ההסכם מבטיח לדנמרק וגרינלנד סוף לאיומי הנשיא טראמפ ושמירה על הריבונות הדנית והאפשרות לעצמאות גרינלנדית, אך רק בחלוף הזמן יתברר כמה עמוקה דריסת הרגל האמריקאית באי הגדול בעולם והאם טראמפ אכן בא על סיפוקו
פורסם ב"הארץ": לכתבה המקורית
גרינלנד, האי הגדול בעולם ואחד האזורים הנידחים על פני כדור הארץ, שוב בכותרות. אחרי עשורים של תשומת לב בינלאומית מועטה יחסית, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ העלה את האי לכותרות כשהציע לראשונה ב־2019 לרכוש אותו מדנמרק, רעיון שנדחה בקופנהגן ובגרינלנד. לאחר שחזר לבית הלבן בשנה שעברה החיה טראמפ את ההצעה באופן תקיף הרבה יותר, וטען כי שליטה אמריקאית בגרינלנד חיונית לביטחון הלאומי של ארה"ב, בעודו מסרב לשלול הפעלת לחץ כלכלי ואף צבאי כדי להשיגה. מסע הלחצים של טראמפ ושיחות ממושכות בין הצדדים הגיעו אתמול לסיומם בהסכם שצפוי להסדיר את השליטה הביטחונית באי.
למחלוקת בין שתי חברות בנאט"ו היו השלכות אזוריות, והיא הגבירה את המתיחות בין אירופה לארה"ב. דנמרק הגדילה את הוצאות הביטחון שלה באזור הארקטי, גרינלנד עמדה על כך שרק תושביה רשאים להכריע את עתידם, וטראמפ חזר ואמר כי גרינלנד צריכה להיות בשליטת ארה"ב. כעת ייתכן שהעימות נרגע ונכנס לשלב חדש: ארה"ב, דנמרק וגרינלנד הגיעו להסכם שיאפשר נוכחות צבאית אמריקאית קבועה ומורחבת במידה ניכרת, תוך השארת גרינלנד תחת ריבונות דנית ומניעת אפשרות מיריבות של נאט"ו, בייחוד רוסיה וסין, להקים בה בסיסים צבאיים או לבצע השקעות בתחומים רגישים.
"הנקודה המרכזית היא שההסכם קבוע", אומר מרטין בראום, עיתונאי וסופר דני ומומחה לגרינלנד ולגאופוליטיקה של האזור הארקטי. בשיחה עם "הארץ" בתחילת השבוע הסביר בראום כי ארה"ב מודאגת מתרחישים עתידיים, כמו למשל שגרינלנד תהפוך למדינה עצמאית ותפתח יחסי חוץ שיהיו מנוגדים לאינטרסים אמריקאיים. אחד האינטרסים החשובים ביותר קשור להגנה מפני טילים: "ארה"ב רואה בגרינלנד חלק חשוב מ'כיפת הזהב' (Golden Dome) מערכת הגנה רב־שכבתית נגד טילים שהיא מתכננת ושנועדה להגן עליה מפני טילים מרוסיה, צפון קוריאה וסין". טראמפ הכריז על המערכת בשנה שעברה, והיא מתוכננת לזהות וליירט טילים בליסטיים, טילי שיוט וטילים היפרסוניים המאיימים על ארה"ב, בין היתר באמצעות רשת מורחבת של חיישנים באזור הארקטי ובחלל.
למתיחות הטרנס־אטלנטית הנוכחית קדמו עשרות שנים של היסטוריה סוערת. גרינלנד הייתה באופן רשמי מושבה דנית עד 1953, ואז הפכה לחלק מדנמרק. ב־1979 הונהג בה שלטון עצמי (Home Rule), וב־2009 הוא הוחלף בממשל עצמי נרחב, שהעניק לגרינלנד פרלמנט וממשלה משלה ושליטה ברוב ענייני הפנים. דנמרק נותרה אחראית להגנה, לביטחון ולחלק ניכר ממדיניות החוץ. החוק מ־2009 מכיר גם בזכותם של תושבי גרינלנד להחליט בעתיד על עצמאות.
בשנים האחרונות דנמרק וגרינלנד מתמודדות גם עם השלכות היסטוריה כואבת של שלטון קולוניאלי והטמעה תרבותית. אחד הפרקים האפלים ביותר היה ניסוי ב־1951, שבמסגרתו נלקחו 22 ילדים גרינלנדים ממשפחותיהם ונשלחו לדנמרק בניסיון ליצור אליטה גרינלנדית דוברת דנית. בשנים האחרונות הופנתה תשומת הלב גם לפרשה אחרת, שבה התקנים תוך־רחמיים הותקנו משנות ה־60 בגופן של אלפי נשים ונערות גרינלנדיות – במקרים רבים בלי הסכמתן – כחלק ממאמצי דנמרק לצמצם את שיעור הילודה בגרינלנד.
דנמרק התנצלה רשמית על הפרשות, ובשנה שעברה תיארה ראשת הממשלה מדה פרדריקסן את היחס לנשים כ"אפליה שיטתית" נגד תושבי גרינלנד. לצד זאת נמשך דיון פוליטי וכלכלי בנוגע ליחסי גרינלנד ודנמרק ועל האפשרות שבעתיד יזכה האי לעצמאות מלאה.
גם הקשר האמריקאי עם גרינלנד ארוך שנים. במהלך מלחמת העולם השנייה, לאחר שגרמניה הנאצית כבשה את דנמרק, קיבלה ארה"ב על עצמה את האחריות להגנת גרינלנד והקימה בה מתקנים צבאיים. הסכם הגנה אמריקאי־דני מ־1951 מיסד את הנוכחות האמריקאית בתקופת המלחמה הקרה, שבה הפכה גרינלנד לבעלת חשיבות אסטרטגית בזיהוי טילים סובייטיים ובהגנה על צפון אמריקה. רוב המתקנים האמריקאיים נסגרו בהמשך, אך ארה"ב שמרה על מה שמכונה כיום בסיס חיל החלל פיטופיק, שבעבר כונה בסיס תולה ושממשיך למלא תפקיד חשוב בהתרעה מפני טילים, בהגנה ובמעקב בחלל.
ההסכם החדש אינו רק חידוש ההסכם הקודם. "ההסכם מ־1951 ישן, וההסכם החדש יכלול כנראה ניואנסים שהיו חשובים לארה"ב", אמר בראום. "נכון שההסכם הישן אפשר לארה"ב להרחיב את נוכחותה הצבאית לאזורים חדשים, אבל רק לאחר התייעצות עם דנמרק וגרינלנד. ההסכם החדש כנראה יעניק לה יד חופשית להקים בסיסים חדשים ולהציב מערכות מכ"ם ומערכות נשק חדשות".
ניואנס שני, לדברי בראום הוא שהבסיס האמריקאי הקיים בגרינלנד מוגדר רשמית דני־אמריקאי. אף שבפועל הוא אמריקאי, נמצאים בו גם דנים. כעת שני הבסיסים שעתידים לקום לפי טראמפ יהיו אמריקאיים בלבד, בלי פיקוח דני או גרינלנדי. "הגורמים האלה מסבירים כנראה מדוע הבית הלבן והעיתונות האמריקאית טוענים שההסכם מעניק לארה"ב שליטה ביטחונית קבועה בגרינלנד". אישים דנים וגרינלנדים הדגישו היבטים אחרים כשהחדשות בדבר ההסכם התפרסמו. ראש ממשלת דנמרק פרדריקסן אמרה כי ההסכם "מכיר בריבונות ובשלמות הטריטוריאלית של הממלכה ובזכותו של העם הגרינלנדי להגדרה עצמית".
היבט נוסף של ההסכם החדש הוא ההגבלות על השקעות זרות באי. בראום אומר כי הסימנים בשלב זה מצביעים על כך שארה"ב תוכל להתערב אם מדינות שאינן ידידותיות כלפיה יתכננו השקעות בגרינלנד, ואם להשקעות אלו תהיינה השלכות ביטחוניות. זאת אף שלא ברור מאילו מדינות בדיוק מודאגת ארה"ב, ומה נכלל בהגדרה של שיקולים ביטחוניים. הדבר חשוב משום ששליטה מלאה בהשקעות זרות היא דבר שגרינלנד דורשת מדנמרק כבר עשרות שנים, וכעת האמריקאים עלולים להפוך למכשול נוסף.
"הפיקוח על קשריה של גרינלנד עם מדינות אחרות עשוי לכלול, למשל, החלטות של גרינלנד להיכנס להסכמים עם קנדה, צרפת, בריטניה, איסלנד או נורווגיה בנוגע להגנה על אזורי דיג או לשיתוף פעולה בין משמרי החופים", מסביר בראום. "אם המסר הקצר של הנשיא ב־Truth Social יתממש במלואו, הסכמים כאלה יצטרכו לקבל, בצורה זו או אחרת, אור ירוק מארה"ב. כנראה שלא תהיה לאמריקאים זכות וטו, אבל למיטב הבנתי, חופש התמרון של גרינלנד יהיה מוגבל ולארה"ב תהיה רמה חדשה של השפעה".
אולריק פראם גד (Ulrik Pram Gad), חוקר בכיר במכון הדני ללימודים בינלאומיים (DIIS) שעבד בעבר הן עבור ממשלת גרינלנד והן עבור משרד החוץ הדני, תיאר בתדרוך לעיתונאים בינלאומיים כיצד הושג ההסכם. הוא הדגיש כי "חלק גדול מהעבודה בפועל במשא ומתן הזה עם האמריקאים לא כלל פוליטיקאים. אלה היו דיפלומטים ועובדי מדינה, קבוצה תלת־צדדית של אמריקאים, דנים וגרינלנדים". הפוליטיקאים היו מעורבים באופן ישיר "בנקודות מסוימות בתחילת הדרך, וכעת לקראת הסוף", בעוד שלדברי פראם גד, ממשלות דנמרק וגרינלנד שמרו לאורך כל התהליך על תיאום הדוק באופן יוצא דופן. ההסכם כבר הוצג בפני ועדות החוץ בנוק ובקופנהגן, אך טרם אושר סופית: פראם גד אמר שההסכם ידרוש אשרור בשני הפרלמנטים וכי "כמובן שתהיה בחינה מדוקדקת של הניסוחים החדשים בשני המקומות".
עם זאת, הוא מעריך שקיים רצון פוליטי חזק לאשרו: "אני לא חושב שמישהו באחד הפרלמנטים ירצה להרוג אותו". זאת על אף שסעיפים מסוימים הנוגעים לריבונות, להגדרה עצמית או לזכויות אמריקאיות בגרינלנד עדיין עשויים לעורר מחלוקת.
פראם גד הסביר גם את השיח שהתפתח סביב ההסכם מאז שטראמפ חשף אותו. לדבריו בתדרוך, ממשלות דנמרק וגרינלנד היו "מאוד עקביות לאורך השנה האחרונה באומרן שזהו משא ומתן קשה, שיש להן קווים אדומים ובימים האחרונים הן אמרו שההסכם מתקרב גם אם הקווים האדומים עדיין שם. כשטראמפ פרסם את הפרשנות שלו להסכם, ממשלת דנמרק וממשלת גרינלנד לא מסרו פרטים כלשהם מטעמן לגבי מה שהרוויחו או הפסידו. זה מאותת שהן החליטו 'לתת לטראמפ ניצחון' – הוא יתאר את הדברים כרצונו, ינצח בקרב על הנרטיב הציבורי, במיוחד בארה"ב, כפי שהוא רוצה, ואז, כשהעניינים קצת יירגעו והטקסט ייחתם ויהפוך להסכם קיים, הן יסבירו לציבור הדני מדוע זה בעצם לא עניין גדול כפי שטראמפ רצה להציג אותו".
"בסך הכול, ההסכם נתפס כהתפתחות חיובית בארה"ב, דנמרק וגרינלנד", מסכם מרטין בראום. "גרינלנד לא ויתרה על זכותה לקבוע את עתידה בעצמה, היא עדיין תהיה חלק מממלכת דנמרק ותוכל להמשיך בדיון שלה עם קופנהגן בנוגע לעצמאות. אבל זו לא פשרה שאין לה מחיר – גרינלנד ודנמרק עמדו בפני איום בפלישה צבאית, ובמשך שנים היו יעד לקמפיין אגרסיבי מצד נשיא ארה"ב. אלה מדינות קטנות שהופעל עליהן לחץ חריג מצד בעלת ברית בנאט"ו, ואף שההסכם החדש אינו התרחיש הגרוע ביותר, עדיין מדובר בפשרה והן משלמות עליה מחיר".
