‘People just disappear in the middle of the night and their organs are harvested ‘

China experts and activists claim that the repression of minorities in Xinjiang has escalated in recent years, with thousands of Uighur Muslims in ‘reeducation camps’ being murdered and their organs harvested for wealthy Chinese and foreign patients. The Chinese deny all such allegations.

David Stavrou

Published in "Haaretz": https://www.haaretz.com/israel-news/.premium.MAGAZINE-china-s-xxx-files-people-just-disappear-and-their-organs-are-harvested-1.9340106

“The interrogation started at 9 P.M. and ended around noon the next day. The five officers didn’t hit me, but there was a sixth man and he beat me and threatened me. ‘I’ll remove your organs,’ he said, ‘and burn what’s left of your body.’” 

This is what Huiqiong Liu told Haaretz recently in a video call from her home in Europe. Liu was arrested at her Beijing home in 2001 when she was 29 years old, and taken for “reeducation through labor” as part of the Chinese government’s battle with Falun Gong – the spiritual movement that has been persecuted by the authorities since the late 1990s. 

Liu was in the camp for about 18 months, and was imprisoned again between 2005 and 2007. She says that during her first imprisonment, she was taken to a hospital for tests. “I told [a doctor] I have a heart problem, but she said my heart is fine. I asked if they’re planning to take it away from me, and the doctor said: ‘That will be decided by someone at a higher level.’” Liu decided to go on hunger strike. Eight days later, she weighed just 88 pounds (40 kilograms) and the doctors decided that her organs were no longer viable.

Liu says she also underwent blood tests, blood pressure tests, X-rays and ECGs during her incarceration. “Sometimes they would take us to a hospital; other times, a large vehicle full of medical equipment would come to the camp and the checkups would be done in it,” Liu recalls. “They gave us all numbers and the doctors would follow-up on our situation. The doctors only knew the numbers, not our names. Sometimes they would ask for a specific number to be taken to the hospital. Those people never came back.”

Liu says she has another vital piece of evidence: “Before I was taken to the hospital during my first arrest, they gave me a form to sign with my fingerprints,” she recounts. “The form was already filled out but the name and address on it wasn’t mine, it was a name I didn’t recognize. I didn’t want to sign, but they made me do so anyway. They didn’t let me see what it was I was signing, but when I asked other women who were arrested with me, one of them – a woman who was sentenced to death – told me it was a consent form, saying I’m willing to donate my organs after I die.”

‘Harvesting never left’

In recent decades, alongside China’s rising political and economic power, reports have also surfaced of human rights violations and methodical oppression of minorities and opponents of the regime. 

During this time, the Chinese authorities have been accused of torture, executions and organ harvesting from tens of thousands of Falun Gong practitioners and selling the organs to patients in need of transplants. Repression, ethnic cleansing and even genocide of minorities living in the Xinjiang province, northwestern China, has also been alleged. 

According to numerous testimonies, minority groups – the largest of whom are the Uighur (aka Uyghur) Muslims, who number some 12 million – are suffering restrictions on their rights and liberties, surveillance and privacy invasions, separation of children from parents and forced abortions. It is believed that more than 1 million members of minority groups in Xinjiang are now in “reeducation camps,” which combine violent indoctrination with forced labor, rape and torture.

A number of international researchers and human rights activists say the oppression of minorities in Xinjiang has only grown worse, and that some prisoners are being murdered and their organs harvested. 

Ethan Gutmann, an independent researcher who’s considered a world expert on this issue, unequivocally believes the practice is occurring. “Harvesting never left Xinjiang, it just took a vacation,” he tells Haaretz. “The Chinese Communist Party [CCP] first experimented with the live organ harvesting of death row criminals on the execution grounds of Xinjiang as early as 1994. By 1997, surgeons were extracting livers and kidneys from Uighur political and religious prisoners for high-ranking CCP cadres – small-scale, but it set a precedent. 

“The explosion in transplant activity that followed and the use of surgeons as executioners?” he asks rhetorically. “This was fueled by Falun Gong organs. Now China appears to be running out of young and healthy Falun Gong, and, like ‘a dog returning to its vomit,’ the party’s killing machine has returned to Xinjiang.”

Gutmann, 62, authored the 2014 book “The Slaughter: Mass Killings, Organ Harvesting, and China’s Secret Solution to Its Dissident Problem,” is co-founder of the International Coalition to End Transplant Abuse in China (ETAC), a China Studies research fellow at the Victims of Communism Memorial Foundation (VOC) and was nominated for the Nobel Peace Prize in 2017.

Ethan Gutmann Photo: Simon Gross

The executions and organ harvesting are not sporadic or local, he says. “China’s transplant volume is 60,000 to 100,000 transplants per year. Beijing has no intention of dismantling its vast transplant infrastructure. Over 15 million Uighurs, Kazakhs, Kyrgyz and Hui have been blood tested, compatible with tissue matching. Over 1 million are in camps. So yes, the CCP has created a policy of ethnic cleansing – a potentially very profitable one,” the American scholar asserts.

Matthew Robertson is anothe research fellow at the VOC and a doctoral student at Australian National University, Canberra. He told Haaretz that while China claims to be performing over 20,000 transplants annually, sourced exclusively from voluntary donors, the figures appear to have been falsified, since they conform “extraordinarily closely to a simple mathematical function, and because of numerous artefacts throughout the data sets that are indicative or otherwise inexplicable except for human manipulation.”

According to Robertson, there’s a direct connection between the mass incarceration of Uighurs in Xinjiang and the rise in organ transplants. “Over the last couple of years – during the same period organ transplants from ‘volunteers’ are claimed to have grown rapidly – over a million Uighurs have been incarcerated in detention camps and prisons,” he says. 

At the same time, he adds, “reports have emerged of Uighurs being subjected to blood tests and other medical examinations consistent with those required to assess organ health, which is a prerequisite for organ matching and transplantation. There’s a history of the use of prisoners, including non-death row prisoners, for their organs. So in the end, it’s very much about where the burden of proof should reside,” Robertson says.

Robertson and Gutmann aren’t the only ones to suspect the Chinese regime. An international tribunal based in London and headed by leading British human rights prosecutor Sir Geoffrey Nice published a report last year declaring that China’s campaign of forced organ harvesting against innocent victims was a “crime against humanity,” constituting one of the world’s “worst atrocities committed” in modern times. 

Like the tribunal, law-makers and politicians in countries such as Canada, The US and the UK have begun to shed a light on China's Xinjiang policies, as well as Uighur leaders abroad who are trying to raise awareness. Dolkun Isa, President of the World Uyghur Congress, said: "We have real fears that the Chinese government may be cremating the bodies of detainees to hide evidence of torture, execution, and organ harvesting. We are also deeply disturbed by reports of the Chinese authorities collecting blood samples from the entire Uighur population in East Turkestan (Xinjiang), and establishing a DNA database from these samples. We do not know its purpose. But it could be used to match prisoners’ organs with patients who need transplants".

According to Rushan Abbas, the founder and executive director of "Campaign for Uyghurs", China has established “organ farms,” where millions of people are forced to undergo DNA testing and are “prepped for slaughter”, she said in a 2019 speech, “In the beginning of the Holocaust, countries around the world continued to do business with Germany, enabling their economies while millions of innocent people were being attained and held in concentration camps,” she added, “I don’t know what it takes to get the attention of world leaders for action. Don’t let it come to mass executions and gas chambers.”

Xinjiang Camp, photo: Ng Han Guan/AP

‘Something wild’

In the 1990s, Envar Tohti was a young surgeon in a hospital north of the city of Ürümqi, the capital of Xinjiang. He tells Haaretz that in 1995, two senior surgeons asked him if he “wanted to do something wild.” In a phone interview from his home in London, Tohti recounts: “They asked me to pick up the largest mobile operation kit and bring assistants, nurses and anesthesiologists to the hospital gate at 9:30 the next morning and join an ambulance, which was in fact just a van with a bed in it. 

“The next morning, we assembled at the gate and the chief surgeons told us to follow them in a convey. We drove toward our branch hospital in the western mountain district, but halfway through our journey, we turned left and our driver said we were going to the western mountain execution ground.” 

At that moment, he says, “I felt chilly even in the hot summer.” There was a hill at the site, Tohti recalls, and the surgeons told him “to wait there, ‘and come around when you hear gun shots.’ I was scared, wondering why we were here.”

Tohti says he then heard gunshots. “We jumped into the van and drove toward the entrance to the field. There were between 10 to 20 corpses. They had shaved heads and were dressed in prison uniform. Their foreheads were blown up. They were shot in the back of the head. A police officer – I think he was one of the executioners – shouted at us: ‘The one on the far right is yours.’ I was confused. I moved to the location and our surgeons held me and told me: ‘Hurry up, extract the liver and two kidneys.’”

Tohti says he did as he was told. “I turned into a robot trained to carry out its duty,” he says. “The officers and my assistants put the body on the bed already inside the van. The victim was a man in his 30s.” 

The senior surgeons apparently kept an eye on Tohti and when he asked to administer anesthesia, he was told there was no need because the man was already dead. “So I started my insertion, a cut designed as an upside-down ‘T’ shape to expose internal organs as wide as possible. My scalpel found its way cutting his skin. Blood could be seen, which implies that his heart was still pumping blood. He was alive! My chief surgeon whispered to me: ‘Hurry up!’”

The operation took some 30 to 40 minutes. When it ended, Tohti says, “The chief surgeons happily put the organs into a weird-looking box and said ‘OK, now take your team back to hospital. And remember – nothing happened here today.’ This was a command. No one talked about it ever since.” The events Tohti recounted happened 25 years ago. But researchers say the situation in Xinjiang has grown much worse since then. 

‘Like a monkey’

Abduweli Ayup, 46, is a linguist who now dedicates his life to the education and preservation of the Uighur language and culture, and lives in Europe. He was arrested in August 2013 and incarcerated for 15 months at three different prisons in Ürümqi. Though it’s widely claimed that the “reeducation camps” were only established in 2017, Ayup says the prisons in Xinjiang were operating the same way for years beforehand. “They were at the same places, the same conditions, the same uniform and the same rules,” he tells Haaretz, adding that when he was arrested in his hometown of Kashgar he was gang-raped by other prisoners who were ordered to do so by Chinese officers. 

Ayup says that in the first prison, he was the “victim of a cruel prison hierarchy orchestrated by the regime.” There were 17 prisoners in his cell, he says, explaining that he was one of the 12 “low-status” political prisoners forced to wear a yellow uniform. “There was no room for us on the beds, so we slept on the floor close to the toilet, which was a bucket covering a hole in the floor exposed to all. When we slept, the other prisoners’ pee drops fell on us,” he says.

The higher-status prisoners were drug dealers and murderers, Ayup reports. “One was in charge and he could decide to violently punish the others; another would execute the punishments, while a third and a fourth would guard and document them.” He says he witnessed and suffered countless acts of violence, humiliation, torture and sexual abuse. 

Abdewali Ayup photo: Issa Shaker

With lights on 24/7, cameras on the ceiling, a never-ending stench from the toilets and a strict schedule of indoctrination, this was just the first of the three camps where Ayup was imprisoned. 

In the second prison, he had an encounter he will never forget. “A man called Abdul Rahman was brought into the cell,” he says. “He was a political prisoner too, accused of separatism. I was shocked because he had a red uniform – the uniform of the people who are sentenced to death. His legs were chained and one of his hands was chained to his legs. Someone told me he has been held like that for two years. He slept in our cell, and I couldn’t sleep that night. The next morning, he requested that after his death his body be cleansed according to Uighur tradition, but the guards refused. When his arms and legs were finally freed, he couldn’t stand up so he had to walk with his hands. Like a monkey.” 

Ayup says that later, when he was finally released and fled to Turkey, he met Abdul Rahman’s wife and a couple of his friends. “His wife said that after the execution, the family was notified but she was only allowed to see his face, not his body,” he recounts. “The family was not allowed to wash the body and they were allowed to visit the grave only a month after the execution. 

“Even then, they were told that they were not allowed to plant a flower in the soil beside the grave, as is customary in Uighur tradition, for at least a year,” Ayup continues. “The family were told by workers at the ‘burial administration’ that organs are usually removed from executed prisoners, and that’s why families are not allowed to see the bodies.”

This part of Ayup's account matches the account of Jiang Li whose father was arrested as a Falun Gong practitioner in 2008 and sent to a labor camp in Chongquing in central China. In January 2009, a day after Li visited him and found him healthy, the family was notified that he had died.

"After my father died in prison", says Li, "we were allowed to go and see him. We were only allowed to see the head, not the body. We were not allowed to enter the room with cell phones or cameras. After a physical search, my sister entered first. They opened the refrigerator where they kept the body and opened it just enough to see the head. My sister touched the head and felt it was still warm. She shouted 'he's alive!' and we immediately ran inside, we were able to take out the body and touch the chest. It was still warm. Then about 10 policemen ran in and pulled us out. My sister tried to revive my father but she was pushed away. The whole thing only took five minutes and we never saw our father again".

Top secret files

Dr. Alim (not his real name) worked as a physician at the university hospital in Ürümqi for a decade, before leaving China. “In 2016,” he tells Haaretz, “a new department was opened at the hospital. It was a liver transplantation coordinating department and the department head’s office was close to mine.” 

When the department head was out, Alim says, “some of the patients who came to see him stepped over to my office and we sometimes chatted. These were wealthy people, they weren’t local – I remember some of them being from Shanghai, Beijing and even South Korea. When I asked them what they were doing here, they said they were patients in need of a liver transplant and that it took 24 hours between the time they had their checkup and DNA test until a matching organ was found for them.” (The waiting period in most countries is at least a few months.)

Alim says he recalled at least two instances in which he came across files of transplant patients. “In one case, all the information about the person who received the liver was in place – name, age, medical status, and so on,” he recalls. “But in the file of the so-called donor, there was no identifying information and instead of a name there was just ‘XXX.’” 

According to Alim, all of the transplant files at the hospital were kept secret and most of the doctors were not given access to them. “In another case, I noticed there was a name on a consent form – but the name didn’t match the name of the person who signed the form. Medical forms don’t include prices, but it was common knowledge that a liver costs a minimum of 100,000 RMB [about $15,000].”  

The Uighur doctor also believes there’s a connection between what’s happening in Xinjiang and the hospital transplants. “Many Uighurs disappeared after the massacre of July 5,” he says, referring to violent clashes between rival Uighur and Han Chinese protesters in Ürümqi in 2009, which resulted in hundreds of deaths and injuries. 

“Since then, the number of transplants at my hospital grew dramatically,” Alim says. “In 2007-08, there were about 60 to 70 transplants a year. I first saw patients from outside of Ürümqi in 2009, and since then it was around 200 transplants a year. The new coordinating department finally opened in 2016. That was also when I remember all Uighurs in Ürümqi being summoned to local clinics, in order to provide blood and DNA samples and medical data.”

In response to questions for this story, the Chinese Embassy in Israel told Haaretz: “Vocational education and training centers operate legally, and citizen donations are the only legal source for organ transplants,” in China.

A 2014 Chinese hospital add which has since disappeared from the internet.

Constructing crematoria 

Gutmann wanted to look more deeply into claims of organ harvesting in Xinjiang, so he went to Kazakhstan earlier this year and looked for people who had been released from the “reeducation camps.” Once there, he says he drove around in an old car and refrained from using the internet or electronic devices that could reveal his identity. 

“I disappeared, and this gave me the freedom to do confidential interviews with witnesses who still had family in the camps,” he says. Gutmann spoke with approximately two dozen people, who all indicated a clear pattern. “Every year, about 2.5 to 5 percent of healthy individuals in the camps simply disappear in the middle of the night. On average, they’re 28 – Beijing’s preferred age for harvesting.” This, he says, explains the “health checks” that Uighurs undergo in Xinjiang.

Gutmann believes at least 25,000 people are murdered every year in Xinjiang and their organs harvested. To streamline the process, he says, the Chinese created “fast lanes” for the movement of human organs in local airports, while crematoria have recently been constructed throughout the province. 

One of these was discovered by chance thanks to a job ad in a local Ürümqi newspaper, seeking 50 security guards for work at a crematorium, on a salary of about $1,200 a month – “a small fortune in that part of the world,” Gutmann says. “I don’t know about you, but the presence of 50 security guards in a single crematorium sends a chill up my spine,” he adds. 

The majority of the clients for these organs are wealthy Chinese people, according to Gutmann. But the big profit margins come from medical tourists: Japanese, South Koreans, Germans – and Muslims from the Gulf states. “The theory is that they have a preference for organs taken from people who don’t eat pork,” he explains.

Gutmann says the Chinese themselves have admitted that until 2015, they harvested organs from death row prisoners after execution, though they never released precise numbers or admitted that these were political prisoners. He adds that the Chinese have taken advantage of their power on the world stage to silence criticism, and that international institutions such as the World Health Organization chose in 2016 to present the Chinese transplant industry as a case of successful reform. 

The problem, Gutmann concludes, is that “they never saw the human rights catastrophe in Xinjiang coming. Now they’re left in an indefensible position.” Anyhow, the researcher says, the phenomenon of organ harvesting is known, but the Chinese have extensive influence in the international medical establishment. Only a handful of doctors and physicians came out as opposers to these Chinese practices, one of them being the Israeli Dr. Jacob Lavee, Director of Sheba's Heart Transplantation Unit, who was the force behind the Israeli transplant law which blocks "organ transplant tourism" from Israel to China.

“Every major media that I can think of in the West has reported on this crime during the last four years,” he says. “Not on the front page perhaps, but as I’m sure your readers are aware, The New York Times didn’t put the Holocaust on the front page until after 1945 either.”

China's Embassy in Israel's responce:

Firstly, regarding the Vocational Education and Training Centers. From 1990 to 2016, separatists, religious extremists and terrorists have plotted and carried out several thousand violent terrorist attacks in Xinjiang. Many innocent people were killed and several hundred police officers died while performing their duty. Terrorism and extremism are the common scourge confronting the humanity. It is for the purpose of counter-terrorism, deradicalization and saving those who were deceived by extremist ideas that Vocational Education and Training Centers were built in China, and their operation has always been in strict accordance with the law. In essence, the Education and Training Centers are no different from the deradicalization centers in many countries around the world, and they do not target any specific region, ethnicity and religion.

 The Vocational Education and Training Centers fully protect the personal dignity and freedom of trainees in accordance with the basic principles of the Chinese Constitution and the laws on respecting and protecting human rights. These Centers are education and training institutions that deliver the curriculum including standard spoken and written Chinese, laws and regulations, vocational skills, and deradicalization. Trainees can have home visits, ask for leave to attend to private affairs and have freedom of communication. The relatives of the trainees are fully aware of their training through telephone or video chat as well as visiting the trainees.

 The number of people participating in Vocational Education and Training programs is not fixed, some in and some out from time to time. It is purely fabricated and baseless to say that there are “around one million or even two million trainees” by some media. Vocational Education and Training centers are special efforts in special times. By the end of 2019, all the trainees of the Vocational Education and Training Centers have reached the training requirements and graduated. Most of them have obtained vocational qualification certificates or vocational skill level certificates and found decent jobs.

 In the future, Xinjiang will provide regular and open educational training programs to meet the needs of local people to improve their skills, based on principles of respect for their will, independent decision, categorized training programs and freedom to join or leave.

Secondly, regarding the question about organ transplantation. The Chinese government has consistently followed the WHO guidelines on human organ transplantation. In recent years China has further strengthened the management of organ transplantation. In 2007, the State Council of China promulgated and implemented the Regulations on Human Organ Transplantation, which stipulates that organ donation should follow the principle of being voluntary and for free. The sale of human organs is strictly prohibited in China. Since January 1st 2015, the use of death row prisoners’ organs as a source for transplantation has been completely banned and citizen donation is the only legal source for organ transplantation.

 Last but not least, I would like to emphasize that some international forces with ulterior motives have fabricated some lies distorting facts, smeared and attacked China’s policy of governing Xinjiang, in an attempt to contain China’s development. We hope our Israeli friends keep your eyes open and not be deceived by those lies.

"במחנות בשינג'יאנג אנשים פשוט נעלמים באמצע הלילה". האם הם נרצחים בעבור איבריהם?

מומחים ופעילים טוענים שדיכוי המיעוטים בשינג'יאנג עלה שלב ושחלק מהאסירים ב"מחנות לחינוך מחדש" נרצחים ואיבריהם נקצרים לטובת אנשים הזקוקים להשתלות: "25 אלף איש נרצחים מדי שנה כדי למכור את איבריהם. על כבד משלמים לפחות 15 אלף דולרים". סין בתגובה ל"הארץ": "מרכזי החינוך וההכשרה המקצועיים פועלים בהתאם לחוק ותרומת אזרחים היא המקור החוקי היחיד להשתלת איברים".

פורסם ב"הארץ": https://www.haaretz.co.il/news/world/asia/.premium.HIGHLIGHT-MAGAZINE-1.9320991

הויצ'ונג ליו נלקחה בשנת 2001 מביתה בבייג'ין ל"מחנה לחינוך מחדש" כחלק ממאבק השלטון הסיני בפאלון גונג, תנועה רוחנית שהוצאה מחוץ לחוק ונרדפת על ידי השלטונות עוד משנות התשעים. "החקירה שלי החלה בשעה תשע בערב והסתיימה בצהריים למחרת. חמשת החוקרים לא היכו אותי, אבל היה בחדר אדם נוסף שהרביץ לי ואיים עליי. הוא אמר לי 'אני אוציא את כל האיברים שלך ואשרוף את שארית הגופה שלך'", מספרת ליו בשיחת וידאו ל"הארץ" ממקום מגוריה בצפון אירופה. "החוקרים ניסו לשדל אותי להסגיר אנשי פאלון גונג, והאחראי על החקירה הציב בפניי ברירה: 'את רוצה למות ולאבד את איברייך או לעבוד בשבילנו?' הם הציעו לי כסף ואפשרות לצאת מסין, אך כשלא הסכמתי לכך הם אמרו לי 'אם כך, תמותי'". ליו שהתה במחנה כשנה וחצי ושוחררה, אבל אז נכלאה שוב בשנים 2007-2005. היא מספרת שבמהלך מאסרה הראשון נתנו לה לחתום על טופס שעליו הופיעו פרטים של אדם אחר שלא הכירה. "כששאלתי נשים שהיו עצורות איתי במה מדובר, אחת מהן, שנידונה למוות, אמרה שמדובר בטופס הסכמה לתרומת איברים אחרי המוות", היא אומרת.

מתרגלת הפאלון גונג, שהיתה אז בת 29, נלקחה לאחר מכן לבית חולים ורופאה בדקה לה לחץ דם וקצב לב ומיששה את גופה. "אמרתי לה שיש לי בעיה בלב, אבל היא אמרה שהלב שלי במצב מצוין", היא נזכרת. "שאלתי את הרופאה אם מתכוונים לקחת לי את הלב והיא השיבה ש'את זה יחליט מישהו בתפקיד בכיר יותר'". ליו החליטה לשבות רעב כדי להחליש את גופה. שמונה ימים מאוחר יותר, היא שקלה 40 ק"ג והרופאים החליטו לוותר על איבריה. לדברי ליו, אסירים אחרים גם עברו בדיקות רפואיות כמוה. "לפעמים הבדיקות נערכו בבית חולים ולפעמים היה מגיע למחנה מעין אוטובוס גדול מלא בציוד רפואי והבדיקות נעשו בו. נתנו לנו מספרים ונעשה אחרינו מעקב רפואי. הרופאים ראו רק מספרים, לא שמות, לפעמים הם ביקשו לקחת מספר מסוים לבית החולים והאנשים שנלקחו אף פעם לא חזרו", היא מספרת.

מתרגלי פאלון גונג מפגינים בוושינגטון נגד סחר איברים בסין, ב-2006 צילום: AFP

בעשרים השנים האחרונות, במקביל לעליית כוחה הפוליטי והכלכלי של סין, התגברו דיווחים על הפרות זכויות אדם ודיכוי שיטתי של מיעוטים ומתנגדי משטר במדינה. במהלך תקופה זו הואשמו השלטונות הסיניים בעינויים, הוצאות להורג וקציר איברים של עשרות אלפי מתרגלי פאלון גונג לטובת מכירתם לחולים הזקוקים להשתלה. לכך התווספה בשנים האחרונות עוד האשמה חמורה – ביצוע דיכוי, טיהור אתני ואף רצח עם של מיעוטים החיים במחוז שינג'יאנג שבצפון-מערב המדינה. על פי עדויות רבות סובלים המיעוטים במחוז, שהגדול בהם הוא המיעוט האויגורי המונה כ-12 מיליון איש, מהגבלות על חירותם וזכויותיהם, ממעקב פולשני וחדירה לחייהם, הפרדת ילדים מהוריהם וניסיון לצמצם את שיעורם באוכלוסייה באמצעות הפלות כפויות. על פי הערכות, יותר ממיליון בני אדם בשינג'יאנג שוהים כעת במחנות ל"חינוך מחדש" המשלבים תהליך אינדוקטרינציה אלים לצד עבודות כפייה, עינויים ואונס.

כמה חוקרים בינלאומיים ופעילי זכויות אדם טוענים כעת שדיכוי המיעוטים בשינג'יאנג עלה מדרגה ושחלק מהאסירים במחנות נרצחים ואיבריהם נקצרים ונמכרים לאנשים שזקוקים להשתלות – בדיוק כפי שנעשה למתרגלי הפאלון גונג. "קציר האיברים בעצם מעולם לא פסק בשינג'יאנג. הוא רק יצא להפסקה", אומר ל"הארץ" איתן גוטמן, חוקר ופעיל זכויות אדם אמריקאי הנחשב לאחד המומחים המובילים בעולם בנושא דיכוי זכויות אדם בסין. לטענתו, קצירת איברים מנידונים למוות התבצעה בשינג'יאנג עוד בשנות התשעים, אז נקצרו כבדים וכליות של אסירים פוליטיים אויגורים והועברו לבכירים במפלגה הקומוניסטית שהיו זקוקים להשתלות. הפרקטיקה המזעזעת בשינג'יאנג נעצרה, הוא אומר, אך חודשה באחרונה. "כעת נראה שהאיברים ממתרגלים צעירים ובריאים של פאלון גונג מתחילים להיגמר", אומר גוטמן, "וככלב השב אל קיאו, הסינים חוזרים לשינג'יאנג".

איתן גוטמן. תמונה: סיימון גרוס

גוטמן, בן 62, כתב בשנת 2014 ספר בשם "הטבח: הרג המוני, קציר איברים והפתרון הסודי של סין לבעיית מתנגדי המשטר שלה", שעסק ברדיפה ובדיכוי של מתרגלי הפאלון גונג. החוקר האמריקאי הוא אחד ממייסדי "הקואליציה הבינלאומית למאבק בניצול ההשתלות בסין",  ואף היה מועמד לפרס נובל לשלום. נפח ההשתלות בסין נע בין 60 אלף למאה אלף בשנה, ולבייג'ין אין כוונה לפרק את תשתית ההשתלות הענקית שלה", אומר גוטמן, "כ-15 מיליון אויגרים, קזחים, קירגיזיים וחווי (המיעוטים האתניים בשינג'יאנג, ד.ס) עברו כבר בדיקות רפואיות ויותר ממיליון מהם נמצאים במחנות. אלו לא תקריות ספורדיות, זו מדיניות – טיהור אתני שיכול להניב רווחים גדולים".

המספרים שבהם נוקב החוקר האמריקאי והביטחון שהוא מפגין בכך שלא מדובר באיברים שנתרמו מרצון מתבססים לדבריו על מחקרים שהשתמשו בנתונים שהגיעו מסין עצמה. "סין טוענת שהיא מבצעת 20 אלף השתלות בשנה ושהאיברים מגיעים מתורמים", אומר ל"הארץ" מתיו רוברטסון, דוקטורנט מהאוניברסיטה האוסטרלית הלאומית. אבל לדבריו, מחקרים שנערכו בשנים האחרונות מראים שהנתונים שמציגים הסינים מזויפים. מעבר לביצוע מניפולציה במספר ההשתלות, החוקר האוסטרלי טוען שניתן למצוא קשר ישיר בין הכליאה ההמונית של האויגורים בשינג'יאג לבין העלייה בהשתלות איברים בסין. "בשנתיים האחרונות, יותר ממיליון אויגורים נאסרו במחנות ובבתי סוהר", הוא אומר, "באותו זמן התפרסמו דיווחים שאויגורים עברו בדיקות רפואיות התואמות לבחינת התאמת איברים להשתלה. כמו כן, לסינים יש היסטוריה של שימוש באיבריהם של אסירים, ולא רק אסירים פליליים שנידונו למוות. בסופו של דבר השאלה היא על מי מוטלת חובת ההוכחה". טריבונל בינלאומי שמושבו בלונדון בראשות המשפטן הבריטי ג'פרי נייס פרסם בשנה שעברה דו"ח בנושא קציר האיברים בסין לאחר חודשים של דיונים, שמיעת עדויות וניתוח הממצאים. "הקמפיין הסיני לקציר איברים בכפייה מקורבנות חפים מפשע הוא פשע נגד האנושות", קבע הדו"ח, "הוא מהווה את אחד ממעשי הזוועה החמורים ביותר בעת המודרנית".

את מקורות הפרקטיקה הסינית ניתן למצוא כבר בשנות התשעים, טוענים החוקרים ועדי ראייה. אנבר טוהטי עבד אז כמנתח צעיר בבית חולים מצפון לאורומצ'י, בירת מחוז שינג'יאנג. בשנת 1995, לדבריו, שני כירורגים בכירים הציעו לו לעשות משהו "יוצא דופן". "הם ביקשו ממני לקחת ערכת ניתוח ניידת, להביא איתי אחיות, אסיסטנטים ומרדימים ולהגיע למחרת ב-09:30 בבוקר לשער בית החולים", הוא מספר בראיון טלפוני מביתו שבלונדון, "בבוקר חברנו לאמבולנס, שהיה למעשה טנדר עם מיטה בתוכו, ונסענו בשיירה אחרי הכירורגים הבכירים. הנהג אמר שזו הדרך לאתר הוצאות להורג". באותו רגע, הוא אומר, עברה בגופו צמרמורת. "היתה שם גבעה והכירורגים אמרו 'חכו כאן ובואו לצד השני של הגבעה כשתשמעו יריות'. פחדתי ולא הבנתי מדוע אנחנו כאן, אבל אימנו אותנו למלא הוראות בלי לשאול שאלות". ואז, לדבריו, נשמעו יריות.

"קפצנו לרכב ונסענו לכניסה לאתר. היו שם בין עשר ל-20 גופות", סיפר טוהטי. "הראשים שלהן היו מגולחים והן היו לבושות במדי אסירים. הו נורו מאחור, בראש. קצין משטרה שלדעתי היה אחד מהיורים צעק עלינו 'הגופה מימין היא שלך!'". המנתח הצעיר לא ידע מה עליו לעשות. "הייתי מבולבל", הוא אומר. "התקרבתי לשם והכירורגים החזיקו אותי ואמרו 'מהר, תוציא את הכבד והכליות'". טוהטי ביצע את המשימה שהוטלה עליו. "הפכתי לרובוט", הוא אומר. "קציני המשטרה והעוזרים שלי הניחו את הגופה על המיטה בטנדר. קורבן הירי היה אדם בשנות השלושים לחייו. הכירורגים הבכירים פיקחו עליי. כשביקשתי להתחיל בהרדמה הם אמרו שאין בכך צורך משום שהוא כבר מת". המנתח הסיני החל לדבריו לבצע חיתוך בגופה כדי לחשוף את האיברים הפנימיים. "כשחתכתי את העור התחיל לצאת דם והבנתי שהלב עדיין פועם. הוא היה חי", אומר טוהטי. "המנתח הבכיר פקד עליי בלחישה 'תמהר!'. הניתוח ארך כ-40-30 דקות. עם סיומו המנתחים שמו בשמחה את האיברים במעין קופסה מוזרה ופקדו עלינו לנו לחזור לבית החולים ולשכוח ממה שקרה באותו יום. איש לא דיבר על כך שוב".

סיפורו של טוהטי התרחש לפני 25 שנה, אך המצב בשינג'יאנג לא השתפר מאז, להיפך – כך טוענים מומחים ופעילים אויגורים. עבדוולי איופ, אינטלקטואל ואיש חינוך אויגורי שחי כיום באירופה, נעצר באוגוסט 2013 ונכלא במשך 15 חודשים בשלושה בתי סוהר שונים בעיר אורומצ'י. על פי הטענה הרווחת, ה"מחנות לחינוך מחדש" הוקמו רק ב-2017, אך איופ טוען שבתי הסוהר בשינג'יאנג פעלו כמה שנים קודם לכן בדומה למחנות הקיימים כיום. הוא מספר שעם מעצרו בעיר מולדתו קשגאר, הוא עבר אונס קבוצתי בידי אסירים אחרים שקיבלו הוראה לעשות זאת על ידי שוטרים מקומיים. לדבריו, במחנה הראשון באורומצ'י הוא היה קורבן של ההיררכיה האכזרית בבתי הסוהר. "היו 17 עצירים בתא", מספר איופ ומוסיף ש-12 מהם היו אסירים פוליטיים שהולבשו במדים צהובים. "לא היה מקום על המיטות, אז ישנו על הרצפה סמוך לשירותים שהיו למעשה דלי מעל חור ברצפה שהיה חשוף לכל. מהשירותים עלה סירחון בלתי נגמר".

האסירים הבכירים, מספר איופ, היו סוחרי סמים ורוצחים שהיה בסמכותם להעניש ולהתעלל באסירים הפוליטיים והשהות איתם בתא אחד כללה מעשי אלימות, ניצול מיני, השפלה ועינויים. גם רשויות הכליאה לא עשו חיים קלים לאסירים: האור בתאים דלק 24 שעות ביממה, מצלמות אבטחה עקבו כל הזמן אחר המתרחש, ומדי יום התנהל לוח זמנים קפדני של אינדוקטרינציה, הוצאת הודאות בכפייה ושירת שירי תעמולה. בבית הסוהר השני שבו נכלא היתה לאיופ פגישה שלעולם לא ישכח. "אדם בשם עבדול רחמן הוכנס לתא", הוא נזכר, "הוא היה אסיר פוליטי שהואשם בבדלנות. כשראיתי אותו הייתי בהלם – הוא לבש בגדים אדומים – מדי נידונים למוות. רגליו היו אזוקות זו לזו ואחת מידיו נאזקה לרגליו. מישהו אמר לי שהוא היה כלוא במצב הזה במשך שנתיים. הוא ישן איתנו בתא ולא יכולתי להירדם במשך כל הלילה. בבוקר הוא ביקש מהסוהרים שגופתו תנוקה ותטוהר כנהוג במסורת האויגורית אחרי הוצאתו להורג. הסוהרים סירבו לבקשתו. כשלקחו אותו מהתא, ידו ורגליו שוחררו, אבל הוא לא היה יכול לעמוד. הוא היה צריך ללכת בעזרת הידיים. כמו קוף".

עבדוולי איופ. תמונה: איסה שאקר

איופ מספר שלאחר שחרורו מהכלא, הוא נמלט לטורקיה. שם, לדבריו, הוא פגש את אשתו של האסיר הפוליטי שהוצא להורג. היא סיפרה לו שאחרי ההוצאה להורג, משפחתה קיבלה הודעה מהרשויות בסין, אבל הורשתה לראות רק את ראשו של עבדול רחמן ולא את שאר גופתו. בני המשפחה קיבלו אישור לבקר את קברו רק חודש לאחר הוצאתו להורג. לטענתם, עובדים במינהל הקבורה סיפרו להם שאיבריהם של המוצאים להורג נקצרים ולכן לא ניתן היה לראות את גופתו של עבדול רחמן. הדברים שסיפרה אשתו של עבדול רחמן  לאיופ עולים בקנה אחד עם עדויות של משפחות קורבנות אחרים. אביה של ג'יאנג לי, למשל, נעצר ב-2008 משום שהיה מתרגל פאלון גונג ונשלח למחנה עבודה בצ'ונגצ'ינג שבמרכז סין. בינואר 2009, יום אחרי שביקרה אותו והתרשמה שהוא בריא, קיבלה לי הודעה שאביה מת. "נמסר לנו שמותר למשפחה להגיע לראות אותו", היא מספרת ל"הארץ" במייל, "מותר היה לראות רק את ראשו ולא את גופו, ונאסר עלינו להכניס טלפונים או מצלמות. לאחר שביצעו חיפוש על גופנו, אחותי נכנסה ראשונה. הם פתחו את המקרר באופן שניתן יהיה לראות רק את הראש. אחותי נגעה בראש והרגישה שהוא עדיין חם. היא צעקה 'הוא עוד חי'! ואנחנו רצנו מיד פנימה. הצלחנו להוציא אותו עוד קצת ולנגוע בחזה. הוא היה עדיין חם. אבל אז נכנסו בריצה כעשרה שוטרים ומשכו אותנו החוצה. אחותי ניסתה עדיין להחיות את אבי, אבל היא נדחפה משם. כל העניין לקח לא יותר מחמש דקות ולא ראינו שוב את אבינו לעולם".

"אנחנו חוששים שהממשלה הסינית שורפת גופות של אסירים על מנת להסתיר הוכחות לעינויים, הוצאות להורג וקציר איברים", אמר בשנה שעברה דולקון איסה, ראש ארגון זכויות האדם World Uyghur Congress. "אנחנו גם מוטרדים מדיווחים לפיהם השלטונות הסיניים אוספים בדיקות דם מכל האוכלוסייה של מזרח-טורקיסטאן (שינג'יאנג) ומקימים מסד נתוני דנ"א. אנחנו לא יודעים בוודאות מה המטרה, אך ייתכן שזה נועד להתאמת איברים לחולים הזקוקים להשתלה". באחרונה קבעה ועדה של הפרלמנט הקנדי שמה שמתרחש בשינג'יאנג הוא רצח עם. בדו"ח שפרסמה היא ציינה בין היתר שיש חשדות שב"מחנות לחינוך מחדש" מתבצע קציר איברים של אסירים לצד עינויים, מעשי אלימות קשים ואונס של אסירות. הצהרות דומות נשמעות בשנים האחרונות גם מצד מחוקקים ומדינאים במדינות שונות כמו אוסטרליה, בריטניה וארה"ב.

מתקן כליאה בשינג'יאנג, ב-2018צילום: Ng Han Guan/אי־פי

עלים (שם בדוי) עבד במשך עשור כרופא בבית החולים האוניברסיטאי של אורומצ'י עד שעזב את סין. בשיחה עם "הארץ" הוא מספר שלא היה מעורב באופן אישי בקציר איברים ובהשתלות עצמן, אולם יש לו מידע על מה שנעשה בין כותלי בית החולים. "ב-2016 נפתחה מחלקה חדשה בבית החולים", מספר ד"ר עלים, שביקש שלא לחשוף את שמו ומקום מגוריו הנוכחי. "זו היתה מחלקת תיאום להשתלות כבד ומשרדו של מנהל המחלקה, ד"ר וון האו היה קרוב למשרדי". עלים מספר שכאשר מנהל המחלקה נעדר ממשרדו, קרה לא פעם שחולים שהגיעו למחלקה נכנסו למשרד שלו ושוחחו איתו. "הם היו אנשים עשירים, הם לא היו מקומיים. אני זוכר שחלקם היו מבייג'ין, משנגחאי ואפילו מדרום קוריאה", הוא אומר. "כששאלתי אותם מה הם עושים כאן, הם ענו שהם זקוקים להשתלת כבד ושעוברות 24 שעות ממועד הבדיקות הרפואיות ובדיקות הדנ"א שלהם ועד שנמצא עבורם כבד מתאים (במדינות אחרות, ההמתנה לוקחת לכל הפחות כמה חודשים, ד.ס)".

עלים מספר שבית החולים שלו התמחה בהשתלות כבד בעוד שאחרים התמחו בהשתלות איברים אחרים. בית-חולים מסוים בבייג'ין, למשל, התמחה בהשתלת כליות, ואחר התמחה בקרניות. לדבריו, בית חולים צבאי באורומצ'י ביצע השתלות סודיות ובכמה מקרים הגיעו אליו בכירים במפלגה הקומוניסטית כדי לעבור השתלה בעצמם. ד"ר עלים זוכר לפחות שני מקרים שבהם נתקל בתיקי השתלות. "במקרה אחד כל הפרטים של מקבל האיבר צוינו – שם, גיל, מצב רפואי וכו'", הוא אומר, "אבל בתיק של תורם האיבר לא היו פרטים מזהים כלל. הוא זוהה כ-XXX". לדברי הרופא משינג'יאנג, תיקי ההשתלות בבית החולים היו חשאיים ורוב הרופאים לא יכלו לקרוא אותם. בתיקי ההשתלות לא צוין המחיר שאותו נדרש לשלם מקבל האיבר, אבל עלים טוען ש"כולם ידעו שעל כבד משלמים לפחות מאה אלף יואן (כ-15 אלף דולר). הרופא האויגורי, בדומה למומחים הבינלאומיים, טוען שיש קשר ישיר בין הנעשה בשינג'יאנג להשתלות שמתבצעות בבתי החולים. "אויגורים רבים נעלמו אחרי הטבח של 5 ביולי", אומר עלים בהתייחסו למהומות האלימות במחוז וההתנגשות עם כוחות הביטחון ב-2009 שהסתיימו במאות הרוגים ופצועים קשה. "מאז, מספר ההשתלות בבית החולים גדל", הוא אומר, "בשנים 2008-2007 בוצעו בבית החולים שלי כ-70 השתלות בשנה. ב-2009 ראיתי לראשונה חולים שהגיעו מחוץ לשינג'יאנג ומאז בוצעו בבית החולים כ-200 השתלות בשנה. "מחלקת התיאום החדשה הוקמה ב-2016 ובאותה שנה כל האויגורים במחוז זומנו למרפאות מקומיות כדי לעבור בדיקות רפואיות ולתת דגימות דנ"א".

צילום מסך של פרסומת של בית חולים סיני שהופיע באינטרנט עד 2014 והורד מהרשת כשהנושא עלה לדיון בקונגרס האמריקאי.

החוקר האמריקאי גוטמן ביקש לחקור לעומק את הטענה לקצירת איברים בשינג'יאנג. לשם כך הוא נסע השנה לקזחסטאן וחיפש אחר אנשים ששוחררו מה"מחנות לחינוך מחדש". הוא הסתובב ברחבי המדינה האסיאתית במכונית ישנה ונמנע משימוש באינטרנט או במכשירים אלקטרוניים שעשויים לזהות את מיקומו. "נעלמתי מהמפה", הוא אומר, "וזה נתן לי את החופש לקיים ראיונות גם עם עדים שיש להם עדיין קרובי משפחה במחנות בסין". גוטמן דיבר עם כמה עשרות עדים והם הצביעו, כל אחד בנפרד, על דפוס ברור בשינג'יאנג. "בכל שנה נעלמים בין 2.5% ל-5% מאוכלוסיית המחנות", הוא אומר, "מדובר באנשים בריאים שפשוט נעלמים באמצע הלילה. אנשים בני 28 בערך, הגיל המועדף על הסינים לקציר איברים. זה גם מסביר את הבדיקות הרפואיות שעוברים כל האויגורים במחוז".

גוטמן מעריך שלפחות 25 אלף בני אדם נרצחים מדי שנה בשינג'יאנג בגלל הצורך באיבריהם. כדי לייעל את כל ההליך, הוא אומר, הסינים יצרו מסלולים מהירים למעבר עם איברים בשדות תעופה מקומיים ובנו באחרונה קרמטוריומים ברחבי שינג'יאנג. אחד מהם התגלה במקרה בגלל מודעת דרושים שהתפרסמה בעיתונות המקומית באורומצ'י. מפרסמי המודעה חיפשו 50 אנשי ביטחון לעבודה במשרפה תמורת שכר של כ-1,200 דולר בחודש. "זה סכום גדול מאוד בחלק הזה של העולם", אומר גוטמן, "כשאני שומע על קרמטוריום עם 50 אנשי ביטחון עוברת בי צמרמורת". הלקוחות של האיברים, אומר גוטמן, הם בעיקר סינים אמידים. אבל לדבריו, "הרווח הגדול מגיע מתיירי איברים: יפנים, דרום קוריאנים, גרמנים ומוסלמים ממדינות המפרץ. התיאוריה היא שיש להם העדפה לאיברים שנלקחו מאנשים שלא אכלו חזיר".

סחר האיברים הסיני מעולם לא הועלה לראש סדר היום העולמי על ידי ארגון הבריאות העולמי או רופאים ממדינות כמו גרמניה ויפן, ועד כה לא הוקם גוף מטעם המוסדות הבינלאומיים הרשמיים שישמע את עדויותיהם של אלפי מתרגלי הפאלון גונג ואסירי מצפון אחרים בסין. עם זאת, עבור מומחים בנושא ופעילי זכויות אדם, העובדה שלא מדברים על הנושא בקול רם לא אומרת שהתופעה לא קיימת. הסינים עצמם הודו שקצרו איברים מנידונים למוות עד שנת 2015, גם אם מעולם לא מסרו נתונים מדויקים או הודו שמדובר באסירים פוליטיים ואסירי מצפון. מעבר לכך, בשנים האחרונות היו רופאים שהתריעו ואף נלחמו בפרקטיקות שבהן משתמשת סין לכאורה. אחד הידועים שבהם הוא רופא ישראלי, פרופ' יעקב (ג'יי) לביא. לביא הקים ומנהל את היחידה להשתלות לב בבית החולים שיבא, וכיהן כנשיא החברה הישראלית להשתלות. לאחר שגילה על התופעה של סחר באיברים בסין דרך אחד מחוליו, הוא פעל להוצאת ישראל מתמונת סחר האיברים העולמית. הוא עשה זאת כשיזם חקיקה נגד מימון ביטוחים להשתלות המתבצעות במדינות שבהן מתקיים סחר באיברים או קציר איברים בניגוד לכללים האתיים הבינלאומיים.

רושאן עבאס, מייסדת הארגון Campaign for Uyghurs, אמרה ב-2019 שסין הורגת ארבע ציפורים באבן אחת – היא הופכת את האויגורים לעבדים באמצעות עבודות כפייה בייצור, היא מגרשת אויגורים מבתיהם בכדי לפנות מקום למתיישבים סינים (בני האן), גברים נעצרים במחנות ובתי סוהר בזמן שעל הנשים האויגוריות נכפים נישואים לבני האן סינים, ובמקביל מוקמות "חוות איברים" כשמיליונים נאלצים לעבור בדיקות דנ"א ולהתכונן לשחיטה. את האשמותיה הקשות סיכמה עבאס עם הקשר היסטורי מוכר. "מחנות הריכוז הראשונים הוקמו בגרמניה ב-1933. ב-1945 מניין המתים היהודים היה שישה מיליון. בתחילת השואה מדינות עדיין עשו עסקים עם גרמניה, הכלכלות שלהן המשיכו לעבוד בזמן שמיליוני חפים מפשע נאסרו במחנות. הן התעלמו מהפרות זכויות האדם שביצעו הגרמנים לטובת המשך הסחר. אני לא יודעת מה נדרש כדי להשיג את תשומת הלב ולגרום לפעולה של מנהיגי העולם. אל תתנו לזה להגיע לתאי גזים".

אם התופעה של קציר איברים וסחר בהם כל כך חמורה בהיקפה, איך זה שהעולם עוצם עין? גוטמן מסביר שהסינים מנצלים את כוחם בזירה העולמית כדי להשתיק ביקורת עליהם, ושמוסדות בינלאומיים כמו ארגון הבריאות העולמי בחרו ב-2016 להציג את תעשיית ההשתלות הסיניות כמקרה של רפורמה מוצלחת. הבעיה היא שהם לא צפו את "קטסטרופת הפרות זכויות האדם" בשינג'יאנג וכעת הם תקועים בעמדה שאי אפשר להגן עליה. בכל מקרה, טוען החוקר האמריקאי, תופעת קציר האיברים מוכרת וידועה, אבל לסינים יש השפעה נרחבת בממסד הרפואי הבינלאומי. "התופעה הרי הופיעה בכלי תקשורת במערב בשנים האחרונות. היא אולי לא סוקרה בעמודים הראשיים, אבל גם השואה לא הופיעה בעמוד הראשי של ניו יורק טיימס עד אחרי 1945", מסכם גוטמן.

תגובת שגרירות סין בישראל:

"משנת 1990 ועד 2016, בדלנים, קיצוניים דתיים וטרוריסטים תכננו וביצעו כמה אלפי פיגועי טרור אלימים בשינג'יאנג. אנשים רבים חפים מפשע נהרגו וכמה מאות שוטרים מתו בעת מילוי תפקידם. טרור וקיצוניות הם הנגע הרווח שעמו מתמודדת האנושות. מרכזי החינוך וההכשרה המקצועיים הוקמו בסין בדיוק בשביל מלחמה בטרור, דה-רדיקליזציה והצלת אלה שהלכו שולל אחרי רעיונות קיצוניים, והעבודה שלהם תמיד התבצעה בהתאם לחוק. למעשה, המרכזים לחינוך והכשרה מקצועיים לא שונים מאלה שיש במדינות רבות אחרות ברחבי העולם והם לא מכוונים לאזור, מוצא אתני ודת מסוימים".

"מספר האנשים שמשתתפים במרכזים לחינוך והכשרה מקצועיים איננו קבוע, כמה באים וכמה יוצאים מפעם לפעם. זה מפוברק לחלוטין וחסר בסיס שחלק מהתקשורת אומרת שיש 'בסביבות מיליון או אפילו שני מיליון חניכים'. עד סוף 2019, כל החניכים של מרכזי החינוך וההכשרה המקצועיים עמדו בסטנדרטים של ההכשרה וסיימו את לימודיהם. רובם קיבלו תעודות הסמכה מקצועית או תעודות שמעידות על רמת מיומנות מקצועית ומצאו עבודות הגונות".

"באשר להשתלות איברים, ממשלת סין מילאה בעקביות אחר הוראות ארגון הבריאות העולמי בנוגע להשתלת איברי אדם. סין חיזקה בשנים האחרונות עוד יותר את ניהול השתלות האיברים. ב-2007, מועצת המדינה של סין פרסמה ויישמה את 'התקנות בנוגע להשתלת איברים' שקובעות כי תרומות איברים צריכות לפעול על פי העיקרון שהן מתקבלות מרצון ובחינם. מכירה של איברים אנושיים אסורה לגמרי בסין. מאז 1 בינואר 2015, השימוש באיברים של נידונים למוות כמקור להשתלות נאסר לגמרי, ותרומת אזרחים היא המקור החוקי היחיד להשתלת איברים".

"ברצוננו להדגיש שכמה כוחות בינלאומיים עם מניעים נסתרים בדו כמה שקרים המעוותים עובדות, הכפישו ותקפו את מדיניות סין בשינג'יאנג בניסיון לבלום את התפתחותה של סין".