תגית: סטפן לופבן

ראשת הממשלה הראשונה בשוודיה התפטרה מהתפקיד, שעות לאחר שמונתה

הפרלמנט בשטוקהולם אישר את מינויה של שרת האוצר מגדלנה אנדרסון הסוציאל-דמוקרטית, במקום סטפן לופבן, שכשל בהעברת רפורמות בשוק הדיור. שעות אחרי מינויה, אנדרסון הודיעה על פרישה ועל כוונתה להקים ממשלה חדשה בראשות מפלגה יחידה.

רויטרס ודיויד סטברו

הפרלמנט בשוודיה אישר היום (רביעי) את מינויה של שרת האוצר מגדלנה אנדרסון לראשות הממשלה. אנדרסון בת ה-54, המנהיגה החדשה של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, היא האישה הראשונה במדינה המכהנת בתפקיד. אולם שעות ספורות לאחר מינויה לתפקיד, אנדרסון הודיעה ליו"ר הפרלמנט על התפטרותה. ראשת הממשלה הטרייה מסרה את ההודעה לאחר שמפלגת הירוקים פרשה מהקואליציה החדשה, בעקבות אי אישור תקציב המדינה בפרלמנט. אנדרסון אמרה כי היא שואפת להקים עתה ממשלה חדשה שתישען רק על מפלגתה שלה. בפרלמנט השוודי, ריקסדאג, יש 349 מושבים. 117 מחוקקים תמכו במינויה של אנדרסון, 174 התנגדו, 57 נמנעו ומחוקק אחד נעדר מההצבעה. אף שהיו יותר מתנגדים מאשר תומכים בהצבעה, המינוי של שרת האוצר לראשת הממשלה אושר בכל זאת. הסיבה לכך היא שראשי ממשלה בשוודיה יכולים להתמנות ולמשול כל זמן שהם נהנים מרוב פרלמנטרי של מחוקקים שלא מתנגד להם – מינימום של 175.

מפלגת הירוקים הודיעה כי תתמוך בפרלמנט בהצבעה עתידית על קואליציה חדשה בראשותה של אנדרסון וכך גם מפלגת השמאל "ואנסטרפרטייט". מפלגת המרכז הודיעה כי תימנע בהצבעה. שלוש המפלגות חלוקות אמנם בהצבעה על התקציב אך מלוכדות ברצונן למנוע ממפלגת "השוודים הדמוקרטים" הפופוליסטית והמתנגדת להגירה לקחת חלק בכל ממשלה עתידית. עוד טרם התפטרותה, לאנדרסון לא היו צפויים יותר מדי ימי חסד, ומתברר שאפילו לא אחד. בדברים שנשאה הבוקר לאחר המינוי הבהירה אנדרסון כי היא נערכת להנהיג את המדינה גם אם הפרלמנט ידחה את התקציב לטובת חוק התקציב של האופוזיציה השוודית. "אני בדעה שתקציב האופוזיציה בכללותו הוא משהו שאני יכולה לחיות איתו", אמרה.

המשך: https://www.haaretz.co.il/news/world/europe/.premium-1.10411705

From Recognizing Palestine to Warming Ties With Israel: An Interview With Sweden's Outgoing Prime Minister

In an exclusive interview with Haaretz, Swedish prime minister Stefan Löfven explains his policies on Israel, and reaffirms his support for Holocaust commemoration, better U.S.-Europe relations and a revived Iran nuclear deal

GOTHENBURG, Sweden – Just weeks after Sweden hosted the Malmö International Forum on Holocaust Remembrance and Combating Antisemitism, Stefan Löfven, the country’s prime minister and the driving force behind the forum, is stepping down as head of the Social Democratic party – and the government. While the 64-year-old premier, whose tenure is coming to an end this week after more than seven years, has recently been praised internationally for his role in confronting antisemitism, his policies concerning a host of other issues, both foreign and domestic, have also attracted attention. Among these are his country's unique handling of the coronavirus pandemic, the way it is dealing with challenges posed by a looming refugee crisis in Europe, relations with Iran, and Sweden's recently improved ties with Israel. Talking to Haaretz during a party congress in Gothenburg, Löfven addresses these subjects and offers some initial insight into his political legacy.

It’s recently been announced that you are the recipient of the Aron Isaac Prize that's awarded by the Jewish community in Stockholm for your “efforts to ensure that the victims of the Holocaust are not forgotten and to counter antisemitism and racism in today’s society.” When and why did you decide to make these issues part of your job as prime minister?

“This is a deep conviction that I’ve held all my life, ever since I can remember. When I became prime minister, it was obvious to me that I would take part in Holocaust commemoration, and naturally I met more and more people, I heard more stories and I promised the survivors that I’d do all I could both as prime minister and as a fellow human being. For example, when (Holocaust survivor) Max Safir called me a few years ago and asked me to help found a Holocaust museum in Sweden – that felt like something I could do, so we started a dialogue with survivors and organization and we’re well on our way now (the museum will open next year). Then, when the 20-year anniversary of the Stockholm International Forum on the Holocaust took place, we thought that since these problems still exist, we have to do more.”

Löfven is referring to the 2020 conference of an organization initiated by then-Prime Minister Göran Persson as an international partnership to fight antisemitism and promote Holocaust remembrance, education and research. 21 years later, Löfven created the Malmö forum to continue to address the same problems. “I started with a deep personal conviction,” he stresses, “and the prime ministerial role gave me the possibility to do a lot more”.

Stefan Löfven Photo: Kristian Pohl/Regeringskansliet

Despite the awards and ceremonies, Sweden’s Jewish community still has many unresolved problems. With possible changes in the country’s school system, will it still be possible to have a Jewish school in the country? Will circumcision for religious purposes stay legal? And for how long will hate crimes and bullying of Jewish children and teachers continue in Swedish schools? Has enough been done in these areas? Is there more than just rhetoric?

“It’s true, we do still have problems. That’s why, in the short run, we’re investing more in security. Yes, it will be possible to have Jewish schools in Sweden even if independent religious schools which receive public funding will be prohibited in the future. The Jewish minority is one of our national minorities, which means that its language, culture and schools are protected. [Five minorities are protected by law in Sweden: Jews, the Roma, the Sami people – Sweden’s indigenous inhabitants – Swedish Finns and the residents of the Torne Valley.]. I don’t see any danger for the right to conduct circumcisions since there’s no majority against it. Sure, there are still problems and that’s why the Malmö forum was all about commitments, not about speeches. It was about two kinds of commitments: first, never to forget, which is why different countries undertook to have various memorial events and memorial sites, and second, the fight against antisemitism, which is also about commitments. In our case, this means doing more in schools, investing more in research so that we have a better understanding of the forces behind antisemitism and so on. We want to spread this to other countries, organizations and companies (such as social media companies for example). Everyone can make commitments. Individual schools can commit, more companies can make commitments, sport organizations can make commitments. That’s the way to address these issues".  More than 40 countries and more than 20 international organizations, civil society organizations and private sector giants such as Facebook and Googel participated in the Malmö Forum and made pledges to combat antisemitism and promote Holocaust remembrance.

Löfven has served as prime minister since October 2014. Though born in Stockholm, he grew up in northern Sweden with a foster family, since his biological father died before he was born and his biological mother was unable to raise him. His foster parents were working-class Swedes – the father a lumberjack and factory worker; the mother, a homemaker. After completing his high school and a couple of years of military service in the Swedish Air Force, he became a welder. As a metal worker, he became a trade unionist and worked his way up the ranks until 2005 when he became the head of IF Metall, one of Sweden’s largest and most powerful blue-collar unions. In January 2012, Löfven, who had been active as a young man in the Social Democratic youth league, was elected head of the party at a point when the Social Democrats were in the opposition and suffered a leadership crisis. Löfven became Sweden's Prime-Minister after the 2014 general elections and won a second term four years later, despite the fact that the Social Democrats had their worse showing in over 100 years in those elections. The fact that country's four center-right parties would not cooperate with the populist right-wing Sweden Democrats at the time created a situation in which Löfven was able to form a coalition with the Green Party, bolstered by a left-wing party and a couple of center-right parties. This coalition, still in power, has suffered and still suffers from week support in the parliament and the Social Democrats have had to make painful compromises in order to stay in power. Löfven has often been described as a political survivor and an extremely skillful negotiator who has managed to keep his party afloat despite the tough political landscape.

Last week, during the party gathering in Gothenburg, Löfven’s successor, Finance Minister Magdalena Andersson, was elected. If all goes according to Löfven’s plan, Andersson will be chosen by the Swedish parliament to become prime minister until the 2022 elections. She'll be the first woman ever to hold the job. Her task now is to lead the Social Democratic party to victory. In her first speech as party leader, she chose to stress the core values of her electorate, away from the compromises made by her predecessor. “In the age of global crises, it is obvious to more and more people that the wind is blowing for us Social Democrats, for strong society, for equality,” she said, adding that after decades of privatization, market experiments, weakened worker’s rights and growing social gaps in the interest of private profits, it’s time for common solutions rather than market solutions. In another speech Andersson mentioned Löfven’s efforts to combat antisemitism and promote Holocaust remembrance, and vowed: “Stefan, we will all continue that work.” Löfven himself is confident that she will continue stepping in the path he laid. “This is part of our party’s ideology,” he says. “I’m convinced that my successor as party leader has no different understanding than I do (on these issues).”

Bilateral ties

When it comes to Sweden’s relations with Israel, the start of Löfven’s first term couldn’t have been worse. One of his government’s first steps was the recognition of a Palestinian state. The following year, 2015, in an interview on Swedish TV, then-Foreign Minister Margot Wallström linked that year's jihadist terror attacks in Paris to the Palestinians' plight under Israel's occupation. That comment, and others like it, were viewed in Jerusalem as pro-Palestinian and anti-Israeli in Jerusalem, and led to the recall of ambassadors and freezing of bilateral relations. Indeed, for nearly three years, there were no meetings between the countries' official and Israel repeatedly rebuffed requests by Wallström and Löfven to make more efforts to improve ties. The situation improved slightly toward the end of 2017, but there were no one-on-one meetings between Löfven and Israel’s then-Prime Minister, Benjamin Netanyahu, and no high-level contacts between the countries’ foreign ministries. But all that changed last month when Swedish Foreign Minister Ann Linde visited Israel and met with her Israeli counterpart, Yair Lapid. A few days earlier, Israel’s President Isaac Herzog made an online appearance at the Malmö forum.

Was recognizing a Palestinian state a mistake?

Continues here: https://www.haaretz.com/world-news/europe/.premium-sweden-s-pm-likes-warming-ties-with-israel-but-doesn-t-regret-recognizing-palestine-1.10364546

שוודיה – שנה למגפה

רק מדינות מעטות משכו תשומת לב עולמית כפי שעשתה שוודיה מאז החלה מגפת הקורונה. העובדה שהיא לא הטילה סגרים, לא כפתה בידודים, לא השביתה בתי-ספר ולא המליצה על עטית מסכות גרמה לה להפוך למושאם של אלפי מאמרי פרשנות, ידיעות עיתונאיות וכתבות טלוויזיה. יש שכינו אותה "קבוצת הביקורת של העולם", אחרים אמרו שביצעה "ניסוי בבני-אדם". יחד עם תשומת-הלב הגיעו, כצפוי, גם חדשות הכזב. דיווחים על כך שבשוודיה בני 65 ומעלה לא מאושפזים בבתי-חולים אלא מופקרים למות ושהממשלה מקריבה את הזקנים למען הכלכלה נפוצו בכל רחבי העולם. דברים אלו אמנם מופרכים, אך המודל השוודי אכן מעלה שאלות – מה בעצם קרה שם בשנה האחרונה? מה המצב כעת? האם השוודים הצליחו או כשלו ומה מצפה להם בחודשים הקרובים?

פורסם ב"הארץ": https://www.haaretz.co.il/news/world/europe/.premium.HIGHLIGHT-MAGAZINE-1.9504171

הוקן פרנדן גר בשטוקהולם ועובד בימים כתיקונם כמדריך תיירים, אבל הימים אינם ימים רגילים ותיירים נחשבים למצרך נדיר ביותר במדינה מאז פרוץ מגפת הקורונה בשנה שעברה. "מטבע הדברים המגפה השפיעה מאוד על חיי המקצועיים", אומר פרנדן בן ה-61 ל"הארץ". "העולם נסגר ועונת התיירות הסתיימה עוד לפני שהחלה. ב-2020 הגיעו אפס תיירים ואני ואשתי, גם היא מדריכת תיירים, איבדנו את כל הכנסותינו". למרות המצב הקשה שאליו נקלעו, פרנדן ורעייתו לא נשברו. היא עברה השתלמות ועובדת כיום כמאמנת כושר ומדריכת יוגה, והוא קיבל מלשכת התעסוקה עבודה חלקית במשלוחי מזון ומקבל דמי אבטלה עבור הימים שבהם אינו עובד. "זאת היתה שנה נוראית מבחינת קורבנות המגפה, אבל ברמה האישית היא היתה טובה", הוא אומר, "קנינו אופניים וגילינו מחדש את העיר, פעמים רבות ביחד עם הילדים והנכדים, והיה לנו יותר זמן לעצמנו ולמשפחה".

כמו לבני הזוג פרנדן, לשוודים רבים היתה 2020 שנה שונה מכל מה שהכירו. הכל התחיל, ככל הידוע, בינואר כשתושבת המדינה הגיעה בטיסה מהעיר ווהאן שבסין. אולם, יש חשד שכבר בדצמבר 2019 היו נדבקים במדינה, אבל הם לא אותרו בשל היעדר בדיקות בזמנו. בתחילת מארס כבר נרשמה הדבקה בקהילה עם נחיתתם של נדבקים רבים בפברואר בטיסות מצפון איטליה, איראן ומדינות נוספות. כבר בשלב הראשון של המגפה נמתחה ביקורת על הרשויות השוודיות על כך שלא העריכו את הסכנה ולא נערכו בהתאם. ב-11 במארס, היום בו הכריז ארגון הבריאות העולמי על מגפה עולמית, מת בשטוקהולם חולה הקורונה הראשון. באפריל נרשם גל תחלואה משמעותי ועד אמצע יוני מתו מדי יום בשוודיה עשרות בני אדם שנדבקו בנגיף.

מערכת הבריאות עמדה בעומס הכבד ולא קרסה הודות למאמצים גדולים של הצוותים הרפואיים ותגבור תקציבי ולוגיסטי מצד הממשלה והרשויות המקומיות. לעומת זאת, בבתי האבות המצב היה אחר לגמרי. דו"ח של ועדה ממשלתית קבע בדצמבר ששוודיה נכשלה בהגנה על האוכלוסייה בבתי האבות כתוצאה מהזנחה וטיפול לקוי של הממשלה הנוכחית ושל קודמותיה. 

בגל הראשון, האסטרטגיה השוודית לבלימת הידבקויות במדינה היתה ייחודית. בניגוד לסגרים כלליים שנכפים באמצעות פיקוח וסנקציות, הרשויות פשוט ביקשו מתושבים שפיתחו תסמינים לנגיף ומאנשים בקבוצות סיכון להישאר בבית. כמו כן, האוכלוסייה הכללית התבקשה לעבוד מהבית במידת האפשר ולהימנע מנסיעות מיותרות. בניגוד למערך מקיף של בדיקות, מעקבים ובידודים שהוקם במדינות רבות, השוודים ביצעו בשלב הראשון בדיקות קורונה רק בבתי החולים ובמערכת הטיפול באוכלוסייה המבוגרת. אנדרס טגנל, האפידמיולוג הראשי והאיש המזוהה ביותר עם ההתמודדות השוודית עם הקורונה, הסביר את המדיניות הזו בראיון ל"הארץ" באפריל ואמר שלשוודיה היתה יכולת בדיקה מוגבלת. לדבריו, גם אם בדיקות מעלות תשובות חיוביות, ההמלצה ממילא תהיה להישאר בבית. טגנל גם אמר שהמדיניות השוודית מתבססת על רמה גבוהה של אמון ציבורי בשלטונות ועל מחשבה לטווח ארוך. למרות ההסתמכות על אמון הציבור, הממשלה והשלטון המקומי, הרשויות השוודיות נקטו במספר קטן של צעדים מגבילים על רקע המגפה: הן העבירו את האוניברסיטאות והתיכונים ללמידה מקוונת, הגבילו התקהלויות בפומבי ל-50 איש, אסרו על ביקורים בבתי חולים ובבתי אבות והטילו מגבלות מסוימות על הגשת אוכל בברים ומסעדות.

במהלך קיץ 2020 המגפה דעכה בשוודיה ומחלקות הקורונה בבתי החולים התרוקנו. אבל הדעיכה היתה רגעית ובנובמבר החל גל שני וקטלני יותר של הידבקויות. פעם נוספת נרשמו עשרות מקרי מוות ביום ובתי החולים התמודד עם עומס גדול. על רקע המצב, הרשויות בשוודיה החליטו להחמיר את ההגבלות: הן הגבילו התקהלויות לשמונה אנשים, הטילו איסור על מכירת אלכוהול אחרי השעה שמונה בערב וסגרו בתי קולנוע, מוזיאונים וספריות ציבורית. עם זאת, האסטרטגיה הכללית לא השתנתה. ראשי המדינה המשיכו לסמוך על אמון הציבור ונמנעו מסגירה כללית של המשק והשאירו את בתי-הספר, המסעדות והקניונים פתוחים. גם חנויות ובתי עסק נותרו פתוחים, אך עם הגבלה של מספר המבקרים בהם. יתר על כן, במקום לחייב לעטות מסכות הם המליצו לתושבי המדינה להשתמש בהן רק בתחבורה הציבורית, בשעות השיא.

ברחבי העולם נוצר הרושם שבזמן שמדינות רבות מסתגרות וסובלות מפגיעה כלכלית קשה, בשוודיה "העסקים כרגיל". אבל המציאות היתה שונה. "בהתחלה חשבתי שנעבוד מהבית למשך חודש ואז נחזור למשרד", מספר ל"הארץ" אריק נוימן, ארט דיירקטור בן 56 משטוקהולם. "היום, עשרה חודשים מאוחר יותר, הייתי במשרד רק יום אחד". נוימן מספר שהפסיק להתעמל בחדר כושר, לא מבקר את הוריו וכמעט שלא נפגש עם חברים. הוא אמנם אומר שאינו מוטרד מאוד מהנגיף באופן אישי, אבל חש סולידריות עם אחרים שעלולים להידבק ודואג למערכת הבריאות העמוסה. "אין מי שבודק אותי והמשטרה לא תעצור אותי אם לא אקיים את ההמלצות", הוא אומר, "אבל נדמה לי שמרבית השוודים עושים מה שצריך כשיש משבר". בתו בת ה-16 של נוימן נדבקה בקורונה ופיתחה תסמינים קלים ובשל מצבה שהתה שבועיים בבידוד. "כשהיא פוגשת עכשיו חברות הן מתחבקות כרגיל, בזמן שאנחנו המבוגרים הפסקנו לגמרי ללחוץ ידיים", מספר נוימן.

בדומה לזוג פרנדן, גם לינאה סאליי, זמרת וכנרית בת 60 המתגוררת בשטוקהולם, נפגעה מהקורונה ברמה המקצועית. "כל העבודות נעלמו בן לילה באמצע מארס", היא מספרת, "אף על פי שאני עובדת בתחומים רבים, משתתפת בקונצרטים, מדריכה סיורים ומפיקה אירועים, הכל נעלם ואני עדיין לא יכולה לתכנן שום דבר גם אחרי שחלפה שנה". סאליי אומרת שהשנה האחרונה היתה במובנים רבים עבורה גם הפסקה מבורכת. היא החזיקה מעמד כלכלית הודות לחסכונות שהיו לה, פתחה ערוץ יוטיוב ופיתחה את כישוריה הדיגיטליים. גם היא בילתה זמן רב עם משפחתה וחבריה, אם כי נמנעה מללכת למסעדות ובתי קפה. את המקצוע שלה היא לא זנחה ומתכוננת בימים אלה לקונצרטים דיגיטליים ועושה חזרות.

שוודיה סבלה מכמה חסרונות בעת התמודדותה עם נגיף הקורונה: היא מדינה מבוגרת מאוד (20% מהאוכלוסייה מעל גיל 65), היא קרה, גבולותיה פתוחים למדינות אחרות, אוכלוסייתה מגוונת מאוד והיא לא מורגלת במצבי חירום. מצד שני, היו לה גם יתרונות: מערכת בריאות אוניברסלית המספקת שירותים טובים, מערכות שלטוניות יציבות ומתוקצבות היטב וריבוי משקי-בית שחיים בהם אדם אחד בלבד. בהתחשב בעמדת הפתיחה שהיתה לה לפני שנה, קשה להעריך מה היתה ההשפעה האמיתית של המדיניות השוודית על שיעורי התחלואה והתמותה מקורונה. ביחס לשכנותיה הנורדיות, פינלנד, דנמרק ונורבגיה, שיעורי התמותה בשוודיה היו גבוהים מאוד. בסה"כ מתו במדינה, שאוכלוסייתה מונה כעשרה מיליון תושבים, כ-12 אלף בני אדם ומספר המתים למיליון תושבים היה גבוה ועמד על 1,166. לשם השוואה, בדנמרק, פינלנד ונורבגיה נרשמו 372, 123 ו-104 מתים למיליון אנשים, בהתאמה. אבל ביחס למדינות רבות אחרות באירופה, בהן כאלה שהטילו סגרים, סגרו בתי ספר והשביתו את המשק, שיעור התמותה בשוודיה נמוך יחסית. בבריטניה, ספרד ואיטליה, למשל, מספרי המתים מקורונה למיליון תושבים הם 1,263,1,565 ו-1,471, בהתאמה.

בראייה רחבה יותר של בריאות הציבור יש המשערים שההימנעות מהטלת סגרים הביאה לשוודיה תוצאות טובות יותר בפרמטרים שטרם נמדדו כמו שיעורי דיכאון, השמנה, התמכרויות, אלימות והתפתחות של מחלות אחרות החל מסכרת ועד להתקפי לב ושבץ. בשוודיה גם נשמעה טענה שהתמותה הגבוהה במדינה ב-2020 היא תוצאה של שיעורי תמותה נמוכים משפעת ב-2019. בראיון שהעניקה ל"הארץ" בספטמבר אמרה שרת הבריאות של שוודיה, לנה הלנגרן, שמוקדם לשפוט את המדיניות השוודית משום שמדובר במרתון ולא בריצת ספרינט. "זו אינה תחרות ואין סיבה להכריז על מנצח", היא אמרה, "עדיין מוקדם ומסוכן מדי להשוות שיעורי תמותה שבועיים. מדינות שונות נפגעו בדרכים שונות. יש להן תשתיות שונות, ומערכות יחסים שונות בין הרשויות לאזרחים. הן בודקות בשיטות שונות ומחזיקות בנתונים ובמידע שונים. בטווח הארוך, כולנו זקוקים לחברה שמתפקדת היטב. עלינו ללמוד את מה שאפשר מאחרים, לא להפנות אצבעות מאשימות ולנסות להתמיד בציות להמלצות לאורך זמן".

עם זאת, יש לא מעט עדויות על כישלונות נקודתיים ומערכתיים באופן שבו שוודיה התמודדה עם המגפה. התקשורת השוודית חשפה מקרים שבהם דיירי בתי אבות שנדבקו בנגיף לא זכו לפגוש רופא ולא פונו לבתי חולים למרות מצבם הקשה. צוותי בתי האבות לא היו ערוכים, לא היו מצוידים ולא הוכשרו כלל להתמודדות עם מגפה. גם הרשות לבריאות הציבור, שמנהלת את המשבר הבריאותי, ספגה ביקורת קשה. בימים הראשונים של המגפה, כך נטען, היא היתה שאננה ולא העריכה נכון את הסכנה. בהמשך, ראש הממשלה עצמו, סטפן לופבן, הצטרף לטענות ואמר שרשות הבריאות המעיטה בהערכותיה לגבי הגל השני. דמויות מרכזיות באקדמיה ובמערכת הרפואית גם הצטרפו למבקרים, ובשלבים שונים דרשו מהרשות להחמיר את המלצותיה במטרה לבלום את התפשטות הנגיף.

גם בתחום החיסונים בשוודיה יש סימנים המעידים על עיכובים ומחדלים, אם כי בסוגיה זו מדובר בעיקר בכשל ברמה האירופית ולא הלאומית. כמו מדינות רבות אחרות, שוודיה רכשה חיסונים כחלק מעסקה של האיחוד האירופי עם יצרניות החיסונים אבל האספקה של המנות איטית, בין היתר בגלל תקלה בייצור ובאספקת החיסונים של חברת אסטרה-זנקה. נכון ל-2 בפברואר, שוודיה חיסנה 256,978 בני אדם במנה הראשונה של החיסון ו-28,279 במנה השנייה. המשמעות היא ש-3.13% מהאוכלוסייה הבוגרת במדינה (מעל גיל 18) קיבלו מנה אחת של החיסון ו-0.34% בלבד קיבלו את שתי המנות.

המערכת הפוליטית השוודית אמנם תמכה בממשלה והתייצבה מאחוריה בשנה החולפת, אך בשבועות האחרונים מתחילים להישמע גם קולות אחרים. "אנחנו צריכים להגיב אחרת מעתה והלאה", אמרה אֵבָּה בוש, מנהיגת המפלגה הנוצרית-דמוקרטית האופוזיציונית בראיון ליומון "אפטונבלדט", "אם אין לממשלה אומץ להנהיג היא צריכה להתפטר". עם זאת, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית השלטת עדיין מובילה בסקרים וזכתה ל-28.5% תמיכה בסקר שנערך בחודש שעבר, עלייה של 2% לעומת נובמבר.

"אני חושב שהתמודדנו טוב עם המגפה", אומר מדריך התיירים פרנדן, "לא הייתי רוצה עכשיו להיות במקום אחר. אבל היו גם כישלונות. בעיקר ההדבקה בבתי האבות. בעשורים האחרונים היו בשוודיה הפרטות חסרות מעצורים במערכת הטיפול בקשישים וזאת אחת הסיבות לרשלנות בהכשרת הצוותים הרפואיים בבתי האבות. לדברי פרנדן, הנגיף התפשט בקרב אוכלוסייה מוחלשת נוספת בשוודיה. "ב-2015-2014 היתה שוודיה אחת המדינות שפתחה הכי הרבה את הדלת פליטים. רבים מהם התמקמו בפרברים של שטוקהולם והחלו לצוץ תופעות שלא הכרנו קודם לכן", מספר מדריך התיירים. "מגורים בצפיפות במשפחות גדולות, התקהלויות המוניות של קרובי משפחה מבוגרים ופחות גישה למידע מהשלטונות. בעניין הזה הרשויות נכשלו וייתכן שזהו הסבר להבדלים בהתפשטות המחלה בין שוודיה לבין דנמרק, פינלנד ונורבגיה שכמעט ולא קלטו אליהן פליטים".

גם סאליי מתחה ביקורת על התמודדות הרשויות עם המגפה, בייחוד בפן הכלכלי, ובמהלך המשבר יזמה מחאה של עובדים עצמאיים ביחד עם עמיתה שלה. "אנחנו העצמאיים הקטנים שאין להם עובדים שכירים הופלינו לרעה", היא אומרת ומספרת שחברות גדולות בשוודיה הוציאו עובדים לחל"ת וקיבלו מהממשלה תמיכה כספית על הוצאות קבועות ואילו החברות הקטנות מתחילות רק עכשיו לקבל עזרה. סאליי צודקת. גם בימים כתיקונם המשק השוודי נוטה לטובתם של עובדים שכירים וחברות גדולות. בראיון ל"דה-מרקר" ביוני הסבירה שרת האוצר השוודית, מגדלנה אנדרסון, את האסטרטגיה הכלכלית של המשבר כתוכנית בעלת ארבעה שלבים, כולם נוטים לטובת המערכות הציבוריות והגופים הגדולים במשק. הצעד הראשון היה הקצאת תקציבים למערכת הבריאות וניהול המשבר עצמו, השני היה צעדים להגבלת הפגיעה בתעסוקה ובעסקים באמצעות פיצויים, תשלום לעובדים בחל"ת, ערבויות, חיזוק נזילות וכו'. הצעד השלישי הוא תמיכה במובטלים באמצעות דמי אבטלה, הכשרה מקצועית והסבה מקצועית והרביעי הוא השקעה גדולה במערכות הציבוריות ליציאה מהמשבר. אנדרסון תומכת בחיזוק האיגודים המקצועיים ובהגדלת התעסוקה הקבועה במערכת הבריאות, כך שנראה שגם בתום המשבר עצמאים קטנים לא יהיו במוקד ההשקעה הממשלתית.

"אני חושב שמוקדם מדי לדעת אם בחרנו בדרך הנכונה", אומר נוימן, "לכל מדינה יש את התנאים שלה, וההשלכות החברתיות ארוכות הטווח עלולות להתגלות כגדולות יותר במדינות שהיה נראה שהצליחו בתחילת הדרך". הארט דיירקטור משטוקהולם סיכם ואמר כי "אני מקווה שנדע להעריך יותר זה את זה כשכל זה ייגמר, ואני מקווה שנחזור להיפגש באופן אנלוגי. לעזאזל הזום".

שוודיה נמצאת בצומת דרכים: האם לדבוק במדיניות המקלה או לחשב מסלול מחדש

בימים האחרונים מתמודדת המדינה עם עלייה בתחלואה ובמספר המאושפזים, ורבים מבתי החולים סובלים מעודף תפוסה. פקידה ברשות השוודית לבריאות הציבור ל"הארץ": האסטרטגיה לא השתנתה, אך בהחלט ננקטים צעדים מחמירים יותר.

פורסם ב"הארץ": https://www.haaretz.co.il/news/world/europe/.premium-MAGAZINE-1.9378683

מאז התפשט נגיף קורונה לאירופה, שוודיה הפכה מוקד לתשומת לב עולמית בשל האסטרטגיה שבה בחרה לנקוט כדי להתמודד עם המגפה. במהלך הגל הראשון החליטה הממשלה לא להטיל סגרים, היא לא המליצה לאוכלוסייה לעטות מסכות והיא גם לא סגרה את בתי הספר היסודיים וגני הילדים. גם מכוני הכושר, המסעדות ובתי העסק נשארו פתוחים לכל אורך המשבר.

למרות שבמדינה כן הונהגו צעדים כמו שמירה על ריחוק חברתי, עבודה מהבית והימנעות מאירועים גדולים, מרביתם נבעו מהמלצות הרשויות ולא מהוראות מחייבות, אכיפה וקנסות. מדיניות זו התקבלה על פי המלצות של דרג מקצועי א-פוליטי והתמיכה והאמון של הציבור בה היתה גבוהה. בשיאו של הגל, המדינה הנורדית ראתה שיעור תמותה מהגבוהים בעולם, אך הוא לא יוחס למדיניות המקלה, אלא למחדל נקודתי בבתי האבות השוודיים, בהם חיו כחצי מהנפטרים. ועדה רשמית שהוקמה ופרסמה השבוע מסקנות ראשוניות אף הצהירה ש"בעניין הגנת האוכלוסייה המבוגרת האסטרטגיה השוודית נכשלה".

אחרי הגל הראשון בחודשים מארס-אפריל הגיע הקיץ, ואיתו גם הכרה הולכת וגוברת לפיה ייתכן שאותו "מודל שוודי" הוא בר קיימא יותר ממודלים המבוססים על כפייה וסגרים הגורמים לנזקים חברתיים וכלכליים אדירים, כפי שיושמו ברחבי העולם: מספר הנדבקים ירד משמעותית; מחלקות הקורונה בבתי החולים התרוקנו; ולא נרשמה במדינה תמותה עודפת. אך לקראת סוף אוקטובר הגיע הגל השני וכעת רבים מבתי החולים במדינה מתמודדים עם עודף תפוסה. לפי נתוני סוכנות הסטטיסטיקה של שוודיה, בנובמבר האחרון נרשם שיעור התמותה הגבוה ביותר לנפש זה עשור, ושיעור התמותה הגבוהה ביותר בסך הכל מבין כל חודשי נובמבר מאז 1918 עם התפרצות "השפעת הספרדית".

"יש לנו עומס קשה במערכת הבריאות", אמר הממונה על מערכת הבריאות במחוז שטוקהולם, ביורן אריקסון, בראיון בטלוויזיה. אריקסון תיאר את המצב כאירוע בקנה מידה היסטורי: "מעולם לא היה צורך בטיפול רפואי רב כל כך בנקודת זמן אחת, ולא נראה שתהיה בקרוב הקלה בעומס מכיוון שההדבקה נמשכת".

נוסעים בשעות השיא בתחנת רכבת תחתית במרכז סטוקהולם בדצמבר. צילום: TT NEWS AGENCY/רויטרס

התחלואה בעלייה

בימים האחרונים מאובחנים בשוודיה, שאוכלוסייתה מונה כעשרה מיליון תושבים, יותר מ-7,000 נדבקים חדשים בכל יום. השבוע עמד מספר המאושפזים בבתי החולים על כמעט 3,700 — יותר מבשיאו של הגל הראשון. מספר המתים היומי אמנם נמוך מזה של השיא באביב, אך בשעה שמניין המתים הכולל מתקרב ל-8,000, החשש הוא שהמצב מחמיר.

בהשוואה למדינות רבות באירופה שמתמודדות כעת עם גל שני, המצב בשוודיה אינו שונה: שיעור החולים לנפש אצלה נמוך מבשווייץ, אוסטריה, הולנד וצ'כיה — שבהן נערכת כמות דומה של בדיקות — והיא נמצאת במקום ה-25 בעולם במספר המתים לנפש, הרבה מתחת לבריטניה, ספרד ואיטליה. עם זאת, המצב בשוודיה גרוע בהרבה מזה של שכנותיה דנמרק, נורווגיה ופינלנד, שרמת התמותה והתחלואה בהן היא מהנמוכות בעולם.

המספרים אמנם עולים, אך השוודים נאמנים למודל שיצרו: גם בגל השני הנוכחי הן החליטו לא להטיל סגר, בתי הספר היסודיים וגני הילדים נותרו פתוחים, המשק מתפקד, ולמרות שפה ושם ניתן להבחין באנשים עוטים מסכות במרחבים הציבוריים, הם עדיין מיעוט. בימים האחרונים הופנתה ביקורת כלפי הרשות לבריאות הציבור, העומדת בחזית עיצוב המדיניות השוודית — החל מצד גורמים רפואיים הטוענים שלא נעשה מספיק לעצור את ההדבקה, ועד לביקורת מרומזת מצד ראש הממשלה עצמו, סטפן לוון. ראש הממשלה השוודי אמר בראיון ליומון "אפטונבלדט" כי המומחים לא העריכו נכונה את עוצמתו של גל התחלואה השני.

במקביל, הממשלה מנסחת הצעת חוק שיאפשר לסגור מרכזי קניות, מועדוני כושר ותחבורה ציבורית, צעדים שהחוק הקיים אינו מאפשר ליישם. עם זאת, תהליך החקיקה עשוי לקחת חודשים ואין אינדיקציה לכך שיש לממשלה כוונה להטיל סגר בשלב זה.

הופעה בריחוק חברתי בבית האופרה המלכותי של סטוקהולם, באוקטובר צילום: TT NEWS AGENCY/רויטרס

שינוי טקטי ולא אסטרטגי

בתשובה לפניית "הארץ" אמרה שרה ביפורש מהרשות השוודית לבריאות הציבור כי האסטרטגיה של מדינתה אמנם לא השתנתה, אך בהחלט ננקטו צעדים מחמירים יותר: "האסטרטגיה השוודית היא להקטין למינימום את התמותה והתחלואה החמורה כתוצאה מקוביד-19 ולוודא שמערכת הבריאות תעמוד בעומס ותוכל להעניק טיפול רפואי לאלו הזקוקים לו. זה לא השתנה". עם זאת, ציינה ביפורש, כי "הצעדים שאנו נוקטים כדי לעמוד ביעד השתנו לאורך המגפה. בסתיו (בנובמבר) הממשלה נקטה בצעדים כמו איסור מכירת אלכוהול אחרי השעה עשר בלילה וצמצום ההתקהלויות המותרות לשמונה אנשים. אנחנו גם מאוד ברורים במסר שלנו לפיו יש להקטין את מספר האינטראקציות החברתיות, כך שהאסטרטגיה נותרה דומה אבל הצעדים יכולים להשתנות".

לצעדים שעליהם מדברת ביפורש נוספו לאחרונה אמצעים נוספים כמו מעבר ללימודים מקוונים בתיכונים וסגירת חלק מבתי האבות לביקורים. אך אם לשפוט על פי מצב מערכת הבריאות, ייתכן שצעדים אלו אינם מספיקים; בתי-החולים מלאים, מספר המתים עולה וטיפולים רפואיים שאינם דחופים נדחים. בשבוע שעבר, בעקבות התפטרויות רבות של אנשי צוות רפואיים, טענה יו"ר האיגוד המקצועי של האחיות בשוודיה, סינווה ריבירו, ש"המצב נורא". יוהאנה סנדוול, האחראית על המוכנות למשברים במועצה הארצית לבריאות ורווחה, אמרה ל"הארץ" שמצער אותה לראות שאחיות ועובדים אחרים במערכת הרפואית התפטרו בעקבות המשבר. "אין לנו עדיין ניתוח לגבי השאלה האם זה ישפיע על התכנון ברמה הלאומית ומה יהיו ההשלכות. כרגע מערכת הרפואה עמוסה מאוד בעקבות שחיקת הצוותים הרפואיים וחולים רבים שסובלים מקוביד-19. אנחנו צריכים לנקוט צעדים שונים על מנת לטפל בצרכים הדחופים".

כך או כך, הדעות עדיין חלוקות לגבי האסטרטגיה השוודית. לעומת אלו שגורסים כי המשבר הנוכחי הוא תוצאה של גישה מקלה ואי הטלת סגר, השוודים מרבים להצביע על כך שמדינות רבות שהטילו סגרים וכפו צעדים כמו עטית מסכה נמצאות במצב גרוע יותר — הן מבחינת תחלואה ותמותה והן מבחינת היבטים אחרים של בריאות הציבור: מצב בריאות הנפש, עיכובים בטיפול בשבץ ובהתקפי לב כתוצאה מסגרים וגם החמרה במקרי דיכאון, השמנה, התמכרויות לסמים, סיגריות ולאלכוהול, אלימות, עוני ואבטלה.

הרשויות בשוודיה גם מזכירות מפעם לפעם שמוקדם עדיין לשפוט את תוצאות המדיניות שלהן. בשלב זה הן מתרכזות בתגבור מערכת הבריאות ובניסיון למנוע את התפשטות הנגיף. הסיכומים והסקת המסקנות, כך הם טוענים, יצטרכו לחכות להמשך, אחרי שהמשבר יחלוף.

המקרה המוזר של הבחירות בשוודיה או איך להילחם בימין הקיצוני בניגוד לכל חוקי הפוליטיקה המודרנית

בניגוד למדינות אחרות שבהן מפלגות הימין הקיצוני צוברות יותר ויותר כוח והשפעה, הממסד הפוליטי השוודי משתמש בצעדים קיצוניים (וגם משלם מחירים גבוהים) על מנת להוציא את הימין הלאומני-פופוליסטי מהמשחק. האם זה יעבוד? רק ימים יגידו. 
פורסם בהארץ: https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.6878438

הימין החדש, איננו תופעה ישראלית בלבד. בכל העולם מתחזקות תנועות המשלבות לאומנות, בדלנות ושמרנות בלתי מתנצלת: מעלייתו לשלטון של הנשיא טראמפ, דרך ההישגים האלקטורליים של מפלגות ימין אנטי ממסדיות בצרפת, גרמניה ואיטליה ועד למשטרים הפופוליסטים בהונגריה ובברזיל. כולם נלחמים במערכת המשפט, בחופש הביטוי, בחופש האקדמי, בפמיניזם ובזכויות האדם האוניברסליות.

במקרים רבים מתוארת תופעה זו כגל. זוהי מטפורה מעניינת בגלל שהיא מציירת תופעה שהיא בסה"כ אנושית מאוד, ככוח טבע שאינו ניתן לעצירה. ואכן, במקומות רבים היחס לימין הקיצוני הוא מפוחד ומתבטל. ישנן אמנם מדינות, כמו פולין ותורכיה, בהן ההשתלטות על מנגנוני המדינה הפכה את ההתנגדות לקשה ולמסוכנת. אך גם במדינות בהן כוחו של הימין החדש מוגבל, דומה שהממסד הפוליטי אובד עצות מול הנחשול. בדנמרק, פינלנד, אוסטריה והולנד למשל, צירף לא פעם הממסד הפוליטי את מפלגות הימין הקיצוני לממשלותיו או קיבל מהן תמיכתה פרלמנטרית תמורת קידום מדיניותן. הרציונל למהלכים אלו מורכב מאינטרסים פוליטיים ומטיעונים אידיאולוגיים כאחד: מבחינה פוליטית, המנדטים של הימין הקיצוני הם פיתוי גדול כי ניתן לרכב עליהם כל הדרך לשלטון. מבחינה אידיאולוגית, הטיעון שמכשיר את השרץ הוא שיש לכבד את רצון העם וממילא, גם המפלגה הקיצונית ביותר תתמתן ותתקן את דרכיה עם כובד האחריות של ההשתתפות בשלטון.

בשוודיה כופרים בטיעונים אלו כבר מאז ב-2010, אז עברה מפלגה בשם "השוודים הדמוקרטים" לראשונה את אחוז החסימה. ברמת ההצהרות המפלגה מתנערת אמנם מגזענות ואנטישמיות וטוענת שהיא בסה"כ מפלגת ימין שמרנית-לאומית. האמת, עם זאת, שונה. שורשיה של המפלגה נטועים בתנועות ניאו-נאציות, רבים ממנהיגיה ומחבריה התבטאו בצורה אנטישמית וגזענית והשאיפות שלהם בתחומים רבים הן לאומניות קיצוניות. עד עתה היתה הסכמה גורפת בממסד הפוליטי השוודי שלפיה לא רק שאין לצרף את ה"שוודים הדמוקרטיים" לקואליציה, גם אין להסתמך על קולותיהם מהאופוזיציה. כלומר, הצעות הזוכות בפרלמנט לרוב רק הודות לתמיכתם אינן מועלות להצבעה כלל. כך החרימו מפלגות הימין והשמאל את ה"השוודים הדמוקרטים" והוציאו אותם מהמשחק הפוליטי. בעבור מפלגות הימין המסורתי, המחיר של מדיניות זו היה כבד. בבחירות 2014, לדוגמא, הן וויתרו מרצונן החופשי על השלטון והעניקו אותו במתנה לשנואי נפשם הסוציאל-דמוקרטים רק כדי שהימין הקיצוני ינוטרל מכוח והשפעה.

מגמה זו נמשכה גם בבחירות 2018, שתוצאותיהן היו צפויות אך דרמטיות: תיקו בין גוש השמאל המסורתי לגוש הימין המסורתי (בערך 40%-40%) כאשר "השוודים הדמוקרטים", שאינם שייכים לאף גוש, זכו למעט פחות מ-20%. בד"כ לוקח לשוודים פחות משבוע להרכיב ממשלה אחרי בחירות, אבל במקרה זה המתמטיקה פשוט לא הסתדרה. מכיוון שבשוודיה לא נהוג שמפלגות יעברו מגוש לגוש וכל המפלגות סירבו להיתמך ע"י "השוודים הדמוקרטים" אף קואליציה לא היתה אפשרית.

במשך 131 ימים שוודיה התנהלה ללא ממשלה נבחרת כאשר ראשי המפלגות מתרוצצים בניסיון לעשות את הבלתי אפשרי. לבסוף, בשבוע שעבר, הסוציאל-דמוקרטים שברו שוויון. בצעד מפ"איניקי קלאסי ניצל מנהיג המפלגה, איש איגודים מקצועיים ממולח ומנוסה בשם סטפן לופבן, את העובדה שבשוודיה הרף להקמת ממשלה הוא נמוך – אין צורך בתמיכת 51% מחברי הפרלמנט אלא רק באי-התנגדות של 51%. לופבן הצליח לפתות שתי מפלגות ימין לשבור שורות עם גוש הימין ולהימנע בהצבעה הקובעת בפרלמנט, דבר שלא קרה בשוודיה עשרות שנים, במקביל הוא יצר קואליציה עם מפלגת הירוקים ורקם שיתוף פעולה מוגבל עם מפלגת השמאל הקומוניסטית לשעבר. זוהי קואליציה שלמתבונן מהצד נראית אבסורדיות לגמרי, כזאת ששוברת את כל חוקי הפוליטיקה – הימין תומך בשמאל, בתמורה מקדם השמאל מדיניות ימנית ורוב המפלגות התומכות בממשלה מוותרות מרצונן על תפקידים מיניסטריאליים. כל זה רק בכדי להוציא מהמשחק כל זכר למגמות אנטי-ליברליות וקסנופוביות.

מיותר לציין שהקומבינה הזאת מרגיזה רבים. מצביעי הימין המתון מרגישים, במידה רבה של צדק, שגנבו להם את הבחירות ושנמנעה מהם החלפת שלטון בתרגיל שהוא אולי כשר אבל גם מסריח. מצביעי השמאל מתוסכלים מכך שהממשלה שלהם תקדם מדיניות ימנית וישנו גם חשש שהממשלה לא תחזיק מעמד יותר מחודשים ספורים.

אך יש גם הגיון בתרגיל הפוליטי השוודי. בימים אלו עוסק העולם כולו בנשיא טראמפ ובברקזיט. אלו דוגמאות לניצחון מדיניות בדלנית ולאומנית שעלולה להסתיים באסון. הדרמה הפוליטית השוודית היא אמנם חלק מטירוף המערכות הכללי שהעולם המערבי עובר, אבל היא תגובה ייחודית המהווה מעין פשרה רציונליסטית המחברת כוחות פוליטיים מנוגדים המשתפים פעולה על מנת "לייבש" את הביצה של הימין הקיצוני. אם זה יעבוד, מצביעי ה"שוודים הדמוקרטיים" יתייאשו כשיבינו שהצבעתם הופכת להוצאת קיטור נטולת השפעה פוליטית. אם המהלך ייכשל, כוחו של הימין הקיצוני רק ימשיך לעלות ככל שיענו אותו. ובכל זאת, במבט על הסכנות ועל מצב העניינים העגום בעולם כולו ואולי גם בדמוקרטיה היחידה במזה"ת, בהחלט יכול להיות שאופציית שיתופי הפעולה המוזרים המבוססים על וויתורים דרמטיים ותרגילים פוליטיים מפוקפקים שווה ניסיון. זה לא שמשהו אחר עוד טוב יותר.

ממשלת מיעוט חדשה-ישנה בשוודיה: הימין הקיצוני בחוץ אך הסוציאל-דמוקרטים ייאלצו לקצץ מיסים ולעשות רפורמות בשוק העבודה

לאחר ארבעה חודשים של מאמצים להקמת ממשלה ללא המפלגה בעלת השורשים הנאצים, סטפן לופבן מתחיל כהונה שנייה כראש ממשלה. בנאומו תקף את גילויי האנטישמיות והתחייב להילחם בה.

התפרסם בהארץ בשיתוף אי.פי ורויטרס: https://www.haaretz.co.il/news/world/europe/.premium-1.6856259

לופבן מציג את ממשלתו, היוםAFP

ראש ממשלת שוודיה הסוציאל-דמוקרטי סטפן לופבן הציג היום (שני) את ממשלתו החדשה לפרלמנט. הממשלה החדשה-ישנה כוללת מעט חילופי שרים, אך שינוי מדיניות חד לימין – הכולל בין היתר קיצוצי מסים ורפורמות בשוק העבודה. הקמת הממשלה, שלצד 17 שרי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית כוללת גם ארבעה שרים ממפלגת הירוקים, הביאה לסיומו משבר פוליטי בן ארבעה חודשים במדינה.

הרכבת הממשלה התעכבה בשל ניסיונם של פוליטיקאים בשוודיה להקים ממשלה ללא נציגות של מפלגת "השוודים הדמוקרטים", בעלת השורשים הנאציים, שהפכה לשלישית בגודלה במדינה אחרי הבחירות בספטמבר. לופבן יכהן עתה בראש ,ממשלת מיעוט וכדי להבטיח את הישרדותו הפוליטית יסתמך על הסכם לתמיכה מבחוץ שאליו הגיע עם שתי מפלגות מרכז-ימין, מפלגת המרכז והמפלגה הליברלית, ועם מפלגת השמאל.

בנאומו אמר לופבן כי "תנועות ימין קיצוני מתפשטות ברחבי אירופה, ובמדינות רבות קבוצות בעלות סדר-יום אנטי-דמוקרטי נכנסו לממשלה. אבל בשוודיה בחרנו בדרך אחרת". הוא אף תקף את גילויי האנטישמיות ביבשת ואמר כי יש "להילחם בה בכל מקום שבו היא נמצאת ובכל צורה שבה היא באה לידי ביטוי". עוד אמר לופבן כי ארצו תארח בשנת 2020 כנס בינלאומי בנושא זיכרון השואה, ותחנוך מוזיאון חדש שיוקדש לחינוך לזיכרונה ולהנחלתו הלאה. "אנחנו לעולם לא נשכח, כך הבטחנו זה לזה, שוודיה לעולם לא תשכח", אמר.

לופבן התייחס בקצרה בנאומו לסכסוך הישראלי-פלסטיני ואמר כי "שלום ארוך-טווח בין ישראל לפלסטינים דורש פיתרון של שתי מדינות". לתפקיד שרת החוץ מונתה בשנית מרגוט וולסטרום, שבכהונתה הקודמת הובילה להכרה במדינה פלסטינית. צעד זה, בנוסף להתבטאויות שנויות במחלוקת בנושא הפלסטיני, גרם למשברים דיפלומטיים וליחסים מתוחים עם ישראל בארבע השנים האחרונות.

גם שרת הכלכלה מגדלנה אנדרסן המשיכה לכהונה נוספת ותפקח על שינוי המגמה הכלכלית במדיניות הממשלה, כפי שסיכם לופבן עם שותפותיו במרכז ובימין. בין היתר הבטיח לופבן – רתך בהכשרתו ומנהיג איגוד עובדים בעבר – להגדיל את ההוצאה הממשלתית בתחום הרווחה והחינוך, לצד הגדלת תקציבי המשטרה והביטחון. זאת, לצד קיצוץ במס ההכנסה, צמצום הרגולציה בשוק העבודה והפיקוח על שכירות.

שוודיה באי וודאות פוליטית לאחר הבחירות

בניגוד לדיווחים רבים ברחבי העולם, מפלגת הימין הפופוליסטית, "השוודים הדמוקרטיים" דווקא השיגו תוצאה מאכזבת מבחינתם, שני הגושים המרכזיים נמצאים בשוויון והמשא ומתן להקמת ממשלה חדשה עלול להימשך שבועות או חודשים. גם בחירות חוזרות הן תסריט אפשרי. כל הפרטים, כולל הזווית הישראלית והיהודית, כאן בדיווח שלי ב"בהארץ": https://www.haaretz.co.il/news/world/europe/.premium-1.6466408 

הבחירות שנערכו ביום ראשון בשוודיה הניבו תוצאות המסבכות את המדינה בדרמה פוליטית שכמותה לא ידעה מעולם. כעת, משספירת הקולות כמעט הסתיימה, ברור שאין לאף אחד מן הגושים הפוליטיים במדינה יתרון מובהק, אין קואליציה טבעית שתוכל להשיג רוב בפרלמנט ואין מועמד מוסכם שיקבל על עצמו את הקמת הממשלה הבאה. בשוודיה של העשורים האחרונים ישנם שני גושים פוליטיים מרכזיים. הראשון הוא הגוש האדום-ירוק המורכב מן המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, מפלגת השמאל (הקומוניסטית לשעבר) ומפלגת הירוקים. הגוש השני מורכב ממפלגת "המתונים" השמרנית, המפלגה הליברלית, מפלגת המרכז והנוצרים-דמוקרטים. מפלגות מרכז-ימין אלו הקימו בראשית שנות האלפיים ברית פוליטית ששלטה בשוודיה בשנים 2006-2014 אך איבדה את השלטון לפני ארבע שנים לטובת ממשלת מיעוט של הסוציאל-דמוקרטים והירוקים.

העניינים החלו להסתבך כבר ב-2010 אז הצטרף כוח פוליטי שלישי לפרלמנט השוודי – מפלגת ימין קיצונית ופופוליסטית בשם "השוודים הדמוקרטיים". מפלגה זו, ששורשיה בתנועות ניאו-נאציות, זוכה לתמיכה הולכת וגוברת בשנים האחרונות. כיום היא מתונה יותר מבראשית דרכה אם כי רבים טוענים שהיא עדיין גזענית ואנטישמית וניתן להגדיר אותה כמפלגה לאומנית, שמרנית, יורוסקפטית, אנטי-פמיניסטית ובעיקר כמתנגדת למדיניות ההגירה הנדיבה של שוודיה.

תוצאות הבחירות האחרונות מציבות את שני הגושים המרכזיים בשוויון כמעט מוחלט עם קצת יותר מ-40% תמיכה לכל גוש. השוודים הדמוקרטים עומדים על 17.6% תמיכה והם המפלגה השלישית בגודלה בפרלמנט החדש אך התוצאה הסופית טרם התקבלה מכיוון שקולות המצביעים בשגרירויות בחו"ל וחלק מהקולות שהתקבלו לפני יום הבחירות טרם נספרו (בשוודיה ניתן להצביע במשך כשבועיים וחצי לפני יום הבחירות עצמו). מדובר בסה"כ בכמה עשרות אלפי קולות אך הם עלולים להכריע מי יהיה הגוש הגדול יותר.

ההישג של "השוודים הדמוקרטים" קטן משמעותית מתחזיות מסוימות שזיכו אותם ביותר מ-20% מהקולות, אך כוחם בפרלמנט התחזק ב-4.7%. הישגם בולט במיוחד במחוז הדרומי סקוֹנֶה שם הם השיגו 23.6% תמיכה. מחוז זה כולל את מאלמו, העיר השלישית בגודלה בשוודיה שקלטה אלפי מבקשי מקלט בשנים האחרונות ושהתפרסמה בתקופה זו כעיר שיש בה בעיות חברתיות רבות, פשע מאורגן ותקריות אנטישמיות. במקומות מסוימים בדרום המדינה, ובעיקר באזורים הכפריים, השיגו "השוודים הדמוקרטים" למעלה מ-30% תמיכה.

בעיר הבירה סטוקהולם, ובעיר השנייה בגודלה בשוודיה, גוטנברג שבמערב המדינה, הישגה של מפלגת הימין הקיצוני קטן משמעותית. בערים אלו היא זכתה לכ-13% תמיכה בלבד. סיפור חשוב נוסף של בחירות אלו הוא החולשה היחסית של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, המפלגה הגדולה ביותר בשוודיה במאה השנים האחרונות. גם במקרים הנדירים בהם איבדה המפלגה את השלטון כתוצאה מקואליציה רחבה נגדה היא היתה המפלגה הגדולה ביותר ובד"כ חזרה במהרה לשלטון. גם הפעם הסוציאל-דמוקרטים הם הגדולים ביותר עם מעט יותר מ-28% מהקולות אם כי זו התוצאה הגרועה ביותר בהיסטוריה שלהם.

הבעיה של הסוציאל-דמוקרטים בולטת בצפון שוודיה שם באופן מסורתי הם זוכים באחוזי תמיכה אסטרונומיים. הפעם הם זכו בתמיכה של בין 30% ל-40% המהווה ירידה של כ-6%-7% בחלק מהמחוזות הצפוניים. בין השאר נפגע כוחם של הסוציאל-דמוקרטים בקרב חברי האיגודים המקצועיים העוצמתיים של שוודיה שהיוו תמיד את הגרעין הקשה של תומכי המפלגה. ע"פ הערכות שונות גם בבחירות האחרונות הצביעו כ-40% מחברי איגוד עובדי הצווארון הכחול למפלגה הסוציאל-דמוקרטית אך "השוודים הדמוקרטים" זכו גם הם בנתח מכובד מהקולות, מעל-20% ע"פ הערכות.

מיד עם היוודע תוצאות הבחירות הראשוניות דרשו מפלגות המרכז-ימין מראש הממשלה הסוציאל-דמוקרט, סטפן לופבן, להתפטר. לופבן דחה את הדרישה והכריז שהוא ינסה להקים ממשלה למרות השוויון בין הגושים. זהו מצב חדש בפרלמנטריזם השוודי – שתי הדרכים היחידות להקים ממשלה הן דרכים חסרות תקדים. האחת היא הקמת ממשלה משותפת של מפלגות משני צדי המתרס כדי לנטרל את מפלגת הימין הפופוליסטי. השנייה היא הקמת ממשלת ימין המשתפת או לכל הפחות נהנית מתמיכה של הימין הפופוליסטי שעד כה הוחרם באופן מוחלט ע"י שני הגושים. בעוד כשבועיים, לאחר שהתוצאות יהיו סופיות, יתכנס הפרלמנט ויחל תהליך של מינוי ראש-ממשלה. ע"פ השיטה השוודית אמור יו"ר הפרלמנט להעמיד ראשית את ראש-הממשלה המכהן להצבעת אמון ואח"כ להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה עליו או על מועמד אחר במקרה שהוא לא זוכה לאמון. לאחר מכן אמור ראש-הממשלה להרכיב ממשלה שהפרלמנט יאשר את הרכבה ואת הצעת התקציב שלה.

תוצאות הבחירות עלולות לגרום לכך שלא יהיה אף מועמד שיזכה לתמיכה מספקת ובכל מקרה אחרי ארבעה ניסיונות השוודים יהיו חייבים ללכת לבחירות חדשות. תהליך זה יכול לקחת חודשים והוא חסר תקדים בשוודיה. יעידו על כך כותרות העיתונים ביום שלישי: "כאוס" היתה הכותרת של היומון אקספרסן בעוד היומון דגנס ניהטר הציג על עמוד השער שלו את תמונות מנהיגי שתי המפלגות הגדולות ותחתיהן את הכותרת: "קרב המפסידים".

כשמדובר בקהילה היהודית בשוודיה ובישראלים המתגוררים בה ישנן דעות שונות לגבי תוצאות הבחירות ובעיקר לגבי מפלגת "השוודים הדמוקרטים". "מבט קרוב על מדיניות "השוודים הדמוקרטים" מגלה שהיא תגרום לכך שחיים יהודיים יהיו בלתי אפשריים באופן מעשי בשוודיה",  כתב אהרון וורשטנדיג, יו"ר הקהילה היהודית, כמה ימים לפני הבחירות במאמר דעה ביומון דאגנס אינדוסטרי, "המפלגה רוצה, למשל, לאסור על קיום ברית מילה ולהוציא מחוץ לחוק ייבוא של בשר כשר". עמדתו של וורשטנדיג איננה חדשה ובעבר הוא טען מספר פעמים ש"השוודים הדמוקרטים" היא "ללא ספק מפלגה אנטי-יהודית". עמדה זו נפוצה בקרב יהודים וישראלים רבים בעיקר בגלל התבטאויות אנטישמיות של בכירים במפלגה ויוזמות שונות שהם מציעים כגון ביטול האפשרות להחזיק בשתי אזרחויות.

עומר רוזנבאום, ישראלי תושב סטוקהולם, אומר שישנו אמנם חשש מהקצנה בחברה ביחס ליהודים אך הוא איננו מודאג. "כרגע "השוודים הדמוקרטים" מצניעים את האנטישמיות שלהם ומתרכזים בעיקר במהגרים מהמזרח התיכון", הוא אומר, "באופן אישי אני לא מתרשם שמדובר במפלגה עם מנהיגים כריזמטיים שיסחפו המונים לפוגרומים נגד יהודים. כמו שזה נראה כרגע אף אחד לא רוצה לנהל איתם מו"מ מה שאומר שצפויות להם 4 שנים קשות באופוזיציה". רוזנבאום מוסיף שהסוציאל-דמוקרטים עשו עבודה יחסית טובה בקדנציה האחרונה למרות שטיפול לקוי בהגירה, בפשיעה ובמערכת הרפואית דחף את תומכיהם לזרועות מפלגת הימין. "עם זאת, ראש הממשלה, סטפן לופבן, הוא פוליטיקאי בחסד", הוא מסכם, "הוא כמו חתול עם 9 נשמות".

אמנון ישראלי, גם הוא תושב סטוקהולם אומר שההתעלמות הממסדית מ"השוודים הדמוקרטים" היא זו שגרמה לעליה בכוחם. "כשהעיתונות והמדיה החברתית חשפו תופעות כמו עליה במספר מקרי האונס הקבוצתי, מעשי הרצח וכל מה שבא עם הגירת הענק של 2015-2017, כל מי שהתלונן כונה גזען. זה מה שקרה בארה"ב כשהמעיטו מערכו של טראמפ והוא הצליח בכל זאת כי אנשים אוהבים את האנדרדוג". איתי פרידמן, ישראלי המתגורר בסטלרהולמן מוסיף: "השוודים מאסו בשמאל. צריך לומר את האמת – אוזלת היד של מפלגות השמאל היא ש"המליכה" את הימין הקיצוני. אין יותר מקום בעולמנו למדיניות סוציאלית נדיבה ופזרנית. מצד אחד שוודיה זקוקה למהגרים ככוח עבודה, אבל היא חייבת גם להציב דרישות של אינטגרציה ובכך נכשלה ממשלת השמאל בגדול". קרן סוונסון, ישראלית המתגוררת בעיר סודרטליה, מפרשת את תוצאות הבחירות דווקא כחולשה של "השוודים הדמוקרטים" שציפו לתמיכה גדולה יותר. "מה שקרה זה ששאר המפלגות החליטו להתאים את עצמן לקהל ולדבר באופן יותר פתוח על הגבלת מספר המהגרים ועל הצורך לדרוש מהמהגרים להתאים את עצמם לשוודיה ולא להפך. מה שרוב המפלגות אומרות היום זה מה ש"השוודים הדמוקרטים" אמרו לפני ארבע שנים וזה גרם לצמצום התמיכה בהם".

מדיניות חוץ פמיניסטית – שוודיה (שוב) מנסה לתקן את העולם

"הממשלה החדשה היא ממשלה פמיניסטית" הודיע ראש-ממשלת שוודיה החדש, סטפן לופבן, בנאומו הראשון בפרלמנט באוקטובר השנה. מיד אח"כ הוא מינה שרת חוץ המקדמת מדיניות המבוססת על ערכים ולא על אינטרסים. האם מדיניות זו מצליחה? האם אפשר להתמודד עם המצב במזה"ת, המלחמה באוקראינה ומעשי רצח-עם באפריקה באמצעות פמיניזם, הומניזם ודמוקרטיה? האם יש מי שמנסה לשים מקלות בגלגלים והאם יש לממשלה השוודית גם מניעים נסתרים?

התפרסם במוסף הארץ: http://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/.premium-1.2614125

למרות הצלחותיה הרבות של התנועה הפמיניסטית במאה השנים האחרונות, יש תחום שבו נשים עדיין נתקלות בחומות בצורות ותקרות זכוכית בכל רחבי העולם. זהו תחום המדינאות הבינלאומית והדיפלומטיה המהווה עדיין מועדון גברי כמעט סגור. למרות קיומן של מנהיגות כמו הילרי קלינטון ואנגלה מרקל, מקבלי ההחלטות בכל הנוגע ליחסי חוץ וקונפליקטים בינלאומיים הם עדיין כמעט כולם גברים.

אך כעת נראה שבשוודיה נעשה ניסיון מעניין לשנות את מצב הדברים. באוקטובר האחרון הורכבה ממשלה חדשה במדינה. רוה"מ החדש, מנהיג המפלגה הסוציאל-דמוקרטית סטפן לופבן, הודיע לפרלמנט כבר בנאומו הראשון ש"הממשלה החדשה היא ממשלה פמיניסטית". בהמשך הוא הצהיר שממשלתו מתכוונת להילחם בחלוקת התפקידים המסורתית בין גברים לנשים כדי ליצור חברה טובה יותר ולממש את הפוטנציאל הגלום בכל אדם.

בממשלתו החדשה בת 24 השרים שילב רוה"מ 12 שרות, ביניהן שרת-החוץ, מרגוט וולסטרום, שכיהנה בעבר בשורת תפקידים בכירים באו"ם ובאיחוד האירופי. וולסטרום לא המתינה הרבה לפני שהיא לקחה את הצהרותיו של רוה"מ צעד נוסף קדימה. "אנחנו נוביל מדיניות חוץ פמיניסטית", היא הכריזה ומאז הפך הנושא למקור של ביקורת ואפילו לעג במסדרונות הכוח ובמערכות חדשות ברחבי העולם. אך וולסטרום לא נרתעה. בנאום בוושינגטון בינואר השנה היא ציטטה את מהטמה גנדי בתגובה למבקריה: "תחילה מתעלמים ממך, אח"כ צוחקים עליך, אח"כ נלחמים בך ולבסוף את מנצחת".

אך מהי בעצם מדיניות חוץ פמיניסטית? במבט על, מדובר במדיניות חוץ שאיננה ממוקדת בקידום אינטרסים לאומיים צרים אלא בחזון רחב של שלום, זכויות-אדם ופיתוח אנושי גלובלי. השוודים רואים במדיניות פרוגרסיבית שכזו גם אינטרס לאומי וגם צו מוסרי. ע"פ שרת-החוץ וולסטרום העובדה שבחלק גדול מהעולם נשים לא זוכות בזכויות-אדם בסיסיות וסובלות מאפליה ומקיפוח היא איום ממשי על שלום העולם. כך גם העובדה שמאות מיליוני נשים בעולם חשופות לאלימות, בין אם מדובר באלימות בתוך הבית או באלימות הנובעת מקונפליקטים צבאיים. במצב עניינים זה, מדיניות בינלאומית שמטרתה שלום, ביטחון ויציבות, מחויבת להתמקד במאבק להגשמת זכויותיהן של נשים ובהבטחת ביטחונן. השוודים הם הראשונים שהציגו מדיניות שכזו במרכז דוקטרינת החוץ שלהם אך היא לא באה משום מקום – היא מבוססת על החלטות האו"ם ומושפעת ממדיניותם של מנהיגים כמו הילרי קלינטון וויליאם הייג, שר החוץ הבריטי לשעבר.

וולסטרום מדברת על ארגז כלים פמיניסטי הכולל שלושה מרכיבים – זכויות, ייצוגיות ומשאבים. התזה היא שאם נשים תקבלנה זכויות-אדם בסיסיות, נגישות למערכות אכיפת החוק ואפשרות להשתתף בשלטון, מצב העולם ישתפר. לצורך כך יש להקצות משאבים רבים, למנות יותר נשים לתפקידים בזירה הבינלאומית, ולהשקיע באמצעים של מה שמכונה "כוח רך" כמו דיפלומטיה, בניית מערכות החברה האזרחית, השקעה בחינוך וכו' ולא רק ב"כוח קשה" (התערבות צבאית). עם זאת, אין מדובר במדיניות פייסנית המחליפה גברים במדים ובחליפות בנשים רכות וענוגות. זוהי מדיניות המגדירה מחדש הנחות יסוד וסדרי עדיפויות והמניחה שעולם שבו זכויותיהן ושלומן של נשים נשמרות הוא עולם שבו לא סוחרים בבני-אדם, מתייחסים בהוגנות לפליטים, לא ששים אלי קרב ונלחמים בנחישות בקרטלי סמים ובארגוני טרור.

אך מה קורה כשרעיונות כאלו נתקלים בדילמות הבוערות של המציאות הבינלאומית? איך ניתן לקבל החלטות מעשיות המבוססות על רעיונות פמיניסטיים והומניסטיים כשמדובר במלחמה באוקראינה, בסכסוך הישראלי-פלסטיני ובמעשי הג'נוסייד באפריקה ובמזה"ת? למרות שניתן היה לצפות שעיקרון המציאות והאינטרסים הצרים יכפו פשרות כואבות על הכוונות הכמעט אוטופיסטיות של השוודים, מה שלמעשה קרה הוא לא פחות ממדהים. תוך חודשים מעטים נקלעה שוודיה למספר חזיתות של עימות עם כוחות חזקים ממנה בהרבה בגלל מה שעל פניו נראה כמו ניסיון יוצא דופן להכניס שיקולים מוסריים למערכות המונעות בד"כ משיקולי עלות ותועלת.

זה התחיל עם הסכסוך הישראלי-פלסטיני. מיד אחרי כינונה של הממשלה השוודית החדשה היא הכירה במדינה פלסטינית, צעד שאף מדינה מערבית אחרת לא עשתה. כעבור מספר חודשים שוודיה הגדילה את הסיוע לפלסטינים תוך כדי לחץ על הרשות הפלסטינית להילחם באלימות ולהיטיב את מצב הנשים ברשות. ההכרה במדינה הפלסטינית הביא למשבר חמור ביחסים עם ישראל ולביקורת רבה מכל רחבי העולם.

המשבר הבא היה קרוב יותר לבית. שוודיה ושכנותיה מתמודדות בחודשים האחרונים עם השלכות התוקפנות הרוסית באוקראינה ותקריות של הפרת ריבונות ע"י כלי-טיס וצוללות רוסיות. כל אלו גרמו לחזית דיפלומטית אירופאית להתגבש נגד הרוסים והשוודים נדרשו ליישר קו עם המערב. אך בניגוד לשר-החוץ הקודם, קרל בילדט, וולסטרום עושה רושם שהיא חוזרת למדיניות שאפיינה את שוודיה בימי המלחמה הקרה – ביקורת חריפה על הרוסים כשהם מפירים זכויות-אדם, אך הימנעות מהזדהות עם מי מהצדדים בקונפליקטים בין-מדינתיים. השוודים אמנם משתפים פעולה עם מאמצי האיחוד האירופי והם ללא ספק מתנגדים לרוסים, אך ברור גם שחשוב להם להשמיע קול עצמאי ושבניגוד לשכניהם הם מסרבים עדיין להצטרף לנאט"ו.

אך הצרות הרציניות התחילו כאשר שרת החוץ וולסטרום ביקרה בחריפות את ערב-הסעודית על מצב זכויות-האדם שבה. במקביל ביטלה ממשלת שוודיה הסכם שיתוף פעולה צבאי עם ערב-הסעודית מטעמים של התנגדות למכירת נשק למדינות דיקטטוריות. הסעודים לא קיבלו את העניין בהבנה. הם החזירו את השגריר הביתה, הודיעו שלא ינפיקו יותר וויזות לאנשי עסקים שוודיים וגרמו לביטול נאומה של וולסטרום בפני הליגה הערבית (בכינוס אליו היא זומנה כאורחת כבוד בעקבות תמיכתה של שוודיה בפלסטינים). וכך, אחרי שהואשמה באנטי-ישראליות, מואשמת שוודיה בכך שהיא אויבת האסלאם.

למרות תדמיתה שוחרת השלום, שוודיה היא יצואנית נשק גדולה ויש לה אינטרסים רבים בעולם הערבי ולכן חלקים נרחבים מהאליטה שלה (יש שיגידו – האליטה הגברית) נבהלו ונעמדו על הרגלים, כולל גורמים בתוך הממשלה עצמה. מלך שוודיה מיהר לנסות ולפייס את הסעודים והצמרת הכלכלית של המדינה השמיעה מחאות חריפות על הפגיעה ביצוא ובמקומות עבודה ועל הצורך בפרגמטיזם ובדיאלוג.

גם העיתונות השוודית, שאהבה את מדיניות החוץ של וולסטרום בשלב ההצהרות, לא חסכה את שבטה ברגע שהיא החלה להפוך למציאות. "הדיפלומטיה השוודית דומה לריקוד זוגות ביזארי בשבועות האחרונים", נכתב במאמר המערכת של "דגנס ניהטר" אחד העיתונים היומיים החשובים במדינה, "צעד קדימה, שניים אחורה, שניים לצדדים ואז פירואט מוזר". כותרת המאמר, "החובבנים במשרד החוץ", היא אופיינית למבקריה של וולסטרום המציגים את מדיניותה כנאיבית ולא רצינית.

מבקרים ציניים יותר רואים במדיניות החוץ החדשה ניסיון לפתור בעיות בתחום מדיניות הפנים. הממשלה שוולסטרום חברה בה היא ממשלת מיעוט הפועלת בתנאים פרלמנטריים קשים. המפלגה הסוציאל-דמוקרטית חייבת לשמר את תמיכתה של מפלגת הירוקים, שותפתה הקואליציונית, והיא זקוקה לעיתים גם לתמיכת מפלגת השמאל או אחת ממפלגות הימין שבאופוזיציה. בחודשים האחרונים מתקבל הרושם שהממשלה משתמשת באספקטים מסוימים של מדיניות החוץ שלה כדי לרָצות את השמאל ובתחומים מסוימים של מדיניות הפנים שלה כדי לרָצות את הימין.

מעבר לכך, ציבור הבוחרים השוודי, שחי בשלום ובשגשוג יחסיים, תומך במדיניות חוץ אידיאליסטית. כמו כל ציבור בוחרים אחר הוא איננו בקיא בקודים הנוקשים של העולם הדיפלומטי, על השפה וכללי הטקס המלאכותיים שלו, הוא אוהב לראות פעולה ישירה והוא תומך במאמץ לצרף את העולם לדרך ששוודיה כבר החלה לצעוד בה. יש לזכור שבשוודיה קיימת תנועה פמיניסטית משפיעה מאוד, שכ-44% מחברי הפרלמנט שלה הן נשים ושבשוק העבודה שלה נשים מתקרבות, גם אם לא הגיעו לגמרי, לשכר שווה לגברים. בשוודיה שוויון מגדרי הוא חלק אינטגרלי מתכניות החינוך בבתי-הספר, אבות מחויבים לקחת לפחות 60 מתוך 480 ימי חופשת הלידה שהמדינה מעניקה וחקיקה מתקדמת נאבקת באלימות כלפי נשים.

ויש עוד מניע ברקע. שוודיה נאבקת בשנה האחרונה על כיסא במועצת הביטחון של האו"ם ונראה שהיא מנסה ליצור תדמית של סמכות מוסרית כבדת משקל שתעניק לה יתרון בהצבעה ב-2016. היא אינה גדולה או חזקה מספיק בכדי להכריע סוגיות בינלאומיות מרכזיות ולכן היא מנסה להפוך למעצמה עולמית מסוג חדש – כזו שאיננה מבוססת על משאבים חומריים או על גייסות חמושים אלא על מעמד מוסרי.

בקרוב ימונה שר-חוץ חדש למדינת ישראל (סביר להניח שהוא יהיה גבר כמו 88% משרי החוץ לפניו, 92% מראשי הממשלה ו-100% משרי הביטחון והאוצר). השר החדש ייאלץ להתמודד עם זירה בינלאומית מסוכנת בהרבה מזו של שוודיה והוא יעסוק ככל הנראה באינטרסים יותר מאשר בערכים. אך אולי בכל זאת יש לו מה ללמוד מהמודל השוודי.

הדבר החדשני במדיניות החוץ השוודית היא התפיסה שבזירה הבינלאומית יש מקום לערכים ולרעיונות ולא רק לאינטרסים. יהיו כאלו שיטענו שזוהי פריבילגיה ששוודיה יכולה להרשות לעצמה כמדינה שאיננה מאוימת ישירות ע"י אויבים מבחוץ, אך ייתכן שגם האינטרסים האמיתיים של ישראל משוועים כעת לערכים, לרעיונות גדולים וליוזמה. זה לא שהתבססות על אינטרסים צרים הביאה את ישראל רחוק במיוחד בזמן האחרון. להיפך, ייתכן שהיא זו שהביאה למשבר העמוק ביחסים עם ארה"ב, למתח עם האירופאים ולאיומי החרמות, בתי-הדין הבינלאומיים והסנקציות. אולי דווקא יוזמה המבוססת על רעיון אוניברסלי תוכל להיות כרטיס כניסה מחודשת אל משפחת העמים המהווה צורך אסטרטגי מרכזי של ישראל אם היא שואפת ברצינות לשלום, ביטחון ויציבות.

השוודים לא נגדנו

התפרסם בהארץ: http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2453339

כשקורין אלאל שרה ב-1989 את שירו של מאיר גולדברג "ארץ קטנה עם שפם" היה הגיון פוליטי במשפט "שחקן קולנוע דופק על שולחן, אנחנו תיכף נרגיש את זה כאן". שחקן הקולנוע היה רונלד רייגן והכוונה הייתה ברורה: כל הצהרה פוליטית של נשיא ארה"ב מורגשת מיד בירושלים. 25 שנה מאוחר יותר, הנשיא האמריקאי אינו היחיד הדופק על שולחנות. הנה ביום שישי נאם ראש-ממשלת שוודיה הטרי, סטפן לופבן, את נאומו הראשון בפרלמנט ובמהלכו הצהיר ששוודיה תכיר במדינה פלסטינית. התגובות לא איחרו לבוא – שר החוץ הפלסטיני קרא למדינות נוספות ללכת בעקבות שוודיה, שר החוץ הישראלי זימן את השגריר ואפילו יו"ר האופוזיציה שוחח עם השוודים הסוררים.

עכשיו, רגע לפני שהחרבות מוצאות מהנדנים, כדאי לבדוק מה עומד מאחורי ההצהרה השוודית ומה אמורים אזרחי ישראל להבין ממנה.

ראשית יש להצביע על שתי טעויות נפוצות.

הראשונה נוגעת לתוכן הדברים והיא טעותם של אלו המאמינים בשלום ישראלי-פלסטיני המניחים שבהיעדר תהליך מדיני, טוב יעשה העולם הנאור אם יתמוך בפלסטינים ע"י הכרה במדינתם העתידית. זוהי טעות מכיוון שהמהלך הפלסטיני לקבלת הכרה בינלאומית ללא מו"מ עם ישראל מנוגד להיגיון הבסיסי ביותר של פתרון סכסוכים – שלום אמיתי דורש הקשבה לטענות האויב, הכרה בזכויותיו ונכונות לפשרה. ממש כפי שצעדים חד-צדדיים ישראליים (בין אם הם נסיגות או סיפוחי שטחים) אינם מקדמים את פתרון שתי המדינות, גם המהלך הפלסטיני לא יעשה זאת. הוא ייצור פלסטין חלשה כלכלית עם שכנה עוינת וגבולות לא מוכרים. הכרה חד-צדדית מהווה מכה למעטים שעדיין מאמינים בתהליך השלום.

טעות נוספת היא צהלות ה"אמרנו לכם" של ישראלים המשוכנעים שההצהרה השוודית, כמו כל דבר אחר היוצא מאירופה, היא תוצאה של "ההשתלטות המוסלמית" על היבשת. זוהי גישה המבוססת על נתונים דמוגרפיים שקריים ועל אגדות אורבניות בדבר ג'יהדיסטים המטילים את חיתתם על רחובות סטוקהולם ומאלמו. אין זאת לומר שהמצב בשוודיה טוב. יש בה אנטישמיות מכל הסוגים, יש בה בעיות בקליטת המהגרים (במיוחד בגלל ההפרטות במגזר הציבורי) ויש בשוליים גם ניצני אלימות. אך שוודיה אינה צרפת. מהגרים מכל העולם, כולל מהמזה"ת, נקלטים בה בהצלחה יחסית, איש אינו מנסה להשליט בה את חוקי השריע ובכל מקרה, על מנת להבין את הצהרותיו של לופבן מוטב לבחון את המציאות הפוליטית בה הוא פועל ולא לחפש קונספירציות איסלמיסטיות.

ראשית יש להכיר את מפלגתו. דמיינו את מפא"י ההיסטורית – מפלגה גדולה שהקימה מדינה ונמצאת בשלטון עשרות שנים. עכשיו הכפילו ושלשו את הענק הפוליטי הזה והנה קיבלתם את המפלגה הסוציאל-דמוקרטית השוודית. זו המפלגה שבנתה את שוודיה המודרנית והייתה בשלטון במשך רוב המאה העשרים. כמו מפא"י, היא גדולה כל כך שיש בה ימין ושמאל, גוורדיה וותיקה ותורכים צעירים וסכסוכים אישיים שלא היו מביישים את פרס ורבין או אלון ודיין.

סטפן לופבן נבחר לראשות המפלגה כמועמד פשרה בין המחנות המרכיבים אותה כדי להחזירה לשלטון אחרי שמונה שנות אופוזיציה. הוא סיפק את הסחורה, אך ניצחונו בבחירות היה דחוק וממשלתו היא ממשלת מיעוט חלשה. כעת הוא חייב לשמור על מפלגתו מאוחדת כדי לא לאבד את השלטון. אמירתו המפורסמת של קיסינג'ר שלישראל אין מדיניות חוץ אלא רק מדיניות פנים מתאימה מאוד להצהרותיו של לופבן – הן נועדו לפצות את מה שמכונה מחנה השמאל במפלגתו על קיפוחו בסבב המינויים המיניסטריאליים ועל מדיניות פנים בה הוא מתכוון לנקוט.

בכל הנוגע למדיניות חוץ לופבן הוא טירון פוליטי. עד לפני שנתיים הוא כיהן כראש איגוד עובדי המתכת, הוא רתך לשעבר מצפון שוודיה והוא נטול ניסיון פרלמנטרי או מיניסטריאלי. בכהונתו יעסוק לופבן בעיקר במשק השוודי, ביצירת מקומות עבודה, בקידום הייצוא ובמערכת הרווחה. לכן הוא מינה לשרת החוץ את מרגוט וולסטרום, פוליטיקאית בעלת ניסיון בינלאומי רב ותמיכה בזירה המקומית. עם זאת, לופבן מחויב למסורת הסוציאל-דמוקרטית הרואה בשוודיה מדינה ניטרלית שאינה מזדהה עם אף מעצמה ושמחויבת לדיפלומטיית שלום וסיוע הומניטרי.

אך לניטרליות השוודית צורות רבות, מהניטרליות האופורטוניסטית בשתי מלחמות העולם, דרך האקטיביזם של ראש-הממשלה (שנרצח) אולוף פלמה בשנות השבעים ועד המדיניות הפרו-אמריקאית של רבים מיורשיו. מתוך גישות אלו יצטרך לופבן לבחור את דרכו בתוך מערכת לחצים מורכבת. הימין שואף להצטרף לנאט"ו, השמאל קורא לעמידה נחושה מול האמריקאים בסוגיות כמו ריגול-סייבר והממסד הביטחוני חושש משותפיו הקואליציוניים של לופבן, מפלגת הירוקים, המתנגדת לייצוא הצבאי ולאנרגיה גרעינית. ייתכן שלופבן החליט להשתמש בסכסוך הישראלי-פלסטיני כדי להרגיע את הירוקים ולקדם נושאים שחשובים לו יותר כמו התעשייה הצבאית אליה הוא מקורב (מינוי איש מפלגת הירוקים, מהמט קפלן, שהשתתף במשט לעזה ב-2010, לשר השיכון הוא צעד באותו כיוון).

ולמרות זאת לופבן לא עוין את ישראל. בחודשים האחרונים הוא הספיק לכתוב שישראל היא מודל לחיקוי (בסוגיות של יזמות כלכלית), לתמוך בזכותה להגן על עצמה במבצע האחרון בעזה ולהשתתף במצעד נגד אנטישמיות בסטוקהולם. הוא איש פשרות ופרגמטיסט, לא אידיאולוג דוגמטי. יש לציין גם שמשמעותה של הצהרתו בפרלמנט לא ברורה לחלוטין. הוא לא הקציב למהלך לוחות זמנים, הוא התחייב לקיים שיחות עם הצדדים והיא נעטפה באמירות על חשיבות ההכרה ההדדית וזכותם של שני הצדדים לביטחון והגדרה עצמית.

אבל חשוב מכך, למרות שלשוודיה יש השפעה מסוימת על האיחוד האירופי היא איננה משחקניו המרכזיים. יש לה מסורת דיפלומטית ארוכה והיא נחשבת למובילה בתחומים מסוימים, אך לונדון, ברלין ופריז יקבעו בסופו של דבר את עמדתן בעניין הפלסטיני ע"פ האינטרסים שלהם, לא ע"פ אילוצים קואליציוניים של ראש-ממשלת שוודיה. לכן, אל לישראל להיות מודאגת מדי מהצהרותיו של לופבן בשלב זה. בעתיד, עם זאת, כשלופבן יצבור ניסיון ואשראי פוליטי, ייתכן שדווקא הוא יוכל לתרום משהו לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הקהילה הבינלאומית ניסתה הרי הכל – מו"מים ישירים ועקיפים, וועידות בינלאומיות ומתווכים מכל הסוגים, אולי דווקא מנהיג פועלים, איש של עבודה, פשרות והסכמים קיבוציים, יוכל לתרום לפתרון הסכסוך יותר מכל הדיפלומטים והמדינאים שניסו את מזלם ונכשלו.

עדכון לגבי הבחירות בשוודיה

השורה התחתונה היא: ניצחון דחוק לסוציאל-דמוקרטים. ראש הממשלה, פרדריק ריינפלדט, הודיע על התפטרותו עוד לפני סיום ספירת הקולות וקואליציית המרכז-ימין שבראשותו איבדה את השלטון כאשר כל ארבעת המפלגות המרכיבות אותה איבדו קולות.

מהפך גם בשלטון המוניציפלי בסטוקהולם הבירה – קואליציית מרכז-שמאל תחליף בשלטון את קואליציית המרכז – ימין. זוהי עובדה משמעותית מכיוון שלשלטון המקומי בשוודיה יש כוח והשפעה רבים.

אבל… סטפן לופבן, ראש המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, ייצטרך לעבוד קשה כדי ליצור קואליצייה שככל הנראה תהיה חלשה פרלמנטרית ותכלול מפלגות שהוא היה מעדיף שלא יהיו שם. ייתכן מאוד שזהו תחילתו של עידן של חוסר יציבות פוליטית בשוודיה, זו תתבטא כבר עם הדיונים על תקציב המדינה בעוד חודשים ספורים.

תוצאה משמעותית נוספת: אחת המפלגות המרתקות, החשובות והייחודיות של המערכת הפוליטית השוודית, מפלגת היוזמה הפמיניסטית (FI) , שוב לא עברה את אחוז החסימה. היא קיבלה 3.1% (אחוז החסימה הוא 4%). מצד אחד אין ספק שהיא לקחה קולות מגוש השמאל ובמיוחד ממפלגת השמאל (V). מצד שני, היא הכניסה פרספקטיבה חשובה ומהפכנית לדיון הציבורי בשוודיה ואולי אפילו באירופה. וחשוב לא פחות, היא הגדילה את התמיכה בה, בעיקר בקרב הבוחרים הצעירים, והיא זכתה להישגים לא מעטים במערכת המוניציפלית (כולל, ככל הנראה, חברות בקואליציה השלטת בסטוקהולם).

וכמובן, אחת התוצאות הדרמטיות היא עלייה גדולה בתמיכה במפלגת הימין הקיצוני פופוליסטי "השוודים הדמוקרטים" (SD). לצערי הרב יש ישראלים רבים המביעים סימפטיה למפלגה הזו המתמקדת בהתנגדות למדיניות ההגירה של שוודיה ולמהגרים עצמם. אבל אסור לשכוח שזוהי מפלגה בעלת סממנים פאשיסטים וגזעניים ששורשיה נטועים עמוק בתנועות ניאו-נאציות. למרות הדאגה הגדולה בשוודיה מ-12.9 אחוזי התמיכה במפלגה הזו מעניין לציין שבשוודיה, בניגוד למדינות אירופאיות אחרות, יש הסכמה בין כל שאר המפלגות, ימין ושמאל כאחד, שלא משתפים פעולה עם SD, שמבודדים אותם ושלא נותנים להם אפשרות להפוך ללשון מאזניים. הימין המסורתי כבר מוכיח שהוא עומד בזה. אם הוא היה משתף איתם פעולה הוא היה זוכה בבחירות (לגוש הימין ול-SD ביחד יש  52.2%, זהו רוב פרלמנטרי שהימין המתון בוחר לא להשתמש בו).

שורה תחתונה – אמנם מהפך בשוודיה אבל בפתח עומדים ימים לא פשוטים של מו"מ פוליטי מסובך להרכבת קואליציה ואולי גם שינוי במבנה הגושים הפוליטיים שהתקבעו בשוודיה בעשרות השנים האחרונות. שינוי זה עלול לגרום לחוסר יציבות פוליטית ולבעיות משילות.