Prime Minister Ulf Kristersson and opposition leader Magdalena Andersson were among those marching in Stockholm against antisemitism on Wednesday. 'All leaders bear a responsibility to draw a line against hate,' says premier
STOCKHOLM – It was minus 12 degrees Celsius (10 degrees Fahrenheit) in the Swedish capital on Wednesday afternoon. Raoul Wallenberg Square, named for the Swedish diplomat who saved tens of thousands of Hungarian Jews during the Holocaust, was covered with both snow and security personnel. The tightened security was not just because of the country's high terror alert, but also due to an unusual gathering taking place there at 1 P.M.
Swedish Prime Minister Ulf Kristersson was at the heart of it all, accompanied by senior members of his government, opposition leader Magdalena Andersson, and the heads of most other opposition parties. In fact, apart from the far-right Sweden Democrats, every single party in the Swedish Parliament showed up for this unique event, coalescing together around the same agenda.
That in itself is unusual, but there was an especially rare element to this gathering: the male politicians were all wearing kippot.
The event, an initiative of the Swedish Parliament's Network Against Antisemitism and the Council of Swedish-Jewish Communities, was dubbed a "kippa march." Politicians, Jewish leaders and several hundred marchers placed the kippot atop their heads and walked through central Stockholm, in order to show solidarity with Sweden's small Jewish community and take a stand against antisemitism.
"The Jewish holiday of Hanukkah begins [on Thursday], and it's about spreading light in the darkness," said Magnus Manhammar, who represents the Social Democratic Party and the Network Against Antisemitism. "Sweden and the world need less polarization and fewer harsh words," he added.
As politicians and participants walked past the Royal Opera House and Royal Palace, they attracted both media and public attention. They then arrived at their destination: Parliament House, where they listened to speeches by PM Kristersson, opposition leader Andersson and others.
Israel's Sweden ambassador, Ziv Nevo Kulman, was there as well, alongside the leadership of many Swedish-Jewish institutions and organizations.
"We are here today to show our support for Sweden's Jews. The right to express one's faith, identity, culture and relations is fundamental in a democracy like ours," Kristersson said. "The government and I will never accept the development we have seen both in Europe and in Sweden since the terrorist attack on October 7 [in southern Israel]. No Jew in Sweden should have to ask himself or herself whether he or she dares to stay in their own country."
Since the Israel-Hamas war began, Kristersson has made numerous statements in support of both Israel and Sweden's Jewish community. He told the parliament that in the context of the harsh, sometimes hostile, political debate about the war in Gaza, "it's legitimate to think differently about conflicts there, but not to spread antisemitism here."
Andersson, meanwhile, said that "in recent months, we have seen antisemitic slogans being chanted in the streets and squares. Spread online. More and more people with a Jewish background are affected. Anxiety spreads, insecurity grows. All leaders – political, religious, in civil society – bear a responsibility to draw a line against hate; to stand up for our way of life, in contrast to those who seek to divide."
She added that "because Jewish life in Sweden is as obvious as an inalienable part of our society, the fight against antisemitism in all its forms must be principled and vigorous. Support for Jewish life must be strong. And in this situation, continued measures against antisemitism, resources for security-enhancing measures and education about the Holocaust and antisemitism, are more important than ever."
From left to right: Center Party leader, Muharrem Demirok; Liberal Party leader, Johan Pehrson; Prime Minister, Ulf Kristersson; Oposition leader Magdalena Andersson; Left Party leader, Nooshi Dadgostar Photo credit: Hugh Gordon
It's estimated that about 15,000 Jews live in Sweden, which has a population of just over 10 million (although there are probably many more Swedes who are Jewish by descent). The capital has the country's largest Jewish community, with other communities found in Malmö, Gothenburg and a couple of smaller towns.
Antisemitism is by no means a new phenomenon in Swedish society, and in recent years various governments have made concerted efforts to address it. Against the backdrop of the latest war in Gaza, though, media reports have indicated a sharp rise in the number of antisemitic incidents. These include bullying, threats and hate crimes in Swedish schools, antisemitic propaganda spread in universities, "pro-Palestinian" demonstrations featuring antisemitic slogans, and the spreading of antisemitic hate and conspiracy theories online.
"The truth is that antisemitism exists in several places in our society – among Islamists, right-wing extremists and left-wing extremists," said Aron Verständig, chairman of the Council of Swedish-Jewish Communities. "It's not possible to approach the problem by simply pointing out one group as solely responsible for Jew-hatred in society. It's gratifying, therefore, that leading politicians from so many different parties chose to cooperate on Wednesday. The fight against Jew-hatred is everyone's fight."
Students stay home from class or attend and suffer abuse, protesters call for Israel’s erasure, and radical Islamist groups operate unfettered. Sweden’s Jewish community fears for its safety against the backdrop of the war and mass killings in Gaza.
STOCKHOLM – It’s unclear whether Swedes are aware of what the country’s Jewish community has been facing – their neighbors, coworkers, customers, and teachers. The community has been in a state of anxiety since the Hamas terrorist attack on October 7 and the start of Israeli strikes in the Gaza Strip. Swedish Jews fear for their safety, and it seems the authorities aren’t grasping the urgency of the situation.
October 13. Threats by Hamas political leader Khaled Meshal to spark an international “day of rage” circulated through social media. Parents, many of them in mourning and worried about family and friends in Israel, wrote in private WhatsApp groups that the school’s regular security was inadequate. Some volunteered to watch the surroundings outside the school, and the local police stationed a patrol car nearby for a few hours.
Nonetheless, conversations with parents indicate that in some classes, at least half the students stayed home from school on October 13. Those who attended were strongly advised to avoid displaying Jewish symbols and refrain from speaking Hebrew.
A pro-Palestinian demonstration in front of the Swedish Parliament, October 2023. Photo: Hugh Gordon
A., a former Israeli who lives in Sweden, kept his shop closed on the same Friday, feeling he can’t protect himself and his customers. Another Israeli living in the country encountered violence on the Stockholm Metro after speaking Hebrew on his phone.
Another incident occurred to a man from southern Sweden whose mother is Jewish but who is not religious and does not display Jewish symbols. He describes receiving seven calls from an unknown number this week. A voice told him, “We know where you live. You should watch behind you when leaving home.” It added that he “should no longer live in the city.”
When he contacted the police, he was met with disappointment. They told him that there was nothing they could do because the call came from an unknown number. The police would only intervene if he could provide the caller’s name, an impossible demand for someone receiving an anonymous threat.
Multiple reports have also emerged of students receiving harassment over the Gaza war. The mother of a 16-year-old boy from a Jewish family who goes to a large high school in Goteborg gave one disturbing account. She says a girl stood up in class and shouted, “Slaughter, rape, and torture all the Jews” at her son. The teacher did not react, stop the girl, or report her to the principal, the mother says. The other students also stayed silent. She said they're now considering a transfer to another school.
Two classmates asked a Jewish boy in an elementary school in southern Sweden who he supported in the war. The boy, aged 10, replied that he supported Israel. The two others drew a crossed-out Israeli flag, crumpled it up, and threw it at him, saying, “We hate Israel.” The teacher present in the classroom did nothing until the student’s mother contacted him.
Such attacks and threats have been seen throughout Sweden, with the common denominator being that the victims were Jewish or Israeli.
Swedish academics have also been targeted. A renowned scholar in western Sweden was emailed threats after daring to publicly condemn the October 7 attacks. The head of one department at Uppsala University wrote a social media post stating, “Hamas gave Netanyahu and his radical right partners what they wanted.” Elsewhere, he wrote: “In 1940 and 1941, Hitler developed a plan to systematically starve 30 million Ukrainians, Russians, and Slavs. In 2023, Netanyahu is executing his ‘starvation plan’ in Gaza!”
A Jewish protester, Joanna Istner Byman, at a pro-Palestinian demonstration in Stockholm, this week.Credit: David Stavrou
The cultural world has also been rife with tension. Seven hundred cultural figures published a petition urging an end to the “brutal violence in Gaza” and the end of “military, political, and financial support for Israel.” The petition did not mention Hamas’ terrorist attack, its victims, or the Israeli hostages in Gaza. Well-known Swedish environmental activist Greta Thunberg has taken several opportunities to express support for the Palestinians in recent days, omitting any mention of the Palestinian acts of terrorism last month or the Israeli victims.
The war between Israel and Hamas has reverberated throughout the public sphere in Sweden. Numerous demonstrations have been held since the war began, both pro-Palestinian and pro-Israeli. On the evening of October 7, hours after Hamas went door-to-door to brutalize and kill Israelis, thousands of people, including women and children, participated in rallies across the country. These featured music, dancing, and convoys of cars honking their horns to show support for the Hamas attack.
Even larger and fiercer demonstrations have been held in the subsequent three weeks. At these pro-Palestinian demonstrations, Israel is accused of genocide and ethnic cleansing in the Gaza Strip and there are calls to erase Israel from the map. “From the river to the sea, Palestine will be free,” cried the demonstrators in Sweden. The protests have also seen increasingly widespread calls for an “intifada.”
One of the pro-Palestinian demonstrations was organized by Hizb ut-Tahrir, a radical Islamic group advocating for the creation of a caliphate ruled by Sharia law, which has a small branch in Sweden. It received permission for the demonstration despite being banned in several countries. Demonstrators called for a caliphate stretching from Uzbekistan to Morocco, a war between Islam and the non-Muslim world, and the liberation of “all of Palestine” through military force.
Most of the demonstrations held in Sweden since the war began have been organized by local organizations backing the Palestinians. One weekend in Stockholm's central Sergel Square saw three different organizations demonstrating separately, but with similar slogans. Beside the Palestinian organization, the neo-Nazi Nordic Resistance Movement, which has a few hundred members, was one of them, the Revolutionary Communist Youth, which argues that Palestinians have a right “to fight with every means against the occupying power to liberate their lands" was another. The latter described the October 7 attacks as an act of liberation that “caught the Zionists in their beds.”
The two organizations, one neo-Nazi and the other Marxist-Leninist, both endorse the Palestinian cry to “crush Zionism.” Another demonstration held in Stockholm’s main square a week later drew more than 5,000 people. Speeches by Palestinians and Swedish leftists called for “an intifada until victory” as they waved Palestinian flags, horrifying images from Gaza, and signs condemning the government’s support for Israel. None of the speakers at the pro-Palestinian demonstrations mentioned the Hamas attacks.
A demonstration in solidarity with Palestinians in the Gaza Strip, in Stockholm, Sweden, October 2023.Credit: Hugh Gordon
Mikail Yuksel, leader of the Nuance Party, which defines itself as the representative of Sweden’s minorities, with an emphasis on immigrants, posted on X (formerly Twitter) that he had participated in a pro-Palestinian demonstration in Stockholm. Yuksel, born in Turkey and now a Stockholm resident, was once a member of Sweden’s Center Party. He was expelled for his ties with the Grey Wolves radical Islamic movement.
On October 7, Yuksel called for the removal of Hamas from the list of terrorist organizations. When Haaretz asked him about this, he replied, “If Hamas is considered a terrorist organization, it is impossible to hold a dialogue with it and reach an arrangement. So long as they are considered terrorists, we isolate and radicalize them. We are in favor of talking with them to reach a settlement.”
He added, “It’s no secret that we are a pro-Palestinian party. Israel is recognized by the UN as an occupying power, which commits war crimes and is an apartheid state. Israel must be stopped, and Netanyahu should be brought to trial at the International Criminal Court.”
Asked about the crimes committed by Hamas, Yuksel replied, “An occupied people have the right to use military force. Violence against civilians is not permitted to any of the sides. Everyone must lay down their arms and not point them against civilians to solve the dispute.”
While speaking with Haaretz, Yuksel condemned the attacks on civilians on October 7 as well as the “continuous Israeli attacks on Gaza.” His position is notable, as no Muslim organization in Sweden has condemned the attacks, including entities that previously cooperated with Sweden’s Jewish community and groups.
One pro-Palestinian demonstrator, prominent Muslim leader Rashid Musa, went as far as writing a sarcastic article mocking demands for condemnation in the national tabloid Expressen. “I, Rashid Musa, as a spokesman for 1.3 billion people worldwide, condemn the Hamas, condemn hummus, condemn Hassan, and [Swedish football club] Hammarby.”
Magnus Ranstorp, a prominent Swedish researcher on domestic Salafi-jihadism, terrorism, and radical groups, is concerned about more than just antisemitic slogans at the demonstrations and incidents at schools and workplaces. He says this could escalate to physical threats against Jewish and Israeli targets. A lecturer and strategic advisor at the Swedish Defense University, Ranstorp says two parallel crises are affecting Sweden’s security.
“The first is related to the burning of Koran books and a false campaign regarding the alleged kidnapping of Muslim children by Swedish welfare services,” he says. “This crisis has put Sweden in the crosshairs of organizations such as al-Qaeda, ISIS, and al-Shabab.
“The second crisis is the conflict between Israel and Hamas,” he continues. He says that according to the Swedish Security Service, there were about 2,000 Salafi-jihadists in various Swedish cities in 2017 who had a definite potential for violent activity.
In the cities of Malmö and Helsingborg, large Palestinian communities include families with members previously convicted of terrorist activities in Germany. Malmö is home to Scandinavia’s largest mosque, built recently with the help of millions of euros from Qatar. It is also home to civil society organizations like Group 194. Despite receiving municipal funding, the Swedish Palestinian group endorses terrorism, spreads antisemitism, and has connections to the Popular Front for the Liberation of Palestine, which was involved in the October 7 attacks.
It also recently emerged that the Left Party had used taxpayer money to support a project related to the PFLP through an organization run by its Danish counterpart. Meanwhile, in May, a large Palestinian European conference was held in Malmö with the participation of Amin Abu Rashid, a Dutch Palestinian leader linked to Hamas.
Although the Left Party canceled its participation in the conference when it learned that Abu Rashid would be present, a member of the Social Democratic Party, Jamal el-Haj, ignored a prohibition by party leaders and participated. El-Haj is a member of parliament, and some say he was saved from being kicked out of the party because of his substantial political base.
Ranstorp notes the case of Die Wahre Religion (“The True Religion”), an organization outlawed in Germany. It was banned in part because some of the people connected to it volunteered and joined the ranks of ISIS. Nevertheless, it operated freely as a legitimate Swedish organization that promoted an educational project on Koran reading.
In another case, a Swedish activist named Ahmad Qadan raised money for ISIS and Tahrir al-Sham (formerly Jabhat-al-Nusra) and was sentenced to a few months in jail. It seems that his imprisonment didn’t change much. On October 7, he posted a video on social media of Israelis fleeing Hamas gunmen together with a quote from the Koran, “I will fill the hearts of the unbelievers with fear.”
The international organization Islamic Relief, founded in the U.K. in the 1980s, also has an official Swedish branch. The organization enjoys considerable financial support from the Swedish government and engages in humanitarian activities. Various governments, including the Israeli one, say it’s associated with the Muslim Brotherhood, however. According to Ranstorp, Sweden is an important European center for Islamic Relief and, therefore, the Muslim Brotherhood in Europe.
Ranstorp and others have spoken of this for years. Although politicians’ approach has changed somewhat, some say Swedish authorities and public opinion still don’t appreciate how grave things are. Swedish money ends up financing terrorism, and Middle Eastern money is invested in organizations that pose a risk to Sweden. The law allows public activities that threaten the country’s stability and security bodies.
In response to a query by Haaretz, the security service refused to estimate of current number of jihadi activists and organizations in Sweden. Asked about specific organizations, a spokesperson replied: “The Swedish Security Service does not go into details describing our operational activities. We follow violent extremists and assess the threat to prevent terrorist acts and other security threatening activities. We follow individuals and do not target organizations.”
Regarding the protection of Jewish institutions in Stockholm, the police said, “What security measures we implement, if and when we implement them, and in what way, is something we do not publicize.”
Despite several requests, Swedish Justice Minister Gunnar Strommer, who oversees the police, prosecutions, and the courts, declined to grant an interview to Haaretz.
Hizb ut-Tahrir in Sweden and the Palestine Solidarity Association of Sweden (Palestinagrupperna) did not respond to Haaretz's requests for comment. Greta Thunberg also showed no enthusiasm for speaking with Haaretz about the subject. When she was offered an interview in which she could clarify her position, a spokesman said, “Greta is not holding interviews at this time.”
מתלמידים שלא מגיעים ללימודים לכאלה שהגיעו וסובלים מהתעמרויות, מהפגנות פרו־פלסטיניות סוערות ועד לארגונים איסלאמיסטיים קיצוניים שפועלים באין מפריע. עדויות שהגיעו לידי "הארץ" מציירות תמונה מטרידה של קהילה יהודית שחוששת לביטחונה על רקע מלחמת ישראל־חמאס.
לא ברור אם תושבי שוודיה יודעים מה עובר בימים אלה על חברי הקהילה היהודית במדינה, בין שמדובר בשכנים, עמיתים לעבודה, לקוחות או מורים שלהם. מאז מתקפת הטרור של חמאס בישראל ב–7 באוקטובר ותחילת ההפצצות הישראליות ברצועת עזה, יהודי שוודיה עוברים ימים לא פשוטים וחוששים לביטחונם ונראה שהרשויות לא מכירות בחומרת המצב.
בבית הספר היהודי "הלל" שבמרכז סטוקהולם, למשל, היו אובדי עצות ביום שישי 13 באוקטובר. ברשתות החברתיות הופצו אז איומים של בכיר חמאס חאלד משעל על "יום זעם" בינלאומי, וההורים — רבים מהם מוכי אבל ודאגה לקרובים ומכרים בישראל — כתבו בקבוצות וואטסאפ פנימיות שהאבטחה הרגילה בבית הספר לא מספיקה. חלק מההורים התנדבו לעמוד ברחוב ליד בית הספר ולפקוח עיניים והמשטרה המקומית הציבה ניידת במקום בחלק משעות היום. עם זאת, משיחות עם הורים עולה שבחלק מהכיתות חצי מהילדים ואף יותר לא הגיעו לשיעורים באותו יום. אלה שכן הגיעו קיבלו המלצות ברורות — להסתיר סממנים יהודיים ולא לדבר עברית.
אף שממשלת שוודיה התייצבה באופן גורף לצד ישראל ולמרות שברמה האישית ישראלים ויהודים רבים קיבלו הודעות תמיכה ודאגה מהמעגלים החברתיים שלהם, לידי "הארץ" הגיעו עדויות רבות על תקריות מדאיגות שאירעו במדינה בשבועות האחרונים.
ישראלי שגר בשוודיה נקלע לתקרית אלימה ברכבת התחתית של סטוקהולם, לאחר שנשמע מדבר בטלפון בעברית. א', ישראלי לשעבר שמתגורר בשוודיה, לא פתח את החנות שלו לאחר שהרגיש שהוא לא יכול להגן על עצמו ועל לקוחותיו. ישראלי אחר שגר במדינה נקלע לתקרית אלימה ברכבת התחתית של סטוקהולם לאחר שנשמע מדבר בטלפון בעברית. אדם נוסף מדרום שוודיה שאמו יהודייה, אך הוא עצמו אינו דתי ולא לובש סממנים יהודיים, סיפר שקיבל שבע שיחות טלפון ממספר לא מזוהה בהן נאמר לו כי "יודעים היכן הוא גר", כדאי לו להסתכל לאחור כשהוא יוצא מהבית ושהוא "לא יוכל להתגורר יותר בעיר". כשפנה למשטרה נאמר לו שאין מה לעשות משום שהשיחות הגיעו ממספר חסוי, ושהמשטרה תפעל רק אם יוכל למסור לה את שם התוקף, דבר אבסורדי משום שהוא בכלל לא מכיר אותו.
ישנן גם עדויות רבות על התעמרויות בתלמידים בבתי ספר בשוודיה על רקע המצב בישראל ובעזה. אמו של נער בן 16 ממשפחה יהודית שלומד בתיכון גדול בעיר גטבורג סיפרה ל"הארץ" כי נערה בכיתה קמה וצעקה על בנה במהלך שיעור: "לשחוט, לאנוס ולענות את כל היהודים". המורה בכיתה לא הגיב, לא עצר את התלמידה וגם לא דיווח עליה להנהלת בית הספר. התלמידים האחרים גם שתקו ולא עשו דבר, ואמו של הנער מסרה שהיא מתכוונת להעבירו לבית ספר אחר.
ציירו בכיתה דגל ישראל וסימנו עליו איקס
ילד יהודי אחר מבית ספר יסודי בדרום שוודיה נשאל על ידי שני חברים לכיתה במי הוא תומך במלחמה. אחרי שהילד בן העשר ענה שהוא בעד ישראל, שני חבריו לכיתה ציירו דגל ישראל, סימנו עליו איקס, קימטו אותו וזרקו אותו כשהם קוראים: "שונאים את ישראל". גם במקרה זה המורה שלימד בכיתה לא עשה דבר עד לפניית אמו של התלמיד אליו. תקיפות ואיומים מסוג זה נרשמו בכמה מקומות בשוודיה, והמכנה המשותף לכולם היה שהמותקפים היו יהודים או ישראלים.
המלחמה בין ישראל לחמאס לא פסחה גם על האקדמיה השוודית. אקדמאית בכירה במערב המדינה קיבלה איום בדואר האלקטרוני לאחר שהעזה לצאת בפומבי נגד מתקפת חמאס ב–7 באוקטובר. באוניברסיטת אופסלה פרסם ראש מחלקה בכיר פוסט ברשת חברתית שבו טען כי "חמאס נתן לנתניהו ולשותפיו מהימין הקיצוני את מה שהם ביקשו". במקום אחר כתב: "ב–1940 וב–1941 היטלר פיתח תוכנית להרעבה שיטתית של 30 מיליון אוקראינים, רוסים וסלאבים. ב–2023, נתניהו מוציא לפועל 'תוכנית הרעבה' בעזה!".
בזירה אחרת בשוודיה הרוחות גם סוערות. 700 אנשי תרבות פרסמו עצומה הקוראת להפסקת "האלימות הברוטלית נגד העם בעזה" ולהפסקת "התמיכה הצבאית, הפוליטית והכלכלית לישראל". בעצומה לא היה זכר למתקפת הטרור של חמאס, לקורבנות הישראלים או לחטופים בעזה. גם פעילת הסביבה השוודית הידועה, גרטה תונברג, הביעה בכמה הזדמנויות בימים האחרונים את תמיכתה בפלסטינים ללא כל אזכור של הטרור הפלסטיני והקורבנות הישראלים.
המפגינה יואנה איסטהר-בימן, מול ארמון המלוכה בסטוקהולם, אוקטובר, 2023. צילום: דיויד סטברו
השפעות המלחמה בין ישראל לחמאס ניכרות בשבועות האחרונים גם בכיכרות וברחובות ברחבי שוודיה. מאז פרוץ המלחמה נערכו הפגנות רבות לאות הזדהות עם הפלסטינים וכן כמה הפגנות הזדהות עם ישראל. בערב 7 באוקטובר השתתפו אלפי בני אדם, בהם ילדים ונשים, בהפגנות ברחבי המדינה שכללו מוזיקה, ריקודים ושיירות של מכוניות שצפרו לאות תמיכה במתקפת חמאס. בשלושת השבועות שחלפו מאז נערכו הפגנות סוערות יותר ורבות משתתפים ביחס לעבר. במהלך ההפגנות הפרו־פלסטיניות נשמעו האשמות שישראל מבצעת רצח עם וטיהור אתני ברצועת עזה, וכן קריאה למחיקת ישראל מהמפה. "מהים ועד הנהר, פלסטין תהיה חופשית", קראו המפגינים בשוודיה וקריאה נוספת שהפכה יותר ויותר רווחת בהפגנות היא בעד "אינתיפאדה".
הפגנה פרו-פלסטינית בסטוקהולם, אוקטובר 2023, צילום: Hugh Gordon
ארגון איסלאמי קיצוני מאחורי מחאה פרו־פלסטינית
אחת ההפגנות הפרו־פלסטיניות אורגנה על ידי ארגון "חיזב אל־תחריר", ארגון איסלאמי קיצוני שתומך בהקמת חליפות איסלאמית והחלת חוקי שריעה ושיש לו סניף קטן בשוודיה. במדינות רבות בעולם הוצא הארגון מחוץ לחוק, אבל בשוודיה הוא קיבל אישור לערוך הפגנה שבה נשמעו קריאות להקים חליפות איסלאמית מאוזבקיסטאן ועד מרוקו, לצאת למלחמה בין האיסלאם לשאר העולם, ולשחרר בכוח צבאי את "פלסטין כולה".
רוב ההפגנות שנערכו בשוודיה מאז פרוץ המלחמה אורגנו על ידי ארגונים מקומיים שתומכים בפלסטינים. בהפגנה אחת שנערכה בסטוקהולם השתתפו חברי "תנועת ההתנגדות הנורדית" (NMR), ארגון ניאו־נאצי מוכר עם כמה מאות חברים, וחברי "הנוער הקומוניסטי המהפכני" (RKU), ארגון הטוען שיש לפלסטינים זכות "להילחם בכל אמצעי בכוח הכובש כדי לשחרר את אדמתם". ארגון RKU גם מתאר את מתקפת 7 באוקטובר כמהלך לשחרור מהכלא הגדול שהוא רצועת עזה, ש"תפס את הציונים במיטתם".
שתי התנועות, הניאו־נאצית והמרקסיסטית־לניניסטית, הביעו תמיכה בסיסמה הפלסטינית "רסקו את הציונות". בהפגנה אחרת שנערכה בכיכר המרכזית של סטוקהולם השתתפו יותר מ–5,000 בני אדם. הנואמים בהפגנה, חלקם פלסטינים וחלקם אנשי שמאל שוודים, קראו ל"אינתיפאדה עד הניצחון" כשהם מניפים דגלי פלסטין, תמונות זוועה מעזה וכרזות נגד הממשלה השוודית התומכת בישראל. באף אחד מהנאומים שנשמעו בהפגנות הפרו־פלסטיניות לא הוזכרה מתקפת חמאס בישראל שבה נהרגו כ–1,300 בני אדם.
מפגיני הנוער המהפכני הקומוניסטי, RKU (למעלה), תנועת ההתנגדות הנורדית, NMR (באמצע) וחיזב אל-תחריר (למטה). סטוקהולם, אוקטובר 2023. צילום: דיויד סטברו.
מיקאיל יוקסיל, מנהיג מפלגת "נואנס" — שמגדירה את עצמה כמייצגת מיעוטים בשוודיה עם דגש על אוכלוסיות מהגרים — עדכן בחשבון הטוויטר שלו שגם הוא היה בין ההמונים בהפגנה פרו־פלסטינית בסטוקהולם. יוקסיל נולד בטורקיה ומתגורר כיום בסטוקהולם. בעבר הוא היה חבר מפלגת המרכז השוודית, אך הוצא משורותיה בגלל קשריו עם התנועה הלאומנית האיסלאמית "הזאבים האפורים". ב–7 באוקטובר הוא פרסם הודעה הקוראת להסיר את חמאס מרשימת ארגוני הטרור. לשאלת "הארץ" בנוגע לקריאתו, ענה יוקסיל: "אם חמאס נחשב כארגון טרור, לא ניתן לקיים איתו דיאלוג ולהגיע להסדר. כל עוד הם נחשבים טרוריסטים, אנחנו מבדלים אותם וגורמים לרדיקליזציה. אנחנו בעד לדבר איתם כדי להגיע להסדר". יוקסיל הוסיף ש"זה לא סוד שאנחנו מפלגה פרו־פלסטינית. ישראל מוכרת על ידי האו"ם ככוח כובש שמבצע פשעי מלחמה וכמדינת אפרטהייד. צריך לעצור את ישראל ולהביא את נתניהו למשפט בבית הדין הפלילי הבינלאומי".
כאשר נשאל יוקסיל על הפשעים שביצע חמאס, הוא השיב כי "לעם נכבש יש זכות להשתמש בכוח צבאי. אלימות נגד אזרחים איננה מותרת לאף אחד מהצדדים. צריך שכולם יניחו את הנשק ולא יכוונו אותו נגד אזרחים כדי למצוא פתרון לסכסוך".
יוקסיל גינה בשיחה עם "הארץ" את המתקפה על אזרחים ב–7 באוקטובר וגם את "התקיפות הישראליות הנמשכות בעזה". בעניין זה הוא חריג מאוד. אף ארגון מוסלמי בשוודיה לא גינה את מתקפת הטרור של חמאס, כולל ארגונים ששיתפו בעבר פעולה עם הקהילות היהודיות וארגונים יהודיים בשוודיה. אחד ממשתתפי ההפגנות הפרו־פלסטיניות, המנהיג המוסלמי המוכר ראשיד מוסא, אף כתב מאמר ציני ביומון הנפוץ "אקספרסן" בנושא הגינויים. "אני, ראשיד מוסא, כדובר של 1.3 מיליארד אנשים ברחבי העולם" הוא כתב, "מגנה ליתר ביטחון את החמאס, מגנה חומוס, מגנה את חסן ואת המרבי (קבוצת כדורגל שוודית, ד"ס)".
מפגיניפ פרו-פלסטינים מול הפרלמנט השוודי בסטוקהולם. צילום: Hugh Gordon
מגנוס רנסטורפ, אחד המומחים המובילים בשוודיה לג'יהאד הסלפי, ארגוני טרור וארגונים רדיקליים הפועלים בשוודיה, מודאג מהאפשרות שהתקריות בבתי הספר ובמקומות העבודה, וכן הקריאות האנטישמיות בהפגנות יגלשו לפסים אלימים נגד יהודים במדינה. רנסטורפ, מרצה ויועץ אסטרטגי באוניברסיטה השוודית לביטחון, אמר ל"הארץ" שיש כיום שני משברים מקבילים שמשפיעים על הביטחון בשוודיה. "המשבר הראשון קשור לשריפות ספרי קוראן ולקמפיין שקרי בנוגע לחטיפתם לכאורה של ילדים מוסלמים על ידי שירותי הרווחה בשוודיה. המשבר הזה שם את שוודיה על הכוונת של ארגונים כמו אל–קאעידה, דאעש וא–שבאב", אמר רנסטורפ. "המשבר השני הוא הסכסוך בין ישראל לחמאס". לדברי המומחה, שירות הביטחון החשאי של שוודיה פרסם ב–2017 שבמדינה שוהים כ–2,000 פעילי ג'יהאד סלפי שבהחלט מהווים פוטנציאל לפעילות אלימה בערים רבות.
איפה הרשויות?
בערים השוודיות מאלמו והלסינבורג מתגוררת אוכלוסייה פלסטינית גדולה שכוללת משפחות שכמה מבניהן הורשעו בפעילות טרור בגרמניה. במאלמו, עיר שנבנה בה לפני כמה שנים המסגד הגדול ביותר בסקנדינביה בעלות מיליוני אירו במימון קטאר, פועלים גם ארגוני חברה אזרחית כמו "קבוצת 194". מדובר בארגון חברתי שוודי-פלסטיני שעל אף שזכה לתקצוב עירוני פרסם התבטאויות אנטישמיות ותומכות טרור ברשתות חברתיות והיה קשור לחזית העממית לשחרור פלסטין, ארגון טרור שלוחמיו הצטרפו למתקפת 7 באוקטובר בישראל.
לאחרונה נחשף שמפלגת השמאל השוודית העבירה כספי משלמי מסים לפרויקט הקשור לחזית העממית דרך ארגון של מפלגת השמאל בדנמרק. במאי האחרון נערך במאלמו כנס פלסטיני–אירופי גדול בהשתתפות אמין אבו-ראשיד, מנהיג פלסטיני-הולנדי המזוהה עם חמאס. מפלגת השמאל השוודית אמנם ביטלה את השתתפותה בכנס כשנודע שאבו-ראשיד יהיה בו, אבל חבר במפלגה הסוציאל-דמוקרטית, ג'מאל אל-חאג', השתתף בו אף שהנהגת מפלגתו אסרה עליו לעשות זאת. אל–חאג' מכהן כחבר פרלמנט ויש הטוענים שהוא לא הוצא משורות המפלגה בגלל הבייס הפוליטי הגדול שלו.
לפי רנסטורפ, ארגון בשם Die Wahre Religion ("הדת האמיתית") שהוצא מחוץ לחוק בגרמניה, בין השאר משום שאנשים שהיו קשורים אליו התנדבו לדאעש, פעל בחופשיות כארגון שוודי לגיטימי בפרויקט חינוכי של קריאת קוראן. כמו כן, פעיל שוודי בשם אחמד קאדאן שגייס כסף עבור דאעש וג'בהת פתח א-שאם (לשעבר ג'בהת א-נוסרה) נידון לשישה חודשי מאסר. אף שהוא נעצר בעבר נראה שההרתעה השוודית לא הייתה יעילה לגביו. ב-7 באוקטובר הוא פרסם פוסט ברשת חברתית ובו סרטון של ישראלים בורחים מירי אנשי חמאס ולצדו ציטוט מהקוראן שבו נאמר "אמלא את לבבות הכופרים בפחד".
בשוודיה גם פועל סניף של ארגון הסיוע ההומניטרי Islamic Relief שנוסד בשנות ה-80 באנגליה ונהנה מתמיכה כספית גדולה של המדינה. כמה ממשלות בעולם, בהן ישראל, טוענות שהארגון קשור לתנועת "האחים המוסלמים". רנסטורפ הסביר ששוודיה נחשבת למרכז חשוב של Islamic Relief ולכן גם של "האחים המוסלמים" באירופה. למרות אזהרות רנסטורפ ואחרים במשך שנים, יש הטוענים שהרשויות בשוודיה והציבור הכללי עדיין לא מכירים בחומרת המצב — שכסף שוודי מוצא את דרכו למימון טרור, שכסף מהמזרח התיכון מושקע במערכות המסכנות את שוודיה, ושחוקי המדינה מתירים לקיים פעילויות ציבוריות המערערות את היציבות ורשויות הביטחון.
בתשובה לשאלת "הארץ" סירבה המשטרה החשאית השוודית לתת הערכה לגבי המספר העדכני של פעילים וארגונים ג'יהאדיסטיים בשוודיה. בתשובה לשאלות על ארגונים ספציפיים שפועלים במדינה ענה דובר מטעם הארגון ש"שירות הביטחון השוודי לא נכנס לפרטים המתארים את הפעילות המבצעית שלו. אנו עוקבים אחר קיצונים אלימים ומעריכים את האיום למניעת פעולות טרור ופעילויות מאיימות אחרות שמאיימות על הביטחון. אנו עוקבים אחרי אנשים פרטיים ולא מכוונים לארגונים".
בתשובה לשאלות שנשלחו אליה בנוגע להגנת מוסדות יהודיים בסטוקהולם, משטרת סטוקהולם השיבה: "אנחנו לא מפרסמים באילו אמצעי אבטחה אנחנו משתמשים, אם ומתי אנחנו מיישמים אותם, ובאיזה אופן". שר המשפטים השוודי, גונאר סטרומר, האחראי על המשטרה, מערכת התביעה ובתי-המשפט, לא נעתר לבקשת "הארץ" לראיין אותו.
ארגון "חיזב אל-תחריר" בשוודיה וקואליציית הארגונים הפלסטיניים השוודיים "הקבוצות הפלסטיניות" לא ענו לפניית "הארץ" להגיב לכתבה. גם פעילת האקלים תונברג לא הביעה התלהבות לדבר עם "הארץ" בנושא זה וכאשר הוצע לה לקיים ראיון שבו תוכל להבהיר את עמדתה, נמסר מטעמה ש"גרטה לא משתתפת בראיונות בשלב זה".
ראש ממשלת שוודיה הדליק נר בשגרירות ישראל בסטוקהולם, מאות הפגינו בקופנהגן ואלפים בצרפת ובבריטניה. ברחבי היבשת מביעים תמיכה בישראל בעקבות מתקפת חמאס. נשיאת מחוז מדריד: "אני רוצה להביע את תנחומיי והזדהותי עם כאבכם. יש תמונות שלא אצליח למחוק מהראש"
משלוח יוצא דופן הופיע שלשום (שני) מחוץ לגדר שגרירות ישראל בסטוקהולם, בירת שוודיה. 900 ורדים בצבע אדום הונחו במקום על ידי שליח, ללא הודעה מוקדמת ובלי תיאום עם השגרירות.
אולוף אפלטון, מנהל חברת השקעות מסטוקהולם, סיפר ל"הארץ" שכמו כל העולם הנאור, גם הוא נחרד מהרצח של 900 בני אדם חפים מפשע בידי חמאס (המספר שהיה ידוע נכון ליום שני בבוקר, עת הונחו הוורדים). "רצינו להראות שאנחנו עומדים לצד ישראל והיהודים, אז קניתי 18 זרי פרחים של 50 ורדים בכל אחד מהם כדי שיהיו בסך הכול 900", הוא אמר, "אני גם יודע ש-18 מייצג 'חיים' ביהדות".
אפלטון אינו יהודי או ישראלי בעצמו, אך הסביר את המחווה בכך ש"היהודים הם עם מדהים שתורם לאנושות ושלא מגיע לו כל הרוע הזה".
הוא לא היחיד שביקר שם. ראש ממשלת שוודיה אולף קריסטרסון ביקר בשגרירות הישראלית והדליק נר לזכר ההרוגים ביחד עם שגריר ישראל בשוודיה, זיו נבו קולמן. ערב קודם לכן, בכנס תמיכה בבית הכנסת הגדול של סטוקהולם שנצבע בכחול־לבן, הביע קריסטרסון תמיכה בלתי מסויגת בישראל. "עלינו להילחם בטרור ובאנטישמיות בכל העולם החופשי, וגם כאן בשוודיה", הוא אמר, וסיכם "אנחנו אתכם, ממשלת שוודיה עומדת לצדכם, העם השוודי עומד לצדכם".
גילוי תמיכה נוסף ומפתיע בא מקהילת יוצאי איראן בשוודיה, שאחד מארגוניה מתכנן הפגנת הזדהות עם ישראל במרכז סטוקהולם בשבת הקרובה. בהפגנת תמיכה שנערכה היום מטעם הקהילה בעיר בהשתתפות המוני אנשים, הוקמה עמדת זיכרון ארעית ובה תמונות של כמה מקורבנות המתקפה, ושלט שעליו נכתב "העם האיראני עומד לצד העם בישראל".
גם בדנמרק, שכנתה הדרומית של שוודיה, הביעו הזדהות עם ישראל. "האגודה הציונית הדנית והנוער היהודי במדינה ארגנו הפגנת סולידריות בקופנהגן ביום שני בערב", סיפרה יעל פרחי גראבסן, ישראלית שחיה בדנמרק, "ההפגנה נערכה תחת משמר כבד של משטרת קופנהגן ומאבטחים ישראלים, והשתתפו בה כ-500 בני אדם, דנים יהודים, נוצרים ואתאיסטים, ישראלים מכל קצוות המפה הפוליטית ואחרים שהפיצו אור בחשכה שנפלה עלינו".
פרחי גראבסן הוסיפה שבהפגנה נאמו שגריר ישראל בדנמרק דוד עקוב, ראש האגודה הציונית מאקס מאייר, הרב הראשי לדנמרק יאיר מלכיאור ועוד. בה בעת, ראשת ממשלת דנמרק, מדה פרדריקסון, הניחה זר פרחים ליד שגרירות ישראל בבירה ביחד עם השגריר הישראלי.
הפגנה בהשתתפות אלפי בני אדם מתוכננת אחר הצהריים (חמישי) באמסטרדם ביוזמת ארגונים יהודיים וישראליים, ונוצרים למען ישראל. הפגנות רבות נוספות נערכו ועדיין נערכות בכל רחבי אירופה מאז השבת האחרונה.
ראש ממשלת בריטניה: "אין שני צדדים — חמאס טרוריסטים"
היומון הצרפתי לה מונד דיווח אתמול על הפגנות בכל רחבי המדינה. לדברי העיתון, בנוסף ל-16 אלף בני אדם שהביעו הזדהות עם ישראל בבירה פריז, היו הפגנות הזדהות דומות בבורדו, שטרסבורג, ניס, ליל ונאנסי.
בשכונת וסטמינסטר בלונדון נערכה הפגנת תמיכה בישראל בהשתתפות כ-2,000 בני אדם. בהפגנה נאמו בכירים בממשלה ובפרלמנט. באותו הזמן, ראש ממשלת בריטניה רישי סונאק השתתף באירוע בבית כנסת במחוז פינצ'לי שבצפון לונדון. "אין שני צדדים באירועים הללו — חמאס טרוריסטים. אין עניין של איזון. אני עומד לצד ישראל. אנחנו עומדים לצד ישראל, בריטניה עומדת לצד ישראל נגד הטרור הזה — היום, מחר ותמיד".
במדריד, בירת ספרד, היתה שלשום הפגנת תמיכה בישראל מול שגרירות המדינה בעיר, וכן אירוע הזדהות בבית הכנסת המרכזי בעיר. לריסה דרחלר, תושבת מדריד, סיפרה ל"הארץ" שמאות בני אדם השתתפו בשני האירועים. בין הנואמים בהפגנה מול השגרירות היו יצחק בן זקן, ראש הפדרציות היהודיות בספרד, ומרינה לארה, מזכ"לית ארגון הידידות ספרד־ישראל.
באירוע בבית הכנסת נאמה נשיאת מחוז מדריד, איזבל דיאז איוסו. "ישראל היא מדינה אחות של ספרד ואנחנו איתכם", אמרה איוסו, "בתור נציגה של מדריד ובתור ספרדייה, אני רוצה להביע את תנחומיי והזדהותי עם כאבכם. בתור אישה, אני חשה אימה ויש תמונות שלא אצליח למחוק מהראש".
בבודפשט, בירת הונגריה, היתה שלשום בערב עצרת הזדהות ותפילה ביוזמת הארגונים היהודיים בעיר. "האירוע התקיים בפארק ירושלים על גדת הדנובה והשתתפו בו מאות יהודים, הונגרים וישראלים", סיפר ל"הארץ" עופר לביא־בקין, האחראי על הקשר עם הקהילות הישראליות במרכז אירופה בהסתדרות הציונית העולמית. הוא הוסיף שההסתדרות הציונית ארגנה אחרי העצרת אירוע לקהילה הישראלית ולסטודנטים הישראלים הלומדים בעיר. "המפגש היה חשוב", הוסיף לביא־בקין, "הוא כלל שיחה פתוחה ושיתוף ברגשות של כל המשתתפים, בדגש על הסטודנטים, שרבים מחבריהם חזרו לישראל בצו שמונה ואחרים נפגעו או נחטפו במסיבת הטבע שהיתה ליד קיבוץ רעים".
STOCKHOLM – Instead of triggering a historic normalization with yet another Arab country, Israel’s announcement of Foreign Minister Eli Cohen’s meeting with his Libyan counterpart led to political embarrassment in Jerusalem, riots in Tripoli and the Libyan minister fleeing the country for her life. Some people claim that this was the result of opportunistic and amateurish behavior.
But if we divert our gaze from North Africa to Europe, we get suspicious that the problem lies not with the Foreign Ministry’s errors (if this indeed was an error) but with its successes.
Three months before Cohen met with the Libyan minister, he visited Stockholm. This wasn't a routine visit either. Cohen became the first Israeli foreign minister to visit Sweden in over 20 years. The trip lasted only 24 hours and included just a handful of meetings that were kept on a very low profile. Not that anyone expected a red carpet and marching bands, but the two countries held no public events, ceremonies or receptions, and the meeting between Cohen and his Swedish counterpart, Tobias Billström, was kept secret until it was over.
One reason for the uncharacteristic restraint is that the two governments are in an unprecedented situation. Jerusalem is advancing processes that are filling the streets with protesters, not only in Israel but anywhere in the world where a cabinet member visits. The Swedish government, meanwhile, is dependent on the Sweden Democrats party, which started out as a neo-Nazi party that up to 30 years ago was led by skinheads. Now this outfit defines itself as “nationalist and social-conservative,” and on the back of an agreement with parties such as Billström’s Moderate Party, it sets the country’s agenda.
Israel’s traditional policy is to refrain from any contact with such parties, not just because of their Nazi roots but because in recent years leaders and members of the Sweden Democrats and its counterparts across Europe have been disseminating conspiracy theories as well as racist, antisemitic and Islamophobic propaganda. Several of them have been implicated in violent incidents, not exactly the kind of thing Israel wants to be associated with.
But it's not so simple. If, as Cohen claims, he and his Swedish counterpart discussed the strengthening of political, economic and military ties, how could this happen when key positions in Sweden, including the leadership of parliament's foreign affairs and labor market committees, are held by a party that Israel is boycotting? Israel’s Foreign Ministry said that ties with the Sweden Democrats weren't addressed at the meetings in Stockholm. This may be true, but not because the issue is unimportant but because Israel seems to be well on its way to changing its policy in this area. Ties with Italy’s prime minister, despite her neofascist past, are stronger than ever, Hungary is considered an important ally, and Cohen recently instructed Israel’s ambassador in Romania to meet with the far-right AUR party, hitherto boycotted by Israel due to its antisemitic comments and Holocaust denial.
All this has been done to win support for Israel's settlements in the West Bank. Is there a connection between all these events? The answer can be found in another diplomatic visit. A few days after Cohen’s return from Stockholm, two senior members of the Sweden Democrats, Charlie Weimers and Richard Jomshof, landed in Israel. The visit was supposed to remain under the radar, but word got out that these Swedish far-rightists had met with Israeli lawmakers.
The daily Israel Hayom revealed that among them was Likud MK Amit Halevi, who spoke with his guests about suspending Israel’s boycott of their party. They even handed him a document that was passed higher up. Three months later, Halevi helped change Israel’s policy toward the Romanian AUR party. Another Likud member, former lawmaker Michael Kleiner, also met with the two Swedish legislators. Not surprisingly, Kleiner was a guest of the AUR in Bucharest last November.
All this is confusing: While Israel is officially boycotting the Sweden Democrats, politicians from the party are secretly meeting with members of Israel’s ruling party and undermining its official policy. Of course, the policy on Europe's far right should be weighed carefully, and it may be time to change it, but the impression is that what happened in Romania and is happening in Sweden isn't a result of deliberations by Foreign Ministry professionals but is a snap political move.
And so, it seems that as Israelis are caught up in domestic politics, a small number of Likud activists are changing Israel’s foreign policy. Israel’s democratic and liberal allies are being replaced with nationalist movements, including populist and racist ones, in a move that's a European parallel to what Finance Minister Bezalel Smotrich is doing with Israeli-U.S relations. His statements about America’s “preaching” may not have been off the cuff but a reflection of a new policy: exchanging America's traditional bipartisan support and the backing of mainstream forces in Europe for the support of the populist-evangelical camp in the United States and the nationalist-xenophobic wing in Europe.
Beyond the ideological considerations, political and business interests are at play here. In contrast to leaders such as U.S. President Joe Biden and German Chancellor Olaf Scholz, who openly protested Israel's judicial overhaul, Swedish Foreign Minister Billström had nothing to say about it. A country that used to see itself as a “humanitarian superpower” and global peacemaker is remaining silent when it comes to Israel’s democracy. This was probably refreshing for Cohen.
Meanwhile, sales of Israeli weapons to Sweden have spiked during the war in Ukraine and the entry of Sweden and Finland into NATO. The governments in Stockholm and Helsinki, both supported by far-right parties, are much more interested in drones, rocket launchers and cyberwarfare than human rights, settlements and judicial overhauls. Even if parts of the Israeli left don't consider this a problem, we should recognize a corollary of this new approach: Israel’s new partners won't save Israel from itself. They are part of governments that are morally blind, deaf and mute.
Maybe the Libyan incident was no mistake. Instead of pursuing a policy of building bridges to Arab states – a way of avoiding the Palestinian issue – Israel is adopting a new international stance and seeking support based on arms deals, natural gas and its cyber prowess, not shared values. This seems logical, because what common values are there anyway? Human rights? Peace? Social justice? That stuff is so '90s.
It’s still not clear if and when Billström will visit Israel, but when this happens, we can be sure that the Israeli-Palestinian conflict and the dangers to Israeli (and Swedish) democracy won't be on the agenda. Instead, when the ministers finish talking business, they can always talk about the weather, the Eurovision Song Contest and the pros and cons in the battle of Swedish meatballs vs. falafel.
עיתוי ההודעה הישראלית על פגישת שר החוץ אלי כהן ומקבילתו הלובית הביא לכך שבמקום נורמליזציה היסטורית עם מדינה ערבית, ירושלים נקלעה למבוכה דיפלומטית, טריפולי התמלאה בהפרות סדר והשרה הלובית פוטרה. יש הטוענים שזו תוצאה של חובבנות ואופורטוניזם, אבל הסטת המבט מאפריקה לאירופה, מעלה חשד שהבעיה איננה טעויותיו של משרד החוץ (אם אכן היתה זו טעות) אלא דווקא הצלחותיו.
שלושה חודשים לפני שנפגש עם השרה הלובית, ביקר השר כהן בסטוקהולם. גם זה לא היה אירוע שגרתי. כהן הוא שר החוץ הישראלי הראשון המבקר בשוודיה מזה למעלה מ–20 שנה, ולמרות זאת הביקור נמשך רק 24 שעות וכלל מעט פגישות שהתקיימו בפרופיל נמוך. לא שמישהו ציפה לשטיח אדום ומצעדים חגיגיים, אבל שתי המדינות לא קיימו אירועים פומביים, טקסים או קבלות פנים, ועצם קיום הפגישה של כהן עם עמיתו השוודי, טוביאס בילסטרום, נשמר בסוד עד אחרי שהסתיימה.
אחת הסיבות לאיפוק הלא אופייני הזה היא, ששתי הממשלות נמצאות במצב תקדימי. הישראלית מקדמת תהליכים הממלאים את הרחובות במפגינים — לא רק בישראל אלא בכל מקום בעולם אליו מגיעים שריה. ממשלת שוודיה לעומתה, תלויה במפלגת "השוודים־הדמוקרטים" שהחלה את דרכה כתנועת ימין קיצונית וניאו־נאצית והונהגה עד לפני 30 שנה בידי גלוחי־ראש. היום המפלגה מגדירה את עצמה כ"לאומית ושמרנית", וכתוצאה מהסכם שחתמה עם מפלגות כמו "המתונים" של השר בילסטרום, היא קובעת את סדר היום במדינה.
המדיניות המסורתית של ישראל היא להימנע ממגעים עם מפלגות מסוג זה, לא רק בגלל השורשים הנאציים שלהן, אלא גם בגלל שבשנים האחרונות חברי ובכירי המפלגה השוודית ודומיה ביבשת נתפסו כשהם מפיצים תיאוריות קונספירציה ותעמולה גזענית, אנטישמית ואיסלאמופובית. חלקם אף היו מעורבים בתקריות אלימות. לא בדיוק סוג הדברים שישראל רוצה להיות מזוהה איתם.
אבל הדברים אינם פשוטים. אם, כפי שטען כהן, הוא דיבר עם עמיתו השוודי על חיזוק הקשרים הפוליטיים, הכלכליים והביטחוניים, כיצד כל זה יכול היה לקרות כאשר תפקידי מפתח בשוודיה, כולל ראשות וועדות החוץ והעסקים של הפרלמנט, נתונים בידי מפלגה שישראל מחרימה?
משרד החוץ הישראלי טען שסוגיית הקשרים עם מפלגת השוודים־הדמוקרטים לא נדונה בפגישות בסטוקהולם. ייתכן שזה נכון, אבל לא בגלל שזה לא חשוב, אלא בגלל שנראה כי ישראל כבר נמצאת עמוק בתוך תהליך של שינוי מדיניות בנושא. הקשרים עם ראשת ממשלת איטליה בעלת העבר הניאו־פשיסטי חזקים מתמיד, הונגריה נחשבת לבעלת ברית חשובה ולאחרונה, שר החוץ כהן אף הורה לשגריר ברומניה להיפגש עם מפלגת הימין הקיצוני ה־AUR המוחרמת בישראל בגלל הצהרות אנטישמיות והכחשת שואה. כל זאת תמורת תמיכה בהתנחלויות. האם יש קשר בין הדברים?
את התשובה ניתן למצוא בביקור דיפלומטי נוסף: כמה ימים לאחר שכהן שב מסטוקהולם, נחתו בנתב"ג שני בכירי השוודים־הדמוקרטים — צ'רלי ווימרש וריקארד יומשוף. הביקור תוכנן מתחת לרדאר, אך במהלכו נחשף שאנשי הימין הקיצוני השוודים נפגשו עם חברי כנסת ישראלים. "ישראל היום" אף חשף כי אחד מהם היה איש הליכוד, עמית הלוי, ששוחח עם אורחיו על סיום החרם הישראלי עליהם וקיבל מהם מסמך שהועבר למקבלי ההחלטות בנושא. כעבור שלושה חודשים אותו הלוי היה אחד המעורבים בשינוי מדיניותה של ישראל כלפי מפלגת הימין הקיצוני הרומני. איש ליכוד נוסף, חה"כ לשעבר מיכאל קליינר, פגש גם הוא את המשלחת השוודית. באופן לא מפתיע, קליינר היה אורח של ה־AUR בבוקרשט בנובמבר האחרון.
זו מציאות מבלבלת. בעוד שישראל הרשמית מחרימה את השוודים־הדמוקרטים, הפוליטיקאים המוחרמים פוגשים בחשאי את מפלגת השלטון בישראל וחותרים תחת המדיניות הישראלית הרשמית. מטבע הדברים המדיניות כלפי הימין הקיצוני האירופי צריכה להישקל בצורה רצינית וייתכן גם שהגיע הזמן לשנותה אבל הרושם הוא, שמה שהתרחש ברומניה והמהלך הנרקם בשוודיה אינם תוצאה של דיוני אנשי המקצוע במשרד החוץ, אלא של מחטף פוליטי.
בעוד הציבור הישראלי עסוק במדיניות הפנים של ישראל, מספר קטן של פעילי ליכוד משנים את מדיניות החוץ שלה. בעלות הברית הדמוקרטיות והליברליות מוחלפות בתנועות לאומניות, פופוליסטיות וגזעניות במהלך המהווה מעין מקבילה אירופית למה שעושה השר בצלאל סמוטריץ' כלפי ארצות הברית.
ייתכן שהתבטאויותיו על "הטפות המוסר" האמריקאיות לא היו פליטת פה אלא מימוש מדיניות — החלפת תמיכה דו־מפלגתית אמריקאית בליווי הכוחות המסורתיים באירופה, בתמיכת הצד הפופוליסטי־אוונגליסטי באמריקה והאגף הקסנופובי־לאומני באירופה.
מעבר לשיקולים אידיאולוגיים, יש כאן שיקולים פוליטיים ועסקיים. פוליטית, בניגוד למנהיגים כמו נשיא ארה"ב ג'ו ביידן וקנצלר גרמניה אולף שולץ, שמַחוּ בגלוי על ההפיכה המשפטית בישראל, לשר השוודי בילסטרום לא היה דבר לומר בנושא. המדינה שבעבר ראתה את עצמה כ"מעצמה הומניטרית" ומשכינת שלום עולמית, ממלאת פיה מים בעניין הדמוקרטיה הישראלית. בעבור כהן זה היה בוודאי מרענן.
מהצד העסקי, ישנה עלייה דרמטית במכירות של מערכות נשק ישראליות לשוודיה בעקבות המלחמה באוקראינה והצטרפות שוודיה ופינלנד לנאט"ו. הממשלות בסטוקהולם והלסינקי, שנתמכות על ידי מפלגות ימין קיצוני, מעוניינות שתיהן ברחפנים, משגרי רקטות וסייבר הרבה יותר מאשר בזכויות אדם, התנחלויות והפיכות משטריות.
גם אם חלקים בשמאל הישראלי לא רואים בכך בעיה, יש להכיר בתופעת הלוואי ההכרחית: שותפותיה החדשות של ישראל לא יצילו אותה מעצמה. הן מונהגות על ידי ממשלות שמבחינה מוסרית הן עיוורות, חירשות ואילמות.
אז אולי התקרית הלובית לא היתה טעות. במקום מדיניות של בניית גשרים למדינות ערב, שהיא כשלעצמה דרך להימנע מהנושא הפלסטיני, ישראל הולכת לקראת אוריינטציה בינלאומית חדשה, ומחפשת תמיכה המבוססת על עסקאות נשק, גז טבעי וסייבר ולא על ערכים משותפים. וזה הגיוני בסך הכל כי על אלו ערכים אפשר כבר להתבסס — זכויות אדם? שלום? צדק חברתי? זה הכל כל כך ניינטיז.
עדיין לא ברור אם ומתי השר השוודי בילסטרום יבקר בישראל, אבל כשזה יקרה אפשר להיות בטוחים שהסכסוך הישראלי־פלסטיני והסכנות לדמוקרטיה הישראלית (והשוודית) לא יהיו על הפרק. במקום זאת, כאשר הם מסיימים לעשות עסקים, השרים תמיד יכולים לדבר על מזג האוויר, על האירוויזיון ועל היתרונות והחסרונות של כדורי בשר לעומת פלאפל.
Swedish Police Approve Hebrew Bible-burning Event Near Israeli Embassy in Stockholm
According to reports in Swedish media, local police will allow the event to take place on Saturday, during which the attendees are expected to burn a Hebrew and Christian bible in an attempt to expose Swedish hyprocisy
July 14th
Police in Sweden have approved a request to burn both a Hebrew and a Christian Bible during a protest expected to take place Saturday in front of the Israeli embassy in Stockholm, police in the Swedish capital have confirmed. The request was made by a 32-year-old Swede who claims that his action is a protest against recent events of burning the Quran, which were approved by Swedish authorities and took place in the last few months.
In a statement released on Friday, Israeli Prime Minister Benjamin Netanyahu said that he condemns “in the strongest terms the authorities’ decision in Sweden to permit the burning of a Jewish Bible in front of the Israeli Embassy.” Netanyahu added that “this deeply shameful act undermines the sacredness of the Jewish people’s holiest scriptures.” Israel’s ambassador to Sweden, Ziv Nevo Kulman, condemned the burning of holy books from any religion, saying it’s “an act of hate and disrespect, that has nothing to do with freedom of expression.”
Israeli President Isaac Herzog said he “unequivocally condemn[s] the permission granted in Sweden to burn holy books,” and that he is “heartbroken that the same fate awaits a Jewish Bible.” Herzog added that “permitting the defacement of sacred texts is not an exercise in freedom of expression, it is blatant incitement and an act of pure hate.”
Israeli Foreign Minister Eli Cohen also stated on Friday that “burning a Torah scroll is a hate crime, provocation, and a severe attack on the Jewish people and Jewish tradition,” urging Swedish authorities to “prevent this disgraceful event and not allow the burning of a Torah scroll.” On Friday, the European Jewish Congress (EJC) also issued a condemnation, saying the Swedish authorities shouldn’t allow the event to take place. “Provocative, racist, antisemitic and sickening acts such as these have no place in any civilized society,” EJC president Dr. Ariel Muzicant said.
The Official Council of Swedish Jewish Communities published a statement claiming that “our tragic European history links the burning of Jewish books with pogroms, expulsions, inquisitions and the Holocaust.” The council added that it condemns the abuse of freedom of expression that takes place with the aim of sowing hatred in society. “Burning holy books, be it the Quran, the Torah or the New Testament,” it concluded, “are hateful acts that we perceive as direct threats to the societies that value them. Following the Quran burnings, we support the Muslim community in Sweden, express our gratitude for their strong stance and condemnation, and sincerely hope that this and all other burnings of holy books will stop.”
In a meeting with representatives of religious communities in Sweden, Swedish Prime Minister Ulf Kristersson said: “Sweden is and must be a country where people of different faiths – or no faith – can live together side by side in mutual respect. Let us together fight the hatred in society, which drives people to burn the Quran, the Bible or the Torah, and in places and times that are most offensive. Instead, let’s show each other respect.”
The practice of burning holy books in Sweden started a few years ago as a result of a Danish far right provocateur and politician named Rasmus Paludan. A few of Paludan’s supporters burned the Quran in the southern city of Malmö in 2020, and he himself repeated the act a number of times since then.
Rasmus Paludan in Stockholm, August 2022, photo: David Stavrou
In April 2022, Paludan managed to provoke a violent reaction when criminal elements took advantage of the local communities’ outrage and used the opportunity to set off riots which included setting cars on fire and attacking police in several Swedish towns. In January, Paludan returned to Sweden after he received a permit to burn a Quran in front of the Turkish Embassy in Stockholm. This time the reaction had geopolitical implications. Turkey used the Quran burning in Stockholm as a pretext to continue blocking Sweden’s decision to join NATO.
Things got even worse in June when an Iraqi Christian immigrant burned a Quran just outside a Stockholm Mosque during Eid al-Adha. This led to anti-Sweden protests all over the Arab world. In recent weeks there have been more applications sent to the police requesting approval to hold demonstrations which include burning of holy books. The current case of burning of Jewish and Christian holy scripture is intended as a way of exposing Swedish hypocrisy, claiming the authorities allow burning the Quran in the name of freedom of expression too easily, but many claim the result is that a handful of extremists have managed to drag Sweden down a path which is becoming both dangerous and internationally embracing.
Some Swedes have had enough of this, including some government officials. Jonas Trolle, the head of the Swedish Center for Preventing Violent Extremism, for example, said that it’s time for Sweden to consider certain legal changes. “Sweden needs to be equipped in a turbulent time in Europe,” he wrote in “Expressen” one of Sweden’s daily newspapers, “Today it’s Quran burnings, tomorrow it will be something else. Without a legal change, Sweden risks becoming vulnerable. It’s unreasonable that our laws concerning public order are out of step with our basic laws [concerning freedom of speech]. We must protect both our freedom of expression and our national security.” Trolle also claimed in recent interviews to the Swedish press that Sweden needs a “reality check” in these matters and it can learn from countries like Germany, France and the UK which have managed to legally forbid these kinds of events and still remain democratic.
Earlier this month, a man who identified himself in Swedish media as a refugee from Iraq burned a Quran outside a mosque in central Stockholm – resulting in strong condemnation from several countries. Shortly after, reports surfaced about another individual who had applied for a police permit to burn the Torah outside the Israeli embassy. “I am shocked and horrified by the prospect of the burning of more books in Sweden, be it the Koran [sic], the Torah or any other holy book,” Ambassador Nevo Kulman tweeted in early July.
Man Who Planned Hebrew Bible-burning Event in Stockholm Delivers Speech Against Act Instead
The 32-year-old Swedish citizen, who is Muslim, says his intention was to 'show how wrong it is that people don't respect other religions'
July 15th
STOCKHOLM — A 32-year-old Swede named Ahmad Alush who announced that he intended to burn a Hebrew and Christian Bible on Saturday in front of the Israeli embassy in Stockholm surprised those present and instead gave a speech against the burning of religious books. When he arrived in front of the Israeli embassy in Stockholm at noon holding a large lighter in his hand, he made it clear that he did not intend to use it. "I'm Muslim, we don't burn [books]," he said, adding "I wanted to show how wrong it is that people don't respect other religions."
The man, who lives in the south of Sweden, explained on Friday that he intends to burn a Bible as a protest against an event about three weeks ago in which a Quran was burned before a mosque in Stockholm with police permission. "It deeply saddens me and many others in Sweden and the world who allow the Quran to be burned," he explained. "I know that the Swedes are very good people and that they want to prevent the burning of the Quran and that there is a legal obstacle to doing that."
Ahmad Alush, the man who said he'd burn a Torah book outside the Israeli embassy in Stockholm, photo: David Stavrou
After the Swedish police approved the man's request to burn the Bibles, Israeli Foreign Minister Eli Cohen instructed Israel’s ambassador to Sweden, Ziv Nevo Kulman, "to act in every way in order to prevent this shameful incident." It was also reported that the ministry's political director Aliza Bin Noun spoke with Kulman in Israel "and made clear to him the seriousness with which Israel views the police's approval of damage to the sacred sites of Judaism."
The decision to permit burning of the Bible was met with harsh criticism in Israel, with Prime Minister Benjamin Netanyahu saying he condemns “in the strongest terms the authorities’ decision in Sweden to permit the burning of a Jewish Bible in front of the Israeli Embassy.” Netanyahu added that “this deeply shameful act undermines the sacredness of the Jewish people’s holiest scriptures.” Kulman earlier condemned the burning of holy books from any religion, saying it’s “an act of hate and disrespect, that has nothing to do with freedom of expression.”
Israeli President Isaac Herzog said he “unequivocally condemn[s] the permission granted in Sweden to burn holy books,” and that he is “heartbroken that the same fate awaits a Jewish Bible.” Herzog added that “permitting the defacement of sacred texts is not an exercise in freedom of expression, it is blatant incitement and an act of pure hate.” On Friday, the European Jewish Congress (EJC) also issued a condemnation, saying the Swedish authorities shouldn’t allow the event to take place. “Provocative, racist, antisemitic and sickening acts such as these have no place in any civilized society,” EJC president Dr. Ariel Muzicant said.
In a meeting with representatives of religious communities in Sweden, Swedish Prime Minister Ulf Kristersson said: “Sweden is and must be a country where people of different faiths – or no faith – can live together side by side in mutual respect. Let us together fight the hatred in society, which drives people to burn the Quran, the Bible or the Torah, and in places and times that are most offensive. Instead, let’s show each other respect.”
The practice of burning holy books in Sweden started a few years ago as a result of a Danish far right provocateur and politician named Rasmus Paludan. A few of Paludan’s supporters burned the Quran in the southern city of Malmö in 2020, and he himself repeated the act a number of times since then. In January, Paludan returned to Sweden after he received a permit to burn a Quran in front of the Turkish Embassy in Stockholm. This time the reaction had geopolitical implications. Turkey used the Quran burning in Stockholm as a pretext to continue blocking Sweden’s decision to join NATO.
When an Iraqi Christian immigrant burned a Quran just outside a Stockholm Mosque during Eid al-Adha in June, anti-Sweden protests broke out all over the Arab world. In recent weeks there have been more applications sent to the police requesting approval to hold demonstrations which include burning of holy books. Earlier this month, a man who identified himself in Swedish media as a refugee from Iraq burned a Quran outside a mosque in central Stockholm – resulting in strong condemnation from several countries. Shortly after, reports surfaced about another individual who had applied for a police permit to burn the Torah outside the Israeli embassy. “I am shocked and horrified by the prospect of the burning of more books in Sweden, be it the Koran [sic], the Torah or any other holy book,” Ambassador Nevo Kulman tweeted in early July.
The Torah Wasn’t Burned This Time. But What’s Next?
Are public burnings of the Quran and other holy books inevitable in a country that values free speech? No, according to the co-head of a Jewish-Muslim organization in Sweden, Rabbi Moshe David Hacohen. 'These events are an opportunity for cooperation, because the threat to Muslims and Jews is real,' he says
July 16th
STOCKHOLM – The Swedish capital found itself in the world news this weekend when a Muslim man who had pledged to burn copies of the Torah and Bible in front of the Israeli Embassy instead discarded his lighter and sought to send a message about respecting other religions. The Swede, who was named in the media as Ahmad Alush, went on to explain that he and many other Muslims were saddened by the burning of the Quran in Sweden and that the right to freedom of expression can’t excuse such hate crimes.
The practice of the Quran being publicly burned in Sweden started a few years ago because of a far-right Danish politician called Rasmus Paludan. A few of his supporters burned the sacred book of Islam in the southern city of Malmö in 2020, and he himself has subsequently repeated the act a number of times. In April 2022, he managed to provoke a violent reaction when criminal elements took advantage of the local outrage and started riots, including setting cars alight and attacking police forces in several Swedish towns.
Last January, Paludan returned to Sweden after receiving a permit to burn a Quran in front of the Turkish Embassy in Stockholm. This time, the reaction had geopolitical implications: Turkey used the incident as a pretext to continue blocking Sweden’s efforts to join NATO. Things got even worse last month when an Iraqi Christian immigrant burned a Quran just outside a Stockholm mosque during the Eid al-Adha festival. This prompted not only more Turkish reaction, but also anti-Sweden protests all over the Arab world. And more applications requesting approval to hold public demonstrations to burn the holy books of three major religions (Judaism, Islam and Christianity) were sent to the police in recent weeks.
On Saturday, Alush said he wanted to expose Swedish hypocrisy that permits the Quran to be burned in the name of freedom of expression, but ended up making a wider statement by saying the practice of burning holy books must end.
Dismantling the fear
This point has been made by others, including some Swedish officials. Jonas Trolle, who heads the Swedish Center for Preventing Violent Extremism, has said it’s time for Sweden to consider certain legal changes. He said in recent media interviews that Sweden needs a “reality check” in such matters and that it can learn from countries such as Germany, France and Britain, which have managed to legally ban these kinds of events yet still remain democratic.
Civil society has also joined the discourse over the burning of holy books. The Amanah organization, founded by Imam Salahuddin Barakat and Rabbi Moshe David Hacohen, for instance, has prevented Torah burnings in the past. The group focuses on creating a trusting society while working to combat discrimination, antisemitism and Islamophobia.
“Jewish history is useful in this debate,” Hacohen said in an interview. “It’s clear that the purpose of burning holy books is not to demonstrate an objection to the content of the books; it’s about creating the Other in society – like Nazi propaganda in the 1930s. Burning books is a way of showing certain people that they are not welcome in society, and this leads to legitimizing murder.”
Asked what Amanah does when it learns that someone intends to burn a holy book, Hacohen explained that “the first thing we do is join forces. These events are a good opportunity for real cooperation, because the threat to both Muslims and Jews is real. We try to bring in forces from the Jewish world, the Muslim world, the leaderships of all communities in Sweden, the Nordic countries and Europe, and we try to send a unified message.
“On a more local and practical level, we exert our influence wherever we can behind the scenes – not only in order to prevent the burning of books, but also to prevent antisemitic incidents and Islamophobic behavior such as hate speech online. We work on dismantling the fear and building bridges in various ways. We created a digital project for Swedish schools, funded by the Swedish government, which helps young people understand what it’s like to be a Muslim or a Jew in Sweden. We also created a Jewish-Muslim madrassa [school] for adults, in order to deepen the knowledge about the two religions, understand the similarities, and see beyond the black and white way of seeing reality.” Hacohen noted that the imam of Stockholm's main mosque spoke on Friday against the burning of all holy books, and added that Muslims should not act against Jews who are their partners in the struggle against Quran burnings.
Sweden's unique interface
As for why Sweden has seemingly become an epicenter of book-burning controversies, Hacohen believes it is because the country has a unique interface where religion and social freedom meet. “The limits of democracy are stretched as they meet different cultural and religious values such as those brought by immigrants who arrive to a very different culture than they came from,” he said. “This friction triggers a debate about limits on freedom of speech and limits on behavior in the public arena when it comes to hate and racism. In Sweden, freedom of expression is a value above almost all others, and limiting it because of the danger of hate crimes is seen by many Swedes as a threat to their basic values.”
Hacohen referred to Jewish tradition when asked if Swedish exaltation of freedom of expression makes such incidents inevitable. “Amanah was invited to a panel discussion at the law faculty in Lund University. The participants were a law professor, the archbishop of the Church of Sweden and us, Imam Barakat and myself. When asked about the freedom of expression in Judaism, I replied that the notion of freedom is very personal, it’s about how one relates to choices. But when it comes to social laws and the relationship to others, the word ‘responsibility’ is used. We have rules regarding responsibility to others and the society we live in. It’s about responsibility rather than freedom. Perhaps this distinction can help direct us toward a true cohesive society where we care for one another and have a trusted shared space.”
The rabbi also highlighted recent comments by the Vatican and the World Jewish Congress. Pope Francis told United Arab Emirates daily Al-Ittihad that any book considered sacred by its people must be respected out of respect for its believers. “Freedom of expression must never be used as an excuse to despise others, and allowing this must be rejected and condemned,” the pope was quoted as saying.
WJC President Ronald Lauder, meanwhile, reacted to the recent incidents in Sweden by calling the burning of the Quran a “heinous act,” expressing solidarity with “our Muslim brothers and sisters.” On Friday, he said that “the burning of our sacred texts ostracizes and hurts the Swedish Jewish community as well as all those who value pluralism and multiculturalism. Books should be read and cherished, not set ablaze.”
Quran Burnings and Terror Threats: Israel Warns Citizens to Avoid Crowds – in Sweden
As Sweden raises its terrorism alert to its second-highest level, Prime Minister Ulf Kristersson warns of potential revenge attacks for recent public burnings of the Quran – from Lebanon's Hezbollah, Al-Shabab in Somalia and Al-Qaida
August 21st
STOCKHOLM – The Swedish Security Service on Thursday raised the country's terrorist-threat level to its second-highest rung, a step last taken in 2016 when Europe was wracked by terror attacks. The move follows a spate of Quran burnings by protesters in Sweden, angering the Muslim world and triggering assaults on Swedish consulates and embassies in Baghdad, Beirut and Izmir, Turkey. The threat level will now be a 4 in a five-rung scale.
“There are also several examples of terrorist groups that have urged their sympathizers around the world to take revenge for the Quran burnings that have taken place in Sweden. Among them are Hezbollah in Lebanon, al-Shabab in Somalia and Al-Qaida,” Prime Minister Ulf Kristersson told a press conference Wednesday.
At the news conference, officials said the authorities had thwarted terrorist attempts and made arrests. Sweden's security agencies were cooperating with each other and their foreign counterparts, Kristersson added. Meanwhile, Britain and the United States have warned their citizens to stay vigilant in public places and tourist sites in Sweden. Even the National Security Council in Jerusalem has asked Israelis to “try their best to avoid crowded places and public institutions at the present time.” British officials have said there is a chance that terrorists will attempt to strike in Sweden, adding that the Swedish security agencies had already prevented attacks on Swedish citizens.
Burning holy books as a political provocation is nothing new to this Scandinavian country. For years now, far-right Danish politician Rasmus Paludan has been burning Qurans to express opposition to immigration to Sweden and neighboring Denmark, and in a bid to goad immigrant communities. In April 2022, provoked by Paludan, criminal elements took advantage of Muslim citizens' wrath and sparked riots in Swedish cities that included the torching of cars and attacks on the police. In January this year, Paludan returned to Sweden after receiving permission to burn a Quran in front of the Turkish Embassy in Stockholm. This time there were geopolitical repercussions: Turkey used the event as one of its reasons to block Sweden's entry into NATO.
The situation worsened in June when Salwan Momika, an Iraqi Christian, burned a Quran outside a mosque in Stockholm during the Eid al-Adha holiday. This time, the Turkish protests were joined by anti-Swedish demonstrations around the world. This wasn't the only Quran-burning by Momika, an anti-Muslim activist and asylum seeker who has been in Sweden since 2018. He has burned a Quran outside parliament, and on Friday, a day after the raising of the threat level, he burned the book outside the Iranian Embassy. Similar incidents have occurred in Denmark. In recent weeks, further requests for approval to burn holy books have been submitted to the Swedish police, with torchings of the New Testament and the Hebrew Bible also being prepared.
Sweden has absolute freedom of speech; it has no law preventing the burning of holy books. Meanwhile, the country’s legislation on hate crimes and public disturbances doesn’t allow the police to prevent book burnings, except in extraordinary circumstances. But many in Sweden argue that the country is paying too high a price for this policy. The freedom to burn holy books is letting a handful of extremists – whose views or actions are very unpopular around the country – drag Sweden into severe international crises while worsening the security situation.
At the press conference, Justice Minister Gunnar Strömmer said that new legislation to fight terror groups is now in place while new policies have been crafted to prevent terrorists from entering the country in the first place. Sweden's police chiefs added that the security services were following suspects' online activities, gathering intelligence on radicals and preparing the rescue and security services for a rapid response to all scenarios. The head of the Swedish Security Service, Charlotte von Essen, added that the threat to Sweden may carry on for a long time.
She said the threat stems largely from Islamic extremists, while the spread of fake news, disinformation and rumors about Sweden – mainly portraying it as an anti-Muslim country – worsens the situation. The authorities are also monitoring intimidation from the far right and security threats in the entire region, against the backdrop of Russia's war on Ukraine and the Swedes' subsequent request to join NATO.
The threats in Sweden cast a shadow over Stockholm’s annual end-of-summer culture festival, which ended Sunday. For many Swedes, the mid-August event marks the last week of the summer vacation, after which it's back to work and school.
A police Car at Stockholm's Culture Festival. Photo: David Stavrou
Since its inception nearly two decades ago, the festival has been a huge attraction both for Stockholmers and tourists. For five days, stages throughout the city center host dance, music, circus and theater performances, all for free. Long lines stretch around dozens of food and drink stands, and more than a million visitors and hundreds of workers fill central Stockholm's streets, squares and bridges.
This year's installment went by without incident. Despite the warnings, there were no metal detectors, no one checking bags at the entrance, and no tense atmosphere at all. Maybe the reason is that instead of the rainy weather of the first half of August, the sun shined on Stockholm. Maybe it's just that the Swedish approach to terror threats, at least for now, is the same as the Swedish approach in general: faith in the authorities and security forces – and a cautious pragmatism. “We must live our lives as normal,” Kristersson said. “We stand behind our democratic values. We are defending ourselves, but we still stand behind our way of life.”
המשטרה בשוודיה אישרה הפגנה מול שגרירות ישראל שמתוכננת בה שריפת תנ"ך
14 ביולי, עם יהונתן ליס
ההפגנה צפויה להיערך מחר, לאחר שבחודש שעבר אישרה המשטרה במדינה הפגנה מול מסגד שבו הוצת ספר קוראן. נתניהו והרצוג גינו. שר התפוצות שיקלי: משרד החוץ השוודי הבהיר כי אין מניעה חוקית לשרוף את הספר
משטרת שוודיה אישרה בקשה לקיים הפגנה מחר (שבת) מול שגרירות ישראל בסטוקהולם, שבה מתוכננת שריפת ספר תנ"ך. ממשרד החוץ נמסר כי השר אלי כהן הנחה את השגריר בשוודיה זיו נבו-קולמן ואת המשרד "לפעול בכל דרך על מנת למנוע את האירוע המביש הזה". עוד נמסר כי ראשת המערך המדיני-אסטרטגי במשרד עליזה בן נון שוחחה עם השגריר השוודי בישראל "והבהירה לו את החומרה בה ישראל רואה את אישור המשטרה לפגיעה בקודשי היהדות".
ראש הממשלה בנימין נתניהו מסר כי הוא "מגנה בתוקף את החלטת הרשויות בשוודיה לאפשר שריפת ספר תנ"ך מול שגרירות ישראל במדינה", וכי "ישראל רואה בחומרה רבה את ההחלטה המבישה הזאת שפוגעת בקודש הקודשים של העם היהודי. יש לכבד את הספרים המקודשים לכל הדתות". גם הנשיא יצחק הרצוג גינה את הכוונה לשרוף ספר תנ"ך בהפגנה. "גיניתי את שריפת הקוראן המקודש למוסלמים בכל העולם, שהתרחשה בשוודיה, ולבי נחרד כעת מהכוונה לשרוף שם את התנ״ך – ספר הספרים הנצחי של העם היהודי", מסר והוסיף כי "זו הסתה בוטה ומעשה של שנאה".
את הבקשה להפגין הגיש גבר בן 32 מדרום שוודיה, שהסביר כי הוא מעוניין לשרוף ספר תנ"ך כתגובה למקרה מלפני כשלושה שבועות שבו אישרה המשטרה השוודית לשרוף עותק של הקוראן מול מסגד בבירה. שר התפוצות עמיחי שיקלי כתב כי ישראל פנתה השבוע בנושא למשרד החוץ השוודי, וזה הבהיר כי אין מניעה חוקית לפעולה כזו בשוודיה. לפי שיקלי, משרדו גם פנה לראש הממשלה השוודי אולף קריסטרסון כדי שימנע את שריפת ספר התנ"ך. לדבריו משרד החוץ השוודי "הביע שאט נפש מהאירוע", אך הסביר בתגובתו כי מי שיכולות למנוע פעולה כזו הן רשויות אכיפת החוק במדינה. "אנו פועלים כעת בערוצים נוספים במטרה להביא לביטול האירוע הבזוי הנ"ל", כתב השר.
בפגישה שקיים השבוע עם נציגי קהילות דתיות בשוודיה, אמר קריסטרסון כי שוודיה היא "מדינה שבה אנשים מדתות שונות, או ללא אמונה, יכולים לחיות יחד זה לצד זה בכבוד הדדי – וחייבת להיות כזו". הוא קרא "להילחם יחד בשנאה, שמניעה אנשים לשרוף את הקוראן, התנ"ך או התורה".
השגריר בשוודיה נבו-קולמן פרסם היום הודעה שבה גינה הצתת ספרי קודש של כל דת שהיא, ואמר כי "זהו מעשה של שנאה וחוסר כבוד, שאין דבר בינו לבין חופש הביטוי". בהצהרה שפרסמה מועצת הקהילות היהודיות בשוודיה, נמסר כי המועצה מגנה את ניצולו לרעה של חופש הביטוי במטרה לזרוע שנאה בחברה. "ההיסטוריה האירופית הטרגית שלנו קושרת בין שריפת ספרים יהודיים לפוגרומים, גירוש, אינקוויזיציה ושואה", מסרה. "שריפות של ספרי קודש, בין אם זה הקוראן, התורה או הברית החדשה, הן מעשה של שנאה ומהוות איום ישיר על הקהילות שעבורן הספרים האלה בעלי ערך".
הקונגרס היהודי האירופי גינה בחריפות את הרשויות בשוודיה על החלטתן לאפשר את שריפת ספר התנ"ך, כמו גם את הצתתם של ספרי קודש אחרים בהפגנות קודמות. מהקונגרס נמסר כי "ביזוי של רגשות דתיים ורגישויות תרבותיות מהווה מסר ברור ביותר כי מיעוטים אינם מקובלים ואינם מכובדים". הרב הראשי לישראל דוד לאו פנה במכתב לראש ממשלת שוודיה קריסטרסון וקרא לו לפעול נגד הכוונה לשרוף את הספר.
בחודש שעבר אישרה המשטרה לפליט עיראקי, שנמלט לפני כמה שנים לשוודיה, לשרוף עותק של הקוראן. הפליט, סלוואן מומיקה, אמר על כך: "זו דמוקרטיה. היא בסכנה אם הם יאמרו לנו שאנחנו לא יכולים לעשות זאת". בעבר דחתה המשטרה במדינה בקשות לעריכת הפגנות נגד הקוראן, אך החלטותיה נפסלו על ידי בתי המשפט, בנימוק כי הן פוגעות בזכות לחופש הביטוי. מוקדם יותר השנה הוגשו שתי בקשות למשטרת שוודיה לקבלת אישור להצתת ספרי תורה מחוץ לשגרירות הישראלית. המבקשים היו אזרחי המדינה שהיגרו אליה ממצרים, אשר נסוגו מבקשותיהם בשל לחץ שהופעל עליהם מצד הקהילה המוסלמית המקומית.
הפרקטיקה של שריפת ספרי קודש בשוודיה החלה לפני מספר שנים בעקבות פוליטיקאי דני מהימין הקיצוני בשם רסמוס פאלודן. כמה מתומדיו שרפו את הקוראן בעיר מאלמו שבדרום שוודיה, והוא עצמו חזר על המעשה כמה פעמים מאז. בינואר חזר פאלודאן לשוודיה לאחר שקיבל אישור לשרוף ספר קוראן מול שגרירות טורקיה בסטוקהולם. הפעם היו לכך השלכות גיאו-פוליטיות – טורקיה השתמשה בשריפת הקוראן כעילה להמשיך ולבלום את שוודיה מהצטרפות לברית נאט"ו. בחודש שעבר, עיראקי נוצרי שרף ספר קוראן מחוץ למסגד בעת חג הקורבן, ובעקבות זאת פרצו מחאות אנטי-שוודיות ברחבי העולם הערבי. בשבועות האחרונים נשלחו פניות נוספות למשטרת שוודיה בבקשה לאשר לקיים הפגנות הכוללות שריפת ספרי קודש.
ראסמוס פלודאן במהלך שריפת ספר קוראן, אוגוסט 2022, צילום: דיויד סטברו
לחלק מהשוודים נמאס מהנוהג המדובר. אחד מהם הוא יונאס טרולה, ראש "המרכז השוודי למניעת קיצוניות אלימה". במאמר באחד העיתונים היומיים במדינה הוא כתב כי "ללא שינוי בחוק, שוודיה עלולה להפוך לפגיעה". לדבריו, שוודיה יכולה ללמוד ממדינות כמו גרמניה, צרפת ובריטניה שהצליחו לאסור על אירועים מסוג זה ולהישאר דמוקרטיות.
השוודי שאיים לשרוף תנ"ך מול שגרירות ישראל הסתפק בנאום נגד מעשים כאלה
15 ביולי
הגבר קיבל אתמול את אישור המשטרה המקומית לקיים את המחאה הכוללת את שריפת הספר – מהלך שעורר ביקורת גדולה גם בישראל. "רציתי להראות עד כמה זה לא בסדר שאנשים לא מכבדים דתות אחרות", הוא הסביר
אזרח שוודיה בן 32 שהודיע כי בכוונתו לשרוף היום (שבת) ספר תנ"ך מול שגרירות ישראל במדינה הפתיע את הנוכחים במקום ונשא נאום נגד שריפת ספרי דת. הגבר קיבל אתמול את אישור המשטרה המקומית לקיים את המחאה הכוללת את שריפת הספר – מהלך שעורר ביקורת גדולה גם בישראל.
ואולם, כשהגיע הגבר היום בשעות הצהריים אל מול השגרירות הישראלית בסטוקהולם כשהוא אוחז מצית גדולה בידו, הוא הבהיר כי הוא אינו זקוק לה. "אני מוסלמי, אנחנו לא שורפים", אמר והוסיף: "רציתי להראות עד כמה זה לא בסדר שאנשים לא מכבדים דתות אחרות". הגבר, שמתגורר בדרום שוודיה, הסביר אתמול כי הוא מעוניין לשרוף ספר תנ"ך כתגובה למקרה מלפני כשלושה שבועות שבו אישרה המשטרה השוודית לשרוף עותק של הקוראן מול מסגד בבירה. "זה מעציב מאוד אותי ורבים אחרים בשוודיה ובעולם שמאפשרים לשרוף את הקוראן", הסביר היום. "אני יודע שהשוודים הם אנשים טובים מאוד ושהם רוצים למנוע את שריפת הקוראן ושיש בעיה חוקית לעשות את זה".
בעקבות האישור שהעניקה המשטרה המקומית למעשה, הודיע אתמול משרד החוץ כי השר אלי כהן הנחה את השגריר בשוודיה זיו נבו-קולמן ואת המשרד "לפעול בכל דרך על מנת למנוע את האירוע המביש הזה". עוד נמסר כי ראשת המערך המדיני-אסטרטגי במשרד עליזה בן נון שוחחה עם השגריר השוודי בישראל "והבהירה לו את החומרה בה ישראל רואה את אישור המשטרה לפגיעה בקודשי היהדות".
הגבר שהודיע שישרוף ספר תנ"ך מחוץ לשגרירות ישראל בסטוקהולם, יולי 2023, צילום: דיויד סטברו
ראש הממשלה בנימין נתניהו מסר כי הוא "מגנה בתוקף את החלטת הרשויות בשוודיה לאפשר שריפת ספר תנ"ך מול שגרירות ישראל במדינה", וכי "ישראל רואה בחומרה רבה את ההחלטה המבישה הזאת שפוגעת בקודש הקודשים של העם היהודי. יש לכבד את הספרים המקודשים לכל הדתות". גם הנשיא יצחק הרצוג גינה את הכוונה לשרוף ספר תנ"ך בהפגנה. "גיניתי את שריפת הקוראן המקודש למוסלמים בכל העולם, שהתרחשה בשוודיה, ולבי נחרד כעת מהכוונה לשרוף שם את התנ״ך – ספר הספרים הנצחי של העם היהודי", מסר והוסיף כי "זו הסתה בוטה ומעשה של שנאה".
בחודש שעבר אישרה המשטרה לפליט עיראקי, שנמלט לפני כמה שנים לשוודיה, לשרוף עותק של הקוראן. הפליט, סלוואן מומיקה, אמר על כך: "זו דמוקרטיה. היא בסכנה אם הם יאמרו לנו שאנחנו לא יכולים לעשות זאת". בעבר דחתה המשטרה במדינה בקשות לעריכת הפגנות נגד הקוראן, אך החלטותיה נפסלו על ידי בתי המשפט, בנימוק כי הן פוגעות בזכות לחופש הביטוי.
מוקדם יותר השנה הוגשו שתי בקשות למשטרת שוודיה לקבלת אישור להצתת ספרי תורה מחוץ לשגרירות הישראלית. המבקשים היו אזרחי המדינה שהיגרו אליה ממצרים, אשר נסוגו מבקשותיהם בשל לחץ שהופעל עליהם מצד הקהילה המוסלמית המקומית.
בצל שריפות הקוראן, בשוודיה חוששים מנקמה ונחושים לשמור על חופש הביטוי
19 באוגוסט
הרשויות העלו את רמת איום הטרור לדרגה השנייה בחומרתה, וגם בישראל ביקשו מאזרחים השוהים במדינה לשמור על ערנות מוגברת. ראש הממשלה השוודי: "צריכים לחיות את חיינו כרגיל"
לראשונה מאז 2016, עת גל פיגועי הטרור ביבשת אירופה, הכריז ביום חמישי שירות הביטחון השוודי (SÄPO) על העלאת רמת איום הטרור במדינה לרמה השנייה בחומרתה. העלאת רמה האיום מגיעה על רקע כמה מקרים שבהם מפגינים שרפו ספרי קוראן במסגרת הפגנות ומחאות פוליטיות במדינה. פעולות אלה הביאו לתגובות קשות ברחבי העולם המוסלמי והערבי, שבמסגרתן אף הותקפו קונסוליות ושגרירויות שוודיה באיזמיר, בבגדד ובביירות. "יש גם כמה דוגמאות לכך שארגוני טרור שקוראים לתומכיהם מסביב לעולם לנקום את שריפות הקוראן שהתקיימו בשוודיה. בהם, חיזבאללה בלבנון, א־שבאב בסומליה ואל־קאעדה", אמר ראש הממשלה אולף קריסטרסון במסיבת עיתונאים שקיימה הממשלה ביום רביעי.
במסיבת העיתונאים אישרו הגורמים הבכירים ביותר בשוודיה כי הרשויות הצליחו לסכל פעולות טרור וכי כוחות הביטחון ביצעו מעצרים. קריסטרסון הוסיף, כי גורמי הביטחון השונים בשוודיה משתפים פעולה ביניהם וגם עם שירותי ביטחון של מדינות נוספות על מנת להגן על המדינה. ברקע העלאת הכוננות פורסמו אזהרות על ידי משרדי החוץ של בריטניה וארה"ב ובהן בקשה לגלות ערנות מוגברת במקומות ציבוריים ובאתרי תיירות. אפילו המטה לביטחון לאומי בישראל ביקש מאזרחים ישראלים במדינה "להשתדל כמיטב האפשר להימנע בימים אלה מהגעה למקומות הומי אדם ומוסדות ציבוריים". בלונדון אמרו שיש סיכוי סביר שמחבלים ינסו לבצע בקרוב פיגוע בשוודיה, וכי רשויות הביטחון המקומיות כבר מנעו התקפות על אזרחי המדינה.
רכב משטרה בפסטיבל התרבות בסטוקהולם, אוגוסט 2023. צילום: דיויד סטברו
בשוודיה, שריפת ספרי קודש כפרובוקציה פוליטית היא לא תופעה חדשה. היא החלה כבר לפני כמה שנים כחלק מפעילותו של פוליטיקאי דני ימני קיצוני בשם רסמוס פאלודן. פאלודן השתמש בשריפת הקוראן כדרך להביע התנגדות להגירה לשוודיה ולדנמרק, וכניסיון לגרור תגובות קיצוניות מקהילות מהגרים במטרה להגביר את המתח והקיטוב סביב הנושא. באפריל 2022 הצליח פאלודן לעורר תגובה אלימה כשגורמים עבריינים ניצלו את זעמם של קהילות מקומיות במספר ערים בשוודיה, ועוררו מהומות שכללו הצתת מכוניות ותקיפת שוטרים. בינואר השנה חזר פאלודן לשוודיה לאחר שקיבל אישור לשרוף קוראן מול שגרירות טורקיה בסטוקהולם. הפעם, היו למעשה השלכות גיאופוליטיות. טורקיה השתמשה בשריפת הקוראן כאחת העילות לבלום את קידום הצטרפותה של שוודיה לנאט"ו.
ביוני החמיר המצב אף יותר כאשר סלוואן מומיקה, אזרח עיראקי-נוצרי, שרף קוראן מחוץ למסגד בסטוקהולם במהלך חג הקורבן. הפעם הצטרפו לתגובה הטורקית מחאות אנטי-שוודיות ברחבי העולם. מומיקה, פעיל אנטי-מוסלמי ומבקש מקלט השוהה בשוודיה מאז 2018, שרף דפים מתוך הקוראן בהזדמנויות אחרות מחוץ לפרלמנט, ולאחרונה מול השגרירות האיראנית בסטוקהולם. מספר תקריות דומות התרחשו גם בדנמרק השכנה.
בשבועות האחרונים הוגשו למשטרת שוודיה בקשות נוספות לאישור הפגנות הכוללות שריפת ספרי קודש. הבקשות כללו לא רק איומים לשריפת ספרי קוראן, אלא גם בקשות לשריפת ספרי תורה וספרי ברית חדשה. המהלכים האלה הם תוצאה של מדיניות שוודית המאפשרת חופש ביטוי כמעט מוחלט; במדינה אין חוק המונע שריפת כתבי קודש וגם החקיקה בנושאי פשעי שנאה והפרת הסדר הציבורי אינה מתירה לשלטונות למנוע שריפת ספרים, אלא רק בנסיבות מסוימות. עם זאת, רבים במדינה טוענים היום שהמחיר ששוודיה משלמת בעבור מדיניות זו הוא גבוה מדי ושהחופש לשרוף ספרי קודש בשוודיה גורם לכך שקומץ קיצונים שכמעט איש אינו מסכים עם דעותיהם או מעשיהם מצליחים לגרור את המדינה למשברים בינלאומיים קשים ולמציאות ביטחונית שהופכת למסוכנת יותר ויותר.
שר המשפטים גונאר סטרומר אמר שלשוודיה יש אסטרטגיה חדשה למלחמה בטרור ובגורמים קיצוניים המבקשים את רעתה. אסטרטגיה זו כוללת שינויי חקיקה נחוצים על מנת להילחם בארגוני טרור ומדיניות חדשה במעברי הגבול למניעת כניסת גורמי טרור. ראשי המשטרה השוודית הוסיפו ששירותי הביטחון עוקבים אחר הפעילות ברשתות, אוספים מידע על גורמים קיצוניים שונים ומכינים את כוחות הביטחון וההצלה לתגובה יעילה ומהירה לכל תרחיש. ראשת שירות הביטחון השוודי, שרלוט וון אסן, הוסיפה שהאיום על שוודיה עשוי להימשך זמן רב. לדבריה, האיום מגיע בעיקר מצד גורמים איסלמיסטיים וכי הפצת מידע כוזב, דיסאינפורמציה ושמועות על שוודיה — בעיקר הצגתה כמדינה אנטי-מוסלמית — תורמת לאיום. איומים נוספים שהרשויות עוקבות אחריהם מגיעים מצד אנשי ימין קיצוני וכן איומים הקשורים למצב הביטחוני האזורי שנהפך לרגיש יותר מאז הפלישה הרוסית לאוקראינה, והבקשה השוודית להצטרף לברית נאט"ו.
החששות והאיומים האלה מלווים השנה את פסטיבל התרבות השנתי של סטוקהולם, שבימים כתיקונים מהווה את מסיבת סיום הקיץ של בירת שוודיה. עבור רבים, סוף השבוע שבו מתקיים הפסטיבל, באמצע אוגוסט, הוא גם סוף השבוע האחרון של החופשה השנתית. אחריו חוזרים הצעירים לבתי הספר, ומבוגרים רבים שבים למקומות עבודתם. גם השנה, כמו בכל 19 השנים שבהן מתקיים הפסטיבל, הוא היה מוקד משיכה גדול לתושבים וכן לאלפי התיירים המבקרים בה. הבמות שהוצבו במרכז סטוקהולם הציגו במשך חמישה ימים עשרות מופעי מחול, מוזיקה, קרקס ותיאטרון — כולם ללא עלות ובארגון העירייה. תורים ארוכים השתרכו ליד עשרות דוכני האוכל והשתייה, ומעל למיליון מבקרים ומאות עובדים מילאו את הרחובות, הכיכרות והגשרים במרכז העיר.
הפסטיבל אמנם כבר צפוי להסתיים מחר (ראשון), אך על אף ההתרעות לא נצפו סידורי אבטחה יוצאי דופן — אין גלאי מתכות, איש לא בודק תיקים בכניסה למתחמים השונים והאווירה איננה מתוחה. ייתכן שהסיבה היא שבמקום מזג האוויר הגשום של תחילת אוגוסט היו כמה ימי שמש המשכיחים את האיומים הביטחוניים. ייתכן גם שהגישה השוודית לאיומים החדשים, לפחות בשלב זה, היא אותה גישה המאפיינת תחומים נוספים במדינה הכוללת שילוב של אמון בשלטונות ובכוחות הביטחון ופרגמטיות זהירה. "אנו צריכים לחיות את חיינו כרגיל", אמר קריסטרסון, "אנחנו עומדים מאחורי הערכים הדמוקרטיים שלנו. אנחנו אמנם מגינים על עצמנו, אך עומדים עדיין מאחורי אורח החיים שלנו".
נאסרין שייק גדלה בתנאי עבדות: מגיל תשע היא נכלאה-למעשה ועבדה ללא תמורה שבעה ימים בשבוע. בראיון ל"הארץ" היא מספרת שרק כשהגיעה לקניון בארצות הברית הבינה לאן הגיעו הבגדים שתפרה בחדר המעופש בנפאל. דו"ח חדש על עבדות מודרנית מגלה שזו נמצאת בעלייה בשנים האחרונות, ובתעשיית האופנה יש מי שמתחילים להתעורר.
נאסרין שייק אפילו לא יודעת בדיוק בת כמה היא. בכפר ההודי הקטן שהיא נולדה בו איש לא רשם את הלידות ואת הפטירות ובזמן שהיתה ילדה, המדינה לא התערבה בו, לא השקיעה בו ולא פיקחה עליו. כמו חייהם של ילדים וילדות אחרים בכפר, גם חייה של שייק היו אמורים להיות חיי עוני של עבודה קשה ונישואים בגיל צעיר מאוד. היום, כשהיא בשנות השלושים המוקדמות שלה ולאחר שנחלצה מחיים אלו וחיה בארצות-הברית, היא מספרת על מה שנאלצה לעבור כילדה ועל מה שמיליוני ילדים אחרים עדיין עוברים.
"נולדתי בכפר בשם רג'ורה במדינת ביהאר בפריפריה של הודו, קרוב לגבול נפאל", מספרת שייק ל"הארץ", "בתקופה שנולדתי בה זה היה כפר לא מוכר. בכפרים מהסוג הזה ישנם ילדים וגם מבוגרים רבים שנאלצים לעבוד בעבודת כפייה. זה לא מרצונם החופשי, הרבה מזה הוא תוצאה של אמונות דתיות ושל עוני. כשחייתי בכפר לא היה שם חשמל, לא היו מכוניות ולא היתה גישה לבתי-חולים. עבודות כפייה מחוץ לכפר היו דרך הכרחית להתקיים. זו גם חברה שנשלטת על ידי גברים. כשהייתי ילדה צעירה מאוד ראיתי את כל הנערות נישאות בכפייה בגיל 12 עד 16 ומיד אחרי הנישואין הן ילדו שישה או שבעה ילדים. ראיתי גם אלימות כנגד נשים. יש לי שלוש אחיות ואחותי הבכורה נישאה כבר בגיל 12. כשזה קרה החלטתי שאני חייבת לעזוב את הכפר. כך הגעתי לסווטשופ בקטמנדו שבנפאל. אני חושבת שהייתי בת תשע או עשר כשהגעתי לשם".
איך הצלחת לעזוב את הכפר בגיל צעיר כל כך?
"לא עזבתי לבד. היה לי בן-דוד שעבד כילד במפעל נורות בקטמנדו שהיה גם הוא סווטשופ. בן-הדוד הזה חלה באסטמה ועבר לסווטשופ בתעשיית הבגדים. ביקשתי ממנו לקחת אותי ולאחר כמה חודשים הוא לקח אותי לשם והתחלתי לעבוד".
איך היו החיים בסווטשופ?
"זה לא היה ממש מפעל. זה היה רק חדר קטן שבו אני וחמישה אנשים נוספים חיינו בו, ישנו ואכלנו בו. היה בחדר חלון קטנטן שהיה מכוסה כל הזמן. לא יכולנו לראות החוצה. היו שתי דלתות. דלת ראשית שתמיד היתה נעולה ועוד דלת לכיוון שאר החדרים שגם היתה נעולה רוב הזמן. היו חדרים אחרים ובכל חדר עשו חלק אחר של העבודה, היו חדרים שתפרו חלק אחד של הבגד ובחדרים אחרים תפרו חלק אחר. לחדרים השונים היו שירותים משותפים. ההיגיינה היתה גרועה מאוד וגם חליתי כתוצאה מזה. בחדר שאני הייתי בו היו בדים, היו הרבה טי-שרטים, היו חצאיות מיני ועשינו רק חלק אחד שלהם. בד"כ היתה מכסה של 500 חתיכות שהיינו צריכים להספיק לעבוד עליהם בשבוע אחד. אם לא סיימנו בשבוע לא היו משלמים לנו בכלל. לכן, כדי לעמוד בקצב, היינו חייבים בסוף השבוע לקום בארבע בבוקר ולעבוד עד חצות. הסוכן שהיה אחראי עלינו היה בלחץ ורץ הלוך חזור כדי ללחוץ עלינו לעבוד מהר יותר כשהוא מאיים עלינו שאם לא נספיק, הוא לא ישלם לנו ולא נקבל עוד עבודה".
מה היו תנאי השינה בחדר? איך היו הארוחות?
"לא היו מיטות בסווטשופ. בלילה שמנו את מכונות התפירה בצד וישנו על הבגדים שעשינו. הפכנו אותם לכריות ומזרנים. בפינת החדר היה תנור קטן שעבד על נפט. לא היה גז. האוכל היה מלא אבק וחוטים מהבדים. הייתי בתת-תזונה נוראית. אכלנו רק אורז ועדשים. האורז היה ישן שהתוקף שלו כבר עבר והיו בו חרקים קטנים. מדי פעם היו נותנים לנו גם ענבים רקובים. הנפט מהתנור גם שימש אותנו לנקות ידיים כי לא היה סבון ולכן לידיים היה ריח לא טוב כשאכלנו. גם המים היו מוגבלים והיינו יכולים להתקלח מקסימום שלוש פעמים בחודש".
מי היו האנשים האחרים שעבדת איתם בחדר?
"הייתה ילדה אחת אפילו יותר צעירה ממני. אני זוכרת שהיתה תאונה והיא תפרה לעצמה את היד. בגלל שלא היתה לנו ערכת עזרה ראשונה, היא דיממה ונאלצנו לעצור את הדימום עם חול. היא אפילו לא בכתה אבל אני לא שוכחת את הפנים שלה ואת הדם שכיסה את הבדים. העובדים הנוספים בסווטשופ היו ילדים, ילדות וגברים צעירים בני 18 עד 25 לפעמים התחלפו האנשים והיו כאלו שעברו לעבוד במקומות דומים אחרים".
כמה שילמו לכם?
"פחות משני דולר ביום וזה בערך הסכום שהיינו צריכים לשלם לסוכן בשביל האוכל שלנו. כשעמדו לסגור את הסווטשופ, עבדנו חודשיים וכל הזמן הבטיחו שיתנו לנו את הכסף למחרת ובסופו של דבר, המקום נסגר, הם פשוט נעלמו בלי לשלם ולא חזרו".
האם היו ימים חופשיים?
"לא. בשבתות היה קצת יותר קל כי הדד-ליין של השלמת המכסה היה בימי שישי, כך שבימי שבת התחלנו לעבוד על משלוח חדש ולכן היה פחות לחץ. לא היו חופשות וגם לא ממש יצאנו".
מי היו הבוסים או הסוכנים שניהלו את העבודה, בעבור מי עבדתם?
"אני לא יודעת בדיוק מי הם היו, לא היו על הבגדים שייצרנו תגיות של חברות כי זה היה בשלבים הראשונים של הייצור שלהם ולא דיברו על שמות של חברות. בזמנו גם לא ידעתי כלום על העולם. הייתי בהלם תרבות כי באתי מכפר קטן לעיר גדולה ואז נכלאתי בחדר קטן. הסוכן שהיה אחראי עלינו היה גבר בין גיל 45 ל-50. היום אני יודעת שחברות גדולות מתחום האופנה המהירה השתמשו בבדים כמו אלו שאנחנו עבדנו עליהם. אבל הבדים שעבדנו עליהם בנפאל נשלחו קודם לתאילנד ורק משם הם נשלחו לעולם המערבי. אני לא ידעתי אז כלום אבל בדיעבד אני מבינה שאני הייתי ילדה שייצרה טי-שרטים לילדים במדינות המערב".
על פי שייק, הסוכנים שניהלו את העבודה בסווטשופ שעבדה בו, קיבלו מכסות עבודה ממפעלים במדינות אחרות ומפעלים אלו, בתורם, העבירו את הסחורה לאחר שלב נוסף בייצור לחברות במערב. כך הפכו נאסרין ועובדים ועובדות אחרים במצבה לחלק החבוי בשרשרת ייצור ארוכה. לדוגמא, מפעלים בארה"ב היו מקבלים סחורה שיוצרה במפעלים בהודו או בסין שקיבלו את הסחורה הגולמית מסווטשופים בנפאל. "אנחנו היינו החדר הקטן והלא חוקי שהיה השלב הראשון בתהליך הייצור של הבגד", אומר שייק, "החברות המערביות הגדולות לא עושות עסקים עם המקומות האלו, הן עושות עסקים עם המפעלים הגדולים בחלק המסודר והחוקי יותר של שרשרת הייצור. אבל צריך לדבר על שקיפות בשרשראות הייצור. הרבה חברות מסתירות את האמת. הן מפרסמות רק את סוף השרשרת אבל לא את ההתחלה שלה. המקומות שבהם גדלה הכותנה, המקומות שבהם היא נקצרת, המקומות שבהם היא נטווית, המקומות שמיוצרים בהם הבדים הגולמיים. צריך לדרוש שקיפות של כל זה. כל החברות הגדולות מסתירות עבדות בתחתית שרשרת הייצור וצרכנים יכולים להיות חלק בפתרון אם הם רק ישאלו את השאלות".
נאסרין שייק. צילום: Local Women's Handicrafts
ואכן, בשנים האחרונות יש ברחבי העולם כאלו המתחילים לשאול את השאלות וישנם אפילו מעצבי אופנה שמתחילים לקחת בחשבון את שרשראות הייצור המסתירות עבודות כפייה ועבודת ילדים. אחת מהן היא לואיז שין, מעצבת צעירה ומבטיחה ששמעה את סיפורה של נאסרין שייק וסיפורים דומים והחליטה לעשות מעשה. שין, ילידת סין שעברה עם אמה לשוודיה כשהיתה ילדה וחיה כיום בפאריז, החליטה שהקריירה שלה בתחום האופנה תהיה חלק מהפתרון ולא חלק מהבעיה ולכן פיתחה מותג לא קונבנציונלי – זהו המותג הראשון בסקנדינביה שייצר אופנה עילית שהיא להשכרה בלבד ולא למכירה. שין חיפשה לדבריה לא רק דרך שונה וחדשה לייצר ולמכור בגדים, ובמיוחד אופנה עילית, אלא גם דרך חדשה לצרוך אותם, לא רק כמודל עסקי חדשני, אלא גם כביטוי של השקפת עולם. "אופנה מהירה מלמדת אותנו משהו על סדרי העדיפויות והערכים החברתיים שלנו", אומרת שין בראיון ל"הארץ", "יש לנו הרי גם מזון מהיר ומערכות יחסים מהירות. קל יותר ומהיר יותר לזרוק משהו כשהוא נשבר, מאשר לתקן אותו. במיוחד אם זה משהו שאין לו ערך גדול בעבורנו. צריכה המונית מובילה לייצור המוני, מה שגורם לייצור הזול ביותר האפשרי על מנת לשמור על רווחים ומה יכול להיות יותר זול מעובדים שנעולים במקומות כמו מחנות ריכוז באזורים בהם חיים האויגורים בסין. ייצור בצורה זו גם גורם להתחממות כדור הארץ ולכל הנזקים הקשורים בו מהם סובלים בעיקר אלו שיש להם הכי פחות במקומות כמו ניגריה ופקיסטן".
שין מספרת שהכל התחיל כשהיתה תקועה במשך שישה חודשים ביפן בזמן מגפת הקורונה. בזמן הזה היא למדה מקריאה ומצריכת חדשות על גורלם של המיעוטים האתניים בסין, על עבודות כפייה ועל תוצאות משבר האקלים במדינות שונות. כתגובה, היא החלה לייצר שמלות מחומרים ממוחזרים כמו ווילונות ובגדים ישנים שיצאו משימוש. כשחזרה לשוודיה, היא יצרה קשר עם משפחות של אויגורים ושורדי עבדות מודרנית והחלה לעצב שמלות כמעין יצירות אומנות שיהוו קול לאנשים איתם שוחחה. במקביל חשבה שין שעבודותיה יהוו מעין תשובה לחוסר האתיות של עולם האופנה והשפעתו השלילית על העולם ועל רווחת בני-האדם החיים בו. היא ייצרה עשר שמלות בחודש וחצי, גייסה דוגמניות וצלמים שרבים מהם היו מרקע של מהגרים שהגיעו ממדינות בהן יש הפרות של זכויות-אדם, ויחד הם ייצרו אירוע שהיה חצי תצוגת אופנה וחצי הפגנה. הדוגמניות צעדו בחצר בניין עיריית סטוקהולם כשהן לבושות בשמלות ששין יצרה מחומרים ממוחזרים ומחזיקות שלטים על עוולות כל העולם – "שחררו את האויגורים", "מזדהים עם אפגניסטן", "עומדים עם טיגראי" וכן, גם "עצרו את המלחמה בעזה".
"בחלומות הכי פרועים שלי לא האמנתי שאהפוך לפעילת זכויות-אדם", מספרת שין, "בסוף אוגוסט 2021 פרסמתי ווידאו של תצוגת האופנה שלי באינסטגרם. חמש דקות אחר-כך הבנתי שהכל השתנה. לא היה לנו תקציב או צוות שיווק, אבל זה הפך לוויראלי. היום נפגשת שין עם שורדי עבדות, מקבלי החלטות ופורומים פוליטיים. היא מרצה, מתראיינת וכמובן, ממשיכה לייצר שמלות. לאחרונה, כאחת מ"עמיתות סחרוב" (תכנית הכשרה של הפרלמנט האירופי לפעילי זכויות אדם צעירים), היא קיימה תצוגת אופנה בשיתוף פעולה עם הפרלמנט האירופי בתחילתו של אחד מדיוניו בבריסל".
מוקדם יותר החלו הפרלמנט האירופי ומועצת האיחוד האירופי בהליכי חקיקה שתגביל ייבוא וייצוא של סחורות שנוצרו בעבודות כפייה ועבודת ילדים. "אם אנחנו רוצים לשנות את העולם, אנחנו חייבים להתחיל בעצמנו", אומרת שין כשהיא מתייחסת להליכי חקיקה אלו, "אנחנו חייבים להיות מודעים יותר לאופן ההתנהגות שלנו, לאופן בו אנחנו עובדים וליכולת שלנו לקחת אחריות". נאסרין שייק, אגב, הגיעה גם היא לדיון בבריסל ופגשה את שין ופעילי זכויות אדם נוספים שהשתתפו בדיון. הבעיה, גם אם עוד לא נפתרה, לפחות הועלתה לשולחן הדיונים.
תצוגת האופנה של לואיז שין בסטוקהולם. צילום: Emma Grann
אבל על מנת לפתור בעיה כמו בעיית העבדות המודרנית יש קודם כל להבין את ההיקף שלה. ארגון Walk Free שהוקם ב-2010 עושה בדיוק את זה. הארגון, שמרכזו באוסטרליה, מפרסם ביחד עם ארגון העבודה הבינלאומי (ILO) ועם ארגון ההגירה הבינלאומי (IOM), שניהם קשורים לאו"ם, דו"חות על היקף עבודות הכפייה והנישואים בכפייה ברחבי העולם. ב-2013 פרסם הארגון את אינדקס העבדות הראשון שלו והשבוע פורסם האינדקס החמישי. דו"ח זה, שנאסרין שייק תרמה לו מניסיונה וסיפור חייה, הוא מטריד במיוחד לא רק בגלל שהוא מגלה שישנם כחמישים מיליון בני-אדם בעולם בכל רגע נתון הנמצאים במצב של עבדות מודרנית, אלא גם מפני שהמספר הזה רק הולך וגדל.
"הדו"ח שלנו מראה בבירור שהיקף התופעה של עבדות מודרנית גדל", אומרת קת'רין בריינט האחראית על תוכניות ומדיניות בארגון Walk Free ואחת ממחברות הדו"ח, "הרקע לגידול הזה הוא מגפת הקורונה, שינוי האקלים וקונפליקטים צבאיים ברחבי העולם. מה שראינו בארבע השנים האחרונות הוא גידול של כעשרה מיליון במספר האנשים הנמצאים בעבדות מודרנית".
כיצד אתם מגדירים עבדות מודרנית?
"כשאנחנו מדברים על עבדות מודרנית אנחנו מתכוונים לעבודות כפייה ולנישואים בכפייה. יש כ-28 מיליון בני אדם בעבודות כפייה וכ-22 מיליון בנישואים כפויים. עבודות כפייה כוללות עבודות שבהן אנשים עובדים בכדי לשלם חוב, למשל חוב לאנשים שהובילו אותם למדינה אחרת ולכן הם עובדים למעשה ללא שכר או בעבור שכר זעום. זה כולל גם בני אדם העובדים בעבודות כפייה בעבור מדינות שונות למשל בגיוס חובה, בעבודות לפיתוח כלכלי או בעבודות של אסירים בבתי-סוהר. אנחנו גם יודעים שיש תעשיות ברחבי העולם שהן בסיכון גבוהה של שימוש בעבודות כפייה ותעשיית האופנה היא אחת מהן. זו אחת התעשיות הנצלניות והמזיקות ביותר בעולם גם מבחינת הפרות זכויות-אדם וגם מבחינת ההשפעה הסביבתית שלה, בעיקר בגלל שרשראות הייצור הארוכות והמורכבות שלה. כלומר כשאנחנו, כצרכנים, קונים בגדים, סביר מאוד להניח שהבגדים שאנו קונים עברו מאות זוגות ידיים שחלק גדול מהן נוצלו בעבודות כפייה – אלו שקטפו את הכותנה, אלו שטוו את החוטים, אלו שיצרו את הטקסטיל ואלו שתפרו את הבגדים".
הדו"ח של Walk Free מראה היכן הבעיה היא חמורה ביותר. בהודו, סין ורוסיה יש 11 מיליון, 5.8 מיליון ו-1.9 מיליון בני-אדם בעבדות מודרנית בהתאמה. קוריאה הצפונית, אריתריאה, מאוריטניה, ערב-הסעודית ותורכיה מובילות במדד בני-האדם הנמצאים בעבדות מודרנית לנפש. חשוב לציין שכאשר מתייחסים לכל סוגי העבדות המודרנית כולל נישואים בכפייה, קורבנות סחר בבני-אדם ועבודה בתנאים ירודים ושכר זעום כתוצאה של שעבוד לחוב, הונאה וניצול מיני, אין כמעט מדינה שאין בה עבדות. הדו"ח גם מספר אילו מדינות נוקטות בצעדים המשמעותיים ביותר להילחם בבעיה, בראש עומדות בריטניה, אוסטרליה והולנד ואחריהן עוד מספר מדינות אירופאיות וארה"ב. המדינות שהתמודדותן עם הבעיה היא הגרועה ביותר בנוסף לקוריאה הצפונית ואריתריאה הן איראן, לוב וסומליה.
ברור מה הן המדינות שבהן נפוצות עבודות כפייה, אך מה לגבי צריכת התוצרת שלה? עד כמה הסחורות שאנו מייבאים במדינות המפותחות הן כאלו שנעשה בהן שימוש בעבדות מודרנית?
"ערך הסחורות שלגביהן אפשר לומר שיש סיכון גבוהה שעבודות כפייה היו חלק משרשראות הייצור שלהן שיובאו למדינות ה-G20 (20 הכלכלות הגדולות בעולם, ד.ס) הוא 468 מיליארד דולר. כ-148 מיליארד מתוך סכום זה הם סחורות מתחום הביגוד והאופנה, וכ-13 מיליארד דולר הם סחורות טקסטיל אחרות. אלו סחורות שחלק מהעובדים המייצרים אותן מנוצלים, החל בעובדים המקבלים שכר זעום ותנאי עבודה גרועים מאוד ועד לאלו שעובדים בצורות הקיצוניות ביותר של עבודות כפייה. אנשים כמו נאסרין מייצגים אלפים רבים של גברים, נשים וילדים המנוצלים על מנת שיהיו לנו בגדים זולים שאפשר לקנות ולזרוק".
הדו"ח של Walk Free גם מפרט אילו מדינות צורכות סחורות הנגועות בעבדות. ארה"ב, לדוגמא, צורכת כ-170 מיליארד דולר של סחורות שהנמצאות בסיכון גבוהה שעבדות מודרנית היתה חלק מתהליך הייצור שלהן, יפן כ-53 מיליארד, גרמניה כ-44 מיליארד ובריטניה כ-26 מיליארד. כלומר, גם מדינות שעושות מאמץ להילחם בתופעה עדיין תורמות לה. אחרי הכל, מול כל הרגולציה והחקיקה, יש גם שופינג.
כשמדובר בעבדות בחסות המדינה, כמו ניצול המיעוטים האתניים בעבודות כפייה במחוז שינג'יאנג שבסין, ישנם חוקרים שהצליחו לגלות מי הן החברות המערביות שעשו שימוש בעבודות כפייה. מדוע אתם לא מציינים בדו"ח מי הן החברות המערביות שעשו שימוש במוצרים מהסווטשופס בנפאל או במדינות דומות?
"אנחנו לא יודעים אילו חברות עושות שימוש בניצול העובדים בנפאל, אבל אנחנו מברכים על כל בדיקה מעמיקה של שרשראות הייצור האלו בנפאל ובמדינות נוספות. היינו מאוד רוצים שהתקשורת והרשויות היו מפעילות את אותה התמקדות במדינות אחרות כפי שהן עשו והצליחו להביא לתשובות במקרה של שינג'יאנג".
בדו"ח שלכם יש גם סקירה של תגובות המדינות השונות לבעיה העבדות המודרנית ואתם מדרגים למעשה את האופן שבו הן מנסות להתמודד עם הבעיה. מה בעצם מצופה ממדינה לעשות כדי לפתור את הבעיה?
"יש ממדים שונים שמרכיבים תגובה חזקה לבעיית העבדות המודרנית. מצד אחד יש את מה שמדינות עושות על מנת לזהות את הקורבנות ולתמוך בהם, יש את מה שהן עושות במונחים של פעילות נגד עבדות במישור הפלילי וגם, מצד שני, יש את מה שנעשה על מנת להימנע מצריכה של סחורות שעבדות היתה חלק משרשרת הייצור שלהן – זיהוי מרכיבי סיכון לסחורות כאלו ופעולה מול המגזר העסקי. זו מערכת מורכבת, אנחנו מתבססים על כ-141 אינדיקטורים ומכסים 176 מדינות באינדקס שלנו. זה נותן לנו מפת דרכים שמדינות יכולות להיעזר בה כדי להילחם בתופעה".
כשמדובר בישראל, באינדקס שלכם ישראל נמצאת במקום לא טוב, גם כי יש בה, על פי הדו"ח כ-33,000 אנשים הנמצאים במצב של עבדות מודרנית וגם כי המדינה נמצאת במקום נמוך בדירוג הטיפול שלה בנושא. כל זה בלי שהדו"ח כולל בכלל את השטחים הפלסטיניים. תוכלי לפרט על כך?
"מהגרי עבודה הם קבוצה פגיעה במיוחד. זה כולל פלסטינים בעלי היתרי עבודה ומהגרים מדרום ודרום מזרח אסיה, רפובליקות סובייטיות לשעבר ומזרח אירופה וממדינות שכנות באזור. מבקשי מקלט אריתראים וסודנים פגיעים גם הם בשל חוסר יכולת למצוא עבודה באופן רשמי בזמן שהם ממתינים לבירור בקשת המקלט שלהם. ההמלצה שלנו היא לדאוג להגנות לעובדים זרים – אנחנו מכירים מצבים של עובדים הקשורים למעסיקים ספציפיים דרך היתרי העבודה שלהם והמספר של אנשים בעבדות כולל גם נשים, נערות וטרנסג'נדרים הנמצאים בסכנת ניצול מיני כפוי ונשים ונערות שהן קורבנות של נישואים בכפייה. מעבר לכך, לישראל יש ציון אפס בהתמודדות עם שרשראות האספקה ואנחנו ממליצים מאוד שהממשלה הישראלית תחוקק חוקים שיכריחו חברות לדווח על מה שהן עושות על מנת לחקור את שרשראות הייצור שלהן, או אפילו טוב יותר, לחייב חברות לעשות גילוי נאות ולחפש עדויות של עבודות כפייה. גם לצרכנים יש כוח כאן. הם יכולים לשאול את החברות המוכרות בגדים שאלות כמו 'מי עשה הבגדים האלו?' או 'האם שרשרת הייצור שלכם שקופה'".
ממשרד המשפטים נמסר בתגובה: "מדינת ישראל מחויבת לקידום המאבק בסחר בבני אדם ובעבדות מודרנית. החלטה על תוכנית חומש ליישום התוכנית הלאומית למאבק בסחר בבני אדם התקבלה בספטמבר 2022 והיא כוללת פעילות ב-14 משרדי ממשלה. כחלק מתוכנית זו, החל מחקר מקיף שימדוד את היקפי הסחר בישראל ובמקביל נערך שינוי במנגנון ההכרה בקורבנות, ואף הוקם מודל חדש לזיהוי קורבנות בנתב"ג. יחידת התאום הממשלתית למאבק בסחר בבני אדם פועלת להגנה על זכויות אוכלוסיות פגיעות, בהן עובדים פלסטינים, עובדים זרים, מבקשי מקלט, קטינים ועוד, ושורה של מנגנונים פותחו במיוחד כדי למנוע סחר ועבדות של אוכלוסיות אלה. כמו כן, תחת החלטת הממשלה הוקם צוות בין-מגזרי לבחון את קידום נושא מניעת סחר בשרשראות אספקה בישראל, והצוות אמור למסור את המלצותיו עד לסוף שנה זו. ישראל הצטרפה לאמנת האו"ם בנושא סחר בבני אדם משנת 2000, והיא עומדת באופן מלא על יישום הוראותיו. בנוסף, ישראל הצטרפה בשנת 2021 לאמנת מועצת אירופה בדבר פעולה נגד סחר בבני אדם (אמנת ורשה), הנחשבת למתקדמת בעולם".
קת'רין בריינט. צילום: Walk Free
כמו קת'רין ברייאנט ולואיז שין, נאסרין שייק היא כיום חלק מרשת רחבה של פעילי זכויות-אדם המנסים לשנות את האופן שאנו מייצרים, מוכרים וקונים בגדים. שייק, שיש לה ניסיון אישי כואב מתחתית שרשרת הייצור הבינה כבר כילדה צעירה מאוד שהיא חלק ממערכת אכזרית ונצלנית, אך בעבורה ובעבור אלו שעבדו איתה זו פשוט היתה מציאות שקשה לדמיין אחרת במקומה. "האנשים שעבדו איתי פשוט הרגישו שזו חוויה נורמלית", היא מספרת, "חשבנו שאלה החיים".
האם השאירו אתכם שם בכוח? היו כאלו שניסו להתנגד, לברוח או פשוט לעזוב?
"האנשים שעבדו איתי פשוט הרגישו שזו חוויה נורמלית. חשבנו שאלו החיים. כמו שאמא שלי לימדה אותי שחתונה בגיל 12 זה בסדר. בקהילה שלנו לא חשבו שעבודת ילדים ועבודות כפייה הן הפרה של זכויות-אדם. בנפאל רואים אפילו היום אימהות שמוכרות את הילדים שלהם. יש עוני קיצוני, חוסר קיצוני בזכויות-אדם וחוסר מודעות, כל אלו יוצרים את המצב הזה. רבים מאלו שעבדו בסווטשופ עבדו שם כילדים והמשיכו לעבוד כך גם כמבוגרים. אנשים חיו, עבדו ומתו בסווטשופ. אחד הדודים שלי, למשל, התחיל לעבוד בגיל תשע או עשר ועבד 15 שעות ביום במשך שנים ארוכות. בגיל 25 הוא התעוור בגלל שעבד כל כך הרבה, במקום סגור ואכל רק אורז כל השנים האלו. שנתיים או שלוש אחר כך הוא מת. אנשים חיים ומתים בתנאים האלה וחושבים שאלו חיים נורמליים".
זה עדיין המצב בנפאל?
"כן. היום בנפאל יש על פי דו"ח של האו"ם יותר ממיליון ילדים עובדים. הם בחקלאות, במפעלי לבנים ובטקסטיל. יש מיליוני אנשים שאינם רשומים בכלל בשום מקום. לא מדובר באנשים מהערים הגדולות, אלא באנשים מהפריפריה. ויש סיבה לכך שהם לא רשומים. אם הם לא רשומים, איש לא שולח אותם לבית-ספר, אין להם אפשרות להתלונן במשטרה, אין להם לאן לברוח".
איך הצלחת לצאת משם בסוף?
"אחרי שנתיים בסווטשופ ואחרי שלא שילמו לנו על החודשיים האחרונים, נאלצנו ללכת לחפש עבודה אחרת והפכתי לילדת רחוב. יש המון ילדות במצב הזה וחלק מהן הופכות קורבנות לסחר בבני-אדם. אז פגשתי אדם אחד שטייל עם הכלב שלו. הכלב ניגש אלי כשהייתי ברחוב והתחלתי לדבר איתו. האיש הזה, לזלי ג'ון, יהודי אמריקאי שלמד הודית ונפאלית והפך לנזיר בנפאל, הפך למורה ומנטור שלי ואחר כך למעין אבא בשבילי. הייתי איתו 15 שנה, נסענו יחד לארה"ב והיינו שם עד שהוא מת. הוא הציל את חיי. הוא הנס של החיים שלי, איש אחד ששינה את הכל".
שייק מספרת כיצד לפני המעבר לארה"ב ג'ון דאג שתיכנס להליך של קבלת תעודת זהות שלקח שנים. במקביל הוא לימד אותה כיצד לבקש הלוואה והיא קנתה מכונת תפירה, התחילה לייצר מוצרים משלה ואפילו פתחה בית-מלאכה משלה בקטמנדו שעבדו בו נשים נוספות שעזרו אחת לשנייה והפכו אותו למרכז של אקטיביזם, תמיכה ולמידה. "אפילו בתקופה זו לא הבנתי עדיין את כל האמת על עבודת כפייה והמשפחה שלי עדיין ניסתה לגרום לי להתחתן. אז גם הכרתי קבוצה של אמריקאים שהגיעה לנפאל כדי לתמוך ביוזמה החברתית שלנו. הם עזרו לי לצאת מזה ואנחנו עדיין עובדים ביחד בארה"ב כדי לעורר מודעות ולסיים את העבדות המודרנית", אומרת שייק, "ההתעוררות האמיתית שלי הגיעה רק כשהגעתי לאמריקה, נכנסתי לקניון וראיתי ילדים שהיו בטוחים ומוגנים. רק אז הבנתי. כל הבגדים האלו מיוצרים מסבל. זה מה שאני הייתי עושה. לקח לי ארבע או חמש שנים להבין את הכל. להבין עד כמה הצרכנות מנותקת ובנויה על עבדות. אני זוכרת שהסתכלתי על הבגדים בקניון הזה ובכיתי כל היום".
Officials in Scandinavian countries generally prefer not to intervene in Israel’s domestic affairs, but the concerns are palpable – even among its Jewish supporters in Stockholm
“I am closely following what’s happening in Israel and see that they’re even talking about a civil war there,” says Lars Aslan Rasmussen, addressing the protests over the Netanyahu government’s efforts to undermine the judiciary. “Israel is a democracy, it had five elections within a short time while its neighbors have no elections at all,” says Rasmussen, a member of the ruling Social Democratic Party in Denmark. “However, as a social democrat and a secular person, I think it would be a pity if Israel changes as a result of the far right that provocatively enters the Temple Mount and tries to impose religious law on the inhabitants of the country. It is important that Israel remains a democracy despite the far right.”
In recent weeks, leaders in Western Europe such as French President Emmanuel Macron and German Chancellor Olaf Scholz have been expressing their concern about the Israeli government’s plans. Rasmussen’s words reflect the concerns of elected officials in Scandinavian countries, who are now joining the international chorus of alarm. In most cases, the criticism is still gentle – in part because it is coming from representatives of parties that are traditionally not hostile toward Israel.
Rasmussen is considered a friend of Israel and was awarded the Jerusalem Prize by the World Zionist Organization last year. “Extremist tendencies exist in many countries, including Denmark and the United States in the days of Donald Trump’s presidency,” he says. “I don’t think the relations between Israel and Denmark will weaken [because of the judicial overhaul], but it’s good that people are criticizing and demonstrating against the rise of the power of the far right.” The Danish Foreign Ministry declined to answer questions or provide an official statement on the political unrest in Israel.
In Norway, however, Erling Rimestad, the state secretary at the Foreign Ministry, had no hesitation in taking a clear position. “We’re following the developments in Israel closely,” he says. “Some of the legislation put forward by the new government is highly problematic and could, if passed by parliament, have far-reaching consequences for Israel’s future as a liberal and democratic state. This would also have implications for the many Palestinians living in areas occupied by Israel, and for Palestinians imprisoned in Israel.”
Rimestad says that Norway has long-standing ties with Israel and will continue to maintain relationships and dialogue with the Israeli authorities and the Israeli people. However, he also criticized the new government – and not only in regard to the so-called judicial coup. “Norway has strongly condemned some of the Israeli government’s policy announcements and measures, in particular the punitive measures against the Palestinians,” he says.
“We have condemned the legalization of outposts and new settlements. Israeli settlements are illegal under international law. We have also voiced our concern over statements and actions by members of the Israeli government regarding the holy sites. It’s important to respect the status quo in Jerusalem. In addition to our bilateral dialogue, there are also international forums where we bring up human rights concerns.”
Rimestad, the state secretary to Norwegian Foreign Minister Anniken Huitfeldt (a position akin to deputy minister), adds: “Israel’s human rights situation will be assessed during the Universal Periodic Review in Geneva this coming May. Norway will give our recommendations to Israel there.”
The Labour Party is in power in Norway, but the concern over the situation in Israel transcends party lines. Christian Tybring-Gjedde, a legislator from the right-wing Progress Party, says he believes “it is very important that Israel remains the beacon of hope in the Middle East. It is therefore of vital importance that Israel protects its democracy. It means that a few religious, conservative politicians should not be able to determine Israel’s future. Politics all based on an ancient religious text is not the way to govern a democracy.”
דיויד סטברו 