China Harvested Organs From Living People, Doctors Helped With Executions, Israeli Researcher Claims

Between 1980 and at least until 2015 China has violated two core values of medical ethics regarding organ transplants, according to a new research by Matthew P. Robertson and Israeli Prof. Jacob Lavee ■ The Chinese embassy in Israel: 'Some countries and anti-China forces have been hyping up lies and distorting facts on organ transplantation in order to smear China.'

Published in Haaretz:

The organ transplant industry in China has a dark, hidden and often illegal side, some foreign experts have claimed in recent years. According to these experts, Chinese authorities murder prisoners in “reeducation camps” to harvest their organs and sell them for transplant for high prices to local and foreign customers.

In 2019, an international tribunal headed by the British barrister Geoffrey Nice published a report on organ transplants in China. It was based on months of discussions, presentation of evidence and analysis of findings, calling these acts crimes against humanity and “one of the worst atrocities committed” in modern times.

Ethan Gutmann, a researcher and human rights activist, told Haaretz in late 2020 that some 15 million members of minorities in the Xinjiang province, including Uighur Muslims, underwent medical examinations essential to check matches of organs for transplant. He said over a million of those tested were in prison camps. “This is not sporadic,” he said, adding that China has “created a policy of ethnic cleansing – a potentially very profitable one.”

Gutmann estimated that China murders at least 25,000 people each year in Xinjiang for their organs. He described fast tracks to move the organs in local airports, and crematoria built to dispose of the bodies. Customers for organs these days, he said, are mainly wealthy Chinese. However, he noted, there are also “organ tourists.” They included Japanese, South Koreans and Muslims from the Gulf States who prefer “halal organs” taken from Muslims like the Uighurs, he said.

But despite the extensive evidence on organ trafficking in China, no “smoking gun” has been found yet in the form of official documents that could prove the state is behind the illegal, immoral and profitable industry. Until now, apparently.

‘The smoking gun’

China has violated two core values of medical ethics regarding organ transplants, according to an article published on Monday in the American Journal of Transplantation – the leading scientific journal in the world on transplants. Analyzing data between 1980 and 2015, the researchers concluded that the Chinese have routinely violated the Dead Donor Rule, which prohibits harvesting an essential organ from a living person and prohibits causing the death of donors to harvest their organ.

The 71 papers proving that organs were harvested before the subject’s death were spread out over a period of 35 years and came from 56 different hospitals in 33 cities and 15 provinces

The authors, Mathew Robertson, a doctoral student in politics and international relations at the Australian National University in Canberra, and Prof. Jacob (Jay) Lavee, also claim that the Chinese have violated the prohibition on the participation of physicians in the executions of prisoners. 

Professor Lavee is a medical advisor on risk management for Sheba Medical Center and a member of the board of ethics of the International Society for Heart and Lung Transplantation. He set up and managed Sheba’s heart transplantation unit and served as the president of the Israeli Transplantation Society. He told Haaretz that the research he conducted with his Australian colleague found the previously missing “smoking gun” on illegal transplants in China. “Until now, there was a lot of circumstantial evidence,” Lavee said. “However, our research provides for the first time testimonies by people involved in their own language.”

According to the dead donor rule, it is prohibited to cause death by procuring organs. Lavee and Robertson’s research checked whether Chinese doctors determined brain death as required before conducting operations to procure organs. “In order to determine that a subject is brain dead, the subject must unequivocally have no independent breathing capabilities,” Lavee said. “The test is done by cutting the subject off from artificial ventilation provided via intubation through the trachea. After cutting off ventilation, the doctors wait to see whether the patient is breathing independently. They also check CO2 levels in the subject’s blood.”

If the doctors have not observed spontaneous breathing, Lavee explained, they can determine that the subject has no breathing reflex and rule that the subject is brain dead and therefore proclaim the person dead. “The medical establishment accepts this standard worldwide,” he says. “Chinese medical literature also accepts this procedure for determining brain death, even though China lacks an explicit law governing brain death.” 

For their research, Lavee and Robertson scoured a database of over 120,000 papers in Chinese that deal with organ transplants. They then filtered out 2,800 articles dealing with heart and lung transplants and searched in the text for sentences that describe intubation into the windpipe of the deceased that was conducted only after determination of brain death or after the beginning of an operation to procure organs.

“Finding such a description proves that a test to determine cessation of breathing was not conducted,” Lavee said. It indicates that “the patient was not ventilated until that moment and breathed independently until the beginning of the organ harvesting operation and thus was not brain dead,” Lavee noted. “In 310 papers we found sentences that describe problems in determining the death of the donor. There was no clear and unequivocal testimony that ventilation was commenced after the start of the operation. But in 71 other papers, we found clear and unequivocal proof that brain death was not determined before the organ harvesting operation commenced.” 

The 71 papers proving that organs were harvested before the subject’s death were spread out over a period of 35 years and came from 56 different hospitals in 33 cities and 15 provinces. “This spread,” explained Lavee, “proves that this is not an isolated or temporary problem. It must be a policy.” 

Organ donation is only possible in the event of brain death because this condition provides a limited window of opportunity to preserve organ function artificially. In this time window, organ procurement surgery is performed because the organs will stop functioning after that and body systems will collapse.

Inadvertent admission

A website for an agency from Tianjin that offers foreigners transplants in China.Credit: Screenshot

Lavee said the “incriminating sentences” found in 71 papers were no more than a line or two within papers dealing with methodology. “The sentences show time after time that the organ ‘donor’ was ventilated only after the surgical procedure commenced, or was ventilated only with a mask – proof that the ‘donor’ had been breathing independently, without ventilation, up until the operation,” he explained.  

Lavee and Robertson don’t know whether or not the dead donor rule was honored in procedures mentioned in papers in which they could not determine a definite problem. The reason, they said, is that the authors of those papers did not detail the organ procurement procedure or note at what stage the person undergoing surgery was ventilated. They insist there is no other possible explanation for the findings in the 71 papers. “Our article was checked with a fine-tooth comb by the American Journal of Transplantation’s editorial board,” Lavee said. “Four external reviewers and three editors went over our article very carefully and none of them held up its publication. There is no other way to explain our findings.”

The mountains of papers the two researchers scanned did not state the identity of the ‘organ donors’ or whether they were prisoners. Lavee and Robertson said however that the Chinese have provided that information in the past. “The Chinese themselves admitted in 2007 that 95 percent of the organs for transplantation came from prisoners,” Lavee said. “The person who admitted this, Dr. Huang Jiefu, is in charge of transplantations in China. He has served as deputy health minister. He currently serves as the deputy head of the transplantation committee at the World Health Organization, where China has great influence. We explain in the paper’s introduction why it is clear that all the subjects undergoing surgery described in the papers had to be prisoners. There was no alternative voluntary organ donor system during the time in question.”  

“The unique discovery of our research,” says Lavee, “is the fact that the authors of those 71 papers, admit, without having intended to, that the organ procurement procedure was in fact the cause of death of the subjects in surgery as it was conducted prior to brain death.”  According to Robertson an additional important finding of the study is the “exposure of the involvement of physicians in the medical execution of prisoners. The data proves that there has been a very close connection, over decades, between the security apparatuses and the medical establishment in China,” Robertson said.  

Matthew Robertson, Photo: ANU

Robertson and Lavee rejected in their paper the claim by Chinese transplantation authorities that physicians were not involved in executions. “Our data contradicts this claim through their own words, in officially published papers,” Robertson said. Besides their paper, there are reports of events in Xinjiang while the number of organ transplantation centers in China is growing. Researchers fear massive trade in human organs is going on in China, with prisoners executed to provide the organs.

תקווה מהבד :Jacob Lavee, Photo

‘Just a few weeks wait’  

Nobody knows for certain just how many organ transplants are conducted every year in China. “The figure that we note in our paper – that some 50,000 organ transplants will be conducted in China in 2023 – is quoted from public Chinese statements,” Lavee said.

“We write in the paper that Chinese hospitals advertise waiting times of just a few weeks for organ transplants – compared with months and years in the West. The Chinese continue to advertise the sale of organs to transplant tourists on the internet in English, Russian and Arabic.”  Lavee noted that these ads do not state the origin of the organs. Rather, they show that organ transplant tourism is ongoing, and that livers, hearts and lungs are offered to potential customers with a wait time of just two-to-three weeks. 

The Chinese claim that they ceased using organs from prisoners in 2015. Indeed, Lavee and Robertson found no evidence in the papers they scanned that organ harvesting prior to determination of brain death has taken place since then. The big question is whether the Chinese have conducted reforms and corrected the system or whether they are just covering their tracks better.

“We can’t say whether the reason is that the situation has indeed improved because of international pressure, or if is possible that there has been no real change, just a change in what is published,” said Lavee. “However, I would like to be fair to the Chinese. I have no doubt that in recent years there have been reforms and increased use of perfectly legitimate organs. We wrote this in our paper.  What we claim at the same time is that the previous criminal activities continue and we have no way of knowing their scope.” 

Lavee and Robertson said that China is the only country in the world that exploits organs from executed prisoners for transplants. Taiwan was the only other example, but it ceased doing so over a decade ago. In other countries, it is forbidden to even ask death row prisoners for their consent to donate organs. There was one exception in the United States, where a death row prisoner was allowed to donate a kidney to a first-degree relative,” explained Lavee. 

One wonders why the Chinese didn’t hide the practice if they knew it was prohibited in the rest of the world. Lavee noted that papers he and Robertson scanned in their research were written in Chinese. The doctors who wrote them probably never imagined that one day someone would go through them and search for incriminating phrases. “These sentences do not appear in papers from China published in English,” Lavee pointed out. “If they had appeared there, not one editor of a medical journal in the West would have approved them for publication.” 

Prof. Lavee became interested in the topic of organ transplants in China after being stunned when learning that one of his patients had undergone a heart transplant there. He heard the whole process took only two weeks. “There have been many such stories in the past. I was not the only one to expose them,” Lavee said. “There is no doubt the Chinese have become far more aware of the issue in recent years. They claim, at least outwardly, they have put a stop to transplants tourism. I know for certain that not one Israeli patient has traveled to China since 2008, and that is the situation in many other Western countries. But we do know from unofficial sources that there is transplant tourism to China from Persian Gulf countries, among them Saudi Arabia.” 

The Israeli researcher does not know why doctors in Saudi Arabia or other countries don’t report this immoral practice, but he has no doubt about what the right thing to do is. “As the son of a Holocaust survivor who was in a Nazi concentration camp, I can not stand aside and remain silent when my professional colleagues, Chinese transplant surgeons, have for years been partners to a crime against humanity by cooperating with the authorities and serving as the operational arm for mass executions,” he says. 

The Chinese embassy in Israel responded:

“Some countries and anti-China forces have been hyping up lies and distorting facts on organ transplantation in order to smear China. The Chinese side firmly opposes such acts. If the study you mentioned is based on anti-China rumors, we hope Haaretz, as an influential media outlet, could view the facts and truth objectively, avoid being misled by false arguments, and refrain from providing a platform for spreading lies and rumors about China. 

The Chinese government has always followed the guidelines of the World Health Organization (WHO) on human organ transplantation, and has further strengthened the administration of organ transplantation in recent years. On 21 March 2007, China’s State Council adopted and enacted the Regulation on Human Organ Transplantation, stipulating that the donation of human organ shall be voluntary and free of any monetary payment or other reward of monetary value, that human organ trafficking shall be prohibited, and that human organs used by medical institutions for transplantation shall be obtained with the written consent of the donors. The transplantation shall also be prohibited if the donors and their next to kin don’t give their consent, and if the donated organs fail to meet medical criteria. On 3 December 2014, the Chinese government declared that donations from citizens shall be the only legal source for organ transplantation. China banned transplants of organs donated from executed prisoners on 1 January 2015. In accordance with relevant laws, China launched an organ transplant donation system for citizens to meet medical treatment needs, which has been welcomed by the Chinese people. The progress China made in organ transplantation has also been recognized by the international community. While some anti-China forces fabricate and spread rumors on China’s organ transplantation, their true, malicious intentions are becoming increasingly clear to and rejected by the international community”.

חוקרים: סין קצרה איברים מאנשים בעודם בחיים. רופאים היו שותפים להוצאות להורג.

שני חוקרים, פרופ' יעקב (ג'יי) לביא מישראל ומת'יו רוברטסון מאוסטרליה הצליחו להוכיח את מה שנטען כבר שנים – סין קצרה איברים מאנשים שהיו עדיין בחיים ורופאים סיניים היו שותפים למעשה בהוצאות להורג.

פורסם ב"הארץ":

בבוקר אחד באוקטובר, יה טונג הלכה לבית ספרה בעיר צ'ינג'ו שבדרום סין. זה היה אמור להיות יום שגרתי עבור הילדה בת התשע שכולל לימודים ומשחקים עם חברים, אך הוא הסתיים באופן טרגי ביותר. יה התנגשה בילדה אחרת במסדרון בית הספר, מעדה, ראשה נחבט בקיר והיא התעלפה. התלמידה עוד הספיקה לשוב להכרה, ללכת הביתה לארוחת צהריים ואז לשוב לבית הספר, אבל בסופו של יום היא סבלה מדימום במוחה והיתה בתרדמת במשך תשעה ימים, עד למותה.

אביה של יה, הואנג צ'ין, החליט לתרום את איבריה כדי להציל חיים של אנשים אחרים ולהשאיר בעולם הזה משהו מבתו המנוחה. "אני רק רוצה לתת ללב של הבת שלי להמשיך לפעום", הוא הסביר. בזכות הסכמתו של הואנג, הקרניות, הלב והכליות של בתו נתרמו להשתלה. "הוקל לי שהיא עזרה לאנשים אחרים והצילה את החיים שלהם", אמר האב.

המקרה של יה הציג את תעשיית השתלת האיברים בסין באור חיובי במיוחד, וכלי התקשורת המקומיים דאגו להדהד את סיפור המוות-מציל-החיים שלה באופן שלא נעלם גם מהתקשורת הבינלאומית. עם זאת, ברוב המקרים לא כך הדבר בסין. לתעשיית השתלות האיברים במדינה יש צד אפל, בלתי נודע ולעתים רבות לא חוקי – כך טענו בשנים האחרונות כמה מומחים זרים. לדבריהם, ב"מחנות לחינוך מחדש" בסין רוצחים חלק מהאסירים כדי לקצור את איבריהם ולמכור אותם להשתלה תמורת סכומי כסף גבוהים ללקוחות מקומיים וזרים.

טריבונל בינלאומי בראשות המשפטן הבריטי ג'פרי נייס פרסם ב-2019 דו"ח בנושא קציר האיברים בסין לאחר חודשים של דיונים, שמיעת עדויות וניתוח ממצאים. "הקמפיין הסיני לקציר איברים בכפייה מקורבנות חפים מפשע הוא פשע נגד האנושות", הוא קבע, "הוא מהווה את אחד ממעשי הזוועה החמורים ביותר בעת המודרנית". איתן גוטמן, חוקר ופעיל זכויות אדם אמריקאי, סיפר בראיון ל"הארץ" בנובמבר 2020 שכ-15 מיליון בני מיעוטים במחוז שינג'יאנג, בהם אויגורים מוסלמים, עברו בדיקות רפואיות שהכרחיות לבדיקת התאמת איבריהם להשתלה ושיותר ממיליון מהם נמצאים במחנות הכליאה. "אלו לא תקריות ספורדיות, זו מדיניות", הוא אמר, "טיהור אתני שיכול להניב רווחים גדולים".

גוטמן העריך שלפחות 25 אלף בני אדם בשנה נרצחים בשינג'יאנג בעבור איבריהם וסיפר על מסלולים מהירים למעבר איברים בשדות תעופה מקומיים ועל קרמטוריומים הנבנים כדי להיפטר מהגופות. לקוחות האיברים בימינו, הוא טען, הם בעיקר סינים אמידים, אך ישנם גם "תיירי איברים", יפנים, דרום קוריאנים ומוסלמים ממדינות המפרץ המעדיפים "איברי חלאל" שנלקחו ממוסלמים כמו האויגורים. אך למרות עדויות רבות שנשמעו בנושא סחר האיברים בסין, לא נמצא "האקדח המעשן" בדמות מסמכים רשמיים שיוכיחו שהמדינה עומדת מאחורי תעשייה לא חוקית ולא מוסרית כדי להרוויח כסף. עד עכשיו, ככל הנראה.

מחקר שהתפרסם היום (שני) ב-American Journal of Transplantation, כתב העת המדעי המוביל בעולם בתחום ההשתלות, טוען שבשנים 1980 ועד 2015 לפחות הופרו בסין שני תנאי בסיס קריטיים להתנהלות אתית של השתלות איברים בפרט ולהתנהלות אתית רפואית בכלל. התנאי הראשון שהופר הוא הכלל האתי החשוב של עולם ההשתלות – "כלל התורם המת" (Dead Donor Rule) שאוסר על תרומת איברים חיוניים מתורם שעודנו בחיים ואוסר על גרימת מותו של תורם כדי לקבל את איבריו. מחברי המחקר, מת'יו רוברטסון, דוקטורנט בביה"ס לפוליטיקה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה הלאומית האוסטרלית בקנברה ופרופ' יעקב (ג'יי) לביא מישראל, טוענים ש"כלל התורם המת" הופר בסין כעניין שבשגרה. זאת ועוד, שני החוקרים טוענים שהכלל האתי השני שהסינים הפרו, וסביר להניח שעדיין מפרים, הוא האיסור על השתתפות רופאים בהוצאות להורג.

פרופ' לביא הוא יועץ רפואי של הנהלת בית החולים שיבא לניהול סיכונים וחבר בוועדת האתיקה של החברה הבינלאומית להשתלות לב וריאות. בעבר הוא הקים וניהל את היחידה להשתלות לב בשיבא וכיהן כנשיא החברה הישראלית להשתלות. בראיון ל"הארץ" הוא מסביר שהמחקר שלו ושל עמיתו האוסטרלי מצא למעשה את "האקדח המעשן" שהיה חסר בנוגע לחשדות בעניין ההשתלות בסין. "עד היום היו הרבה עדויות נסיבתיות. לעומת זאת, במחקר שלנו יש לראשונה עדות של העוסקים בדבר בשפתם", אומר לביא.

על פי "כלל התורם המת", להליך הנצלת איברים (הצלת איברים וניצולם) אסור לגרום למותו של התורם. מחקרם של לביא ורוברטסון בדק אם רופאים סינים קבעו כנדרש מוות מוחי לפני שניגשו לניתוח הנצלת האיברים. "כדי שניתן יהיה לקבוע מוות מוחי של אדם הוא חייב להיות, באופן חד-משמעי, ללא יכולת נשימה עצמאית", מסביר לביא. "את הבדיקה עושים באמצעות ניתוק הנבדק ממכונת ההנשמה אליה הוא מחובר באמצעות צינור המוחדר לקנה הנשימה שלו. לאחר הניתוק ממתינים לראות אם הנבדק נושם עצמאית. בנוסף בודקים את רמת דו-תחמוצת הפחמן (Co2) בדם. אם לא נצפתה ולו נשימה ספונטנית אחת, אפשר לומר בוודאות שלאדם אין רפלקס נשימה וניתן לקבוע רשמית  שמוחו מת והוא מוגדר מת". "זהו תנאי אוניברסלי לגמרי המקובל על ידי הממסד הרפואי בכל מדינה בעולם", אומר החוקר הישראלי. "גם הספרות הרפואית הסינית מקבלת הגדרה זו לצורך קביעת מוות מוחי, וזאת למרות שאין בסין חוק מפורש בנושא".

לביא ורוברטסון עברו במהלך המחקר על מאגר מידע של יותר מ-120 אלף מאמרים בשפה הסינית שעוסקים באופן כללי בהשתלות איברים וסיננו מתוכם כ-2,800 מאמרים שעוסקים בהשתלות לב וריאה. הם חיפשו בטקסטים משפטים שמתארים החדרת צינור הנשמה לקנה הנשימה של המת שבוצעה רק לאחר  קביעת המוות המוחי או לאחר תחילת ניתוח הנצלת האיברים. "מציאת תיאור שכזה מוכיחה למעשה שמבחן הפסקת הנשימה לא בוצע, שכן החולה לא היה מונשם עד לאותו רגע ונשם בכוחות עצמו עד לתחילת ניתוח הנצלת האיברים ומכאן שלא היה במוות מוחי", אומר לביא. "ב-310 מאמרים מצאנו משפטים שמתארים בעייתיות בקביעת מותו של התורם וב-71 מאמרים מצאנו הוכחה ברורה וחד משמעית שלא נקבע מוות מוחי לפני שהחל הניתוח להנצלת איברים", אומר לביא.

71 המאמרים שהוכיחו שאיבריו של תורם נקצרו לפני מותו פרוסים על פני 35 שנה ומקורם ב-56 בתי חולים שונים מ-33 ערים ו-15 מחוזות. "פריסה זו", מסביר לביא, "מעידה על כך שלא מדובר בבעיה מקומית או זמנית. זו חייבת להיות מדיניות".

תרומת איברים אפשרית רק במצב של מוות מוחי משום שבמצב זה ניתן, למשך זמן מוגבל בלבד, לשמר את תפקוד האיברים באופן מלאכותי. בזמן מוגבל זה מבצעים את ניתוח הנצלת האיברים משום שלאחר מכן האיברים יפסיקו לתפקד ומערכות הגוף יקרסו. "השימוש באיברים להשתלה מאדם שהוצא להורג, המצוי במוות מוחי וליבו עדיין פועם, מצריך תיאום מורכב ועדין בין המוציאים להורג לבין הרופאים שמנצילים את האיבר", אומר לביא. "המסמכים שנחשפו במחקר מראים שעל מנת להימנע ממצב של איבוד האיבר כתוצאה מחוסר תיאום שכזה, הרופאים הסינים הפכו למעשה לחלק מהליך ההוצאה להורג". לביא מספר ש"המשפטים המרשיעים" שנמצאו ב-71 המאמרים היו לא יותר ממשפט קצר או שניים בחלק של המאמר העוסק במתודולוגיה שלו. "המשפטים מראים פעם אחר פעם ש'תורם' האיברים הונשם רק לאחר שנקבע מוות מוחי או שהתחלת ההנשמה החלה לאחר תחילת הניתוח, או שהוא הונשם רק במסכה – עדות לכך שה'תורם' לא נזקק להנשמה קודם ושהוא נשם בכוחות עצמו עד הניתוח", הוא מסביר.

לביא ורוברטסון מודים שהם לא יודעים אם במאמרים שבהם לא נמצאה בעייתיות בקביעת המוות המוחי נעשה הליך תקין. הסיבה לכך, לדבריהם, היא שמחברי המאמרים לא פירטו בהם את הליך הנצלת האיברים ולא ציינו באיזה שלב בוצעה הנשמת המנותח. כאשר הם נשאלים אם יש אולי הסבר אפשרי אחר לממצאים שהתגלו ב-71 המאמרים או שאכן מדובר בהוכחה מוחלטת לכך שקביעת מוות נעשתה בניגוד לכללי האתיקה, הם משיבים: "זו שאלת מיליון הדולר. המאמר שלנו נסרק במסרקות ברזל על ידי מערכת כתב העת American Journal of Transplantation. ארבעה מבקרים חיצוניים ושלושה עורכים עברו על המאמר שלנו בקפידה ואיש מהם לא עצר את פרסומו. אין דרך אחרת להסביר את הממצאים שלנו".

בהררי המחקרים שבהם נברו שני החוקרים לא צוינה זהות "תורמי האיברים" או אם הם היו אסירים. למרות זאת, אומרים לביא ורוברטסון, הסינים סיפקו את המידע הזה בעבר. "הסינים עצמם הודו ב-2007 שמקורם של 95% מהאיברים להשתלה הוא מאסירים", אומר לביא, "האדם שהודה בזה הוא מי שמנהל את מערך ההשתלות בסין והיה בזמנו סגן שר הבריאות, דר' ג'יפו הואנג (Huang Jiefu). היום הוא משמש גם כסגן הממונה על ההשתלות בארגון הבריאות העולמי (WHO) בו יש לסין השפעה רבה מאוד. במבוא למחקר אנחנו גם מסבירים מדוע ברור שכל המנותחים במאמרים שמצאנו חייבים היו להיות אסירים – משום שבתקופה המדוברת לא היתה קיימת בסין מערכת אלטרנטיבית לתרומות איברים מחולים שהסכימו לכך".

המשך ב"הארץ":