הפער בין הימין לשמאל בשוודיה מצטמצם, אך הקיצונים משני הצדדים מכתיבים שיח מפלג

הבחירות שיתקיימו ביום ראשון לא התמקדו בסוגיה אחת ושני המחנות נראים קרובים מאי פעם בשאלות של מדיניות. עם זאת, מפלגות הימין והשמאל הקיצוניות שואפות להיכנס לקואליציה הבאה והצליחו להחריף את השיח סביב הבחירות, גם בנוגע לאנטישמיות וישראל.

פורסם ב"הארץ": הפער בין הימין לשמאל בשוודיה מצטמצם, אך הקיצונים משני הצדדים מכתיבים שיח מפלג – אירופה – הארץ

אחת הסוגיות המעניינות ביותר בבחירות הכלליות שייערכו מחר (ראשון) בשוודיה היא שאין סוגיה אחת מרכזית שניצבת במוקד ההצבעה. בבחירות הקודמות, ב־2022, הנושאים המרכזיים היו הגירה ופשיעה, ובמערכות שלפני כן בלטו נושאים כמו אבטלה ומדיניות רווחה. הפעם מפלגות שונות מקדמות סדר יום שנוח להן, בעוד שכמה מהמחלוקות החריפות שהפרידו בעבר בין ימין לשמאל נחלשו מאוד. כך למשל, המחלוקת סביב מדיניות ההגירה הצטמצמה מאוד בקדנציה הנוכחית לאחר שהמפלגה הסוציאל־דמוקרטית אימצה מדיניות שתומכת בצמצום ההגירה והצבת דרישות מחמירות בנוגע לשילוב מהגרים. פערים הצטמצמו גם בסוגיות אחרות – כמעט כל המפלגות תומכות בחברות בברית נאט"ו ובהגדלת תקציב הביטחון, ולמעט כמה מפלגות קטנות, ישנו גם קונצנזוס לגבי מדיניות האנרגיה ומאבק בפשע המאורגן.

כעת מובילה את שוודיה ממשלת מרכז־ימין בראשות אולף קריסטרסון מהמפלגה השמרנית־ליברלית (Moderaterna). למפלגה אין רוב פרלמנטרי ולכן היא נשענת על שתי שותפות קואליציוניות: הליברלים והנוצרים־הדמוקרטים, כמו גם על מפלגת השוודים הדמוקרטים, מפלגת ימין פופוליסטית שתומכת בה מבחוץ ומשפיעה על מדיניותה. האופוזיציה מורכבת מהסוציאל־דמוקרטים בהנהגת מגדלנה אנדרסון ושלוש מפלגות קטנות יותר. במשך רוב הקמפיין, הסקרים בשוודיה העניקו לאופוזיציה יתרון ברור, למרות שהיא מורכבת ממפלגות שונות מאוד שיתקשו להרכיב יחד קואליציה בעלת רוב בפרלמנט. בשלב מסוים, הסקרים הצביעו על יתרון של עשרה אחוזים וניצחון כמעט ודאי של אנדרסון. בשבועות האחרונים הפער הצטמצם מאוד ולקראת ההצבעה ביום ראשון המרוץ נראה שוב פתוח.

שניים מבכירי הקואליציה סיפרו השבוע ל"הארץ" על הישורת האחרונה. במפלגה הסוציאל־דמוקרטית ומפלגת המרכז שתומכת בה לא הסכימו להתראיין ל"הארץ". יואר פורסל, יו"ר ועדת החינוך של הפרלמנט מטעם המפלגה הליברלית (Liberalerna), סיפר שמבחינת מפלגתו, מפלגת מרכז־ימין קלאסית, התשובה היא חינוך. המפלגה, שהחזיקה בתיק החינוך בארבע השנים האחרונות, מבקשת לשמור אותו אצלה, לדבריו, כדי לשפר את הישגי התלמידים, לחזק את מעמד המורים ולהמשיך בהוצאת סמארטפונים ומסכים מבתי הספר.

הקושי לזהות נושא מרכזי שניצב במוקד הבחירות הנוכחיות, טוען פורסל, מעיד על הקדנציה המוצלחת של הממשלה הנוכחית. "סיפקנו תוצאות טובות ברבים מהנושאים שהעסיקו את שוודיה בשנים האחרונות", הוא אומר. "הצלחנו לצרף את שוודיה לנאט"ו, הצלחנו להוריד את רמת הפשיעה, הצלחנו לעשות הרבה בבתי הספר, להוריד את האינפלציה ולהביא לצמיחה כלכלית טובה מזו של מרבית מדינות אירופה. האופוזיציה מתקשה למצוא נושא שבאמצעותו תוכל לתקוף את הממשלה".

יואר פורסל, יו"ר וועדת החינוך של הפרלמנט, המפלגה הליברלית. צילום: Liberalerna

אליס טיאודורסקו מווה, חברת הפרלמנט האירופי מטעם הנוצרים־הדמוקרטים (Kristdemokraterna) וכיום מועמדת לפרלמנט השוודי, ממשיכה את הקו של פורסל. לטענתה, הסוציאל־דמוקרטים התקרבו בשנים האחרונות לימין בנושאים שפעם היו בליבת קו השבר בפוליטיקה השוודית. "בשאלת הכיוון הכללי ששוודיה צריכה ללכת אליו הפערים קטנים ויש הסכמה רחבה בשאלות כמו הגירה והרפורמה במאבק בפשיעה", היא אומרת ומוסיפה שהשאיפה המרכזית של הסוציאל־דמוקרטים היא לחזור לעמדת כוח ולצורך זה הם אימצו עמדות דומות לאלו של הקואליציה.

טיאודורסקו מווה מצביעה גם על פרדוקס: בכמה מהסוגיות הללו הפער בין הסוציאל־דמוקרטים לשותפיהם האפשריים משמאל – כמו מפלגת השמאל והירוקים – גדול יותר מהפער בינם לבין מפלגות גוש הימין. "מפלגות אלו מחזיקות עמדות שונות לגמרי בנושאים חשובים כמו אנרגיה גרעינית, האיחוד האירופי והגירה וזו גם אחת הסיבות לכך שמאז 2010 הפוליטיקה השוודית עוסקת יותר בהרכב הקואליציה וזהות ראש הממשלה מאשר במדיניות", היא מסבירה. "זה כשלעצמו סימפטומטי: לעיתונאים וגם לפוליטיקאים קל יותר לדבר על מי משחק עם מי מאשר לעסוק במדיניות וזה מתאים לכל אלו שמתעצלים להיכנס לדיון על איך ניתן לקיים הבטחות שהובטחו".

במשך רוב המאה ה־20 הייתה שוודיה שם נרדף למדינת רווחה סוציאל־דמוקרטית. המפלגה הסוציאל־דמוקרטית שלטה במדינה כמעט ללא הפסקה במשך למעלה מ־40 שנה ובתקופה זו נבנה חלק גדול ממה שנודע כ"מודל השוודי" – איגודים מקצועיים רבי־עוצמה ומשא ומתן קיבוצי נרחב המוביל לכיסוי רחב מאוד של המשק בהסכמים קיבוציים. במקביל המדינה מתחזקת מגזר ציבורי גדול, שירותי בריאות וחינוך ציבוריים ואוניברסליים ורשת ביטחון חברתית נדיבה שממומנים באמצעות מסים גבוהים ומובילים לרמות נמוכות יחסית של אי־שוויון. בעשורים האחרונים התחלפו ממשלות ימין ושמאל והמודל אמנם השתנה בעקבות הפחתות מסים, הפרטות, פתיחת שירותים ציבוריים לתחרות ורפורמות בקצבאות ובפנסיה, אבל השלד הבסיסי נותר על כנו.

גם פורסל, איש המרכז־ימין, אינו מציע לפרק את המודל השוודי. "בתי הספר ומערכת הבריאות יישארו וליבת הפעילות של מדינת הרווחה תמשיך להיות ממומנת כמעט כולה באמצעות מסים", הוא אומר. "קו המחלוקת עובר במקום אחר: עד כמה מדינת הרווחה יכולה להיות גדולה לפני שהיא הופכת למדינה פטרנליסטית? כמה רווחה אנחנו יכולים להעניק לפני שאנשים נעשים פחות להוטים למצוא עבודה או פחות מחויבים לתרום לחברה? הממשלה שלנו הציעה למשל להגביל את הסכום הכולל שאדם יכול לקבל מהמדינה בקצבאות. אנחנו רוצים מסים נמוכים יותר ומערכת שלא תפחית את התמריץ לעבוד".

טיאודורסקו מווה מוסיפה: "יש הסכמה בין הימין לשמאל שלשוודיה צריכה להיות מערכת רווחה יציבה ונדיבה. אבל מדינה שמטילה מסים גבוהים כל כך אינה יכולה להשלים עם שירותים ציבוריים ירודים, ובשנים הקרובות גם נידרש להוצאות ביטחון עצומות מכיוון שזה הלב של מדינת הרווחה – ההגנה על אזרחיה ועל הטריטוריה שלה". גם היא מתנגדת להעלאת מסים ומדגישה את העיקרון שעליו, לדבריה, נבנה המודל מלכתחילה – "כל מי שיכול לעבוד צריך לעבוד. כיום יש כאלו, רבים מהם מהגרים, שלא עובדים אבל עדיין מקבלים קצבאות וזה מזעזע את המערכת. לכן, אני כבר שנים תומכת בקשירת חלק מהזכאות לרווחה בצורה הדוקה יותר לאזרחות ולהשתתפות במימון המערכת. צעדים כאלו יבהירו שמדינת הרווחה היא במידה מסוימת כמו חברת ביטוח ממשלתית: גם בה צריך לשלם את הפרמיה לפני שדורשים לקבל תשלום".

פורסל וטיאודורסקו מווה סבורים שניהם כי עצם קיומו של מודל הרווחה השוודי אינו בסכנה גם אם מפלגותיהם יישארו בשלטון. הסוציאל־דמוקרטים, לעומת זאת, מציגים את הבחירות במידה רבה כמאבק על עתידה של מדינת הרווחה. לטענתם, ארבע שנות ממשלת הימין התאפיינו בתת־תקצוב של מערכות הבריאות והחינוך והפחתות מסים לבעלי הכנסות גבוהות. אנדרסון חוזרת בנאומיה על מצבם העגום של בתי הספר, התורים הארוכים במערכת הבריאות ושירותי הרווחה הנשחקים. בעימות טלוויזיוני עם ראש הממשלה קריסטרסון השבוע היא אמרה: "אנחנו מציגים את הבטחת הבחירות הכי פחות סקסית, אבל הכי חשובה שלנו – מימון בסיסי ממשלתי בטוח לטיפול בקשישים, למערכת הבריאות ולבתי הספר. כשהעלויות עולות, גם המימון הממשלתי יעלה".

התקווה של אנדרסון היא ששוודיה תצטרף לתנועת המטוטלת שכבר נעה בחזרה לכיוון הסוציאל־דמוקרטי ביתר מדינות סקנדינביה. בנורווגיה עומד בראש הממשלה מנהיג מפלגת העבודה יונאס גאר סטורה, שהחליף ממשלת ימין ב־2021; בדנמרק מכהנת מדה פרדריקסן הסוציאל־דמוקרטית כראשת הממשלה מאז 2019; ואפילו באיסלנד הנורדית עומדת מאז דצמבר 2024 בראש הממשלה קריסטרון פרוסטדוטיר, מנהיגת הברית הסוציאל־דמוקרטית. כך, ערב הבחירות, שוודיה היא הסקנדינבית היחידה שאינה נשלטת בידי ממשלה סוציאל־דמוקרטית (פינלנד היא מדינה נורדית ולא סקנדינבית, וגם בה ינסו הסוציאל־דמוקרטים לחזור לשלטון בבחירות שיתקיימו בשנה הבאה).

אחת השאלות המרכזיות בבחירות הנוכחיות היא שאלת הלגיטימיות של שתיים מהמפלגות הנמצאות בקצוות הספקטרום הפוליטי השוודי. הראשונה היא השוודים הדמוקרטים, מפלגת ימין לאומנית ששורשיה בתנועות ניאו־נאציות ועליונות לבנה. בארבע השנים האחרונות היא תמכה בממשלת קריסטרסון ללא שמונו שרים מטעמה, אך הפעם ברור שאם גוש הימין ינצח היא תיכנס לממשלה.

משמאל נמצאת מפלגת השמאל, המפלגה הקומוניסטית לשעבר, שלאחרונה נחשף בתקשורת שרבים מחבריה הציגו עמדות אנטישמיות ותמכו בטרור. המפלגה שמעולם לא הייתה חברה בממשלה, דורשת הפעם תפקידי שרים כתנאי לתמיכה בממשלת מרכז־שמאל.

פורסל מתאר את השינוי ביחסו לשוודים הדמוקרטים ואת הסכמתו לכהן איתם בממשלה כמסע שנמשך לאורך ארבע שנות שיתוף פעולה עמם. "הצלחנו להשיג איתם הישגים משמעותיים. הדברים שחששנו מהם לא קרו, ובאותו הזמן הסיכון שבשיתוף פעולה עם הצד השמאלי גדל". בין ההישגים הוא מונה מימון ציבורי לאבטחת בית הספר היהודי ובית הכנסת הגדול בשטוקהולם וגיבוש הצעות להגדלת עצמאותה של מערכת המשפט.

למרות נסיונו של פורסל, שתי מפלגות הקצה תרמו להפיכת השיח הפוליטי בשוודיה למפלג וחריף מבעבר. ריקרד יומסהוף, מבכירי השוודים הדמוקרטים, כינה באוגוסט את אנדרסון ואת העורך הפוליטי של היומון אפטונבלדט, אנדרס לינדברג, "קוויזלינגים" – על שם וידקון קוויזלינג, ראש הממשלה הנורווגי ששיתף פעולה עם הנאצים וששמו הפך למילה נרדפת לבוגד; על אנדרסון כתב יומסהוף שהיא ואחרים "מתרפסים בפני האסלאמיסטים שמטרתם לקחת מאיתנו את הדמוקרטיה ואת המדינה". זוהי רק תקרית אחת מני רבות שבה נחשפו עמדות קיצוניות וגזעניות בקרב חברי המפלגה. במקביל, תחקירים בתקשורת השוודית חשפו שעשרות מחבריה ומועמדיה של מפלגת השמאל תמכו בטרוריסטים ובדיקטטורים, הפיצו תיאוריות קשר אנטישמיות וחגגו את מתקפת שבעה באוקטובר.

לשאלה האם אנטישמיות מאיימת על החברה השוודית וכמה משקל יש לה בבחירות משיב פורסל שבעבר האיום הניאו־נאצי על יהודי שוודיה היה רציני יותר, אך כיום, אף שהוא עדיין קיים, האנטישמיות שמקורה באסלאמיזם משמעותית יותר ומתחברת לאנטישמיות האירופאית. "ברור שאנטישמיות בולטת כיום ברשתות החברתיות, אבל היא מבוססת על דימויים וסטריאוטיפים אנטישמיים בני מאות שנים", הוא אומר.

"אני חושב שהקהילה היהודית בשוודיה נמצאת תחת לחץ כבד מאוד גם בגלל תגובות אנטישמיות הנובעות מכך שאנשים רבים בשמאל מערבבים בין יהודים לבין הפוליטיקה הישראלית. אנטישמיות שמגיעה מסביבות אסלאמיסטיות מקבלת מרחב גדול יותר להתפתח כששוודים מן השורה מאמצים את תיאוריות הקונספירציה ואת הסטריאוטיפים האלה". מנהיגת מפלגתו של פורסל, סימונה מוהאמסון, פוליטיקאית שוודית ממוצא פלסטיני, עוררה סערה לאחרונה כשהופיעה לעימות טלוויזיוני כשמגן דוד לצווארה, כאות הזדהות עם יהודי שוודיה. בעקבות זאת היא הוצפה בתגובות שנאה ובאיומים.

טיאודורסקו מווה אומרת שמאז 7 באוקטובר נוצר חיבור בין קבוצות שמאל שוודיות לאנטישמים ממוצא מזרח־תיכוני, ש"מצאו זה את זה בשנאה לישראל". מפלגת השמאל, היא אומרת, מסרבת להתמודד עם גילויי האנטישמיות שמתגלים בה. "מנהיגת המפלגה, נושי דגוסטר, ממש מגלמת את הגישה הזאת. היא מחייכת, היא צוחקת, היא לועגת, ומראה בדרכים שונות שהיא לא מתייחסת לסוגיה הזאת ברצינות. זה נובע משילוב של שני דברים: מצד אחד, אלו הן באמת העמדות שלהם; ומצד שני, יש כאן ניתוח ציני שמבוסס על כך שלחלק מהבוחרים שהם רוצים למשוך אליהם – קבוצה שהולכת וגדלה כחלק מכלל ציבור הבוחרים – יש תפיסות אנטישמיות. זה קוקטייל מסוכן מאוד".

חברת הפרלמנט האירופי והמועמדת לפרלמנט השוודי אליס טיאודורסקו מווה, המפלגה הנוצרית דמוקרטית
צילום: Karl Gabor, Kristdemokraterna / Epp Group

לא רק האנטישמיות, גם ישראל הפכה לקו מחלוקת בבחירות, הפעם גם בתוך גוש הימין. פורסל, לשעבר דובר הליברלים לענייני חוץ, מזכיר שהיה מהראשונים שקראו להטיל סנקציות אישיות על שרים ישראלים קיצוניים – מהלך שהוא מתאר כ"צעד גדול מבחינה דיפלומטית". עם זאת, הוא מתנגד לסנקציות גורפות על ישראל: "אם אומרים שאסור להעניש את כל הפלסטינים על מה שחמאס עשה, אי אפשר אחר כך לתמוך בהענשת כל הישראלים על מה שממשלת נתניהו עושה". מבחינתו, לצד תמיכה בפתרון שתי המדינות והפעלת לחץ על גורמים קיצוניים, שוודיה צריכה להמשיך לקיים קשרי מסחר ויחסים מדיניים עם ישראל שמהווה עדיין "מגדלור של דמוקרטיה במזרח התיכון".

טיאודורסקו מווה מסתייגת מהרחבת הצעדים נגד ישראל. היא אומרת שיש מקום לפעול נגד שרים קיצוניים, אך מתנגדת להגבלות סחר שעלולות לטשטש את ההבחנה בין ההתנחלויות לישראל: "אני אישית חושבת שסנקציות מהסוג הזה הן בעייתיות, משום שקשה להבחין בין מה שמגיע מהגדה המערבית לבין מה שמגיע מישראל. המשמעות היא שהמסר עדיין יהיה שמחרימים את ישראל כמדינה". התחושה שנוצרת, לדבריה, היא ששוודיה והאיחוד האירופי פועלים לבודד את ישראל, דבר ש"לא יועיל ליחסים שלנו בטווח הארוך". להיפך, היא אומרת, "אנחנו נמצאים במצב שבו ישראל זקוקה לאיחוד האירופי ושוודיה זקוקה לישראל, לא מעט בתחום הביטחון".

ייתכן שזהו בסופו של דבר הסיפור של הבחירות השוודיות ב־2026. דווקא כאשר הפערים בין ימין לשמאל בכמה משאלות היסוד הצטמצמו, המאבק על זהות השותפים לשלטון, גבולות השיח הפוליטי, יחסה של שוודיה לעולם ומקומה בו נעשה חריף מאי פעם. ביום ראשון בלילה יתגלה מה הכיוון שבחרה.

מעריצים רוצחי המונים ומעודדים אלימות בבתי ספר. קהילות הרשת הקיצוניות שמדאיגות את שוודיה

מתקפת החרב בעיירה פגרסטה, שתלמידת תיכון נרצחה בה, חשפה מחדש את תת־התרבויות המקוונות שבהן רוצחי המונים מוצגים כגיבורים ומספר הקורבנות הוא מדד להצלחה. חוקר שמתמחה בקבוצות רשת אלימות ובימין קיצוני: "אלה לא זאבים בודדים. הם עוברים סוציאליזציה ברשת ומספקים השראה זה לזה".

פורסם ב"הארץ": מעריצים רוצחי המונים ומעודדים אלימות בבתי ספר. קהילות הרשת הקיצוניות שמדאיגות את שוודיה – אירופה – הארץ

ליאם נבל, תלמיד במגמת חשמל ואנרגיה, השתתף ביום שישי שעבר בשיעור אחד בלבד בבית ספרו, תיכון ברינל בעיירה פגרסטה שבמרכז שוודיה. בסוף השיעור, קצת אחרי השעה 14:00, יצא הנער בן ה־18 למסע דקירות כשהוא לבוש בגדים שחורים, עוטה מסכה ואוחז בידו חרב שככל הנראה החביא בנרתיק הגיטרה שלו.

נבל הרג נערה בת 17 ופצע שלושה תלמידים אחרים, שניים מהם קשה. בשעה 14:16, עשר דקות אחרי שקיבלה דיווחים על התקיפה בחרב, כבר הייתה משטרת שוודיה בבית הספר ושוטר אחד ירה בנער התוקף. הוא לא הצליח לפגוע בו, אבל השוטרים השתלטו עליו ועצרו אותו.

כלי תקשורת בשוודיה דיווחו כי נבל תכנן את התקיפה במשך זמן רב והיה קרוב לבצע אותה יום קודם לכן. העיתון אפטונבלדט דיווח מפי מקור המעורה בחקירה, כי הקורבנות לא נבחרו מראש וכי נבל תקף באקראי את מי שנקרה בדרכו.

מלבד הטרגדיה האנושית, התקרית הקשה בפגרסטה העלתה לכותרות בשוודיה את סיפורן של כמה תת־תרבויות מקוונות שבשנים האחרונות מדאיגות את רשויות אכיפת החוק במדינות רבות. "החשוד ברצח בפגרסטה כנראה הפעיל חשבון טיקטוק והעלה בו תכנים של קהילת פשע אמיתי (TCC), שיש לה אובססיה למעשי אלימות המונית ושמהללת מעשים כאלה", אומר ל"הארץ" מורגן פינשו, חוקר שוודי המתמחה באלימות של קבוצות ימין קיצוני, ברדיקליזציה ובתת־תרבויות אלימות ברשת.

פינשו פעיל ב־Expo, מכון שעורך תחקירים ומנטר תנועות גזעניות וקיצוניות, והוא טוען כי TCC היא תת־תרבות ספציפית מאוד וכי החשבון של הרוצח מפגרסטה היה אופייני לקהילה הזאת. "החשבון היה אנונימי ובינתיים הוסר מהרשת, ובשלב זה עדיין אין הוכחה ודאית שהתוקף הוא שאכן יצר אותו", אומר פינשו, "אבל כנראה שהוא היה פעיל בתחום במשך שנתיים לפחות, ובחשבון היו לא מעט שיתופים ותגובות. התוכן המרכזי הורכב ממה שמכונה edits, סרטונים קצרים בליווי מוזיקה שכל אחד יכול להכין. הסרטונים בחשבון היללו אנשים שביצעו מעשי טבח בבתי ספר, אבל גם טרוריסטים מהימין הקיצוני וכאלה שתקפו בתי כנסת ומסגדים".

"כמה מה־edits נוצרו בידי ליאם נבל עצמו ואחרים הוא רק שיתף", אמר החוקר. "לעיתים הם הוכנו בעזרת בינה מלאכותית והתמקדו ברוצחים המוצגים כדמויות אטרקטיביות, סקסיות ועוצמתיות, או לחילופין כגיבורים טרגיים שהחברה אינה מבינה אותם. לפעמים הסרטונים גם מונים את מספר הקורבנות. ככל שהוא גבוה יותר כך הרוצח הופך לגיבור גדול יותר".

פינשו אמר כי בחשבון הטיקטוק שבו פרסם הרוצח מפגרסטה את ה־edits שלו הופיעו דמויות כגון רוצח ההמונים הנורווגי אנדרס ברינק ברייוויק. ביולי 2011 ביצע בריוויק מתקפת טרור בקריית הממשלה באוסלו ובאי אוטויה הסמוך, במחנה קיץ של מפלגת העבודה הנורווגית, והרג 77 בני אדם. ב־2012 הוא נידון ל־21 שנות מאסר, העונש המקסימלי בנורווגיה.

דמות אחרת שהופיעה בסרטונים בחשבונו של נבל הייתה של הצעיר השוודי אנטון לונדין פטרסון. ב־2015 רצח פטרסון שלושה בני אדם בבית ספר בעיר טרולהטן, ממניעים גזעניים. שוטרים ירו בו למוות. השפעתו של פטרסון על נבל ברורה – את מסע הדקירות שלו הוא ביצע בחרב כשהוא לבוש שחורים ועוטה מסכה.

חוץ מקהילות האינטרנט שבהן היה מעורב, התברר שנבל היה מוכר לשירותי הרווחה בשוודיה עוד מילדותו. הדיווח הראשון עליו התקבל כשהיה בן שלוש, ומאז נפתחו עשר בדיקות בעניינו. מסמכי בית משפט מתארים ילדות של אלימות, איומים והזנחה, וב־2024 הוא הוצא מביתו והועבר למשפחת אומנה בפגרסטה. הוא אף הורשע בתקיפת תלמיד בבית ספרו הקודם ונידון לעבודות שירות לנוער.

לפי שעה עדיין לא ידוע אם מאחורי המתקפה של נבל עמד יצר אלימות בלבד או גם מניעים פוליטיים או אידאולוגיים. פינשו ציין כי בחשבון הטיקטוק של הנער השוודי שותפו תכנים התומכים בדמויות הקשורות לימין הקיצוני במדינה: מרקוס אלארד, פוליטיקאי מקומי מהעיר אורברו, שייסד מפלגה מקומית פופוליסטית המתנגדת להגירה ותוקפת פוליטיקאים ממסדיים; וגוסטב קאסלסטרנד, מנהיג מפלגת אלטרנטיבה לשוודיה (AFS), מפלגת ימין לאומנית קיצונית.

"יש שם גם תוכן אסלאמופובי ותמיכה בתאוריית הקשר על ההחלפה הגדולה", אמר החוקר בנוגע לתאוריית קשר הטוענת כי האליטות מעודדות הגירה המונית, בעיקר של מוסלמים, כדי להחליף את האוכלוסייה הלבנה במדינות אירופה.

בשעה שמשטרת שוודיה חוקרת אם החשוד היה פעיל בקהילות מקוונות שמעודדות אלימות בבתי ספר, פינשו מסביר כיצד התפתחה תת־תרבות של "קהילת פשע אמיתי", ואיך היא נראית במקומות אחרים בעולם.

"פעילי קבוצות TCC ברחבי העולם אינם רבים. יש אולי כמה אלפים. זו תרבות שאינה מוכרת מאוד וכל כולה עוסקת בגלוריפיקציה של רוצחי המונים", אמר החוקר. "באופן יחסי לקבוצות קיצוניות מקוונות אחרות, זו תת־תרבות ותיקה ולכן היא חיה בכמה פלטפורמות, לא רק בטיקטוק. זה התחיל בטאמבלר, אבל לאחר שהתחיל שם פיקוח אגרסיבי יותר על תכנים, התוכן עבר לטיקטוק, לאינסטגרם, לרשת X ולרשתות אחרות".

"זו למעשה התפתחות של תופעה שהתחילה עוד לפני שהיו רשתות חברתיות" אמר פינשו, והזכיר את ההערצה לשני התלמידים בארה"ב, שביצעו את הטבח בתיכון בקולומביין שבקולורדו ב־1999 והרגו 12 תלמידים ומורה אחד. "כבר אז היו אנשים שפיתחו אובססיה לא בריאה למעשי ירי המוני בבתי ספר. כשהאינטרנט התפתח ורשתות חברתיות החלו לפעול, העניין השולי הזה עבר לאינטרנט והתפתח למה שהמשתתפים בסצנה קוראים לו קהילת TCC".

"מרבית החברים בקהילת TCC הם פסיביים. הם רק קוראים וצופים בסרטונים. אחרים גם משתפים, כותבים ומעירים. אבל יש גם כאלה שפעילים יותר ומתכננים לבצע בעצמם מעשי אלימות", אמר פינשו. "בשנים האחרונות אלה הדמויות שמושכות את תשומת ליבם של מומחים לאלימות, אנשי ביטחון ומעצבי מדיניות, משום שמאז 2023 נרשמה עלייה במתקפות בבתי ספר בארצות הברית, והתוקפים היו ככל הנראה מעורבים בסצנת ה־TCC".

פינשו שרטט את הפרופיל של החברים בקהילות מקוונות אלו. "הגיל הנפוץ של המעורבים בקהילות TCC ירד בעת האחרונה, וכיום הם בני 13 עד 18", הוא אמר. "באופן מפתיע, החלוקה המגדרית היא בערך חצי־חצי, עניין חריג למדי בתת־תרבויות קיצוניות מקוונות, שברובן יש רוב גברי. אבל צריך לזכור שהגולשים ברשתות החברתיות הם פעמים רבות אנונימיים וקשה למפות אותם".

פינשו מסביר כי TCC היא רק תת־תרבות אחת מתוך מגוון רחב של קהילות מקוונות שהוא מכנה "אנטי־חברתיות", ושבמקומות אחרים הן לעיתים מכונות "ניהיליסטיות" או "מיזנתרופיות". הן חוגגות אלימות ומקדמות אותה. אחת מהן היא רשת 764, על שם שלוש הספרות הראשונות במיקוד של מייסדה, בראדלי קאדנהד מטקסס. אחרת היא רשת "שום חיים אינם חשובים" (No Lives Matter או NLM) שפועלת בעיקר בטלגרם.

פינשו מסביר כי לעומת TCC, שמתמקדת במעשי אלימות שכבר נעשו, רשתות 764 ו־NLM ממש מייחדות תכנים לקידום בפועל של מעשי פשע וטרור. "יש דיון בקרב חוקרים לגבי השאלה אם המניעים של חברי הקבוצות האלה הם פוליטיים או לא. לדעתי, לפחות בשוודיה, ברור מאוד כי אלו שביצעו מעשי אלימות כאלה קשורים לאידאולוגיה נאו־נאצית", אמר פינשו. "בחירת הקורבנות שלהם מבוססת על השקפה שלפיה נשים, מהגרים ומוסלמים הם תת־אדם. הם דוגלים בתאוריות קשר אנטישמיות, הטוענות כי צריך להפר חוקים ולפגוע בבני אדם משום שהמערכת האתית והמוסרית של החברה המערבית והנצרות הן תוצאה של קונספירציה יהודית־קומוניסטית. כמובן שהכול מתערבב במעין שיגעון בסגנון התפוז המכני, שיש בו אלמנט מיזנתרופי וניהיליסטי, אבל יש כאן גם אידאולוגיה".

החוקר אמר עוד כי הקבוצות הקיצוניות הופיעו בשוודיה בסביבות 2023. "התופעות האלה החלו מוקדם יותר בארצות הברית, אבל גם ברוסיה ובאוקראינה. זה התפשט במהירות ויש עדויות ששוודיה היא אחת המדינות שיש בהן פעילות מוגברת", אמר פינשו. "קבוצה נוספת היא Maniac Murder Cult (MMC), קבוצה קיצונית נאו־נאצית ושטניסטית, שנוצרה באוקראינה, התפשטה לרוסיה וכיום הגיעה גם לשוודיה ולמדינות דוברות אנגלית".

פינשו הסביר כי קודם לכן נהגו לדבר על "זאבים בודדים" שקשה לאתר או לצפות מראש את פשעיהם, אך כיום הם חלק מתופעה חברתית באינטרנט. "יש מומחה ששמו לאסה לינדקילדה, חוקר מדע המדינה באוניברסיטת אורהוס, שטוען כי אין דבר כזה 'זאב בודד'". אמר פינשו. "האנשים האלה עוברים סוציאליזציה ברשת, ויש להם דינמיקה קולקטיבית של חיקויים והשראה הדדית. התוקפים נוטים להיות בקשר זה עם זה, והמתקפות עצמן מופיעות בדרך כלל במקבצים. יש גלים של אלימות בגלל הדינמיקה הזאת".

החוקר הביא, לדוגמה, את אחת המתקפות של ארגון NLM בפרבר של סטוקהולם ב־2024, אז דקר נער בן 14 גבר בן 80 בגבו. "המעשה הועבר בשידור חי ברשת, והתוקף קיבל עידוד מקבוצה של חברים שהפצירו בו לבצע את הפשע. אפילו תוך כדי התקיפה הוא לא היה זאב בודד", אמר פינשו. "אלה לא קולות בראשו של מטורף אחד, אלה קולות של אנשים אמיתיים שבוקעים מטלפון אמיתי, וייתכן שהתוקף מבצע את הפשע בשבילם, מול קהל".

בינתיים בפגרסטה, בימים שלאחר מתקפת החרב התמלאה רחבת הכניסה לתיכון ברינל בפרחים ובנרות לזכר הנערה בת ה־17 שנרצחה. למחרת המתקפה באו יחד לעיירה ראש ממשלת שוודיה אולף קריסטרסון וראשת האופוזיציה מגדלנה אנדרסון. הם הניחו פרחים והדליקו נרות באתר הזיכרון, ושוחחו עם תושבים.

הבחירות הכלליות בשוודיה צפויות ב־13 בספטמבר, ומנהיגי המפלגות במדינה השעו זמנית את הקמפיינים שלהם בעקבות התקרית הקטלנית.

חמישה ימים אחרי הרצח בפגרסטה, משטרת שוודיה עצרה בדרום סטוקהולם נער בן 16 שאינו קשור למתקפת החרב בתיכון בעיירה, אבל הוא חשוד בסיוע לרצח. הרשויות עדיין לא פירטו מה בדיוק הוא עשה, כיצד הכיר את נבל או באיזה אופן סייע לו, אבל התקשורת השוודית דיווחה שהוא היה בקשר עם נבל באמצעות צ'אטים מוצפנים ועודד אותו לבצע רצח.

רק אתמול אישרה המשטרה השוודית – כפי שהזהירו מומחים במדינה – כי שני הצעירים סיפקו השראה זה לזה לבצע מעשה אלימות. על פי המשטרה, הנער בן ה־16 שנעצר שיתף את נבל בתוכניותיו, וכעת הוא חשוד שתכנן לבצע בעצמו מתקפה בבית ספר באזור סטוקהולם.