaned toward Germany until 1943, then tilted toward the Allies as the war wound down.
The first two printings, of a total of 5,000 copies, sold out completely, and now, in a highly unusual move, the third print run, of 2,000 books, has been confiscated by the police. Formally, the reason is not the book’s content, but rather a lawsuit over an alleged copyright infringement, centered around the illustration on the cover. But the fact that
the author’s claims are controversial and embarrassing to Sweden, as well as perceived as an effort to undermine the country’s national heritage, immediately ignited a trenchant public debate and fierce criticism: Why did the state prosecution take such an extreme step?

Is censorship alive and well, even in a free, liberal country like Sweden? It all started almost 80 years ago, during the war. In 1941, the Swedish authorities commissioned the illustrator and author Bertil Almqvist to design a poster showing a tiger painted in yellow and blue, the colors of the Swedish flag, with the slogan “A Swedish tiger.” This is a play on words, as “tiger” in Swedish can also be a verb meaning “to keep silent.” In other words, the “Swedish tiger” is not only a predator in the colors of the national flag, it is also a sort of sly directive meaning, “A good Swede keeps his mouth shut.” The wording recalls wartime field-security slogans from many countries, such as America’s “Loose lips sink ships” or Britain’s “Careless talk costs lives.” “During the war that symbol was everywhere – on pencil cases, on Tshirts and on lunchboxes,” Flam says. The tiger appears on the cover of Flam’s new book, but unlike its original wartime iteration, his tiger is winking and stretching its right front leg upward, as in a Nazi salute, while the left leg is adorned with a swastika. The animal casts a long shadow behind it. In Flam’s telling, the tiger is the symbol of a Swedish culture of silence and functions as a kind of joke about that silence. The Swedes, he explains, are strong, silent types.

“Sweden is the only country that takes pride in its silence,” Flam tells Haaretz in a phone conversation, referring to the first lines of the national anthem, lauding the land of the northern hills, which is “joyful, fair and quiet.” “We like silence so much that we sing about it.” “In contrast to the Americans, we had no ships in danger of sinking in World War II – we were ostensibly neutral,” he says. “That makes one wonder about the purpose of the Swedish silence, and that is exactly what my book is about. The cover is a parody of the tiger, which is to say, a parody of a joke. I deal in the book with psychology, law, politics and philosophy, and it all starts with that joke. Today’s Swedes aren’t familiar with the historical context. They don’t get the joke, precisely because their grandparents got it so well, and maintained absolute silence about what happened in Sweden during the war. To understand a joke, you need to understand the references. The book explains them.”

‘Emotional response’
There’s at least one body that doesn’t appreciate the joke: the Military Readiness Museum, a private institution in the country’s south that owns the rights to the original illustration by Almqvist. According to the museum, the Almqvist tiger is “part of the Swedish cultural heritage,” and no one was authorized to make use of it. “Their response was very emotional,” Flam explains. “I got a call from a lawyer who is one of the museum’s owners. She screamed at me over the phone and said that I should be ashamed of myself for undermining our cultural heritage.” He adds that “she told the police that she wants every copy of the book, including those that were already sold, to be destroyed.”
After the museum filed a complaint of copyright infringement (in February 2019, after the book’s release), the police entered the picture. They contacted the printer, summoned Flam for an interrogation and seized the entire third print run. “One morning,” Flam relates, “I suddenly received a text message from the office building where I rent a storeroom. The message stated, ‘The police are here.’” The police continue to hold onto the cartons, and now the Stockholm District Court will have to decide on the conflict between the principles of freedom of expression and copyright considerations. A trial is set to open September 24. If the prosecution triumphs, all remaining copies of the book will be destroyed and Flam will have to pay the museum 1.5 million Swedish crowns (about $171,000).
The state prosecution insists that no censorship of content is involved in the case, only the issue of rights. “The books were impounded because the cover is inseparable from the book itself,” a press communique stated. Flam: “The chief prosecutor in the case claimed I was ‘desecrating’ the original work by placing a swastika onit. If they think my work desecrates Swedish heritage, that is their right, but satire is not supposed to be polite and respectable.” Both the Swedish prosecutors and the museum turned repeated requests from Haaretz to speak with their representatives.
The Swedish public has not been indifferent to the state’s dramatic action against Flam. “It’s scandalous,” Thorsten Cars, a senior jurist, wrote in the newspaper Svenska Dagbladet. “It is difficult to understand what interest the copyright holders – they are not even connected to the artist himself – have in the prosecution and the confiscation of the books. It is even more difficult to understand how the harm done to the state, the people and its ‘national symbol’ is so severe as to justify prosecution and confiscation.” Like other legal and media observers, Cars characterizes the actions of the police and the prosecution as “gross intervention in freedom of expression.” The journalist Nils Funcke, who deals frequently with the issue of freedom of expression, found it “strange that the prosecution is taking such a drastic step.” Seizure of the entire inventory of a book is a rare event, he added. Colleagues of Flam’s – well-known Swedish comedians – also rallied to his defense. “Comedy and humor are a very important part of freedom of expression and public discourse, even in Sweden, a country that lacks humor,” the comedian Sandra Ilar said with a smile, adding that one must not be silent in the face of such a threat.
“It is wrong to prosecute a comic and a writer because he casts doubt and creates satire,” comedian Özz Nûjen said. “That is exactly his job.” Others go farther in their criticism, accusing the Social Democratic Party establishment of taking action against Flam in  order to conceal its own dark history. Even if there is no proof to back up this allegation,
it is gaining traction because of the silence of the political establishment on the subject. The Social Democrats were in power during most of the 20th century, and led a national-unity government during the war. It is still in power today and though it has recently renewed its commitment to combat anti-Semitism, some still accuse it of hiding its dark past. Writer and musician Jens Ganman had harsh words for the government and the state-owned media in a Facebook post he called, “How can we sleep while our books are burning?” Why wasn’t the justice minister invited to the country’s major news studio to comment on the subject, he asked, and went on to wonder rhetorically, how it was possible that the Swedish police were sent to impound a book, whose author is a Jew, about the Social Democratic Party and its ties with Hitler.

So much for rescues
Flam’s thesis deals with the depth of cooperation and collaboration between the Swedish authorities and the Nazis. “I maintain that the Swedish Social Democrats started to work with Hitler even before he rose to power,” he says. “The Swedish account of history leaves out the fact that Sweden was dependent on Germany and collaborated with Berlin before and during the war. Most Swedes today don’t know this, but Sweden was Germany’s ally from 1933 until 1944, by which time the war was already very much over. Only then did Sweden announce that it would cease to do business with Germany.”
Flam, who has a master’s degree in economics, also addresses that aspect of the story. “The Germans needed weapons, Sweden had the materials to manufacture weapons (iron and ball bearings), and the Swiss banks were able to launder the money that  changed hands in these transactions. Sweden supplied Germany with the components without which no modern army can operate.” When it comes to the results of Sweden’s policies during World War II, Flam goes so far as to maintain that the Swedish welfare state “is built on gold that was stolen from Jews and other European peoples.” He also greatly minimizes Sweden’s vaunted rescue operations on behalf of Jews in the war: the saving of the lives of tens of thousands of Hungarian Jews by Swedish diplomat Raoul
Wallenberg, the asylum granted to the Jews of Denmark and the so-called White Buses operation involving the Swedish Red Cross, which extricated refugees from concentration camps in areas under German control during the final weeks of the war.
“I would say that none of it is significant,” he says provocatively. “The goal of Folke Bernadotte [the Swedish diplomat, who negotiated the release of thousands of Jews from the camps, became the United Nations mediator in the Arab-Israeli conflict and was
assassinated by the Lehi pre-state underground, in Palestine in September 1948] was not to save Jews. He collected Jews along the way and then wrote a book explaining what a hero he was. The case of Denmark’s Jews [who were smuggled into Sweden by the Danish underground] is similarly complex. They placed the Swedish government in an embarrassing position and were taken in for reasons of public image. Regarding Raoul Wallenberg, as far as I understand he was a hero – there’s always an exception.”

Though Flam’s claims in the book are debatable, it’s a fascinating project, which jumps between disciplines and historical periods. He draws a line and demonstrates connections and similarities between Sweden’s policy in World War II to the Swedish establishment’s attitude toward Israel and toward antisemitism in Sweden itself,
before, during and after the war. Not everyone will agree with Flam’s conclusions, but even many of those who don’t are convinced that the mobilization of the police and the state prosecution against him is both extreme and unwarranted. His book, they say,
should be debated, not destroyed. “You don’t have to agree with Aron in order to support him,” says Nûjen, the comedian. We ask Flam, who says he will appeal the case if the court rules against him, if he thinks there’s an effort afoot to silence him. “If that’s what they’re trying to do,” he says, “they’re doing a very bad job of it. I insist on my right as a satirist to make fun of things that people think are sacred. Does freedom of speech exist without the right to parody? I think not, but I’m not objective. I’m only a comedian.

שוודי טוב לא פותח את הפה

כשהקומיקאי היהודי-שוודי, ארון פלאם, כתב ספר פרובוקטיבי על יחסה של שוודיה אל הנאצים, הוא ידע שיעורר מחלוקת. אבל הוא לא ציפה שהמדינה תדרוש להשמיד את ספריו. 

פורסם ב"הארץ": https://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-MAGAZINE-1.9029866

ארבעת השוטרים, אישה אחת ושלושה גברים, הגיעו קצת אחרי תשע בבוקר. חלקם היו חמושים ולבושי אפודי מגן. כשהגיעו לבניין באזור מסחרי בדרום סטוקהולם הם עלו במעלית ומצאו את המחסן אליו נשלחו ע"י התובע ממחלקת פשיעה בינלאומית ופשע מאורגן. במחסן היו כ-150 ארגזי קרטון. הם ניגשו לעבודה. במשך כשעה וחצי הם העבירו את הארגזים למשטחי עץ, הוציאו אותם החוצה, העמיסו אותם על משאית ופינו אותם מהמקום. עכשיו מחכים הארגזים להכרעת בית-משפט כדי שאפשר יהיה להשמיד את תוכנם. זה יכול היה להיות סיפור פשע סקנדינבי רגיל אם ארגזי הקרטון היו מכילים סמים או תוצרת גנובה והמשטרה יכולה היתה להתגאות במודיעין מוצלח ובשוטרים אמיצים אם מאחורי ארגזי הקרטון היה עומד אחד מראשי כנופיות הפשע שהיא מנסה להילחם בהם בשנים האחרונות. אך הסיפור הזה הוא אחר. פשיטת המשטרה בבוקר ה-11 ביוני היתה יוצאת דופן בגלל שהארגזים לא היו שייכים לעבריין מסוכן, אלא לקומיקאי ותוכנם הממתין להוראת ההשמדה אינו מורכב מחומרים מסוכנים אלא מספרי היסטוריה.

ארון פלאם (Aron Flam) הוא קומיקאי יהודי שוודי בן 42 המתגורר בסטוקהולם. בנוסף למופעי סטנד-אפ, פלאם משתתף בסרטים, תוכניות טלוויזיה ורדיו, הוא כותב ספרים ומקליט פודקסטים. במהלך הקריירה שלו הוא מרבה לעסוק בנושאים מורכבים כמו הסכסוך הישראלי-פלסטיני, פה ושם הוא שוחט פרות קדושות ולא אחת הוא מעביר ביקורת מעוררת מחלוקת על תופעות תרבותיות, תנועות פוליטיות והשקפות עולם, בעיקר מהצד הפמיניסטי והסוציאליסטי, שיש להן אהדה בקרב חוגים מסוימים בשוודיה. ספרו של פלאם "זהו טיגריס שוודי" (Det här är en svensk tiger) יצא לאור השנה, הוא עוסק בהיסטוריה השוודית, בעיקר בזו של מאה השנים האחרונות, ואחד מנושאיו המרכזיים הוא המדיניות השוודית בזמן מלחמת העולם השנייה. הנושא אמנם נחקר לעומק ע"י אחרים, אך פלאם טוען שהתמונה שהוא מצייר היא חדשה ומקיפה יותר. בניגוד למרבית ההיסטוריונים המציגים את שוודיה כמדינה ניטרלית שנטתה לכיוון הגרמנים עד 1943 ושינתה את נטייתה לטובת בעלות הברית ככל שהתקרבה המלחמה לסופה, פלאם מציג את שוודיה כ"מדינה צמיתה" (vassal state) של גרמניה לאורך כל הדרך. זוהי טענה רדיקלית המעוררת עניין רב בשוודיה, עניין שלא דעך ואולי אפילו התגבר, לאחר ששתי המהדורות הראשונות נמכרו והמהדורה השלישית הוחרמה ע"י המשטרה. החרמה כזו היא אירוע נדיר בשוודיה ובאופן רשמי הסיבה להתרחשותו אינה תוכן הספר, אלא תביעה על הפרת זכויות יוצרים. מקור הסכסוך הוא הציור המופיע על עטיפת הספר – טיגריס בצבעי כחול-צהוב. הטיגריס, כך מסתבר, הוא נושא רגיש בשוודיה והעיסוק בו פותח תיבת פנדורה שתוכנה מתחיל באירועים שהתרחשו לפני עשרות שנים וממשיך עד לימינו אנו.

IMG_5219
ספרו של פלאם וגרסתו לנמר השוודי על עטיפתו

הכל התחיל לפני כמעט שמונים שנה. ע"פ מרבית ההיסטוריונים שמרה שוודיה בימי מלה"ע על ניטרליות למרות שבלא מעט תחומים היא סייעה בדרכים שונות גם לגרמניה וגם לאויבותיה. ב-1941 עיצב המאייר והסופר השוודי ברטיל אלמקוויסט (Bertil Almqvist) בהזמנת הרשויות השוודיות פוסטר של טיגריס צבוע בכחול-צהוב, צבעי הדגל השוודי, תחת הסיסמה "טיגריס שוודי". הביטוי עצמו הוא משחק מילים. המילה "שוודי" (Svensk) יכולה להיות גם שם תואר וגם שם עצם, והמילה "טיגריס " (Tiger) יכולה להיות שם עצם, כלומר בעה"ח טיגריס, אבל גם פועל – הטיית ההווה של הפועל "לשתוק". כלומר "טיגריס שוודי" אינו רק בע"ח טורף הצבוע בצבעי הדגל הלאומי אלא גם מעין הנחיה בקריצת עין האומרת: שוודי טוב לא פותח את הפה. זוהי סיסמא הדומה לסיסמאות שהיו בשימוש במדינות רבות בזמן במלה"ע השנייה. האמריקאים והבריטים, לדוגמא, הפיצו סיסמאות כמו "loose lips sink ships" ו-"careless talk costs lives" על מנת לחזק את ביטחון השדה. לאחר המלחמה יצא הטיגריס משימוש רשמי ולאחר מותו של האומן ב-1972 תרמו קרובי משפחתו את זכויות השימוש בו ל"מוזיאון המוכנות הצבאית השוודי", מוזיאון פרטי בדרום שוודיה העוסק בהיסטוריה הצבאית של המדינה.

"הטיגריס השוודי" המופיע על עטיפת ספרו של ארון פלאם אינו העתק מדויק של המקור. בניגוד לטיגריס המקורי, הטיגריס של פלאם קורץ בעינו האחת, הוא מניף את רגלו הקדמית כהצדעה במועל יד ורגלו השנייה מעוטרת בצלב קרס. מעבר לכך הוא מטיל צל ארוך על הקרקע שלצידו. "שוודיה היא המדינה היחידה שמתגאה בשתיקה בהמנון הלאומי שלה", הוא אומר בראיון ל"הארץ" ומכוון למשפטים הראשונים בהמנון השוודי המהללים את הארץ העתיקה והחופשית של הרי הצפון, ארץ שהיא גם טובה ומלאת שמחה אבל גם שקטה, "אנחנו אוהבים את השתיקה עד כדי כך שאנחנו שרים עליה. הנמר הוא בעצם מעין בדיחה על השתיקה הזו, הוא משחק מילים שמשמעותו היא שהשוודים הם חזקים אבל הם גם שתקנים. זה אמנם דומה לסיסמה האמריקאית Loose Lips Sink Ships אבל לנו, בניגוד לאמריקאים, לא היו אוניות בסכנת טביעה בזמן מלה"ע השנייה, אנחנו היינו לכאורה ניטרליים, מה שמעלה את התהיה – למה בעצם נועדה השתיקה השוודית? בזה בדיוק עוסק הספר שלי. זוהי תרבות השתיקה השוודית והעטיפה היא פרודיה על הטיגריס, כלומר פרודיה על בדיחה. בספר אני עוסק בפסיכולוגיה, במשפט, בפוליטיקה ובפילוסופיה והכל מתחיל בבדיחה הזו. שוודים היום לא מכירים את ההקשר ההיסטורי, הם לא מבינים את הבדיחה כי סביהם הבינו אותה טוב כל כך ושתיקתם על מה שהתחולל בשוודיה במשך מלה"ע השנייה היתה מוחלטת. בקומדיה, על מנת להבין בדיחה צריך להבין את הרפרנסים הספר בעצם מסביר את הרפרנס".

AronFlam_by_Cajsa Borgström
ארון פלאם. צילמה: קייסה בורגסטרום

עולם התרבות והקהילה המשפטית השוודיים לא נשארו אדישים להליך נגד פלאם ולהחרמה של ספרו. "התביעה נגד פלאם בגין הפרת זכויות יוצרים, כמו גם החרמת הספר שלו הן סקנדל", כתב טורשטן קארס, משפטן שוודי בכיר ביומון הנפוץ סבנסקה דגבלדט, "קשה להבין איזה אינטרס יש למחזיקי זכויות היוצרים, שאפילו אינם קשורים לאמן עצמו, בתביעה ובהחרמת הספרים. קשה עוד יותר להבין כיצד הפגיעה במדינה, בעם וב"סמל הלאומי" שלו היא קשה כל כך שהיא מצדיקה תביעה והחרמה". כמו אחרים, מכנה קארס את פעולת המשטרה והתביעה "התערבות בוטה בחופש הביטוי". "זה נשמע כמו תגובה מוגזמת של בעלי הזכויות", אמר לערוץ 4 השוודי העיתונאי נילס פונקה, מומחה לחופש הביטוי בשוודיה, שטוען שהחרמת מהדורה שלמה של ספר היא נדירה, "ומוזר שהתובע נוקט בצעד דרסטי כל כך".

גם חלק מהקולגות של פלאם, קומיקאים שוודים ידועים, יצאו להגנתו. "קומדיה והומור הם חלק חשוב מאוד של חופש הביטוי והשיח הציבורי, אפילו בשוודיה שהיא ארץ נטולת הומור", אמרה בחיוך הקומיקאית סנדרה אילר והוסיפה שאסור לשתוק לנוכח האיום עליהם. "לא צריך להסכים עם ארון בשביל לתמוך בו", אמר קומיקאי אחר, אוז נוין, והוסיף: "זהו סקנדל. לא ראוי לתבוע קומיקאי וסופר בגלל שהוא מטיל ספק ועושה סאטירה – זאת בדיוק העבודה שלו".

עם זאת, לא כל התגובות בשוודיה תומכות. העיתונאי אנדרס לוקו, למשל, כתב מאמר בו הוא טוען שפלאם הופך את עצמו לקדוש מעונה ונותן לקהל שלו בדיוק מה שהוא רוצה ע"י כך שהוא מפריד את הסאטירה שלו מהומור. "מה שפלאם קורא לו צנזורה כמו זו של מזרח-גרמניה, הוא בעצם מה שרובנו קוראים לו פייק-ניוז", הוא כותב, "המעבר שלו מתפקידו כקומיקאי, למעצב דעה ומשם להיסטוריון נותן לו גמישות גדולה שלפיה הוא יכול לבחור איזה כובע שמתאים לו באותו רגע". לוקו מאשים את פלאם בהיותו דובר של הימין הקיצוני האלטרנטיבי והוא אינו הראשון הטוען כך. בשנים האחרונות פלאם הכחיש לא פעם כל קשר לאלט-רייט השוודי או לאנשי הימין הפופוליסטי וטען שבניגוד אליהם הוא ליברל, דמוקרט, תומך בחופש הביטוי ואינדיבידואליסט. עם זאת, ניתן למצוא בקרב תומכיו ברשת כאלו הטוענים שהתלות של עולם התרבות השוודי בתמיכות מהממשלה הסוציאל-דמוקרטית גורמת לכך שאנשי תרבות רבים אינם עומדים לצידו של פלאם האנטי-סוציאליסט. אחרים טוענים שההליך נגד פלאם הוא תגובת נגד של הממסד הסוציאל-דמוקרטי המנסה להסתיר את ההיסטוריה האפלה של המפלגה. לטענות אלו אמנם אין ראיות או הוכחות אך הן מתודלקות בין השאר ע"י שתיקתו של הממסד הפוליטי בנושא. הסופר והמוסיקאי ינס גנמן, למשל, ביקר את הממשלה והתקשורת הממלכתית על שתיקתה בנושא במאמר שכתב תחת הכותרת "כיצד אנו יכולים לישון כשספרינו בוערים?" ושאל: "מדוע לא הוזמן שר המשפטים לאולפן החדשות הגדול במדינה להגיב על כך שאנחנו שולחים את המשטרה להחרים ספר על המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ו(קשריה עם) היטלר שנכתב ע"י סופר יהודי?".

דומה שהכוחות העומדים מול פלאם הורידו פרופיל בימים אלו. עוה"ד מארי אנדרה המייצגת את המוזיאון המחזיק את הזכויות סרבה להגיב לדברים למרות פניות חוזרות ונשנות של "הארץ". את עיקר טיעוניה ניתן למצוא בדברים שכתבה בעבר בהקשר של תביעות שונות בהן היתה מעורבת. היא רואה את הטיגריס כ"סמל למלחמת העולם השנייה וחלק מהמורשת התרבותית השוודית" והיא טוענת שהמוזיאון מסרב לכל הבקשות לשימוש בו. גם התביעה בשוודיה סרבה מספר פעמים לענות לשאלות "הארץ" והפנתה להודעה לעיתונות שפורסמה לפני שבועיים ושלפיה בית-המשפט יכריע בתיק העוסק ב"קונפליקט העקרוני בין חופש הביטוי לזכויות יוצרים". ע"פ ההודעה לעיתונות אין מדובר בצנזורה של התוכן אלא בזכויות על עטיפת הספר. "הספרים הוחרמו מכיוון שלא ניתן להפריד בין העטיפה לספר עצמו".

לפני שנכנסים לתוכן הספר, איך קורה שקומיקאי, איש תקשורת ופודקסטר כותב פתאום ספר היסטוריה? זה עניין אישי? פוליטי? אקדמי?

"הייתי אומר שכל הסיבות האלו נכונות. כפודקסטר ומי שעוסק בסאטירה פוליטית אני נשאל הרבה על המורשת היהודית שלי ועל האופן שבו הקונפליקט בין הישראלים והפלסטינים מוצג בתקשורת השוודית. כשהחלטתי לכתוב תשובות לשאלות אלו הבנתי שהן קשורות למה שקורה בחברה היום אבל יש להן שורשים בתרבות השתיקה השוודית, שאיננה חדשה, היא הולכת הרבה אחורה".

לא מעט נכתב על שוודיה במלה"ע השנייה, כולל על קשריה עם גרמניה הנאצית, החל במכירת ברזל לתעשיית הנשק הגרמנית, דרך המתנדבים השוודיים בוואפן אס-אס ועד לנטיות הפרו-נאציות של האליטה השוודית. מה בעצם חדש בעבודה שלך?

"הספר התחיל בעצם כפרקים בפודקסט שלי. לאחר שקראתי ספרים, עברתי על חומר בארכיונים דיגיטליים וניתחתי מידע ממדינות אחרות, עשיתי משהו שעד כמה שאני יודע אף אחד אחר עדיין לא עשה – שמתי את מה שמצאתי על ציר-זמן. מחקרים אחרים כבר עסקו בהרבה ממה שכתבתי עליו, אבל כל אחד מהם הוא כמו שבר זכוכית על הרצפה אחרי שחלון נשבר. אני אספתי מידע רב וכשחיברתי את הכל יחד התוצאה היתה סיפור קוהרנטי וברור שגם מסתדר טוב יותר עם ההיסטוריה של לאומים אחרים. למעשה אני טוען שהסוציאל-דמוקרטים השוודים (המפלגה שהיתה בשלטון בשוודיה בזמן עליית הנאצים לשלטון והנמצאת בשלטון גם היום, ד.ס) התחילו לעבוד עם היטלר עוד לפני שהוא עלה לשלטון. הגרסה השוודית של ההיסטוריה משאירה בחוץ את העובדה ששוודיה היתה תלויה בגרמניה ומשתפת פעולה עם גרמניה לפני ובזמן המלחמה. שוודים שדיברו שפה שנייה דיברו ברוב המקרים גרמנית, רוב השוודים היום לא יודעים על זה אבל שוודיה היתה בת-ברית של גרמניה מ-1933 ועד נובמבר 1944 כשהמלחמה היתה כבר גמורה לגמרי. רק אז הודיעה שוודיה שתפסיק לעשות עסקים עם גרמניה. אני חיברתי את חתיכות הזכוכית האלו ובניתי את החלון מחדש. יש בו אמנם סדקים אבל הוא מגן בפני הרוח".

פלאם, שיש לו הכשרה כלכלית, מפרט בספר גם את הצד הכלכלי של הסיפור. "הספר עוסק גם במודל העסקי של שוודיה, שוויץ וגרמניה בזמן המלחמה והוא מוסבר בצורה קלה להבנה", הוא אומר, "הגרמנים היו זקוקים לכלי נשק כדי שיוכלו לשדוד יהודים וגם בני עמים אחרים. לשוודיה היו החומרים לבניית כלי נשק (ברזל לפני תחילת המלחמה ומסבים כדוריים אחרי תחילתה), הגרמנים היו זקוקים לחומרים אלו והבנקים השווייצריים יכלו לכבס את הכסף שהוחלף ידיים בעסקאות האלו. כך סיפקה שוודיה לגרמניה את המרכיבים שאף צבא מודרני לא יכול לירות, לנסוע, לטוס או לנוע מעל ומתחת למים בלעדיהם".

גם אם המדיניות השוודית סייעה לגרמנים וגרמה למלחמה להיות ארוכה וקשה יותר, האם אתה לא מתעלם מהאמביוולנטיות שלה? האם אין משמעות, למשל, להצלת עשרות אלפי יהודי הונגריה ע"י ראול וולנברג, למקלט ששוודיה נתנה ליהודי דנמרק ולאוטובוסים הלבנים של הצלב-האדום השוודי שחילצו פליטים מהמחנות הנאצים?

ע"פ הדוגמאות שנתת הייתי אומר שאין לזה משמעות. מטרתו של פולקה ברנדוט (הדיפלומט השוודי ששימש כיו"ר הצלב-האדום השוודי ולימים שימש כמתווך האו"ם בסכסוך היהודי-ערבי ונרצח ע"י הלח"י בירושלים, ד.ס) לא היתה להציל יהודים. הוא אסף יהודים על הדרך ואז כתב ספר שמסביר איזה גיבור גדול הוא היה. זה עיצוב היסטורי עצמי. גם המקרה של יהודי דנמרק (שהוברחו לשוודיה בסיוע המחתרת הדנית, ד.ס) הוא מורכב. הם העמידו את הממשלה השוודית במבוכה. הם התקבלו בשוודיה מסיבות של דימוי ונראות ציבורית והציבור השוודי לא בהכרח ידע מה קורה. ובעניין ראול וולנברג, עד כמה שאני מבין הוא היה גיבור. תמיד יש יוצאי דופן וסיפורים רבים הם מסובכים ומורכבים, וולנברג פעל לבדו, זו היתה יוזמתו האישית, מצפונו לא יכול היה להתמודד עם מה שממשלתו עושה. אני די בטוח שהוא הבין את אחריותה של ממשלתו למה שקורה בשטח במקום שהוא נמצא".

בקרב חוקרים ישנם חילוקי דעות רבים על דמויות דוגמת וולנברג וברנדוט. ישנם היסטוריונים שלא יסכימו עם התזה של פלאם בעניינם, אך גם חוקרים ביקורתיים עלולים להסתייג ממסקנותיו של פלאם שטוען שיש אמנם לכבד את היוזמות ההרואיות השוודיות במידה שהצילו חיים, אך צריך לזכור את העובדות "שלא מוזכרות אף פעם". ראשית, הוא טוען ששוודיה היתה בצד הגרמני לאורך כל הדרך וקורא לסיפור הניטרליות הרשמי "בולשיט". שנית, הוא טוען שמדינת הרווחה השוודית "נבנתה על זהב שנשדד מיהודים ועמים אירופאים אחרים". אלו טענות רציניות מאוד ולמרות שאפשר להתווכח על חלקים רבים בספרו של פלאם, אין ספק שזהו פרויקט מרתק המדלג בין דיסיפלינות, תקופות ואירועים שונים בהיסטוריה השוודית. פלאם מחבר בין יחסו של הממסד השוודי לישראל לאנטישמיות בחברה השוודית ולמגמות האידאולוגיות, הכלכליות והפוליטיות שבבסיסה, כולן, טוען פלאם, מבוססות על תרבות השתיקה.

אך האם השתיקה עליה מדבר פלאם נמשכת עד היום? בשנות התשעים, למרות עברה הבעייתי, ואולי בגללו, נקטה ממשלת שוודיה בראשות יוראן פאשון, מספר פעולות שהפכו את שוודיה למובילה עולמית בחקר והנצחת השואה. פאשון, מדינאי סוציאל-דמוקרטי שגם היה ראש-הממשלה השוודי האחרון שביקר בישראל, יזם את הקמתו של "הפורום להיסטוריה חיה", מוסד ממלכתי העוסק בחינוך ומחקר ששואת יהודי אירופה היא נקודת המוצא שלו. פאשון גם נקט בצעדים משמעותיים נגד האנטישמיות במדינה ויזם את "הצהרת שטוקהולם" שהובילה להקמת "הברית הבינלאומית להנצחת זכר השואה" (IHRA) שבה חברות כיום עשרות מדינות. פלאם אינו מתנגד לפעולות אלו אבל הוא חושב שהדברים נעצרו באיבם. "זה אולי התחיל נכון", הוא אומר, "אבל מהר מאוד הדברים השתנו חזרה. הנושא עבר משולחנו של ראש הממשלה לזה של שר המשפטים ושם הוא נשכח". פלאם מסביר שאמנם ארכיונים שוודים מסוימים נפתחו בגלל העיסוק בשאלת הזהב השדוד שהנאצים השתמשו בו כדי לשלם לשוודים, אבל "זו היתה תוצאה של לחץ בינלאומי. נעשתה עבודה טובה בעניין חקירת הבנק השוודי המרכזי אבל ברור שהיתה שם צנזורה ושזה לא נעשה עד הסוף". למעשה, טוען פלאם, השתיקה השוודית לא הסתיימה בשנות התשעים. גם אחריהן רבים מאלו שניסו להפר אותה הוקעו כמשוגעים והפכו למעין דיסידנטים. האירועים סביב ספרו שלו מעלים את החשד שייתכן ויש צדק בטענותיו.

"כבר מהתחלה החלטתי להשתמש בטיגריס השוודי כי הוא סמל לשתיקה השוודית בזמן המלחמה", מספר פלאם, "בזמן המלחמה הסמל הזה היה בכל מקום, על קופסאות אוכל ועל קלמרים, על חולצות, על ארונות ועוד. אני סטיריקן כבר הרבה שנים, חלק מהסגנון ודרך הביטוי האסתטית שלי היא יצירת קולאז'ים שממחישים את הסיפורים או הבדיחות שלי. גם במקרה הזה יצרתי בעבור הפודקסט שלי קולאז' שהנמר השוודי היה חלק ממנו ושממחיש את מדיניותה ותרבותה של שוודיה. מתישהו, בין הפרק השני והשלישי של הפודקסט, התקשרה אלי עו"ד מארי אנדרה המייצגת את מוזיאון המוכנות הצבאית השוודית (אנדרה ובעלה הם גם בעלי המוזיאון, ד.ס). היא צרחה עלי בטלפון ואמרה שאני צריך להתבייש בעצמי על כך שאני פוגע במורשת התרבותית שלנו".

פלאם מספר שהוא לא נענה לדרישה מפני שע"פ פרשנותו הוא אמנם משתמש בטיגריס השוודי אבל העבודה שלו משנה אותו ויוצרת לו משמעות חדשה. מעבר לכך, מדובר בפרודיה וזו מוגנת בשוודיה על פי נוהג משפטי (אם כי לא באופן מפורש בחוק). כשעוה"ד אנדרה לא וויתרה החל מעין משחק של חתול ועכבר בין המוזיאון לפלאם וכשהאחרון החליט להוציא לאור את ספרו הוא פנה למעצב גראפי שיצור בעבורו את הטיגריס השוודי כפי שהוא רואה אותו – קורץ, מצדיע במועל יד, עונד צלב קרס ומטיל צל. בשלב זה נכנסה המשטרה לתמונה. בעקבות פניית המוזיאון היא יצרה קשר עם החברה שמדפיסה את הספר, הזמינה את פלאם לחקירה והעניין הגיע לשיא לפני מספר שבועות. "הייתי בשירותים ועשיתי מה שאנשים בד"כ עושים בבוקר בשירותים", מספר פלאם, "קיבלתי הודעת טקסט מבניין המשרדים שבו אני משכיר מחסן. בהודעה היה כתוב "המשטרה כאן". כעת מחזיקה המשטרה בספרים, המשפט מתחיל ב-24 בספטמבר ואם התביעה תנצח הספרים יושמדו ופלאם יאלץ לשלם למוזיאון מיליון וחצי כתר שוודי (כ-580,000 ₪).

האם לדעתך התביעה אכן נובעת מהפרת זכויות יוצרים או שהיא בעצם על התוכן?

"אני לא יודע ולא רוצה לעשות ספקולציות. אני יכול לומר שתגובתה של המתלוננת אנדרה היתה רגשית מאוד. היא מדברת על "הפרת זכויות יוצרים" ומצד שני על "חילול מורשת תרבותית". זה גם מה שהתובע הראשי בתיק אמר, הוא טען שאני "מחלל" את העבודה המקורית בכך ששמתי עליה צלב-קרס. הם טוענים שזה נוגע רק לעטיפת הספר ולא לתוכן אבל מארי אנדרן אמרה למשטרה שהיא רוצה שכל עותקי הספר, גם אלו שכבר נמכרו, יושמדו. אם הם חושבים שהעבודה שלי מחללת את המורשת השוודית זו זכותם אבל סאטירה לא אמורה מנומסת ומכבדת".

האם אתה חושב שהם מנסים להשתיק אותך?

"אם זה מה שהם מנסים לעשות, הם עושים עבודה גרועה מאוד".

האם התביעה מביאה לך יותר פרסום ועוזרת למכירות?

"אני לא יכול להכחיש שאני מקבל פרסום וזה עוזר למכור את הספר. זה הצד החיובי בכך שאני עומד על זכותי כסאטיריקן לעשות צחוק גם מדברים שאנשים חושבים שהם קדושים. את הקרב הזה הייתי מוכן לעשות בכל תנאי ובמקרה הזה אני לא מתבייש לעמוד מול בית-משפט ולהגן על עבודתי". פלאם רואה בזה עניין עקרוני. "האם זכות הדיבור קיימת ללא הזכות לעשות פרודיה?", הוא שואל ועונה: "אני חושב שלא, אבל אני לא אובייקטיבי. אני קומיקאי".

What Can Be Learned from the Swedish Coronavirus Case

STOCKHOLM – In the final analysis the Swedes will disappoint everyone. Those who claim that their own government's reaction to the coronavirus pandemic was hysterical, because "in Sweden it's business as usual," have yet to discover how little they knew about business in Sweden. Even those who claim that countries that opted for a lockdown saved numerous lives, as opposed to the Swedes who are dying in the thousands, will discover that the numbers are misleading and confusing.

Published in Haaretz: https://www.haaretz.com/opinion/.premium-what-can-be-learned-from-the-swedish-coronavirus-case-1.8903160

Both groups will be forced to find another source to prove their arguments. Last week, for example, headlines worldwide declared that the Swedes admit their mistake and that their model for dealing with COVID-19 has collapsed. The headlines were incorrect. The Swedish authorities are still adhering to their initial strategy, and the presumed admission of a mistake was a general statement that was taken totally out of context. But Sweden has long since become a punching bag for those justifying the lockdown policy as well as an exemplar for those who oppose it. Meanwhile, in the real world, the situation is more complex.

First it should be noted that it is not business as usual in Sweden – high schools and universities have switched to distance learning, most of the cultural, entertainment and sports venues are closed, and residents were asked to work from home, maintain social distancing and avoid traveling. Although most of the restrictions are only recommendations, it can be proven that most Swedes observe them meticulously,

Despite that, the elementary schools and preschools did not close, no lockdown was imposed and there is no obligation to wear a mask. These are examples of controversial policies, which may turn out to be more damaging than beneficial. It is definitely possible that the Swedish government is wrong, but the claim that it is practicing “human experimentation” could be directed to all the other governments too. In times of coronavirus uncertainty, steps such as isolating asymptomatic patients, prohibiting swimming in the sea and closing places of business are also a gamble. It’s clear to everyone that they all cause social, economic and health-related damage, but it is still unknown if and to what extent these steps limit the spread of the virus.

As is true of every country, Sweden has advantages and disadvantages in dealing with the pandemic. The advantages include: an efficient public sector, a good health care system, a sparse population and a large number of single-person households (about 40 percent of households). And on the other hand, the Swedish population is elderly (about 20 percent are aged 65 and above), the country has open borders and a cold climate, and about one fifth of the population was born outside the country – and therefore has less trust in the authorities and limited access to their directives.

There is therefore a limit to our ability to learn from the terrible figure – about 4,500 dead. Even if we ignore the differences in the way countries count their dead, and complex data such as overall and excess mortality – it is hard to compare young countries with elderly ones, hot countries with cold ones, and open and closed countries. Although Worldometer charts have become a morbid sport of body counts and patriotic wrestling matches, it is doubtful whether we can learn from counting the dead about the degree of effectiveness in a country’s handling of the pandemic, and especially the effectiveness of lockdowns.

Heading the charts are Belgium, Spain, Italy, England and France – countries which imposed a lockdown, and occasionally adopted tough measures to enforce it. They are followed by Sweden, without a lockdown and with a “soft policy.” And then come the rest of the countries, which have various ways of dealing with the problem. There are countries that imposed a lockdown and have a high mortality rate (Belgium), there are countries with a lockdown and a low mortality rate (Israel), countries without a lockdown and a high mortality rate (Sweden) and some without a lockdown and a low mortality rate (Iceland). And of course there are also differences between one city and the next in the same country.

Why then have so many died in Sweden? At this point it seems that the failure is not related to the failure to impose a lockdown. There is no evidence of a significant contribution by schools or shopping centers to the spread of the pandemic. But there is evidence of a different failure – the treatment of the elderly. Although the handling of senior citizens’ homes was problematic all over the world, in Sweden the situation was especially grave. Recently it was revealed that due to power struggles among the authorities, the personnel were not prepared, there was a lack of equipment and the ban on visits was belated.

And yes, although Sweden is a developed welfare state, in the years when the seeds of the failure were sown it suffered from another plague: privatization, cutbacks and reforms in the public sector. Today, as opposed to the situation in the past, senior citizens’ homes in Stockholm lack work slots, equipment and skilled manpower. This is another example of the helplessness of the “invisible hand” when it comes to managing crises and protecting the weak.

Is it true, as has been claimed, that Sweden gave up on its elderly for the sake of the economy? Definitely not. First of all, public health is managed by an independent authority, which is not subject to economic considerations. Second, the Swedish economy is export-oriented. Initial investigations have shown that the blow to Sweden did not differ greatly from that of its neighbors. In Sweden too there was a decline in consumption, growth was harmed and unemployment increased. Even if local businesses remained open, Volvo cannot manufacture vehicles when there is interference in the supply chains and demand plummets, and H&M cannot sell clothing when factories and malls the world over are closed. Not to mention the tourism industry. Policymakers knew that and did not waste time on attempts to prevent the blow, but instead channeled money to reduce the damage it caused.

Even more serious is the claim that the Swedes tried to save the economy by achieving herd immunity, because initial examinations demonstrated that Sweden is very far from that objective. But Sweden has never claimed that it was aiming at herd immunity – on the contrary, it vehemently denied that. The objectives were to flatten the curve of the number of patients and to protect the populations at risk. The first objective was achieved: intensive care beds and ventilators were ready for use at all times – an impressive achievement, because there was no need for a ruinous lockdown. In the case of the second objective, the Swedes themselves admit failure. Those using the example of Sweden would do well to stop looking at the country for proof for their arguments, and to try to think what can be learned from the Swedish case. In the final analysis, this is not a theoretical exercise, it is an essential preparation for the second wave.